אמרי שפר י"ד אייר ה'תשע"ח

 איתא בסנהדרין ל“ט ע“א, שתלמיד אחד שאל את רבי אבהו: מאי טעמא דשביעתא? (פי‘ רש“י - למה צוה הקב“ה על השמיטה?). ענה לו רבי אבהו: אמר הקב“ה לישראל, זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, (פי‘ רש“י - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם - ותשכחו עול מלכותו)

      אמרתי פעם בבית הכנסת, שבליל הסדר צריך לאכול כזית מצה בכדי אכילת פרס. שאל אותי יהודי אחד: 'מה יהיה אם יאכל בערך כזית בכדי אכילת פרס'... אמרתי לו שישב בערך בגן עדן...

    בואו וניקח יסוד חשוב זה לחיים: אם אתה מרגיש באיזה תחום )רוחני או גשמי,  (שאתה לא מספיק מתחבר אליו ואתה חלש בו,  קודם תלמד את ההלכות הקשורות לזה, אחר"כ תלמד בספרים על גודל מעלת הדבר, ואז אי"ה תרגיש מחובר וקשור יותר, ופשוט שהתוצאה תהיה בהתאם.

     בספר "חובות הלבבות", לפיה "מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח, שיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו". אין אנו יודעים מהו הטוב והנכון לנו. ייתכן ש-ה' יחליט שדווקא דבר רע הוא הטוב והנכון, אולם אנו בוטחים בו שהוא יודע מה שהוא עושה. כיוון שאין האדם יודע אם יקרה לו טוב או רע, יש לכל אדם לגיטימציה מלאה לדאוג, וחובה גמורה להתאמץ ולהשתדל להצליח במעשיו.

גאב"ד טשעבין, הגאון רבי דוב בעריש ווידענפלד זצוק"ל (מתוך הספר 'שר התורה'(

     הג"ר ישראל זאב גוסטמן, מתלמידי הג"ר שמעון שקאפ, שכיהן כדיין בבית דינו של הג"ר חיים עוזר גרודז'ינסקי, ואחר המלחמה כראש ישיבת נצח ישראל ראמיילס בארה"ב, הגיע לארץ ישראל והחליט להשתקע בה ולקיים בה את ישיבתו. אלא שלא ידע היכן לבנות את הישיבה. באותם ימים הציעו לו לקניה אחד משני בניינים: או בנין בשכונת רחביה שעלותו מאה חמישים אלף דולר או בנין בשכונת מאה שערים שעלותו שלושים אלף דולר, וכל זאת כאשר בכיסו לא היה כסף בסיסי למחייתו, ואפילו לצורך כרטיס טיסה לארץ לווה כספים.  החליט רבי ישראל להיכנס ולהימלך עם רבנו בעניין. כשנכנס, שאלו רבנו לשמו וענה 'ישראל גוסטמן'. 'מהיכן?' 'מוילנא'. שאלו רבנו על אתר: 'האם אביכם היה דיין אצל רבי חיים עוזר?', 'לא'. 'אולי דודכם?' 'לא'. המשיך רבנו: 'אינכם רוצים לומר שאתם הייתם הדיין אצל רבי חיים עוזר?' שתק רבי ישראל, ורבנו הבין שזה הוא.

     רבנו הסביר שהוא זוכר היטב את השם, שכן בשעתו שלח מכתב הלכתי לריש גלותא, הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בוילנא, ורבי חיים עוזר שלא יכול היה לטפל בכל התשובות בעצמו, שכן מידי יום היה הדוור מביא לביתו שני שקים מלאים במכתבים ובקשות מכל רחבי העולם היהודי, הייתה דרכו שהיה מפנה חלק מהתשובות לדייני הבי"ד,  והם היו לומדים את הבעיה ומציגים אותה בפניו ועונים בשמו, ובשעתו היה הרב גוסטמן זה שענה , ורבנו זכר זאת על אתר ברגע ששמע את שמו.  כששמע רבינו שהעומד לפניו הינו הרב גוסטמן מווילנא נעמד מלא קומתו. שטח ר' ישראל את השאלה, שמציעים לפניו שני בניינים, כאשר נטיית ליבו היא לקנות את הבניין הזול. רבנו שמע את השאלה, והשיב שלדעתו כדאי שיקנה דווקא את הבניין בשכונת רחביה, שכן במאה שערים לא חסרות ישיבות, וסיפר לו על ישיבתו שלו ששהתה באותם שנים באזור, והקרינה לכל הסביבה. וכשאלו רבי ישראל: 'וכסף מנלן?' השיב רבנו שמי שיש לו אמונה ובטחון בהקב"ה, ורוצה באמת להרחיב את גבולות הקדושה - אין לו מה לדאוג.

     רבי ישראל סבר וקיבל, וניגש בביטחון לחתום על העסקה, וזאת מבלי שיהיה לו מושג מהיכן ישיג סכום אדיר זה. סיפר רבי ישראל לתלמידיו: 'לאחר שחתמתי על העסקה, נפניתי לפעולה המעשית היחידה שיכולתי לעשות, שמתי פעמי לתפילה, לשוחח 'דורך ריידן' עם הקב"ה. וכה אמרתי להקב"ה: 'הרמב"ם, בפירוש המשניות, פותח את דבריו פעמים רבות במילים 'אמר הקב"ה', משמע, שמה שהרמב"ם אומר – זה מה שאתה הקב"ה, אומר, והרי, "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ר"ה כה' ואם הטשעבינר רב אומר לקנות את הבניין זאת אומרת שאתה הקב"ה אומר כן...  אם כן, עזור לי להשיג את הכסף...'

     שב רבי ישראל לביתו והחל לעשות השתדלות, התקשר לחתנו בארה"ב וביקשו להשיג בדחיפות שלושים אלף דולר, הסכום שהיה עליו להעביר כמקדמה... למרבה הפלא הצליח חתנו להשיג את הכסף. וכך בשרשרת של נסים הצליח להשיג את כל הכסף שנצרך לתשלום עבור הבניין.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ג' ניסן ה'תשע"ז

אמר פעם הרב הקדוש ר' לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע בדרך צחות, שזה כוונת ה'יהי רצון' שאומרים אחר תקיעת שופר בראש השנה 'המלאכים היוצאים מקשר"ק', שהוא ראשי תיבות 'קראצין (- גירוד), שאבין (קרצוף), ראבין (- שפשוף), קאשרען (הגעלה('.

            בניסן עתידין להגאל, הר"ת הוא בגימטריא אמונה, וידוע שבזכות הצדקה נגאלין, ולכן אנו רואים בניסן כל כך הרבה צדקות מ "קימחא דפסחא" ובוודאי זוהי שמקרב הגאולה, "ניסן" בגימטריא "חסד חינם" שעושים חסד בחינם,  ובזכות אהבת חינם בוודאי יבוא גואל.

     זכר לשעבוד מצרים. כאילו הוא יצא: כתב הגרי''מ שכטר שליט''א (קונטרס על פסח) בדרך צחות, כשם שבפסח כל אדם חייב להראות בעצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כך בערב פסח בניקיונות כל אדם מראה בעצמו זכר לשעבוד מצרים..

.              חמץ – מצה. מובא בשם חידושי הרי"ם זי"ע,  בזוהר הקדוש מובא כי ההבדל בין חמץ למצה היא הנקודה הקטנה, המבדילה בין האות "ה' "לאות "ח'", וזוהי הנקודה היהודית, קוצו של יוד, הנצרך למסירות נפש, כי בזה תלוי כל היהדות,  כמו השעון אם מתקלקל בנקודה אחת, עומד השעון, כן ביהדות

.ואת השולחן ואת כליו (לא ח). (דברים טובים – כי תשא)

     בבני ברק נפטרה לפני מספר שבועות אישה צדקת ויראת– השם, בשם מרת לאה ברבר ע"ה. מי שהשתתף בהלווייתה הבחין שאנשי הח"ק מניחים בתוך קברה לוח– עץ גדול. בימי ה 'שבעה' שמענו מהבנים שיחי' את הסיפור המלא אודות לוח – העץ. מרת לאה ע"ה ובעלה הרב אברהם– צבי ברבר זצ"ל, הקפידו מאוד שלא לשבת אף פעם לסעודת-השבת בלי אורח עני. גם אם לא הזדמן להם למצוא עני בקרבת– מקום, השקיעו מאמצים עליונים על מנת להביאו לסעודת– השבת.

     הבנים מעידים ש 'אף פעם לא ישבנו לסעודת-שבת בלי אורח.' והיו האורחים הללו בצורתם ובתואר-פניהם של האורחים- של-פעם, בעיירות ישראל בגלות. עניים ואביונים,  שריח לא-טוב עלה מהם, ובזמן הסעודה נקטו במעשים שנפשו של אדם סולדת מהם. והיו גם כאלה שלא הסתפקו בסעודות השבת, אלא נשארו כמה ימים – ולפעמים שבועות – לאחר מכן. למרות הכל, לא התעייפו בני הזוג הצדיקים הללו, לבית ברבר, והקפידו בתמידות על הבאתו של אורח מהסוג הנ"ל, כדי 'להתפאר' בו במהלך השבת. כך היה גם בסעודות החגים, ובסעודת פורים. והנה, ביום פורים אחד, שהיה גשום במיוחד והבריות לא הסתובבו ברחובות, לא הזדמן להם בשום אופן להשיג עני שיאכל על שולחנם בעת הסעודה. מרת לאה ע"ה שיגרה את בעלה שוב ושוב אל הרחוב, אולי בכל זאת יימצא עני כלשהו, ואין.  אבל היא לא וויתרה. הוציאה מארנקה כסף, וביקשה מבעלה שייסע לתחנה המרכזית בתל אביב, שם מסתובבים מאות עניים, ויביא משם את אחד מהם לסעודה. האבא מילא את רצון אשתו, נסע לתל אביב והביא משם אורח עני, אבל כזה שכל צורתו אמרה עניות, על כל המשתמע מכך... 'עד היום אנחנו זוכרים את הרגע שבו פתח אבא זצ"ל את הדלת, ועימו העני,  ואימא פורצת בשאגות– שמחה על המצווה הגדולה שהזדמנה להם. אורח זה, אגב, נשאר בביתם זמן רב לאחר פורים. כל כך היה טוב לו, שלא רצה ללכת...'

     את המצווה הגדולה הזו של הכנסת-אורחים, קיימו בני הזוג ברבר, וכל משפחתם, על השולחן בסלון-הבית. והיה השולחן הזה עד למצווה שנעשתה במסירות נפש. והנה, לפני פטירתו, אמר בעל-הבית, הרב אברהם-צבי זצ"ל, שכיון שאמרו חז"ל (ברכות, דף נ"ה עמוד א'(  ש 'כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל , ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו' – ברצוני לחלק את לוח-העץ של שולחן-המצווה שלנו לשני חלקים,  כשחלק אחד יונח בתוך קברי-שלי, והחלק השני בקברה של רעייתי, ויבוא השולחן ויכפר עלינו בבית דין של מעלה.

     ומנהג חסידים שבצרפת שעושים משולחנם ארון לקבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה בידו, ולא ילונו בעמלו כי אם הצדקה שעשה בחייו והטובה שהוא מיטיב על שולחנו. ולכך אמרו חז"ל (ברכות נ"ד ע"ב) המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו'.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י' ניסן ה'תשע"ה

הדין הוא שאם בלע מצה יצא, בלע מרור לא יצא, ובודאי שאם בלע הגדה לא יצא (הגר"ח פלאג'י)   

     יש גורסים כהא לחמא עניא. והמכוון, שהגם שכל מערכות העולם מתקדמות בצעדים ענקיים עם הטכנולוגיה המתקדמת עם כל המכשירים המתקדמים למיניהם, אבל מצוות התורה לא נשתנו מאומה ולא תהא תורה אחרת, וזה "כהא" לחמא עניא ללא שום שינוי.

     יש 15 סימני הסדר כנגד ט"ו ניסן. צדיק אחד אמר אחרי הסדר, רבש"ע אנחנו אמרנו 15 סימני סדר, מבקשים ממך רק מילה אחת שתאמר "נרצה".

