אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ו

 

א' אלול מפחיד אותך ??? אל דאגה: גם זה יעבור....   

     אדם צריך להיות מלך ובעל הבית על עצמו,  על כוחותיו, על מידותיו ועל הנהגותיו, כמו שאמרו חז"ל: 'צדיקים לבם ברשותם'. (הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע)

     אז רוב האנשים בעולם... שטף החיים כ"כ רודף אותם... שהם יכולים להסתובב פה עשרות שנים... והם לא התפנו מעולם !!!!!!! לשאול את עצמם את השאלות הכי בסיסיות ופשוטות!!!!!! זה מזעזע לראות אנשים שמקרטעים פה עשרות שנים בלי לדעת מה הם... מי הם... בשביל מה הם... ומה הם עושים כאן בעולם ..

     אל תיתן לאתמול לקחת יותר מדי מהיום.

     ''דבר שלא מדברים עליו, אין פירושו שהוא אינו קיים"

”     התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות,  אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עימו ולחלקו“.

     זה לא כמה שיש לנו, אלא כמה שאנו נהנים שהופך אותנו למאושרים.

"     חז"ל אמרו: 'אין אדם חוטא ולא לו'. המילים 'לא לו' יוצרות את המילה 'אלול' . כשבא חודש אלול 'אין אדם חוטא', והוא מתנקה מפגמיו" )בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ(

ה 'בר מצווה' (נועם שיח – אב''ד סאנטוב שליט''א)

     היה פעם בחור שלקראת ה'בר מצווה' שלו קראו אביו, והושיבו על ידו,  ואמר לו:  עוד מעט זמן הינך נעשה 'בר מצווה', אתה יודע מה זה 'בר מצו'? –ווה אומר לו האב – שמע בני! ' בר מצווה' הכוונה שמפסיקים עם כל ההנהגות הילדותיים,  דהיינו עד עתה בעת התפילה היית יכול להסתובב בחוץ ולדבר עם חברך, היית משחק אתם,  באמצע קריאת התורה היית מסתובב בחוץ ואוכל או שותה,  כל זה – אומר לו האב – הם דברים ששייכים אצל ילדים קטנים , אבל לבחור – מאז היותו 'בר מצווה' –שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות – מאז כבר מתפללים כל התפילה בבית הכנסת – לא מדברים באמצע התפילה,  ולא מסתובבים בחוץ,  נעשים יותר רציני,  צריכים ללמוד ולהתפלל בהתמדה

ובהתלהבות...

     וסיים האב ואמר לבנו: " בני,  האם אתה מבין את מה שאני אומר לך – המבין אתה מהו הפירוש של 'בר מצווה '?" – אומר לו הבן:  כן אני מבין,  אבל אבא,  דבר אחד אני רוצה לדעת,  מתי אתה

הולך להיות 'בר מצווה'...

הרואת חשבון (מתוק מדבש - הרב ברוך בוקרה שליט"א, גליון 91)

     באחד השיעורים האחרונים סיפר הרב גואל אלקריף שליט"א על קרובת משפחתו, אישה מוכשרת, חכמה ונבונה, שהצליחה מאוד בעבודתה, היא הייתה רואת חשבון במשרד גדול ובמשך שמונה שנות עבודתה היא קנתה לעצמה מעמד מכובד ושליטה על כל הנעשה במשרד.  הייתה לה רק בעיה אחת, היא כבר קרוב לגיל 30 ועדיין מעוכבת שידוך, האמת שמרוב מסירותה לעבודתה התובענית שבה היא השקיעה שעות רבות מעבר לשעות העבודה הרגילות, היא פשוט לא השקיעה זמן למציאת שידוך...  

     והנה, בשלב מסוים, החלו לחדור למוחו של בעל המשרד חששות, הוא חשב לעצמו שמנהלת החשבונות שלו יודעת יותר מידי על המשרד ושליטתה בכל הנעשה בו היא מסוכנת, מי יודע? אולי היא תחתור תחתיו ביום מן הימים , ואולי אפילו תעביר מידע למתחריו...  הוא ניסה להתחמק מהמחשבות אך הן חזרו והציפו אותו עד שזה הגיע, הוא זימן אותה לשיחה ואז הודיע לה חד משמעית שהיא מפוטרת מהעבודה, הוא הודה לה על השנים שהיא השקיעה במשרד, הסיבה כך הוא אמר היא ריענון והתייעלות...  היא הייתה המומה... זה תפס אותה מאוד בהפתעה... היא רצתה מאוד למחות לצעוק ולהתריס 'למה? מה עשיתי? זה השכר על מסירותי למשרד?' אך היא שתקה, היא זכרה את כל שיעורי האמונה בהם היא למדה שהכל בידי שמים וממילא אם זה רצון ה' זה בוודאי רק לטובה. והיא אכן שתקה וללא אומר פשוט הלכה לביתה, היא קיבלה את פיצויי הפיטורים והחלה לקבל דמי אבטלה...  

     כעת, בזמן שהיא התנתקה מן העבודה התובענית, היא חשה צורך להתחיל להשקיע בעצמה, היא החלה לגשש בכל מיני כיוונים במטרה להקים בית בישראל.  בין היתר היא פנתה לשדכן שלפני שנתיים הציעה לה איזו שהיא הצעה שנפסלה על ידה וביקשה לבדוק האם יש לו הצעה כל שהיא. לאחר מספר ימים חזר אליה השדכן ואכן הייתה הצעה,  הם נפגשו פעם ופעמיים ואכן השידוך עלה יפה, ותוך מספר שבועות הם ערכו חופה וקידושין.  והנה בסיום שבעת ימי השבע ברכות, היא מקבלת טלפון ממנהל המשרד בכבודו ובעצמו, הוא לא מאריך בהקדמות, הוא פשוט מתנצל על המהלך ועל כפיות הטובה שלו, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פשוט לחזור לעבודתה, 'מאז שהלכת אנחנו לא מוצאים את עצמינו,  איבדנו שליטה על הנעשה במשרד ואני מבקש ממך לחזור כמה שיותר מהר לתפקידך'. 'תודה רבה' היא עונה, 'אבל אני רוצה לומר שברוך ה' זכיתי להינשא בשעה טובה וכעת כאשה נשואה אינני יכולה להשקיע את אותם השעות שהשקעתי כרווקה, מה עוד שכאשה נשואה המשכורת שקיבלתי לא משתלמת לי'. 'אין בעיה' אומר המנהל, 'אז קודם כל את תעבדי כמה שעות שאת רוצה ולגבי השכר תגיעי ונסכם על העלאה שתשתלם לך' היא התייעצה היא בעלה ואכן לפני כחודשיים היא חזרה לעבודה עם תנאים משופרים ועם הרבה פחות שעות עבודה. וכל זה בזכות אמונה פשוטה, זכה וטהורה שכל מה שה' עושה הכל לטובה. רק לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה עונה למנהל בשעת הפיטורים, הרי סביר להניח שהדלת הייתה נסגרת בפניה והוא לא היה פונה אליה ובשתיקתה שנבעה מאמונה טהורה בקב"ה היא פתחה בפניה את כל שערי הישועה: היא זכתה להינשא ולחזור לעבודה בתנאים משופרים ובפחות שעות עבודה.

     אחים יקרים! סיפור זה מלמד אותנו מספר תובנות:  ראשית, עד כמה אנחנו לא מבינים את חשבונותיו של הקב"ה, דווקא הדבר שנראה לכאורה כגרוע ביותר כמו פיטורים בשיא הקריירה, דווקא זה היה לבסוף הגורם לישועות הגדולות להם היא זכתה.  אבל מעבר לכך עלינו לדעת שככל שאנו נעביר על מידותינו ולא ניחפז להגיב על העלבות ופגיעות, ונאמין שכל זה ניסיון שמנסים אותנו משמים, הרי שהטובה שמצפה לנו היא עצומה מאוד. ' שמע ישראל' גם מצב של 'השם' – מידת הרחמים וגם במצב של 'א-לוקינו' – מידת הדין והייסורים תמיד זה 'השם אחד' הכל זה רחמים והכל לטובה.  שנזכה לחיות כך, אמן!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע,"שופטים",ה'תשע"ו

נקודה שבועית, פרשת השבוע "שופטים" ה'תשע"ו

פרשת השבוע שלנו, פרשת "שופטים", עוסקת בחלקים גדולים בענייני מלחמה. 
הרבה דינים והלכות נפסקות בפרשה שלנו בנושאי מלחמה ובנושאי היוצאים למלחמה. 
שני הלכות חשובות בעניין מעידות עד כמה התורה רגישה גם לשטח או לערים אותם כובשים במהלך הלחימה. 
הדין הראשון נלקח מהפסוק: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה שלום" - דווקא בשעת מלחמה כאשר כבשת עיר ההוראה על פי המדרש היא לא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה במיתת תחלואים. 
אין הכוונה שצריך להיכנע אם יש מו"מ על העיר אולם בעת מו"מ אין לנקוט לחצים כלשהם כדי לזרז. אם ייכשל המו"מ או שהאויב כלל לא רוצה בו אז: "ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה" - ואז אפשר גם להרעיבה ולהצמיאה עד שתיכנע. 
הדין השני נוגע דווקא לטבע שבסביבת השטח הנכבש: "כי תצור אל עיר ימים רבים... לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן. כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" - זו פקודה שונה ויוצאת דופן וספק אם הושמעה אי פעם לצבאות כי היא לא קשורה ישירות לצרכי הצבא או הלחימה, ואולי אף להיפך והיא מאיטה את קצב ההתקדמות. 
באיסור זה מביעה התורה את השקפתה על היקום ועל הצורה בה האדם צריך להתייחס אליו: אין להפריע לטבע על כל מרכיביו למלא את תפקידו המוגדר, ואסור לנצל את הטבע לפעולות שנוגדות את המהות המוטבעת בו - תפקיד העץ הוא לתת לנו פירות ולהזין בני אדם ולהעניק לנו חיים וכפי שכתוב במדרש: "שחייו של אדם מן העץ" , ועל כן לא ייתכן שנשתמש בו למטרה הפוכה ולכרות אותו כדי להגביר בכך את המצור על העיר. העץ הוא נותן חיים ולא נשתמש בו לסיבת מוות. 
מהפסוק הזה לומדים הרבה על הלכות "בל תשחית", ההלכות שאוסרות לשבור ולהרוס סתם דברים ודורשות להתחשב אפילו בחייו של פרח. 
ודווקא כאן עוסקים באיסור השחתה כדי להשריש בלב הלוחם שמול ההרס הקיים במלחמה לא הכול מותר למרות התחושה שהכול הפקר, ואין להשחית מעבר לדרוש ניצחון. 

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ה' אלול ה'תשע"ו

 

האבן-עזרא נותן שני פירושים לכפל הלשון "צדק". האחד- קריאה אל בעלי הדין הבאים בפני השופט: לעולם רדפו אחר הצדק. בין אם תרוויחו מכך, בין אם תפסידו . וההסבר השני- הרדיפה אחר הצדק צריכה להיות מתמדת,  נמשכת, רצופה. פעם אחר פעם, כל ימי חייך. האדמו"ר מפשיסחה פרש: אחר צדק- יש לרדוף רק בצדק. רק באמצעים כשרים.

     התורה העידה בנו שכך טיבו וטבעו של אדם: זה שהפסדתי, זו חצי צרה. אבל שהאחר הרוויח, זו צרה צרורה.

     חמד וקנאי הלכו יחדיו, פגש בהם מלך אחד. אמר להם: ''אחד מכם יבקש ממני דבר, ואתן לו משאלתו. אך ידע, שלחברו אתן כפלים''. לא הסכים הקנאי לבקש, כי אז יקבל חברו כפלים ויקנא בו. מוטב שהחומד יבקש כהשגות חמדתו, והוא יקבל בכפלים. החומד גם הוא לא רצה לבקש. כי ככל שיבקש ויקבל הרי חברו יקבל כפלים, ויתייסר בחמדתו. והמלך עומד ומחייך. מראש צפה זאת... טוב, אמר, אם איש מכם אינו מבקש, אמשיך בדרכי. הבינו שבחמדתם ובקנאתם יפסידו הכול, דחק החומד בקנאי: שאל כבר משאלתך. טוב, נענה בהשלמה, אבקש שינקרו לי עין אחת...

     ידועים דבריו של הרמב"ם: 'ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד'"

הורים (שמעתי מאת הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל)

     בטבריה היו שני אחים, ר' מרדכי ור' וועלוויל. ר' מרדכי היה יהודי משכמו ומעלה,  הוא היה ישן כמה שעות ספורות בתחילת הלילה,  ומיד בחצות היה מתגבר כארי נוטל ידיו ומתחיל בעבודה שלימה,  הוא היה מקונן על גלות השכינה ועורך תיקון חצות, והיה יושב על התורה ועל העבודה כל היום וכל הלילה.

     לעומת זה,  אחיו ר' וועלוויל היה יהודי פשוט הטרוד על המחיה ועל הכלכלה,  וגם היה קצת קובע עתים לתורה.  כשגדלו בניהם של האחים,  ניכר שינוי מופלא בבניהם מן הקצה אל הקצה, שבעוד שבניו של ר' מרדכי הצדיק והמתמיד,  גדלו לאנשים פשוטים,  שעסקו במסחר כל היום – הרי שלעומתם,  בניו של ר' וועלוויל גדלו לתפארת כשתילי זיתים,  תלמידי חכמים מופלגים ומרביצי תורה וכתר שם טוב עולה על גביהם.

     פעם אחד – כשר' מרדכי חשב על מצבו העגום – ניגש לאחיו ר' וועלוויל ושאלו לאמר – הגידה לי אחי יקירי,  הלא כתוב בחז"ל) עפ"י מסכת אבות פ"ו, מ"ו - ומסכת סנהדרין דף ל"ז ע"א(  איזהו חכם המכיר את מקומו – אני יודע ומכיר את מצבם הרוחני של ילדיי ואת מצבם הרוחני של ילדיך –ולכאורה,  פליאה עצומה היא,  בדרך הטבע היה צריך להיות בדיוק להיפך,  שבניי יגדלו

לתלמידי חכמים מובהקים עוסקים בתורה ובמצוות,  ובניך יגדלו לבעלי בתים פשוטים – אנשים הטרודים על מחייתם ועובדים כל היום וכו' – למה התהפכו היוצרות , ודווקא בניך הם גדלו לתפארת,  ולא בניי?

     אמר לו ר' וועלוויל:  בוא ונעביר לפנינו את סדר היום שלי ושלך.  אני – הטרוד כל היום ועובד לכלכל לחם לפי הטף – קם בבוקר,  עוד לפני התפילה אני חושב לעצמי "הרי כל היום אעבוד,

ותורה מה תהא עליה ?!" מיד אני לוקח ספר ומתיישב בנעימות ללמוד עד התפילה,  אדהכי והכי מתעוררים בניי,  ומה הם רואים  –את אביהם יושב ולומד!  אח"כ אני הולך אתם לביהכנ"ס שם אני

מתפלל בחמימות והתלהבות – ואח"כ בניי הולכים לחיידר ללמוד תורה.  אני חוזר לביתי,  טועם משהו ורץ לעבודה,  אני עובד קשה כל היום , ולפנות ערב אני חוזר לביתי – מיד מתעורר בי התשוקה

–  כל היום עבדתי ולא פתחתי ספר קודש,  ותורה מה תהא עליה? על כן אני לוקח ספר ומתיישב ללמוד.  אדהכי והכי חוזרים בניי מהחיידר,  ומה הם רואים ? – הם רואים את אביהם יושב ולומד!...

     ועכשיו נעבור לסדר היום שלך – אומר ר' וועלוויל לאחיו – אתה קם בחצות הלילה והוגה בתורה הקדושה עד עלות השחר, אח"כ אתה הולך להתפלל בדחילו ורחימו כותיקין,  אחר התפילה יש לך שיעור אם בגמרא אם במוסר,  אח"כ אתה חוזר לביתך , ואז נמצא אתה אחר שבע או שמונה שעות לימוד ותפילה,  והגוף דורש את שלו,  מה אתה עושה? – אתה הולך לנוח קצת על משכבך,  אדהכי והכי קמים בניך משנתם , ומה הם רואים? –  את אביהם ישן שנת ישרים!...  אח"כ הם הולכים לחיידר.  בינתיים הקצת משנתך – מתחזק – ורץ לבית המדרש ולומד כל היום ברציפות עד הלילה, ואז אתה חוזר לביתך ומרגיש ברעב קצת  –כי הגוף דורש את שלו כאמור – ולכן אתה ניגש למטבח, לוקח קצת אוכל ומתיישב לאכול!  אדהכי והכי חוזרים בניך מהחיידר, ומה הם רואים ? – הם רואים את אביהם במטבח אוכל !...

     זה סוד החילוק בין שנינו...  בניי רואים אותי לומד ומתפלל, ובניך רואים אותך ישן ואוכל...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ד' אלול ה'תשע"ו

 

דיין אחד לקתה שמיעתו. שאל אותו מאן דהוא בדרך הלצה, הלא כתוב "כי השוחד יעוור חכמים" ואילו יחריש שומעים לא שמענו. ענהו הדיין: התורה דברה בדורות הראשונים, שהיו נותנים שוחד והדיין היה רואה ומקבל את השוחד, ואילו בדורות האחרונים רק מבטיחים לתת, והדיין שומע על השוחד אך אינו רואה אותו, ולפיכך לוקה הוא בשמיעתו. 

     "המשגיח" הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל אמר: "לפעמים אדם מרגיש שאולי יש לו איזו נגיעה בעניין, אבל הוא נוטה יותר לחשוב שאינו נוגע בדבר, מקבלנו מרבותינו בעלי המוסר שכשאדם חושד בעצמו אולי הוא נוגע בדבר, שידע נאמנה שהוא ודאי נוגע בדבר".

     הרב שמחה כהן שליט"א המשיל משל לאדם שלא יכל להתרחץ. ככל שהימים נוקפים, יותר ויותר אנשים סולדים ממנו, נמנעים מלהתקרב אליו, ומתרחקים ממנו יותר ויותר. הוא מרגיש נורא ואיום. ביום בו מתאפשר לו להתרחץ, הוא עובד קשה בלי לרחם על עצמו, רוחץ משפשף וממרק את כל גופו היטב, עד שמסתלק ממנו לגמרי הריח הרע ויוכלו בני אדם לשהות במחיצתו. כך גם החטא, מלכלך ומטנף ומטמא את הנפש. ברגע שמגיע חודש אלול וניתנת לאדם האפשרות למרק ולנקות ולטהר את נשמתו, הוא עושה זאת במרץ ובשמחה ומנצל את הימים הללו למירוק המקסימאלי. זו צריכה להיות הגישה הנכונה לחודש אלול, ימי הרחמים!

     ומסופר על הרה"ק מראפשיץ זללה"ה שהיה מפורסם לחכם גדול, שפעם אחת אמר לו רבו הרה"ק החוזה מלובלין זללה"ה הלא כתיב תמים תהיה, ולא נאמר חכם תהיה, אמר לו הרה"ק מראפשיץ, בכדי להיות תמים צריך להיות חכם.

הקיסמים והסוד (שיחת השבוע, גליון 1546)

האדמה נעשתה פתאום בוצית. הסוסים התקשו בהליכתם והנסיעה הואטה מאוד. שלושת הנוסעים רכנו קדימה לעבר העגלון. "מה קורה?", שאלו בדאגה. הלה פרש את זרועותיו לצדדים. "אתם רואים בעצמכם. חוששני שלא יהיה אפשר להתקדם כך". דבריו נענו בשתיקה. חשש החל להזדחל ללב הנוסעים. יום שישי היום. היכן יעשו את השבת?

אלה היו שלושה סוחרים ידידים מהעיר ז'שוב, ריישה בשפת היהודים, שבמרכז גליציה. בכל שנה נהגו לצאת בתחילת הסתיו לעסקיהם במוסקווה. תמיד נזהרו לשוב לבתיהם לפני בוא החורף. אולם עתה ניתכו גשמים עזים ושיבשו את הדרכים. באין ברירה החליטו השלושה לתור אחרי אכסניה למשך השבת. הם פנו לכפר הקרוב והתדפקו על דלתות התושבים בחיפוש אחר יהודי. לצערם התברר כי בעיירה הרוסית אין יהודים.

השעה התאחרה וכעת חיפשו רק קורת גג. הם נפנו לבית הראשון ודפקו על דלתו. צעדים כבדים נשמעו, הדלת נפתחה, ובפתח עמדה קשישה לבושת סחבות. אחד מהם פנה אליה בפולנית, השפה היחידה שדיברו. להפתעתם, השיבה הזקנה בפולנית רהוטה. מדבריה למדו שהיא מתגוררת בבית עם בנה, מנהל טחנת הקמח המקומית. השלושה ציינו שיש באמתחתם מזון, והם זקוקים לקורת גג בלבד, וישלמו על כך במיטב כספם. "אין בעיה", השיבה הזקנה והכניסה אותם לביתה.

השלושה התמקמו בבית, והזקנה פרשה למיטתה, שהייתה מאחורי האח הבוערת. הגיעה שעת קבלת שבת. הסוחרים החלו להתכונן לבוא השבת. פתאום הבחינו כי הזקנה מתרוממת ממשכבה, נוטלת שני קיסמי עץ ארוכים, מדליקה אותם ומברכת: "ברוך אתה ה'... להדליק נר של שבת קודש". השלושה הביטו בה בעיניים קרועות מתדהמה. הזקנה אחזה בקיסמים עד שהאש כילתה אותם לגמרי. אחר-כך שבה לשכב מאחורי האח. האורחים לא יכלו לכלוא את סקרנותם. הם פנו אליה וביקשו להבין את פשר המעשה שעשתה. במקום להשיב להם על שאלתם החלה הזקנה להתעניין במקום מגוריהם. כשהשיבו קראה בקול: "אתם מריישה!", והחלה להציף אותם בשאלות על העיר ותושביה היהודים. השלושה נדהמו לגלות שהזקנה בקיאה בתולדות העיר ובתושביה היהודים.

"מה שלום אברהם-חיים החלבן? העודנו חי?", שאלה פתאום. צמרמורת אחזה באחד הסוחרים. "לא", השיב בקול רועד, "הוא כבר איננו בין החיים. הוא היה סבי. ייסורים רבים עברו עליו. בצעירותו היה נשוי, אך אשתו נעלמה פתאום והותירה אותו עם בנם התינוק – הלוא הוא אבי". הזקנה זינקה ממקומה. "אם כן, אתה נכדי!", הזדעקה, ופרצה בבכי שטלטל את כל גופה. בעודה מתייפחת סיפרה את סיפור חייה. דבריה, עם פיסות מידע שהיו בידי נכדה, הצליחו להשלים את התמונה כולה.

היא ילידת העיירה ריישה, בת למשפחה יהודייה כשרה. כשהגיעה לפרקה נישאה לאברהם-חיים החלבן. בחלוף שנה נולד בנם. חייהם התנהלו על מי מנוחות. בעלה פרנס את המשפחה בכבוד והם לא ידעו מחסור. כל זה נגדע כשפרצה מלחמה באזור וכוחות צבא רוסיה נכנסו לגליציה. תושבי הארץ ספגו מנחת זרועם של שני הצבאות הלוחמים, וכמו תמיד, היהודים שילמו את המחיר הכבד ביותר.

יום אחד נעלמה אשתו של אברהם-חיים החלבן. איש לא ידע מה עלה בגורלה. בני משפחתה המודאגים פנו אל מפקדי הצבא הרוסי, ששלט באזור, והללו התעלמו מפניותיהם. "נחטפתי בידי קצין בצבא", סיפרה הזקנה בקול מרוסק. "הוא העביר אותי לעומק רוסיה, ואילץ אותי להמיר את דתי ולהינשא לו. נולד לנו בן, ולאחר מכן בעלי נהרג בשדה הקרב. "נותרתי לבדי עם בני התינוק, מנסה לשרוד ולגדל אותו לבדי. השנים חלפו, ואט-אט שכחתי את יהדותי. רק מצווה אחת הקפדתי לקיים – הדלקת נרות בכל ערב שבת. אם אינני מצליחה להשיג נרות אני מדליקה קיסמי עץ ומברכת עליהם. זה השריד היחיד שנותר לי מיהדותי".

הזקנה סיימה את סיפורה ושוב פרצה בבכי קורע לב. היא בכתה על חייה האבודים ועל התרחקותה מיהדותה. זה היה בכי של תשובה מעומק הלב. פתאום נרעדה, ולנגד עיניהם הנדהמות של שלושת הסוחרים עצמה את עיניה ומתה. השלושה מיהרו אל טחנת הקמח, וסיפרו לבנה של האישה על מות אמו. הלה פרץ בבכי והלך איתם הביתה. בתוך כך הבינו השלושה שהבן מוטרד משאלת קבורתה של אמו. התברר כי הוא מסוכסך עם הכומר, הממונה על בית הקברות. הלה איים עליו שבבוא העת ינקום בו ויתבע ממנו מחיר מופקע. "אין בעיה!", שמחו השלושה, "אנו נטפל בקבורתה". במוצאי השבת העמיסו על עגלתם את גופתה של הזקנה, ובהגיעם לעיירה יהודית הביאו אותה לקבורה כדת וכדין.

זמן מה לאחר מכן ביקרו הסוחרים אצל רבי צבי-אלימלך מדינוב. אמר להם הצדיק: "מכאן רואים את כוחה של מצווה אחת. בזכות מצוות הדלקת נרות זכתה הזקנה לשוב בתשובה שלמה קודם פטירתה ולבוא לקבר ישראל.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/