השבת נקרא על אחד המקרים
המוזרים והמיוחדים שמסופרים בתורה. אתון שמדברת.
בלעם נקרא על ידי מלך מואב לקלל את עם ישראל. בלעם שיודע ומכיר את ה' שאל אותו אם אכן ללכת ולקלל אך נתקל בסירוב ולמרות זאת בחר לצאת לדרך על האתון שלו וללכת לבצע את המשימה.
בלעם ממהר, הדרך רצה לו. בלעם הוא מסוג האנשים האנטישמים שמצפים בכיליון עיניים לרגע שאפשר לקלל.
אבל האתון שלו לא משתפת פעולה ועושה לו בעיות וקשיים.: "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא ויתייצב מלאך ה' בדרך לשטן לו...ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו".
דווקא האתון היא שרואה את מלאך ה' ומפחדת ממנו ועוצרת מלכת.
בהמשך: "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה" וזו תקלה שמכעיסה את בלעם וגורמת לו: "ויך בלעם את האתון להטותה הדרך".
במדרש מתארים היטב את מה שארע פה: "הרשע הזה הולך לקלל אומה שלימה, שלא חטאה לו, ומכה אתונו, שלא תלך בשדה".
מדוע בלעם מכה את אתונו? מפני שהיא לא צייתה לו. האתון התחצפה אליו והרגיזה אותו ופעלה בניגוד לרצונו שלו. בלעם הוא האדון שלה וכעת שלא עושה כדבריו היא ראויה מבחינתו למכות והכעס שלו עליה מוצדק.
אך אם נשים לב בלעם נוהג בדיוק כמו אתונו. גם הוא פועל בניגוד לרצון של אדונו הוא אלוקים. הוא מכיר ויודע במלכותו של ה' שציווה עליו בפירוש לא ללכת לקלל: "לא תאר את העם כי ברוך הוא".
לבלעם יש חוש צדק מאוד סלקטיבי . מה שהוא דורש מהזולת, במקרה הזה מהאתון (ואף מעמיד פני נעלב), מעצמו הוא פוטר.
זוהי סלקטיביות ואנוכיות מכוערת שלפעמים מוכרת לנו מחיי היום יום בהם אנחנו באים בדרישות מסוימות לזולת (בן/בת זוג, ילדים, משפחה, חברים, שכנים, סביבה) אבל אנו בעצמנו לא עומדים בנורמות האלה.
דווקא לאור התנהגותו של בלעם עלינו להפנים וללמוד להיות אמתיים עם עצמנו ועם דרכנו ולהשתדל לעשות הכול בדרך הישר והטוב.
בלעם נקרא על ידי מלך מואב לקלל את עם ישראל. בלעם שיודע ומכיר את ה' שאל אותו אם אכן ללכת ולקלל אך נתקל בסירוב ולמרות זאת בחר לצאת לדרך על האתון שלו וללכת לבצע את המשימה.
בלעם ממהר, הדרך רצה לו. בלעם הוא מסוג האנשים האנטישמים שמצפים בכיליון עיניים לרגע שאפשר לקלל.
אבל האתון שלו לא משתפת פעולה ועושה לו בעיות וקשיים.: "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא ויתייצב מלאך ה' בדרך לשטן לו...ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו".
דווקא האתון היא שרואה את מלאך ה' ומפחדת ממנו ועוצרת מלכת.
בהמשך: "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה" וזו תקלה שמכעיסה את בלעם וגורמת לו: "ויך בלעם את האתון להטותה הדרך".
במדרש מתארים היטב את מה שארע פה: "הרשע הזה הולך לקלל אומה שלימה, שלא חטאה לו, ומכה אתונו, שלא תלך בשדה".
מדוע בלעם מכה את אתונו? מפני שהיא לא צייתה לו. האתון התחצפה אליו והרגיזה אותו ופעלה בניגוד לרצונו שלו. בלעם הוא האדון שלה וכעת שלא עושה כדבריו היא ראויה מבחינתו למכות והכעס שלו עליה מוצדק.
אך אם נשים לב בלעם נוהג בדיוק כמו אתונו. גם הוא פועל בניגוד לרצון של אדונו הוא אלוקים. הוא מכיר ויודע במלכותו של ה' שציווה עליו בפירוש לא ללכת לקלל: "לא תאר את העם כי ברוך הוא".
לבלעם יש חוש צדק מאוד סלקטיבי . מה שהוא דורש מהזולת, במקרה הזה מהאתון (ואף מעמיד פני נעלב), מעצמו הוא פוטר.
זוהי סלקטיביות ואנוכיות מכוערת שלפעמים מוכרת לנו מחיי היום יום בהם אנחנו באים בדרישות מסוימות לזולת (בן/בת זוג, ילדים, משפחה, חברים, שכנים, סביבה) אבל אנו בעצמנו לא עומדים בנורמות האלה.
דווקא לאור התנהגותו של בלעם עלינו להפנים וללמוד להיות אמתיים עם עצמנו ועם דרכנו ולהשתדל לעשות הכול בדרך הישר והטוב.
שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה