נקודה שבועית, פרשת השבוע "בהעלותך" ה'תשע"ו

לאחר הכנות רבות מוכנים בני ישראל לצאת למסע הגדול שלהם במדבר אל עבר ארץ ישראל, והם מתכוננים להם על פי תבנית המסע של השבטים שתהיה בדרך הארוכה.

רגע לפני היציאה מנהל משה רבנו שיחה עם חותנו יתרו ופונה אליו בבקשה מיוחדת: "...נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה איתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל" - יתרו מקבל פניה אישית להמשיך במסע יחד עם בני ישראל, אך יתרו לא נענה לקריאה הזאת ועונה עליה בשלילה, ודווקא כהן מדיין, שראה את נפלאות ה' ביציאת בני ישראל ממצרים ונטש את עמו לטובת עם ישראל על מנת להיות עם חותנו ומשפחתו רוצה דווקא עכשיו לשוב חזרה אל ארץ מולדתו וביתו: "לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך".

אולם משה ממשיך להתעקש וממשיך לבקש: "אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעיניים" - משה מראה שהוא זקוק ליתרו כיועץ מיוחד בעל מבט אחר על ישראל מהצד עם הסתכלות אחרת,כפי שכתוב במשרש ילקוט שמעוני: "כל דבר ודבר, שנתעלם מעינינו,תהא מאיר עינינו בהן" - משה מצפה ורוצה שיתרו ישמש כזוג עיניים חיצוניות על ישראל ומעשיהם.

אך מדוע צריך משה זוג עיניים נוספות של יתרו?

ר' יוסף חיים בספרו הבן איש חי מסביר שליתרו הייתה תכונה ומעלה שהייתה חייבת להיות נגד עיניהם של ישראל בכל המסעות. זו מעלה שהייתה דווקא ליתרו ולא הייתה לאף אדם מישראל. זה מבט שהיה רק ליתרו גם אם היה כזה שהלך נגד הזרם של ישראל.

משה מסביר ליתרו דברים חשובים ביותר לגביו, שהם כעם זקוקים לו מפני שהוא מהווה סמל להתגברות על קשיים וליכולת להתמודד איתם וכעת כאשר עם ישראל מתחיל את הליכתו במדבר הקשה הוא עלול להישאב למרירות ואולי יגרמו לכך שיירתע מהמשך הדרך, והנה דווקא בנקודה הזאת מבקש משה מיתרו שישמש לעם ישראל להיות "עיניים".  שעם ישראל יוכל לשאוב ממנו כוחות בשעות הקשות מפני שדווקא הוא יתרו הגיע והצטרף לעם ישראל במדבר בגלל הכרת הטוב ומרצונו החופשי למרות המעמד המיוחד שיש לו בארצו.

משה מבקש מיתרו שיהווה אור בעיניים לעם ישראל!

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

תבנית,מסע,שבטים,יתרו,מדיין,עיניים,הסתכלות,מצפה,נגד הזרם,להתמודד,מרירות,

נקודה שבועית פרשת השבוע "מטות" ה'תשע"ד

בנבואתם של ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל על העמים חוזרת הקריאה לעונשים שה' יעניש אותם גם לעתיד לבוא אם יגרמו רע לישראל. בפרשתנו אנו פוגשים מקרה מיוחד שכזה עוד בטרם הנבואות האלה: מסע בני ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל עומד לפני סיומו. משה, מנהיגם של ישראל, יודע שימיו ספורים אך בטרם תעלה נשמתו לשמים מוטלת עליו משימה חשובה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמיך" - לאחר שהמדיינים גרמו לעם ישראל להיצמד לבעל פעור ובעקבות כך מתו במגיפה עשרים וארבע אלף איש מבני ישראל, וידעו שהכוונה הזדונית לכל זה הייתה אצל בנות מדיין ולא מצד בנות מואב שהיו אלה שהתחילו בכך, ולכן היה עניין לנקום דווקא במדיין. מלחמה אחרונה זו של משה לא הייתה בתחום הכיבושים של גבולות ישראל אלא הייתה זו מלחמת עונשים. התורה, שהאריכה רבות במלחמות הכיבוש של ישראל, מצאה מקום להרחיב גם במבצע ארוך זה מפני שראתה בו חשיבות כפי שראתה במחיית עמלק. כשיצאו ישראל ממצרים תקף עמלק את ישראל ללא כל סיבה, כאשר עם ישראל היה "עייף וייגע" ולכן זכה לשתי פרשיות שמצוות את מחיית זכרו, וכאן, כשהמדיינים גרמו לישראל לאבדות קשות בנפש בעורמה רבה וללא כל התגרות מצד ישראל, הם חייבים לבוא על עונשם. ה' מכוון את ישראל על ידי משה שעם שכל מטרתו לגרום רע לישראל ללא עוול בכפו, עליו להיענש. לאחר העונש שישראל נותנים למדיינים עובר משה למאבק פנים חברתי - ישראלי. פונים אליו שני שבטים, ראובן וגד, ומבקשים ממנו להישאר בצד המזרחי של הירדן ולהתמקם בנחלתם שם. משה לא מקבל את בקשתם ואף כועס על כך. חשובה לו האחדות של כל העם בשעת מאבק, בשעת מלחמה: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" - בשעת לחימה על כל ישראל להיות ביחד, ללא קולות של חולשה. משה פתח בפניהם נאום חריף כדי שיבינו את חשיבות העניין ומביא אותם לקבל תנאים חדשים בטרם יתיישבו בצד זה של הירדן. הם קיבלו על עצמם להוביל ולצאת בראש המערכה על כיבוש הארץ והמלחמות הבאות בדרך, ורק לאחר שתכבש כל הארץ וכל השבטים ינחלו את נחלתם ישובו אל עבר הצד המזרחי של הירדן. במהלך הדין ודברים עם מה הצטרפו אליהם חצי שבט מנשה וגם הם קיבלו את התנאים האלה. בפרשה זו, לקראת סיום חומש במדבר, מחבר משה בין הצורך להעניש עם שמרע לישראל ובין הצורך שעל ישראל להיות כאיש אחד. כאגרוף קמוץ שלא נפתח ומתפרד. משה,כמנהיג, ידע בכוחו המיוחד לאורך כל הדרך וגם עכשיו, להחליש ולהשתיק את הקולות שיכולים להביא לחולשה פנימית. דווקא בשעות קשות אלה שעם ישראל עומד מול אויב אכזר שרוצה ברעתנו בלבד, עלינו לדעת לא לתת לקולות שליליים להשפיע על לבבנו ועל יכולתנו ומטרתנו ולדבוק בקיום מסירות הנפש שלנו לחיות ולגור בארץ ישראל. תודות : לצחי מיכאלי אתר "חוויית השבוע שלי" : http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ ובנוסף, נישא תפילה לשמירתם וחזרתם של כל חיילי צה"ל בשלום! ולחברנו ומכרנו אשר בכל גזרות האש השונות, ליבנו איתכם ומקווים שתדעו במהרה ימים שקטים! שבת שלום ומבורך! לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם