אמרי שפר י"ז כסלו ה'תשע"ח

הסבא מסלבודקא זצ"ל מבהיר שגם איננו יכולים לשער עד כמה גדול הוא השכר שנקבל על כל מעשה קטן של חסד. הוא מתייחס בזאת למעשהו של יעקב כאשר הוא הסיר את האבן הגדולה מעל פי הבאר ואפשר בכך לרועים להשקות את צאנם. לא נראה לכאורה, שלמעשה קטן זה ישנה דרגה גבוהה מאוד אם לוקחים בחשבון את כל רבבות המצוות אותן קיים יעקב אבינו במשך חייו. אולם, האמת היא כי עם ישראל כולו נשען על זכות זו. כל שנה ושנה אנו מתפללים תפילה מיוחדת על הגשמים – "תפילת גשם". בתפילה זו אנו מזכירים חלק ממעשיהם הגדולים של האבות, כגון התמודדותו ועמידתו של יעקב אבינו במאבק עם המלאך. יחד עם זאת, אנו מזכירים את מעשה הסרת האבן מעל הבאר: "ייחד לב וגל אבן מפי באר מים... בעבורו אל תמנע מים"     "ויראו אותו מרחוק" - כל הצרות של החברה בכלל ושל כולנו בפרט היא שמסתכלים אחד על השני בריחוק. במצב כזה לא ניתן להגיע לפתרון אלא רק להתנכלות ושנאת חינם - מיותרת...      יש שני סוגי סכינים המבתרים את גופו של אדם - סכין של מנתח וסכין של רוצח. סכין המנתח פועל במגמה של רחמים והצלה, לעומת זאת סכינו של רוצח מביע אכזריות ומוות. כיצד אפשר להבחין בין הסכינים השונים? אם הסכין חלוד וישן הרי הוא של רוצח, ואם הוא נקי וסטרילי הוא סכינו של מנתח. ולענייננו: אמנם יוסף בוודאי לא נזקק כלל לעצם הריח, מה שהיה חסר לו באותה שעה הייתה הארת פניו של הקב"ה להראות לו שהוא יתברך עמו בצרה. והארה זו נגלתה לו על ידי ריח הבשמים!.  ( הגר"מ פוגרמנסקי זצ"ל)      כל איש ישראל אמר הרבי ר' מנדלי מרמינוב: נקרא בשם "יעקב" ועל כל אחד ואחד נאמר "אלה תולדות יעקב", ומי הם? "יוסף", שלא יעמוד במקום אחד, כי אם יוסיף התמדה בתורה ומצוות ומעשים טובים וילך מחיל אל חיל בעבודת ה'. הילדים שגדלו בארמון      (מתוך דורש ציון (      לרבנו בחיי היה ויכוח עם מלך ספרד .   מלך ספרד טען: אתם היהודים מדברים תמיד על הגזע היהודי ומשתבחים בכך שאתם שונים מכל העמים, אבל באמת אין הבדל מהותי בין יהודי לגוי. שניהם בני אדם. כל השוני מקורו רק בתורה שאתם מלמדים. באופי של האדם, בתורשה ובנטיות – כמוני כמוך .   אולם רבנו בחיי השיב לו שהוא טועה. היהודי שונה לגמרי באופיו ובאישיותו מן הגוי, ואין ביניהם שום דמיון .   מלך ספרד עמד על דעתו והבטיח שביום מן הימים הוא יוכיח לרבנו בחיי את צדקת דבריו .   מה עשה? – הלך ללא ידיעת רבנו בחיי למקום שבו היו נשים יולדות, ולקח בכוח תינוק יהודי מיד לאחר לידתו. היולדת האומללה ניסתה להתנגד, אולם איש לא שמע לה. המלך שילם לה פיצויים והודיע לה שאין לה שום ברירה אחרת. לאחר מכן הלך לקצה אחר של ממלכתו ולקח משם תינוק גוי בן יומו. לשתי האימהות הוא הודיע שהבנים יגדלו בבית המלך עד הגיעם לגיל עשרים, ובגיל עשרים יורשו לשוב להוריהם. במשך כל התקופה אין להורים שום רשות לראות את הילדים, לטפל בהם או להתקרב אליהם .      הילדים גדלו בבית המלך כתאומים. שניהם אכלו יחד, למדו יחד, למדו לדבר ביחד, ולא היה ניכר ביניהם שום הבדל. איש לא ידע מי מהם הוא יהודי ומיהו הגוי מלבד המלך עצמו, שהכין ברצינות את ההוכחה שהבטיח לרבנו בחיי .   בהגיע הבחורים לגיל שמונה עשרה קרא המלך לרבנו בחיי ואמר לו: "האם אתה זוכר את הוויכוח שהיה בינינו לפני שמונה עשרה שנה בעניין יהודי וגוי ?  כעת הגיע יום פקודה. מחר אערוך אסיפה של כל שרי ויועצי, וכל המדענים וחכמי המדינה, אביא לך לשם שני בחורים ועליך יהיה להכריע מי מהם יהודי ומי מהם גוי. יכול אתה לבחון אותם בכל צורה שתמצא לנכון ולעשות להם כל תרגיל שתרצה. "      למחרת סיפר המלך את שני הבחורים בתספורת זהה, הלביש אותם באותה תלבושת, כך שהיו נראים כתאומים, והביא אותם לאסיפה. ישבו השנים כחתנים בלי לדעת דבר, וסביבם עמדו כל השרים שגם הם לא ידעו על מה ולמה הוזמנו לכאן .   פתח המלך וסיפר את כל השתלשלות הדברים ואת הוויכוח שהיה בינו לבין החכם היהודי, והזמין אותו בחגיגיות לגלות מי הוא הבחור היהודי ומיהו הגוי .   עמד רבנו בחיי במקומו, קיבל עצמו את האתגר שהוטל עליו, ושאל : "  אדוני המלך, האם יש בבית המלך ענבים  ?" " ודאי" – השיב לו המלך – "דבר לא חסר בבית המלך !"   עד מהרה הובא בציווי המלך מגש מלא ענבים למאכל. אחד הבחורים הגיש ידו ולקח את אשכול הענבים, והשני הושיט יד ולקח מן הענבים המופרדים. מיד אמר רבנו בחיי: "היהודי הוא מי שלקח את האשכול  ,  והשני הוא הגוי " .  השתומם המלך ושאל: "איך ידעת ?"   נענה ואמר לו: "אדוני המלך, היהודי בוחר תמיד במה שיש לו חיבור .   יהודי נמשך תמיד אל המקור שבו. כולנו מעולם הנשמות באנו מאותו מקור, וכולנו נמשכים תמיד למקור הזה. לעומת זאת לגוי – לגוי אין מקור .   הזוהר הקדוש כותב (בראשית ט) שנשמות הגויים באות מהסטרא אחרא ,   מהמקום שממנו באות הנפשות של הדובים והאריות, הברדלסים, הנחשים ,   העקרבים והיתושים. אנחנו באנו ממקור קדוש, מחלק אלו-ה ממעל, ושם יש אחדות וחיבור " .  כאלו – אומר האברבנאל – הם הכוכבים. נראה שכל אחד מהם בודד ברקיע, אבל בשעת לילה – בשעת צרה, הם נעשים מאירים וזוהרים. כך ישראל, בשעת צרה בוקע כוח ה 'יהודי' שבהם והם מאירים, ואז ניכר החיבור הגדול שביניהם, שהיה קיים במקורם, אף אחד מהם אינו בודד והם נעשים חברים זה לזה .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ד' תשרי ה'תשע"ח

החשבון הראשון שיעשו עם האדם בעולם הבא הוא שחי בלי חשבון...

     חז''ל מגלים שהחתונה של יעקב עם לאה הייתה בליל ראש השנה. הרבי מאיז'ביצא אומר, כאשר לאה מתחתנת עם יעקב אבינו, ורחל נותנת לה את הסימנים, אלה הסימנים שאנו אוכלים בראש השנה.

     תעבור על פשע ותמחה אשם מעל האותיות פ'ש'ע' הם האותיות צ'ת'פ' כאשר תעבור על האותיות פ'ש'ע', תמצא את האותיות, צ' ת' פ' שהם ראשי התיבות של צ 'דקה ת  'שובה פ 'ילול, וזהו, תשובה- תפילה- צדקה, שמעבירין את רוע הגזירה. וזהו, תעבור על פשע ותמחה אשם, ובכך אפשר לפרש, שמך מעולם עובר על פש''ע,

     תפוח בדבש – אנו מתפללים לשנה טובה ומתוקה וכן ''תפוח'' גימטרייא ''פרו ורבו''. ''דבש'' גימטרייא אישה. אנו מתפללים שלצאצאים שלנו יהיה מתוק הכול. המזל שלהם, המידות שלהם, הלימוד שלהם.

ההלוואה שהוחזרה (דברים טובים – שופטים)

     איש אחד הלווה אצל חברו סכום של מעות. עבר זמן, והוא עדיין לא החזיר את ההלוואה. ניגש אליו המלווה ושואל אותו: מה עם הכסף שאתה חייב לי? מתי אתה מחזיר אותו? אני?! שאל הלווה בתדהמה. אני?  כבר מזמן החזרתי לך עד הפרוטה האחרונה!  המלווה נדהם. זה ברור שהכסף לא הוחזר לו. אז על מה אתה מדבר? זהו שקר וגזל גם יחד. אבל איך יאלץ את המלווה להשיב את גזלתו ? ברוב דאגה פנה אל בית דינו של רבא, וסיפר לו את כל הסיפור כהווייתו. רבא הזמין את הלווה, ואמר לו שיצטרך לבוא ולהישבע שהחזיר את המעות בחזרה. שמע את זה האיש. ובאמת , עדין לא החזיר את הכסף. לגנוב, חשב שיצליח. אבל להישבע? מזה מאוד פחד. להישבע לשקר? – עד כדי כך לא רצה לחטוא. מה עשה? הביא קנה, שהיה חלול מבפנים.  והשחיל בתוכו את כל סכום הכסף שהיה חייב לחברו. אחר כך יצא מביתו כשהוא נסמך ונשען על הקנה שלו , כאילו מדובר במקל הליכה שגרתי. וכך הגיע אל בית הדין.  בבית הדין, חזר על טענתו. מזמן החזרתי לו את הכסף. לא יודע מה הוא ניטפל אלי. אמר לו רבא:  תישבע על כך?! כשנדרש להישבע עשה תרגיל מעניין. הוא לקח את המקל שלו, והעביר למלווה.  תחזיק לי את זה רגע! ביקש. כדי שאוכל להישבע...  האיש התמים החזיק את המקל ואז, הוא נטל בשתי ידיו ספר תורה ונשבע שהוא אישית נתן את כל המעות בידיו של זה שהלווה לו את הכסף. כשראה האיש אשר הלווה את הכסף, כי הלווה נשבע בספר תורה על החזרת הממון, הזדעזע, ותרגז בטנו.  ומתוך כעסו, לקח את הקנה משענת של שהחזיק עד עתה על פי בקשת הלווה, הטיח אותו בקרקע בכח, כמחאה והמקל נשבר. ברגע שנשבר הקנה,  נפלו והתפזרו כל המעות שהיו טמונים בו. רבא ציווה לספור את הסכום, והתגלה שזהו הסכום המדויק שהיה חייב לחברו.

     ואומרת הגמרא שם : נמצא שזה האיש היה נשבע באמת. כלומר, למרות שכל מה שעשה היה כדי להתחכם, ולמרות שמתחילה התכוון לגזול. הרי בכל אופן שבועתו שנשבע , הייתה שבועת אמת. מה הציל אותו? מידה אחת שהייתה לו: שהוא שמר את עצמו וחשש להישבע לשקר. בזכות זו שהוא לא רצה להישבע לשקר, הוא ניצל גם מהגזילה. לגזול הוא הסכים.  אבל להישבע לשקר – לא רצה. ובזכות המעשה הטוב האחד שלו, זכה להינצל מגזלה נוראה

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ז טבת ה'תשע"ז

"אימתי התפילה נשמעת כאשר הנפש נכנעת, העין דומעת והתלאה לקירות הלב מגעת" (רבי יהודי אלחריזי זצ"ל)

     בספר ״טעמא דקרא״ להגר״ח קנייבסקי, מביא בשם החזון איש: עני שאינו מכיר בתאוות העולם הזה - אין כ״כ רבותא אם יושב ולומד. עיקר החכמה היא אצל אחד שיודע ומכיר בפיתויי העוה״ז ואעפ״כ יושב ולומד. וזה שאמר הכתוב ושבח את יששכר שאע״פ שראה מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, - אעפ״כ ויט שכמו לסבול.  וזוהי אכן גדולה מיוחדת.

     ויקרא בהם שמי ושם אבותי, דהכוונה כי הנה מדרך העולם אם הבן הוא אב בחכמה ומפורסם בעולם לשם ולתהילה יותר מאביו, אזי האב מתייחס ונקרא על שם בנו, רצה לאמר שאומרים זהו אביו של פלוני, וכמו שאמר הכתוב יתרו חותן משה, וכן אם אביו יותר מפורסם ונודע טבעו יותר מהבן, אזי הבן נקרא ע"ש אביו, והיינו שבירך יעקב אבינו את נכדיו, ויקרא בהם שמי, היינו, אשר שמו של יעקב יקרא על שם בניו וכלום מתקנא בבנו, ורצה לאמר אשר בניו יהיו חשובים ונקראים בעולם יותר ממנו, והוא יקרא בהם.  ואמר אז ה''ייטב לב'' שתפילתו שגורה בפיו שהבן הנולד יעלה בדרגא עילאה עד שהוא יתכבד בו לומר שהוא זקינו של זה, עכד"ק. 

    ''ועשית עמדי חסד ואמת'' יהא זה חסד של אמת מה שתעשה עמדי: ''אל נא תקברני במצרים'' – שאפילו רק לפי שעה לא תקברני במצריים... (מלא העומר(.  כל טובה הנעשית לאדם בעולם הזה, אין יודעים אם אמנם טובה אמיתית היא זו. לפעמים סבור אדם שעשה טובה לחברו, ולבסוף מתברר שזו הייתה רעה, או שיצאה ממנה רעה. לעומת זה, החסד הנעשה למתים, זהו חסד אמיתי, לפי שבוודאי זקוקים הם לו... (אהל יעקב(. ראשי תיבות של ''אמת'' הם: ארון, מיטה, תכריכים – זהו החסד הנעשה למתים... (מדרש תלפיות(.

השגחה מפלאה ''ג'' (פניני עין חמד,גיליון 563)

     עד כמה כל אחד ואחד מאיתנו מושגח ע"י מי שאמר והיה העולם - זאת לא ניתן לתאר ולשער. בכל מעשה קטן או גדול אנו מושגחים עד לפרט האחרון. לעיתים התגלות ההשגחה על ידי הבורא מסובב הסיבות מתבררת רק לאחר זמן מה.

     ומעשה שהיה - כך היה: מעשה זה אירע באחת הערים בארץ. באחד הלילות בחודש הרחמים והסליחות נקשו מספר אנשים על דלת ביתו של יהודי בשם הרב משה יעקובוביץ שליט"א וביקשו לסכם איתו על העניין, שהם דיברו עליו בטלפון . תמהה הרב וענה: " איני יודע על מה הינכם מדברים, שכן לא דיברתי עמכם מאומה, אלא שאם ברצונכם אשתדל בעזרתו יתברך לסייע בידכם, אם אוכל" . הללו סיפרו לו , שהם דרים באחד היישובים הסמוכים , ויש להם קהילה קטנה, ובכל השנה עולה להם הדבר בקושי רב – לסדר מניין לג' התפילות . אמנם בהתקרב ימי הרחמים והסליחות, הם מביאים מחוץ לישובם אברך הראוי לשמש כש"ץ ב'ימים הנוראים' וכמובן מתן שכרו בצידו. " והנה, אף בשנה זו חיזרנו אחר 'בעל תפילה', ויהודי אחד בשם ר' משה יעקובוביץ הציע את עצמו לשמש לנו כבעל תפילה, אך מכיוון שכבר עבר זמן רב מאז , ולא שמענו מאומה מהאברך, על כן באנו הנה, ומצאנו אותך - 'משה יעקובוביץ' והנך היחיד בכל העיירה בשם זה".

     חזר מיודענו להסביר להם , שלא עמו הם שוחחו , אך אמנם יד ושם לו בתורת התפילה, אולם מוכן הוא לסייע להם ולשמש כשליח ציבור בימים נוראים. הסכימו האנשים עימו, כאשר מתנים מראש את השכר אותו יקבל עבור תפקיד זה. וכך משמש שם ר' משה כשליח ציבור עד עצם היום הזה, במשך הזמן זכה להקים בקהילה שיעורי תורה רבים, ולהרבות פעלים לה' ולתורתו , ואף התפרנס על ידי זה בהרחבה גדולה והשיא את צאצאיו ב"ה ברווח ובנקל.

     כעבור מספר שנים, ניגש אברך אל אותו ר' משה, ושאלו: "האם אתה עדיין משמש כש"ץ ביישוב פלוני הסמוך?!"... וכשענהו בחיוב, אמר הלה: "אם כן, עליך להודות לי ". לפליאת ר' משה סיפר האברך: "באותם ימים הייתי עדיין בחור צעיר לימים,  וראיתי בבית המדרש מודעה על יישוב שמחפש ש"ץ לימים המקודשים בירח האיתנים, ומשובת ילדות אחזה בי, עד שבפזיזותי פניתי אליהם להציע את עצמי כש"ץ, כשכל כוונתי לא הייתה אלא לעשות מהם חוכא ואיטלולא ". "כשנשאלתי לשמי, נקבתי בשם נפוץ 'משה יעקובוביץ'. באותה עת לא ידעתי , שישנו יהודי כאן בעיר בשם זה, וכך        התגלגל הדבר שהם הגיעו אליך והינך מתפרנס בהרחבה בשל מעשה זה. עובדה זו מראה לנו , שכל דרכי ומעללי איש - הכל מוכן ומזומן מלפני שוכן מעלה. ואין דבר בעולם הנעשה סתם ללא חשבון ."

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת "ויחי" ה'תשע"ה

השבת נסיים את חומש "בראשית", פרשת "ויחי" המסיימת את החומש מסכמת וחותמת את תקופת חייו של יעקב אבינו, האב שזכה לרוב הפרשיות לאורך החומש. לא במקרה פותחת הפרשה בסיכום חייו של יעקב: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבעה עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" - אלה הם חייו של יעקב. מדוע היה צריך להזכיר ולציין עבורנו שיעקב סיים את חייו בשבע עשרה השנים האחרונות במצרים? מדוע היה צורך בהבדלת השנים הזאת? מסביר הרש"ר הירש בפירושו, שאותם שבע עשרה שנים שהיה יעקב עם בניו במצרים, היו שנות השלווה היחידות בחייו. לאורך כל ימי חייו, מרגע שנולד ועד ירידתו למצרים עבר יעקב מסכת חיים מסובכת וקשה וכעת הוא זוכה לעדנה עבור כל הקושי הזה בדמות שבע עשרה שנים טובות ונעימות. ממשיך הרש"ר הירש ומסביר, שדווקא שנים אלה לא חשובות כמו השנים הקשות והקודמות להן, כי אמנם הן היו גם מדכאות אך בהן הוא עמד בנסיון וזכה בשם "ישראל" ושנים אלו הן שנתנו לו את החשיבות הלאומית והנצחית ושבע עשרה השנים הטובות שעבר לאחרונה, הן סיום של ימי שמחה ושכר טוב. בפרשה הקודמת, פרשת "ויגש",נכתב: "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם" - וגם פה מסביר הרש"ר שה"ימי" השני שיעקב קורא להם "חיי" ובהם הוא מילא את תפקידו במלואו היו מעטים אך דווקא הם היו רעים ומלאים במרירות ודאגה. אך אבותי היו מלאי חיים והם זכו לחיים של אושר. זו אינה תלונה של יעקב אלא ענווה על החיים שעבר והערך המוסרי שלהם. הפרשה הראשונה בחומש שלנו שנקראת על שם חיים של מישהו, היא פרשת "חיי שרה", סבתו של יעקב. גם בתחילת פרשת "חיי שרה" מוזכרות שנות חייה, מאה עשרים ושבע שנים, אך אלה היו חיים, חיי חיוניות ושמחה ובעלי משמעות ולא היה בהם אף רגע אחד שלא היה מוטב שלא תחיה. ולמרות כל זה נכתב שם "שני חיי שרה", שהכוונה לשנים מתוך חיי שרה, שהיו פרק זמן, שהרי אין שיעור חיים נמדד במידת זמן שניתנת לנו בעולם הזה. הן על חיי שרה והן על חיי יעקב אפשר לשייך את מה שנכתב במסכת ברכות: "צדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים" - כל יום בחיי שרה ויעקב היו בעלי חשיבות בעולם הזה אך נחלתם ותורתם נשארה עולמי עד. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.