     כל ימי חייך להביא לימות המשיח. יש לפרש, שכל ימי החיים יש לפעול ולצפות תמיד לימות המשיח, אחכה לו בכל יום שיבוא.

הפתק הישן (מתוך העלון 'אהבת ישראל' גיליון 517)

      המעשה שלפנינו אירע לפני עשרות שנים בלבד , כאשר יום אחד הופיע בביתו של ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי יוסף ש. כהנמן זצוק"ל וזיע"א בחור צעיר אשר עלה לא מכבר ממדינת שוויץ, ובפיו בקשה להיכנס ללמוד בישיבה המעטירה כתלמיד מן המניין... ראש הישיבה קיבלו בסבר פנים יפות והחל תוהה על קנקנו, שואל ודורש כפי שהיה עושה עם כל בחור . לבסוף מצא שהוא אמנם בחור מעולה אך ללמוד בישיבה המצויינת הזו אינו מתאים כל כך... רמתו התורנית לוקה בחסר ובוודאי לא יבין הוא את השיעורים הנמסרים בישיבה , מניסיונו של ראש הישיבה דבר זה מביא את הבחור לכדי ייאוש ועלול לפולטו מן הישיבה. לכן, חיבקו הרב בחביבות עצומה כפי שהיה מחבק כל אחד , ובעדינות מופלגת החל להסביר לבחור מדוע אין זה מקומו, ומה עליו לחפש על מנת להצליח בישיבה אחרת...

     מה עשה הבחור ?שלף פתק קטן מאמתחתו והניחו לפני ראש הישיבה. כשהציץ ראש הישיבה בפתק, החווירו פניו... הוא קם ומיהר אל רעייתו הרבנית וביקש ממנה לסדר מיד לבחור הזה חדר בפנימייה, ומקום בשולחן בחדר האוכל, הוא אף הראה לה את הפתק. לאחר מכן מיהר הרב לכולל האברכים ובחר משם שני אברכים מצוינים, אחד שילמד עם הבחור לפני הצהריים והאחר ללמוד עמו אחר הצהריים, וכמובן בישר לבחור בשמחה כי התקבל לישיבה.

     שואלים אתם את עצמכם מה היה כתוב בפתק? ובכן , נשוב חמש עשרה שנה אחורה, ראש הישיבה היה צריך לטוס יום אחד בדחיפות לשוויץ. הוא הגיע לשם עם הרבנית באמצע הלילה ונכנס לבית מלון יהודי. פקיד הקבלה הודיעו בצער כי התפוסה במלון מלאה, וכל שנשאר הוא ללון בפרוזדור, אך זה כמובן לא ראוי לכבוד התורה. ניסה מנהל המלון למצוא בכל זאת מקום כל שהוא. הוא עבר על הרשימה ומצא שיש משפחה שתפסה שני חדרים, אחד להורים והשני לילד... הוא מיהר להתקשר אליהם ולספר על הבעיה שנוצרה. כעת שאל האם יסכימו לצרף את ילדם אל חדרם ולפנות את החדר השני לרב מפוניבז' והם אכן הסכימו. למחרת בבוקר פנה הרב מפוניבז 'אל המשפחה שפינתה לו את החדר, הודה להם על החסד הגדול שעשו עמו ושאל אם חסר להם משהו שיוכל להשיב להם טובה . מיד אמר האב כי ברוך ה' יש הכל ולא חסר להם מאומה... אלא שאז התפרצה האמא, הצביעה על בנה הקטן ואמרה: "בעזרת ה' הילד הזה יגדל וירצה להיכנס ללמוד בישיבה קדושה, האם תקבל אותו לפוניבז'?" אין בעיה, בשמחה!" השיב הרב. אך האמא בחוכמתה לא הסתפקה בזאת. היא הגישה לרב נייר ועט וביקשה ממנו לכתוב את הבטחתו... כעבור 15 שנה הוגש הפתק, כשטר חוב של 'הכרת הטוב' לפירעון. ואכן מיהר ראש הישיבה להשיב טובה ולגמול חסד עם הנער...

 חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il