נקודה שבועית פרשת "דברים" ה'תשע"ח

השבת נתחיל ונפתח את החומש החמישי, חומש "דברים".

חומש דברים מהווה נאום ארוך מאוד של משה אל העם רגע לפני כניסתם לארץ.

תחילת הנאום בפרשתנו, פרשת "דברים", והוא פותח בתוכחות משה לעם רק שאלה תוכחות שנאמרות ברמז וכפי שמפרש רש"י במקום, זה מפני כבודם של ישראל, וכל זאת מכיוון שמצוות התוכחה צריכה להיאמר בלשון רכה ועדינה.

כך כותב על מצווה זו הרמב"ם: "המוכיח את חברו... צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא".

אולם במקרה שמדובר על אנשים קרובים, שאוהבים אחד את השני לעיתים ויש לדבר גם בצורה תקיפה יותר, וגם אם זה יגרור לתגובה כועסת של האדם המוכח האהבה תגבר וההדורים יתחברו מחדש במהרה.

אך אם אין אהבה גדולה צריך להיזהר מאוד מפני שהתוכחה עלולה להביא להרחקה גדולה יותר, ולכן אם רואים שהתוכחה לא מצליחה צריך לעצור ולא לנסות בכוח.

תוכחה ואהבה קשורים יחד: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך... ואהבת לרעך כמוך". כשאוהבים באמת אז יש מקום להוכיח לשם שמים.

והנה השבת, יחול ממש ט' באב, והצום יידחה למוצ"ש ויום ראשון י' באב. צום זה שבא על חורבן בית המקדש שנחרב בגלל שנאת חינם, ועלינו מידי יום ביומו ובטח בימים אלה של בין המצרים, להרבות באהבה גדולה, להתקרב איש אל רעהו, להפחית כל מידה של כעס, להרבות כל הזמן בעין טובה כלפי כל אדם, קרוב ורחוק, ומתוך הדברים האלה נביא את עצמנו לאהוב ולהתקרב יותר ויותר אל זולתנו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ח סיון ה'תשע"ז

 אין שלום יוצא מתוך מריבה )ספרי (. בפרט במחלוקת לשם שמים. רוב הצרות והתלאות נולדות ממחלוקת לשם שמים, ד' יצילנו ממנה. )הרבי הריי"צ מליובאוויטש(

    אמר הרה"ק רבי זושא מאניפולי: למדתי שבעה דברים מגנב ושלושה מתינוק לחיזוק בעבודת ה' . שבעה מגנב: א. עושה עבודתו בחשאי כשאין רואים אותו. ב. גם אם נכשל היום, ינסה שוב מחר. ג. לעולם לא יגנוב מחברו. ד. מוסר את נפשו על עבודתו. ה. עושה הכל כדי שלא להשאיר את עקבות מעשיו. ו. אינו מספר לאחרים מה עשה. ז. אוהב את עבודתו ולא יחליף אותה באחרת. ושלושה מתינוק: א. ידיו עסקניות ואינו נח לרגע. ב. כשחסר לו דבר מה, מיד בוכה ומבקש ואינו מעמיד פנים. ג. כשהתמלא מבוקשו, הוא תמיד שמח וצוהל...

    ''ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" )טז, א(. מבאר רש"י: " וייקח קרח - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה". קרח בן יצהר - אמר הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא - מעלות רבות היו לו. בן למשפחה מיוחסת, תלמיד חכם, עשיר ופיקח. לאדם בעל מעלות כאלה רוב הסיכוי להגיע ולהיות מנהיג בישראל. ומפני מה לא זכה לכך? מפני ש"לקח" את עצמו! קרח לא המתין ליום שבו יקראו לו להנהיג את ישראל, אלא דחק לקחת לעצמו גדולה. משום כך גם נענש בעונש,  שהוא מידה כנגד מידה. "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם" - קודם שיגיע זמנם להיטמן באדמה.

     וכדאי מאוד לזכור מה שכתב החתם סופר זי"ע מסביר את ענין השאלה של קרח ששאל בית מלא ספרים חייב במזוזה וכו'. והנה אפילו יתנהג כמלאך ויהיה כל תוכו כמלאך אפילו הכי אם לא ישמור פתחי פיו לא שווה, וזהו בית מלא ספרים אפילו שהאדם מלא בספרים אבל אם על הפתח אין מזוזה פירוש הפה לא שמור, אז לא שווה כלום.

