אימתי
האדם "יוצא ממצרים" - רק בשעה שהוא "מקבל את התורה"...
אנו מציינים את מעמד הר
סיני כ"זמן מתן תורתנו" ולא כ"זמן קבלת תורתנו”, מפני שבמעמד הר
סיני הייתה רק נתינת התורה, בעוד קבלתה תורה זמנה בכל עת.
הגמ' במסכת חגיגה בדף ט עמוד ב' מביאה: "ואינו דומה שונה פרקו
מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד". ההבדל בין לזכור ולשכוח הוא 101: שכח=328,
זכר=227. 101=328-227
התורה של אתמול איננה התורה של היום מכיוון שהאדם של אתמול איננו האדם של היום.
יומנו של לוחם בירושלים הנצורה
"נתנו לי רובה צ'כי בלי
מחסנית. היה צריך להכניס כל כדור לקנה בעזרת האצבע. אמרו לי שבזה אצטרך
להילחם ולהגן על ירושלים. זה היה חורף קר וקשה מאוד. לא נתנו לי בגדים חמים. הייתי
צריך לצאת לשמירות עם המעיל שלי, מעיל צמר שחור".
בכתב יד צפוף מתאר הרב שלמה
גורן , הרב הראשי לצה"ל במשך כחצי יובל שנים, את רגעי האימה של
מלחמת השחרור. באותם ימים הוא היה אברך צעיר, אב לתינוקת. קטעי היומן פורסמו בספר
'בעוז ותעצומות', בהוצאת ידיעות ספרים ובעריכת אבי רט . עוד נשוב
ליומן.
הניסים היו גלויים
"בתקופת מלחמת השחרור",
אומר רט, "נוצרו ונוצקו היסודות למהות הקשר בין דת למדינה. העיקרון שקבע הרב
גורן, שהקו המנחה הוא שיש עם אחד, תורה אחת וצבא אחד, וממילא פקודה אחת שתחייב את
כולם, נהפך ליסוד מוצק".
הניסים שאירעו במלחמות מקבלים
ביטוי בולט ביומנו של הרב גורן. "הרב מתאר לאורך כל השנים את תחושתו ש א-לוקי
ישראל ניצב עם החיילים בכל רגע ורגע. הניסים היו גלויים, ותחושת ההשגחה האלוקית
הניסית, שהגיעה לשיאה עם שחרור ירושלים וההגעה לכותל – הייתה מוחשית ועוצמתית. הרב
שמח מאוד-מאוד על הזכות להיות חלק משחרור ירושלים, אולם הוא התעצב שהר הבית ניתן
לוואקף, וחש שזו החמצה היסטורית שלא תיסלח", אומר רט.
עם הרובה השבור
ובחזרה ליומן מלחמת השחרור.
"ירושלים באה מיד במצור", כותב הרב גורן. "שמו אותי יחידי בתחילת
הלילה בבית קדימה. הלילה היה קר ומושלג, ואני עומד שם יחידי עם הרובה השבור. אמרו
לי: 'היזהר לא לירות שלא לצורך, כי כל כדור שווה 7 גרוש'... ואני אכן נזהרתי.
הייתי יורה כדור פעם בשעתיים, כדי להפגין נוכחות".
הרב גורן מתאר את נפילת העיר
העתיקה: "זה היה בערב שבת. הייתי בעמדה שלי וקראו לי לבוא ולטפל ברבנים
ובזקנים שלא נלקחו בשבי. את הזקנים העבירו להר ציון. ראיתי אותם יושבים על האדמה,
את זקני ירושלים העתיקה, שהיו ביניהם גאונים גדולים בתורה. ראיתי לנגד עיניי את
קינות תשעה באב על חורבן בית ראשון".
שירת 'ייבנה המקדש'
הרב טיפל בזקנים ובפצועים עד שעה
מאוחרת בליל שבת. "שאלתי איפה יש פה בית כנסת. אמרו לי שחסידי ברסלב ב 'שערי
חסד' מתפללים מאוחר מאוד, ושם יהיה אפשר למצוא מניין לקבלת שבת.
"הגעתי לשם, ולאחר קבלת שבת
ותפילת ערבית עמד הקהל והחל לרקוד ולשיר 'ייבנה המקדש עיר ציון תמלא'...
התפילה הזאת, עם השירה והריקודים, על רקע כל מה שראיתי ועברתי באותו יום,
השפיעה עליי מאוד. מאז נהגתי לשיר בבית הכנסת שלי 'ייבנה המקדש' באותה מנגינה
ששמעתי אז, בכל ליל שבת אחרי תפילת ערבית. את השבת הזאת לא אשכח
לעולם".
