אם בחוקותיי תלכו - אם תשמרו את
התורה , היינו הנהגה טבעית כי התורה ניתנה על פי הטבע, אז "ונתתי גשמיכם
בעיתם" היינו כל הצרכים הגשמיים יהיו בזמנם על פי הטבע ולא יצטרכו לניסים שהם
לא תכלית אלא אמצעי להחזיר את האדם לעבוד את בוראו ע"פ הטבע.
בלימוד התורה העיקר זה
"הדרך", דהיינו העמל והיגיעה לקנות את התורה זהו העיקר. אמנם וודאי
שידיעת התורה גם כן מצווה, אך העיקר "שתהיו עמלים בתורה".
"ואולך
אתכם קוממיות" (כו, יג( . )חתם סופר יו"ד סי' של"ב( - פירש"י: "בקומה זקופה". בסוף כתובות (קיא) מבואר שהצדיקים שבחוץ לארץ שמתו ונקברו
שם, בשעת תחיית המתים תיעשינה להם מחילות )מערות) מתחת לקרקע ויתגלגלו משם לארץ ישראל . ויש לפרש שזהו שאנחנו מתפללים
בתפילה בכל יום: "ותוליכנו קוממיות לארצנו", שלא נזדקק לבוא לארץ
ע"י גלגול מחילות מתחת לאדמה, אלא "קוממיות", בקומה זקופה, עוד
בחיים נזכה לעלות לארץ ישראל ליהנות מזיו קדושתה.
ורדפו
מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו. (כו ח) - שואל
רש"י הרי לפי החשבון של חמשה על מאה (כפול 20), היה צריך להיות מאה על
אלפיים, ולא על רבבה, אלא שאין דומה אם מועטים עושים את המצווה לרבים העושים, וכוח
הרבים גדול בהרבה. וכן אמר הרב לתלמידיו, שאם כל התלמידים לומדים יחד, אז כוחם רב
ביותר.
השגחה מפלאה II
להלן
סיפור מופלא, המעובד מתוך 'האמנתיַ ואדברה', ויש בו כדי ללמדנו, שכל מה שעובר על
האדם הינו בהשגחה פרטית מאיתו יתברך ולטובתו של האדם. "
אני
גר באשדוד, כבר לא צעיר, מגדל משפחה ברוכה ב"ה, חמש עשרה שנים עבדתי באותה
עבודה, והיינו מאושרים . בשנה האחרונה נכנס בוס חדש.
מטרת השינוי הייתה הכנסת 'דם חדש' ורעיונות נוספים, כדי להגדיל את ההכנסות ולמזער את ההוצאות.
הבוס החל בסדרת שינויים. תחילה נועץ במספר יועצים, ולאחר מכן החל להחליף עובדים
ולשנות את תנאי התעסוקה לעובדים הקיימים. מי שלא הסכים - פוטר. היחסים הטובים, שהיו נחלת הכלל במשך שנים, נהרסו כמעט
לחלוטין. בעיות צצו בין העובדים ובין הבוס. הייתי חייב לתמרן בתוך מערכת היחסים
העכורה, שהתפתחה במקום העבודה. שמירה על משרתי הפכה למשימה ששאבה כוחות וזמן. לאַ
יכולתיַ להמשיךַ יותרַ והחלטתיַ לעזוב אתַ העבודה. לא שהיו לי הצעות אחרות, אבל לא יכולתי יותר. התחלתי לסבול
מכאבי ראש איומים, והרופא מצא, שלחץ הדם שלי זינק בצורה מסוכנת. לא היה לי ספק
מהיכן זה מגיע, וידעתי שאחרי לחץ הדם תבוא סכרת, ואחריה, מי יודע מה.
באותו
ערב קבעתי ראיון עם בעל עסק בבית שמש. האוטובוס שיוצא מביתי שבאשדוד עובר בתחנות
רבות, עד שהוא יוצא מהעיר, אני גר ממש באמצע, ואני יודע מתי הוא אמור להגיע לתחנה
שלי, ומעולם לא פספסתי אותו. אולם באותו ערב דווקא, כשהגעתי לתחנה, הספקתי לראות
את האוטובוס יוצא מהרחוב... הפסדתיַ אותוַ בחציַ דקהַ ולאַ יותר. האוטובוס הבא אמור לצאת עוד ארבע שעות! עמדתי בתחנה כועס על
עצמי ועל כל העולם. מדוברַ בראיוןַ עבודה! אניַ לאַ יכול להפסיד אותו! איזה רושם
זה יעשה? אין ביכולתי לממן מונית לבית שמש. בעודי שוקל את האפשרויות השונות עצרה
לידי מונית ובה נוסע יחיד. צריך לבית שמש?' שאל הנוסע. 'כן', עניתי בהפתעה. 'היכנס,
אנחנו נוסעים '. בדרך
הסביר, שאשתו נמצאת בבית-שמש 'בטעות'. 'היא נסעה עם בנה התינוק לבדיקה בירושלים,
ובחזור עלתה בטעות על האוטובוס לבית שמש, קו 418 במקום קו 450 לאשדוד. האוטובוס
הבא לאשדוד הוא בעוד ארבע שעות, היא לא יכולה לנסוע בלילה עם נהג מונית לבד משם לפה, אז
לקחתי מונית. לפעמים אין ברירה, כי הפסדתי בדקה את האוטובוס שנסע עכשיו. עברתי
בדרך וחשבתי, שאולי ישַׁ עוד כאלוַ שהפסידו, נעשהַ מצווהַ בינתיים, אז נסענוַ דרךַ
התחנות, והנהַ מצאנוַ אותך'. הודיתי, שלא ידעתי מה לעשות, והוא ממש הציל אותי.