החולה שהאמין (סיפור זה סיפר לי הגאון הרב יחיאל נוביק שליט"א,)

     חולה אנוש במחלה הידועה היה צריך לעבור טיפול והציעו לחולה 2 סוגי טיפולים, וקבעו לו פגישה מכרעת עם פרופסור רם מעלה.  אבל הפרופסור היה דובר אנגלית בלבד, לכן החולה הביא אתו לפגישה מלווה דובר אנגלית, והמלווה שאל את הפרופסור הגדול איזה מ2 הטיפולים הוא ממליץ לחולה?? הפרופסור ענה, לא משנה, בכל מקרה זה מקרה אבוד !! והחולה שואל את המלווה, נו, מה אמר הפרופסור??? שיקר לו המלווה, ואמר לו בביטחון: הרופא אמר שלא משנה כל טיפול שתעשה ודאי יציל אותך לגמרי!!  החולה שמע את התשובה ושמח וחייך מאוזן לאוזן בהקלה.  והפרופסור מסתכל עליו בתדהמה!!! וכי ככה מגיב אדם שהולך למות בטוח??? ו לכן הפרופסור שאל את המלווה אמור נא לי איך יכול להיות שהחולה שמח ומחייך על תשובת מפחידה שכזו?????  ענה לו המלווה, ככה זה, הוא צדיק אמתי מקבל בשמחה ובאהבה את גזירת שמים!!

     ומדהים הדבר שאותו חולה שלא היה לו סיכוי הבריא מהמחלה!!! ויתכן שרק בגלל שהאמין שהוא בטוח יבריא מהטיפול, הוא באמת הצליח להתגבר על כח המחלה והבריא לחלוטין להפתעת הפרופסור המדופלם, וזה סיפור אמיתי, ולא חסרים סיפורים כאלו על אמונה שמנצחת מחלות. ללמדנו שבכוח האמונה אתה יכול לנצח כוחות הגדולים ממך, וגם לנצל כוחות על טבעיים הטמונים בך, רק שפשוט לא הכרת אותם כי היה חסר לך את האמונה,  אז קדימה תאמין בבורא עולם וגם תאמין בעצמך ובעזרת ה' תעלה ותצליח אמן.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ג שבט ה'תשע"ז

בקהילה אחת חיפשו רב ודיין חדש, הציעו את שמו של רב , שהיה מפורסם כלמדן ובקי, כאשר באו בני הקהילה לבקרו, ובחנו אותו וכו' אמרו לו, הרי בפרשת יתרו כתוב שצריך למנות שונאי בצע, רצוננו לדעת האם כבודו נחשב לשונא בצע? ענה להם, 'אני מוכן להיות גם 'שונא בצע' אבל על זה תצטרכו לשלם במיוחד...' (והביא ראיה לדבריו, שהרי יתרו אמר למשה שימנה אנשי חיל ושונאי בצע, אך בפועל בהמשך הפסוקים כתיב  שמינה אנשי חיל, ואילו שונאי בצע לא מוזכר)

     הרבה מערכות מתנהלות כביכול לשם שמים, אך באמת מסתתר מאחורי כל המערכה שלשה מטרות חשובות, 'כסף' 'כסף' 'כסף' והרבה, )ומי שלא ראה את חוברת ה'הוצאות' של המערכה שהופצה בימים אלו בריכוזים מסוימים בארה"ב לא ראה שנאר ו'אהבת בצע' מימיו(. וד"ל ואכמ"ל.  ולכן מיד אחר מתן תורה, מזהירה התורה אזהרה ראשונה 'לא תעשון אתי - אלוהי כסף' בבקשה מכם, אל תערבבו.  רוצים כסף? לבריאות, אל תקשרו את שמי למערכה,  תקראו לילד בשמו: 'כסף'.

הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זיע"א אמר, כי לאחר מאה ועשרים, אם ישלחו אותו לגן עדן, כל זמן שיהיה אפילו יהודי אחד בגהינם לא ילך לגן עדן, האיך יכול להיקרא אצל יהודי גן עדן בזמן שיודע שיש יהודי בגהינם. עוד אמר כי אמרו חז"ל שהרשעים יהיו עפר תחת כפות רגליהם של צדיקים, אני רציתי לראות אלו צדיקים שידרכו על הרשעים (איך וואלט געוואלט זען די צדיקים'לאך)

     זכור מתחיל באות ז' שכל ז' ימי השבוע יש לזכור את יום השבת.

אני הכבדתי את לבו. (דברים טובים – פרשת בא)

     הסיפור שלנו מתרחש בשנות השלושים של המאה הקודמת באזור הקוטב הצפוני,  בקצה צפון המזרח של רוסיה הגדולה - באי ויגאץ . לאזור זה נשלחו מתנגדי המשטר הקומוניסטי לעבודת פרך קשה במחנות העבודה שנודעו לשמצה בשם 'גולאגים'. מיליוני רוסים שחלק גדול מהם היו יהודים, בנו בדמם את ערבות סיביר, חצבו קילומטרים של מסילות רכבת, וחפרו תעלה רחבה בין הים הבלטי לים הלבן. באי ויגאץ' שוכנו 4,000, עובדי כפייה שחצבו פחם, כרו עפרות אורניום, ועבדו במפעלי הפלדה שבמקום. לאומללים אלו לא היה סיכוי גדול לחזור בחיים. רובם נידונו לתקופת מאסר של עשר שנים ומעלה, והסיכויים לשרוד פרק זמן כה ממושך בתנאים הקשים שבמקום היו נמוכים במיוחד. הפועלים לא הורשו כמובן לפגוש את בני משפחתם, כך שכל אסיר שהגיע לאי, ידע שכמו ברוב המקרים את חייו הוא יסיים באזור וגופתו תוטל לים שהקיף את המחנה או תיקבר בקבר אחים גדול.

     בכניסה לשער המחנה הייתה תיבת דואר גדולה, שאליה יכלו האסירים לשלשל מכתבים. לאן היו מגיעים מכתבים אלו? כמובן, לא לבני המשפחה. אסיר שהעז לכתוב מכתב ליקיריו, נידון להצלפות קשות שהיו מרתקות אותו למיטה לימים ארוכים. כך גם אסיר שביקש חנינה או טען שמתנכלים אליו במחנה. מהר מאד למדו עובדי הכפייה כי כדאי להם מאד שלא לנסח מכתבים מהסוג הזה. אז מה בכל זאת ניתן היה לכתוב? הכלואים היו מעלים רעיונות שעשויים היו לסייע לרוסיה הגדולה, כמו הצעות מדעיות, רעיונות לפיתוח כלי מלחמה, תרכובות של תרופות חדשניות, תכניות ייעול בתחום המיסוי והכלכלה וכן הלאה. הם ידעו שאם המכתב יגיע לאיש הנכון, הם עשויים למצוא את עצמם בחוץ, כשהם מגויסים בתנאים טובים בהרבה - במכון מכובד הפועל בשירות הממשלה, או אפילו במחנה כפייה בעל תנאים נוחים יותר.

     אחד מן האסירים שנידון למאסר בגין שוד ומרמה היה מוטיה יורגוביץ. הוא לא היה מדען, לא פיזיקאי, וגם בכלכלה הוא לא הבין. מצד שני הוא ניחן בלב רע, באכזריות מיוחדת, וביכולת לפגוע בזולת בדרכים מקוריות ומתוחכמות. הוא לא רצה להגיש הצעה שעשויה לסייע לצבא הרוסי, למדע, לרפואה או לכלכלה. הוא חשב על משהו הרבה יותר מתוחכם,  משהו שגם יחלץ אותו מהמחנה שבו שהה. שבוע לאחר שהמעטפה של מוטיה שולשלה אל תיבת הדואר של האסירים נעצרה מכונית שחורה בכניסה למחנה והאסיר מוטיה יורגוביץ נקרא להתלוות לשני שוטרי נ.ק.וו.ד שהובילו אותו היישר ללשכתו של מפקד המחוז. המפקד החזיק בידו את מכתבו של מוטיה וקרא: 'אני מציע למפלגה האהובה שלנו,  לפתוח במערך חדש של תקצוב מזון במחנות שינוהל באופן ישיר לפי תפוקת האסירים בשטחי העבודה '. 'אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?' ומוטיה הסביר: 'ההצעה שלי פשוטה, לאסירים החזקים שעובדים קשה תגדילו במעט מאד כמובן, את מנתם היומית. זה יגרום להם לעבוד הרבה יותר חזק והרבה יותר קשה למחרת כדי להשיג את אותה מנה.  האסירים המבוגרים, החלשים והחולים שעובדים מעט,  יקבלו מעט אוכל. זה כמובן יגרום להם לתמותה גבוהה וכך אתם תיפטרו מהאסירים שלא מביאים תועלת...'  הרעיון היה פשוט, אכזרי ויעיל. מפקד המחוז טפח על שכמו של מוטיה והבטיח לו כי יודיע לו מה הוחלט.  מוטיה לא היה צריך להמתין הרבה, כעבור שבוע הוא הוסע שוב, הפעם ברכב מפואר יותר, וגילה את עצמו כעבור שעות ארוכות במוסקבה, נפגש עם איוואן סירוב – ראש הנ.ק.וו.ד בכבודו ובעצמו. 'הרעיון שלך נפלא!' אמר לו סירוב: 'אני באמת מתפלא כיצד לא חשבנו עליו קודם לכן'. ואמנם זמן קצר לאחר מכן המערך החדש של מוטיה יורגוביץ יושם בשטח, תוך כשלושה חדשים דיווחו מפקדי הגולאגים על שתי תופעות: קצב העבודה הוכפל, ועשרות זקנים, חלשים וחולים מתו.

     שוב הוזמן מוטיה למוסקבה, הפעם הוא כבר לא היה אסיר. הוא כבר מונה ליועץ מיוחד לענייני עבודות כפייה לראש הנ.ק.וו.ד, וכעת הוצע לו לנהל את ה'גולאג' באי ויגאץ', האי בו הוא היה בעצמו עד לפני שישה חדשים אסיר נקלה. מוטיה הסכים במהירות , וכבר באותו שבוע נשלח לאי, וסידר את חפציו בביתן הנאה והחמים של מפקד המחנה. יום בואו של מוטיה יורגוביץ היה יום חגיגי עבורו, אבל יום שחור לעובדי המחנה. מוטיה לא חדל להתעלל בהם ומצא דרכים משונות ויצירתיות להכביד את העבודה. האסירים חשו כי הם נמצאים על סף גבול היכולת שלהם. אלא שאז התרחש המפנה. באחד הימים הוזמן מוטיה למוסקבה,  שוב לפגישה עם איוואן סירוב וצוותו. הוא הגיע בביטחון לבוש בבגדיו הטובים, כבקיא ורגיל במוסדות השלטון. הוא נכנס לחדרו של ראש הנ.ק.וו.ד וקד בהכנעה. להפתעתו, הגיש לו איוואן דף וביקש ממנו לקרוא אותו בקול. מוטיה ראה שהוא מחזיק בדף דומה לדף שכתב לפני כשנה, ובו הצעה לסדר שנכתבה על ידי אסיר בשם גריגורי חרושוב, הכלוא במחנה העבודה באי ויגאץ'. הצעתו של גריגורי הייתה פשוטה: להתאים את מפקדי המחנות לפי תפוקת האסירים. כלומר, ככל שהתפוקה רבה יותר, אות הוא כי המפקד מצליח יותר. מפקד מחנה, שאסיריו מגלים אוזלת יד, יכלא כמותם במחנה, והצעד ההרתעתי הזה יהפוך את מפקדי שאר המחנות ליעילים ואפקטיביים הרבה יותר. 'הרעיון הזה' אמר סירוב: 'כל כך פשוט וחכם שאני לא מבין איך לא חשבנו עליו קודם. ביצענו אותו, וגילינו שמבין כלל מפקדי המחנות, האסירים שלך ירדו באופן עקבי בתפוקה בשלושת החודשים האחרונים. הגענו למסקנה שכדאי שנחזיר אותך לעבודת הכפייה, כדי שהדבר יהווה סמל לשאר המפקדים ויוביל אותם לתפוקת עבודה מקסימלית ואידאלית...' מוטיה ניסה לטעון כי האסירים חוללו מרד נגדו, והורידו בכוונה את התפוקה בעקבות המכתב, אך כל זה לא עזר. סירוב כבר היה עסוק בעניינים אחרים ושוטרי הנ.ק.וו.ד מיהרו להוציאו החוצה, אל מכונית האסירים השחורה...

     בפרשת השבוע נאמר כי ה' הכביד את לבו של פרעה.  ידועה השאלה, אם ה' הכביד את ליבו מדוע הוא אשם? וחז'ל מסבירים: הקב'ה לא הכביד סתם את לבו, אלא פרעה שהרשיע והתריס כנגד ה', ולאחר שהתרו בו שוב ושוב לא הסכים לשלוח את בני ישראל מארצו , והגיע למצב בו הקב'ה לא מאפשר לו כביכול לשוב בתשובה...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ד' שבט ה'תשע"ז

''בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים''. מה פשר הדבר. רגילים לומר, שעם ישראל היה עתיד להיות משועבד ארבע מאות שנה, וזעק מתוקף השעבוד ונכמרו רחמי שמים. אבל איך אפשר לגאלם כעבר מאתים ועשר שנים בלבד, כחלף חצי הזמן? אמרו הנשים הצדקניות: ריבונו של עולם, תגאל אותם כעת, ואנו מתחייבות להשלים להם את שעבודם...

    בעל החידושי הרי"מ ז"ל היה אומר: כל העבודות והמצוות שאנו עושים בעולם הזה, אין אנו יודעים אם יש להן ערך וממשות, אם כשרות וטהורות הן כל צורכן ואם עשויות הן לשם שמים "עד בואנו שמה" עד אשר נבוא לעולם החשבון , רק אז יתברר לנו מה היה טיב העבודה שלנו בעולם הזה.

     גוי ומשומד לא נותנים לו קרבן פסח. ושואלים למה אנו אומרים בכל נדרי אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, ובקרבן פסח לא משתתפים עימהם, ומתרצים כי ביום כיפור שגם העבריינים באים לצום, בוודאי צריכים לצרף אותם, אבל כשבא לאכול צליית קרבן פסח אי אפשר לצרף אותו.

     הצדיק רבי משה מ ללוב היה אומר: שלפיכך צווה ה' שישאלו מאת המצרים כלי כסף וכלי זהב, בכדי שיפחדו ישראל ללכת חזרה למצרים, מפני בעלי החובות...

איך קונים מצוות (דברים טובים – ויחי)

     אל אחת המכולות בשכונת הבוכרים נכנסה גבי אביגיל בן משה הי״ו- מתושבות השכונה. כבר משנכנסה הבחינה שמשהו חריג מתרחש. ריח עז של מחלוקת עמד באוויר! "גברת, את לא שילמת!" טען המוכר בנחרצות. מולו עמדה לקוחה, שטענה בכל תוקף: " כן שילמתי!". חילופי הדברים נשמעו ביניהם בלהט באוויר ובקול רם. גב' בן משה שמעה את הקולות, ובלא היסום פנתה אל המוכר: "אני חושבת שהיא כן שילמה!"  הודיעה נחרצות. תוך כדי הושיטה לעברו יד נחרצת , ובידה השנייה רמזה לו לעזוב את המסכנה לנפשה...  

     טיפש לא היה המוכר, והוא תיכף "השתכנע" מטענותיה.  מיד הסכים עימה, שכנראה הטעות עמו, ושילח את הלקוחה האומללה ל י חופשי '. כאשר יצאה הלקוחה,  פנתה גב' בן משה וביקשה לדעת: "על כמה כסף היה הוויכוח?". המוכר נקב בסכום והיא, להפתעתו הגדולה,  פתחה את ארנקה והחלה מוציאה שטרות בסכום הנדרש. המוכר, שעד לפני רגע זעק מרה שחייבים לו,  התנגד נחרצות לקבל ממנה כסף, שהיא לא חייבת לו. " את לא צריכה לשלם על הקניות שלה", נימק בהגיון.  כאשר המשיכה להתחנן בפניו, שיקבל את הכסף השיב,  שהוא מוכן למחול על כל הסכום, ולא לקבל אותו, לא מהלקוחה האמיתית ולא מהלקוחה המדומה. אבל שום דבר לא עזר לו. "בגללי פטרת את האישה מהחנות ללא תשלום - ואני זו שצריכה לשלם זאת! אתה לא אמור להפסיד מכך!" חתמה את הוויכוח, והוא הוכרח לקבל את הכסף.

     גב' בן משה ערכה את קניותיה, שילמה ויצאה מהחנות. לפעמים לוקח זמן רב, ולעיתים אף שנים למעגלים להיסגר, הפעם זה ארך הרבה פחות. לא חלפו דקות ארוכות והלקוחה הראשונה שבה לחנות המכולת.  פניה היו כבושות בקרקע, והיא התנצלה בקול נמוך: "טעיתי! באותו וויכוח שהיה לנו אכן צדקת - אני לא שילמתי", הודתה בביישנות. מסתבר, שהיא הכינה סכום כסף לבעל המכולת, ומכיוון שלא ראתה את הסכום בארנק- הייתה בטוחה שכבר העבירה אותו לבעל המכולת, ולמעשה הוא בלחץ הלקוחות אינו זוכר, שקיבל מידיה את הכסף. אולם כשחזרה לביתה, היא גילתה לתדהמתה את הסכום על השולחן, והתברר לה, שהיא שכחה לקחת את הכסף - ואכן מעולם לא העבירה לו את הכסף. מיד היא אצה לחנות לתקן את המעוות.  להפתעתה הגדולה המוכר לא הסכים לקבל את הכסף,  על אף העובדה שהיא באמת לא שילמה עבורו. הלקוחה לא הבינה מדוע והיא התעקשה שייקח. בעל המכולת לא רצה לספר לה, כי מישהי אחרת שילמה בעבורה,  ובסיכומו של דבר נטל בעל המכולת את הסכום והניחו אצלו כדי להחזירו לגב' בן משה.

     לימים הזדמנה שוב גב' בן משה לחנות, ובעל המכולת שמח לסיים את הפרשה באמצעות העברת הסכום לידיה. אך לתדהמתו היא סירבה לקחת את הכסף. הוא לא הבין, מה מניע אותה - הרי מדובר בכסף שלה! הוא קיבל את הנדרש. "מצוות לא מוכרים!!!" נימקה את סירובה. "אתה עוד צעיר", הוסיפה והסבירה לו, "עוד תלמד איך קונים מצוות"

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ג תמוז ה'תשע"ו

 "אינני חושש מיצר-הרע גדול" – התבטא המשגיח – "כמו מיצר-הטוב קטן" (המשגיח בישיבת מיר רבי ירוחם ליוואביץ זצ"ל)

     ”אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר ’תולה ארץ על בלימה‘“ (חולין פט.). כל קיום העולם הוא בשל בלימת פיו של האדם בשעת מריבה!

     אצל פנחס (ברש"י סוף פרשת בלק) כתוב: "ראה מעשה וכו' ומיד ויקח רמח בידו", והנה היום לדאבוננו רואים הרבה פעמים שקודם "לוקחים רמח ורק אחר כך מחפשים את המעשה"... (המגיד מישרים רבי מרדכי דרוק זי"ע )

     ובני קרח לא מתו [כו, יא]. איתא בספה"ק למרות שקרח קיבל עונש כזה על מחלוקת, לצערנו הרב 'לא מתו', ועדיין עושים מחלוקת רח"ל, ושכחו את מה שמענישים ע"ז, ולא לומדים לקח, ומנסים לומר שהם מתכוונים לשם שמים.

כיצד יש לענות (פניני עין חמד, גליון 589)

     מספר הרב יוסף ארציאל מקדומים: סיפר לי פעם הרב צבי פרבשטיין, הרב של קדומים, כי פעם הוא היה בירושלים וראה , שיש שיעור של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל על הלכות חג השבועות, שמיועד ל'בעלי-בתים'. נכנס הוא ללמוד , כיצד יש ללמד 'בעלי - בתים ' שיעור, שזהו לימוד בפני עצמו.

     כבר בכניסתו לבית הכנסת שבו התקיים השיעור ראה שני בעלי- בתים מתווכחים ביניהם לעין כל, הויכוח היה - האם יש לאכול בסעודת ליל שבועות מאכלי בשר או מאכלי חלב. מאחר שלא יכלו להגיע לעמק השווה, הויכוח ביניהם הפך להיות כבר עניין אישי , שלווה בהרמת קול ואף בהטחת דברים זה כלפי זה.  הוויכוח הסוער נפסק , בעת ששמעו את קול מכוניתו של הרב מתקרבת, והם חשבו בלבם לשאול את דעתו של הרב בנושא , בעת שייכנס לשיעור. הרב נכנס והחל ללמד את השיעור, ובלי שום קשר למהלך השיעור שאל אחד מהם - מה ראוי לאכול בסעודת ליל שבועות, בשר או חלב?!. חברו- יריבו נכנס לתוך דבריו ואמר את דברו, והיה ברור לעין כל, שיש כאן שני צדדים ניצים , שרק מחמת הכבוד ממתנים את דבריהם.

     הרב הקשיב בכל הרצינות לשאלתם והסביר, שיש בזה מחלוקת , שכן מצד אחד יש ערך לאכילת בשר, כי מדובר בכבוד החג וצריך לכבד את החג , ואין שמחה אלא בבשר ויין. אולם, מצד שני יש ערך גם באכילת מאכלי חלב, זכר לשני הלחם וסיבות נוספות. שני הצדדים לא ויתרו והיו מוכרחים כל אחד להוכיח לשני את צדקתו , ולכן הם שאלו: "מה הרב אוכל בליל שבועות בשר או חלב?".  כל הנוכחים בשיעור רצו לראות , כיצד הרב מפרק את המוקש שהונח לפתחו, והרב במאור פנים אמר:   " מה שאשתי הרבנית מבשלת – אני אוכל ".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"א אדר א' ה'תשע"ו

אמרי שפר כ"א  אדר א' ה'תשע"ו

אומר הרבי מקוצק: כתוב בתורה "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ, טו(.  מדוע נזקקו ישראל לראות את הקולות במו עיניהם?  שלא יפרשו את ה"לא תגנוב" - "לו תגנוב" כאילו ש"לשם שמים" - הגניבה מותרת!

"     ביד איתמר" - אע"פ שמשה ממונה על הכול, הוצרך למנות איתמר עמו לפי שאין עושין שררה על הציבור בפחות משנים .

     זאת צריכים אנו להשריש, שאנו כל הזמן לוקחים ולוקחים, מקבלים כסדר ובשפע מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה - ונותנים כה מעט!  נראה, שהמעט יהיה, לכל הפחות ", ברצון טוב" ובנכונות .

'       ויהי זהב התנופה" לאור המטרה הקדושה והכוונות הטובות קיבל הזהב תנופה וזכה לתיקון

. -על - פי רוב, כשאין יודעים איך לנהוג בזהב, הוא גורר את האדם לירידה עמוקה

ההספד (שיח נועם – פרשת תצוה)

     פעם אחת הספיד הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל את אחד מגדולי הנגידים הנכבדים מתומכי ומחזיקי התורה שנפטר ל"ע.

     בדרשתו הספיד רבי אהרן ואמר שהעשיר יזכה בזכות מעשיו להיכנס לגן עדן , ויזכה לישב בין גדולי ראשי הישיבות בשכר שבזכותו זכו לקיים את הישיבות.

     כשחזר ממסע הלוויה, התלווה אליו בחור אחד, ואמר לו: לאחר ששמעתי מראש הישיבה את גודל מעלת העשיר שיזכה לישב ליד ראשי הישיבות,  אני חושב לעצמי,  אם העשיר זוכה לעולם הבא כזה גדול בזכות נדבנותו,  אז למה לי לעמול וללמוד כדי לזכות לעולם הבא,  אני יכול לעבוד ולהתעסק לפרנסתי, וכשאהיה עשיר אתרום למוסדות התורה ואזכה בעולם הבא למקום מכובד בין גדולי ראשי הישיבות.

     אמר לו רבי אהרן:  אכן לעולם הבא זכה העשיר הזה,  אבל לא היה לו עולם הזה! –  עולם הזה זוכה רק מי שעמל בתורה...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

רואים את הקולות,לא תגנוב,לשם שמים,שררה על הציבור,המלאה,הפתוחה,הקדושה ,הרחבה