אמרי שפר ח' אייר ה'תשע"ח

אדם נוטה לדחות עבודת ה' מהיום למחר כיון שמדמה לעצמו שהיום הנוכחי אינו מסוגל לעבודת הבורא מרוב עיכוביו, טרדותיו שיש לו בזה היום, וכך עלול הוא לאבד חלילה ימים רבים ויקרים. מצות ספירת העומר מחדדת את הידיעה שכל יום ויום מנוי וספור הוא וצריך למלא בו את חובת היום, לחדור את המחיצה ולהגיע אל הטוב – "היום הזה אנכי מצווך", "אשר אנכי מצווך היום", "היום אם בקולו תשמעו". כל אלו מרמזין לו לאדם שמול עיניו ומחשבתו צריך להיות מיוצג רק "אותו היום", זה היום שעומד בו בדווקא ולא יום המחרת.

     אנו אומרים בכל יום בתפילה בברכת ברוך שאמר "ברוך משלם שכר טוב ליראיו". פירוש: לא רק על קיום המצווה האדם מקבל שכר בעולם הבא, אלא גם על גודל יראת השמים שיש לאדם והרגש שהוא מפתח בעבודת ה', גם על זה הבורא משלם. ולא סתם "שכר", אלא "שכר טוב", שכר מיוחד השמור אך ורק למי שבמדרגה הזו, יהי חלקנו מחלקם.

     אנחנו בדור ה 'אינסטנט'.  מחממים במיקרוגל, מייבשים כבסים רטובים במכונה, ה 'מייל' מועבר במידי. הכול כאן ועכשיו. לא רגילים להמתנה ולסבלנות. עלינו ללמד את הילדים כי בחיים יש תהליכים, וחשוב להתמיד, לעמול, וסוף ההצלחה לבוא בס"ד! 

     בימים אלו, שחז"ל אמרו עליהם בסוף מסכת סוטה: ש"יראי חטא ימאסו" [תהיה שנאה לציבור שומרי התורה והמצוות]. זו מציאות שקיימת! ובכלל לא משנה מה הסיבה. מה שמשנה זה האם אנו במעשינו ממעיטים את השנאה, על ידי כך שאנו הולכים על פי התורה הקדושה, ומקדשים שם שמיים? או שלהפך, יכולים אנו במעשינו ובדיבורינו אף ללבות את השנאה, ולגרום לחילול שמו של הקב"ה בתוך בני ישראל ח"ו.

האָרְיֶה שֶשִּינָה צּורָתֹו:

     יום אחד עבר האריה ליד מעיין המים בכפר ולפתע ראה נערה יפהפייה צועדת יחפה, וכד המים על כתפיה. עקב האריה אחריה עד שהגיעה לבקתה שלה ונכנסה פנימה. מבטו של האריה אמר הכול. התקרב האריה לבקתה ונתן שאגה אדירה. לשמע השאגה יצא האבא של הנערה החוצה וכשראה את האריה האימתני שאל אותו מיד לרצונו. ' את בתך', שאג האריה, 'את בתך אני רוצה לשאת'... האיכר נדהם אולם מיד התאושש - 'ברצון, אתן לך את בתי,  אבל אם בתי תראה אותך ככה היא תמות מפחד... לך לפחות תוריד את רעמת השיער האיומה שלך'... 'טוב', אמר האריה והלך למספרה הכי בעיר, וחזר קצוץ שיער לחלוטין... ושוב שאג את שאגת האימים שלו ושוב יצא האיכר– ' את הבת שלך', שאג האריה "ומיד"..."בסדר", השיב האיכר, רק תעשה טובה, הציפורניים האלה שלך... הבת שלי תראה אותם-היא תמות מפחד. לך קצץ אותם ואני כבר נותן לך את בתי'... 'אל תשכח, אני מיד חוזר', השיב האריה ושם פעמיו אל המניקוריסטית הטובה בעיר... 'ואל תשכח גם להוריד את הגולה הזאת המאיימת בקצה הזנב'. צעק לעברו האיכר... אחרי כמה זמן שוב נשמעה שאגת האריה בפתח הבקתה, יצא האיכר והתבונן בהנאה רבה באריה... 'דבר אחרון אני מבקש ממך', אמר איכר ונימה של לעג נשמעת בדבריו-'המלתעות שלך, השיניים האיומות האלה. זה לא מתאים לבתי. לך עקור אותן וראה את העניין סגור'... כשחזר האריה ובמקֹום שאגה הצליח להשמיע בקושי איזו יללה מגוחכת. 'כן מי אתה'? שאל האיכר. 'מי אני'? 'אני האריה שבא לקבל את בתך לאישה' 'את בתי'?!, 'בחיים לא אתן לייצור כמוך, חסר צורה ואופי... לאחד כמוך שמוכן לשנות את עצמו, את התכונות המיוחדות לו', אמר האיכר והכה במקל שבידו על גבו של האריה חסר הצורה שנמלט מהמקום בבושת פנים...

     מוסר השכל: אם אנחנו רוצים להשיג משהו, עלינו לשמור על הסמלים החיצונים שלנו, האופי האמיתי שלנו ולא להתרפס ולקבל מיד דעות המשפיעות על הטבע שלנו... לכן אל תשתנו בשביל אחרים...הם לא ראויים לכך...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ד' תשרי ה'תשע"ח

החשבון הראשון שיעשו עם האדם בעולם הבא הוא שחי בלי חשבון...

     חז''ל מגלים שהחתונה של יעקב עם לאה הייתה בליל ראש השנה. הרבי מאיז'ביצא אומר, כאשר לאה מתחתנת עם יעקב אבינו, ורחל נותנת לה את הסימנים, אלה הסימנים שאנו אוכלים בראש השנה.

     תעבור על פשע ותמחה אשם מעל האותיות פ'ש'ע' הם האותיות צ'ת'פ' כאשר תעבור על האותיות פ'ש'ע', תמצא את האותיות, צ' ת' פ' שהם ראשי התיבות של צ 'דקה ת  'שובה פ 'ילול, וזהו, תשובה- תפילה- צדקה, שמעבירין את רוע הגזירה. וזהו, תעבור על פשע ותמחה אשם, ובכך אפשר לפרש, שמך מעולם עובר על פש''ע,

     תפוח בדבש – אנו מתפללים לשנה טובה ומתוקה וכן ''תפוח'' גימטרייא ''פרו ורבו''. ''דבש'' גימטרייא אישה. אנו מתפללים שלצאצאים שלנו יהיה מתוק הכול. המזל שלהם, המידות שלהם, הלימוד שלהם.

ההלוואה שהוחזרה (דברים טובים – שופטים)

     איש אחד הלווה אצל חברו סכום של מעות. עבר זמן, והוא עדיין לא החזיר את ההלוואה. ניגש אליו המלווה ושואל אותו: מה עם הכסף שאתה חייב לי? מתי אתה מחזיר אותו? אני?! שאל הלווה בתדהמה. אני?  כבר מזמן החזרתי לך עד הפרוטה האחרונה!  המלווה נדהם. זה ברור שהכסף לא הוחזר לו. אז על מה אתה מדבר? זהו שקר וגזל גם יחד. אבל איך יאלץ את המלווה להשיב את גזלתו ? ברוב דאגה פנה אל בית דינו של רבא, וסיפר לו את כל הסיפור כהווייתו. רבא הזמין את הלווה, ואמר לו שיצטרך לבוא ולהישבע שהחזיר את המעות בחזרה. שמע את זה האיש. ובאמת , עדין לא החזיר את הכסף. לגנוב, חשב שיצליח. אבל להישבע? מזה מאוד פחד. להישבע לשקר? – עד כדי כך לא רצה לחטוא. מה עשה? הביא קנה, שהיה חלול מבפנים.  והשחיל בתוכו את כל סכום הכסף שהיה חייב לחברו. אחר כך יצא מביתו כשהוא נסמך ונשען על הקנה שלו , כאילו מדובר במקל הליכה שגרתי. וכך הגיע אל בית הדין.  בבית הדין, חזר על טענתו. מזמן החזרתי לו את הכסף. לא יודע מה הוא ניטפל אלי. אמר לו רבא:  תישבע על כך?! כשנדרש להישבע עשה תרגיל מעניין. הוא לקח את המקל שלו, והעביר למלווה.  תחזיק לי את זה רגע! ביקש. כדי שאוכל להישבע...  האיש התמים החזיק את המקל ואז, הוא נטל בשתי ידיו ספר תורה ונשבע שהוא אישית נתן את כל המעות בידיו של זה שהלווה לו את הכסף. כשראה האיש אשר הלווה את הכסף, כי הלווה נשבע בספר תורה על החזרת הממון, הזדעזע, ותרגז בטנו.  ומתוך כעסו, לקח את הקנה משענת של שהחזיק עד עתה על פי בקשת הלווה, הטיח אותו בקרקע בכח, כמחאה והמקל נשבר. ברגע שנשבר הקנה,  נפלו והתפזרו כל המעות שהיו טמונים בו. רבא ציווה לספור את הסכום, והתגלה שזהו הסכום המדויק שהיה חייב לחברו.

     ואומרת הגמרא שם : נמצא שזה האיש היה נשבע באמת. כלומר, למרות שכל מה שעשה היה כדי להתחכם, ולמרות שמתחילה התכוון לגזול. הרי בכל אופן שבועתו שנשבע , הייתה שבועת אמת. מה הציל אותו? מידה אחת שהייתה לו: שהוא שמר את עצמו וחשש להישבע לשקר. בזכות זו שהוא לא רצה להישבע לשקר, הוא ניצל גם מהגזילה. לגזול הוא הסכים.  אבל להישבע לשקר – לא רצה. ובזכות המעשה הטוב האחד שלו, זכה להינצל מגזלה נוראה

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "כי תבוא" ה'תשע"ו

 נקודה שבועית, פרשת השבוע "כי תבוא" ה'תשע"ו

במשך עשרים ושבע הפרקים הראשונים של חומש "דברים" נושא משה נאום ארוך וחשוב לעם ישראל. זהו נאום חייו שבסיומו כידוע ייאסף גם משה על אבותיו בטרם יכנס עם ישראל לארצו.
בנאומו הגדול לאורך החומש קורא משה לעם ישראל להקים בארץ אליה הם עתידים להיכנס חברת מופת עברית שתהיה אור לגויים בכלל ושתדע לנהל את עצמה כראוי על הצד הטוב ביותר בפרט.
רגע לפני סיום נאומו משה "ממלכד" את עצמו במודע. הוא כובל את עצמו בהבטחות שהוא כבן אדם לא יכול לקיימן מפני שהם פשוט רק בידי ה': "והיה אם שמוע תשמע בקול ה'... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך...יצו ה' איתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך" - משה נוהג כמנהיג עם ביטחון עצמי גבוה מאוד. הוא אינו מדבר על הבטחות של עולם הבא שלכאורה אין הוכחות אנושיות על קיומם, אלא דווקא מדבר על הבטחות שהפירעון שלהם יהיה בעולם הזה. כאן ועכשיו.
הוא למעשה אומר לעם ישראל שהם מוזמנים "לנסות" אותו שאם אכן יתקיימו הדברים היו אלה דברי אלוקים חיים ואם לא זו תהיה הוכחה הפוכה שהכול הוא בדה מעצמו.
הוא ממשיך ומבטיח להם כלכלה לאומית חזקה, עוצמה צבאית, שלוות נפש ואיכות חיים, בריאות על כל גווניה ועוד וכל זה בתמורה לשמירת המצוות על ידי כלל האומה.
משה הלך על כל הקופה מבחינתו והוא צדק בכך, שהרי אם לא הוגשמו כל אלה הייתה קמה צעקה גדולה בקרב העם ומנהיגיו וההדים לכך היו עד ימנו.
באותה המידה מגיש משה גם תסריט הפוך של קללות קשות ביותר על עם ישראל באם לא יקיימו את המצוות כפי שהצטוו, וגם כאן משה מדבר על הבטחות שיקרו בעולם הזה שלנו ולא אי שם בעולם הבא.
ההיסטוריה של תולדות עמנו על כל דורותיה מוכיחה עד רמת דיוק את הגשמת הדברים לכאן ולכאן וכיצד המציאות התאימה את עצמה למילים הקשות שהושמעו מפי משה.
שנזכה תמיד לראות ולקבל אך ורק את הברכות!

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נאום ארוך,ייאסף,יכנס,חברת מופת,אור לגויים,ממלכד,כובל,צעקה גדולה,כלכלה,קללות,ברכות,בעולם הבא,

אמרי שפר ה' אב ה'תשע"ו

 

 אדם שלא חווה עצב, אולי לא יֵדע לשמוח, אך גם כאשר אדם יחווה עצב, עליו להבין שזה חלק מהחיים.

     אלה הדברים שאני מדבר, כך פונה משה אל עם ישראל. ואתחנן – אני מתחנן שתקשיבו, עקב – מכיוון שראה – תראה את המצב: הרי יש שופטים בארץ [כשם שיש דין בעולם הזה, כך בעולם הבא יש דין ויש דין, כלומר יש שכר וענש], ועתה כי תצא מהעולם וכי תבוא אל העולם הבא, תצטרך לשלם על מעשיך. לכן אתם ניצבים היום, אבל למחר וילך, אל תשכחו שיום יבוא ותלכו לעולם הבא, ואז אני מבקש האזינו לדברי, ותבוא עליכם זאת הברכה... (רבי חיים, אחיו של המהר"ל מפרג, בספרו "ספר החיים"

     "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" – אלה – ראשי תיבות אדם השומר לשונו אומר הגאון מוילנא על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו בעולם הזה. יזכה לאור הגנוז בעולם הבא שאין כל מלאך ובריה יכול לשערן.