הגענו
לבית שמש, הודיתי לו בחום וירדתי. עד מקום הפגישה היה עליי ללכת חמש דקות ברגל,
ובעודי תוהה לאיזה כיוון ללכת - צלצל הטלפון. מעסיקי אולי לעתיד התקשר
להגיד, שהוא מצטער מאוד, אבל הוא יאחר בשעה. קרה משהו לא צפוי. אמרתי בנימוס 'תודה'. מה עושה יהודי? מחפש בית-כנסת קרוב
והולך ללמוד. יש לי חבר, המתגורר בבית שמש, וחשבתי להפתיע אותו. ידעתי את שם
ביה"כ בו הוא מגיע לתפילת מעריב ולשיעור תורה. עצרתי מונית ונתתי לנהג את שם
ביה"כ . אחרי
נסיעה לא קצרה ולא זולה בתוך העיר שהתבררה לי כגדולה בהרבה ממה שחשבתי, עצרנו ליד
מבנה נמוך, שילמתי ויצאתי. כשנכנסתי, הבנתי, שמדובר בטעות גדולה, ביה"כ היה
רחוק מלהיות שייך לחוג של חבר שלי. מדובר בבית-כנסת בעל אותו שם, כמעט בדיוק. 'ככה כיוונו מלמעלה'
אמרתי לעצמי. הרגשתי שהערב הזה הוא די והותר בשבילי! במיוחד אחרי יום עבודה מפרך
ורצוף אי הבנות ומריבות, כמו שנראים לאחרונה רבים מימי העבודה שלי.החלטתי להישאר בביה"כ עד
לפגישה.
הוצאתי
גמרא מהספרייה והרגשתי יד מונחת על כתפי. 'אפשר להציע לכבודו לשתות?', שאל אברך. 'כן, תודה'. הוא חייך במאור פנים: 'חם, קר, מתוק?'. הסברתי לו כיצד
אני שותה את הקפה שלי. לא עברו שתי דקות וספל קפה מהביל הועמד לפניי. 'במה עוד
אפשר לעזור לכבודו?' שאל במאור פנים, סיפרתי לו, שהגעתי 'בטעות' למקום, ואני צריך להגיע
אחר כך למקום מסוים, ואיך מגיעים. האברך קימט את מצחו, 'מדובר באזור לא פעיל בלילה'. 'הוזמנתי לשם לראיון
עבודה', השבתי. 'אני סקרן, אתה לא חייב להגיד לי, אבל איזו עבודה אתה מחפש?'
לפעמים הרבה יותר קל לדבר עם איש זר שאתה לא מכיר והוא לא מכיר אותך, להגיד הכול, בלי לחשוש, שהוא ירכל עליך מאחורי הגב . מצאתי
את עצמי פורק מעל הלב את קורות אותה שנה אחרונה, אומללה ומעצבנת. 'אתה יודע', אמר האברך, 'עבר עליך ערב לא קל
ובכל זאת אתה יושב פה רגוע ושאנן. צחקתי. אמרתי לו, שזאת חזות מטעה לגמרי, בקרבי אני רותח
וגועש, במיוחד כשאני עייף, אלא שאני עובד שנים על מידת הכעס. שוחחנו כמעט עד השעה, שבה הייתי צריך ללכת, ואז הוא הציע לי
טרמפ כדי לקיים גם 'מצוות לוויה'. הסכמתי, הייתי מותש. כך נסענו לכתובת, שמסרתי
לו.
להפתעתי
הוא אמר, שהוא ילווה אותי במדרגות, כי האזור חשוך ושומם. אמרתי, שלא צריך, למרות שבליבי די שמחתי, שיש לי מלווה. אם לא הייתי מוצא את
המשרד, לא היה את מי לשאול. עלינו במעלית כשאני תוהה, כמה אפשר להיות נחמד, והנה הוא הוציא מפתח מכיסו ופתח את
הדלת. 'ברוך הבא', אמר, 'זה המשרד'. בעודי תוהה, הוא אמר לי: 'אני הבוס. אותי באת לפגוש. הייתה
לי בעיה פתאומית, שהייתי צריך לפתור, אבלַ עדַ שהגעתי, היאַ כברַ הסתדרה, אזַ
הלכתיַ ללמודַ בביה"כַ ושםַ פגשתיַ אותך". ועל אתר הוא קיבל אותי לעבודה...
החוויה היהודית