     חיים ללא יעדים משמעותיים – יכולים להיות מקור לא רק של עצב, אלא גם של מחלת נפש. (ג‘ון ד. רוקפלר)

ארבעה וחמישה קנאים בירושלים )" נר לשולחן שבת" מפי בנו של רבי הרשל , ידידי שליט א " והרב ישראל גליס(

     הימים ימי הפגנות השבת בכביש רמות בירושלים. שבת אחת נפגשו הגאון ר ' הרשל זקס, נכדו של "ה מרן חפץ חיים" והרב ישראל גליס, שניהם היו חברי "ועד השכונות" שנאבק בפתיחת כביש רמות לתנועה בשבת. אך דרכי המחאה וההפגנות לא היו לרוחם. מה יהיה פה, האם לזה התכוונו ! ? אבנים, מהומות וחילול ה . ' החליטו לעבור לצידו השני של הכביש ' - שם ננסה לפעול בדרכי נועם . ' רבי הרשל הציע לפעול בדרך מקורית ': כשעובר ,  רכב אתה הרב גליס תזכור את הספרות הראשונות שלו ואני את האחרונות . ' עברה במקום מכונית, פולקסווגן צהובה . ביום ראשון הרב גליס, איש מעשי ונמרץ הצליח לברר היכן גר בעל הרכב בשכונת רמות . 'ניסע אליו', אמר רבי הרשל . וכך ערב אחד בסביבות השעה תשע דפקו על דלת ביתו של הנהג ...

     ילד פתח את הדלת: ' ,אבא באו לפה שני רבנים לבקש צדקה ' ... האב ניגש לדלת. " בבקשה מכם באנו לדבר, האם אפשר להיכנס לחמש דקות "? שאלו. האיש הכניסם לסלון ביתו כשהוא המום,  מאיפה נפלו עלי ו שני החרדים הללו ... פתח הרב גליס: " אנו גרים על כביש רמות, קנינו דירות פה בקצה העיר, כדי לגור במקום שקט, מבלי לראות חילולי שבת . " הוסיף רבי הרשל בהתרגשות, בעברית אידישאית במבטא אמריקאי: " אני באתי מאמריקה לגור פה בארץ הקודש, שם באמריקה הכול מלא בחילול שבת, ארץ מלאה בגויים וטומאה , ועליתי לארץ ישראל לגור בירושלים, למצוא בה פינה קדושה בלי חילולי שבת, אנא ממך תעזור לי בזה ... " והמשיכו לבקשו בדברים היוצאים מן הלב ...השיב הנהג: " מאחר שאתם מבקשים כל כך יפה, לא אסע יותר בכביש רמות ". אמנם בכך נסתיימה פגישתם, אך לא הסיפור...

     עבר חודש, ואשתו של אותו נהג מתקשרת לרב גליס ": אנו עורכים עוד זמן מה בר מצווה לבננו רציתי לשאול את הרב, היכן אוכל לקנות בשר כשר "? סיפר הרב גליס לרבי הרשל על הטלפון " , יפה, יש התקדמות ... " הגיב רבי הרשל "למה לא שאלת, מתי והיכן יערכו את בר המצווה, אנחנו נבוא "! עבר שבוע, ושוב טלפון: " היכן אפשר לקנות תפילין "? הלכו יחד "למאה שערים , " וקנו תפילין אצל 'אייזנבאך .

     אחרי זמן מה הם התקשרו שוב: " הבן שלנו רוצה שהמטבח אצלנו בבית יהיה כשר ." היה זה מחזה מפעים, מראה מרגש לראות את נכדו של ה"חפץ חיים" - רבי הרשל מכשיר את המטבח, תוך שהוא שר ופוסק: ' זה כשר וזה טרף, את זה צריכים לזרוק את זה להגעיל', והכול נעשה תוך זמרה ושמחה . הבן נכנס לישיבה, אט אט הבנות התחזקו, אחת מהן הגיעה "לנווה ירושלים , " וכך הבית כולו השתנה - הכול מתוך שיחת אהבה וידידות .

     עברו שנים, הגיעה שנת תשס"ה. הרב גליס עובר ברחוב החבצלת, הרחוב בו שוכנים משרדי רישום נישואין של הרבנות ירושלים. לפתע פונים אליו בבקשה ': אנא הכנס להעיד על רווקותו של בחור ישיבה מ. ' בין הדברים נתברר לו שהכלה העתידה של הבחור היא בת לאותה משפחה משכונת רמות... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/