תאמר: ''אין לי כסף''
– אמת דיברת, תאמר: ''חסר לי כסף'' שקר דיברת, הכסף אינו חסר כלל וכלל. (ר'
זוסיא מאניפולי)
תבונתו של אדם נמדדת בעיתוי שבו יפעל מהלב
ובעיתוי שבו יפעל מהראש.
תבוסה היא לעתים מצב זמני בלבד, הרמת ידיים
הופכת אותה לתמידית.
" תבחר עבודה שאתה
אוהב ולא תצטרך לעבוד יותר אפילו יום אחד בחייך ."
התורה
הקדושה דומה לכתר מלכות (בשם הגה"ק ה"חפץ חיים"
זיע"א(
אם תפגשו ביהודי ברחובה של עיר ותשאלוהו,
היודע אתה גודל המצווה של לימוד תורה וגודל ענשם של אלה הבטלים הימנה, ודאי וודאי
שישיב הנשאל ידעתי גם ידעתי, תאמרו אם כן הכיצד רב כל כך ביטול התורה בימינו?
אפשר להסביר בדרך משל:
באחת המדינות עמדו עם הארץ להמליך עליהם
מלך חדש, נתקבצו שרי המדינה והמתיקו סוד ונמנו וגמרו כי לכבוד הכתרתו של המלך החדש
יש לעשות לו כתר מיוחד. חקרו ודרשו ומצאו כי בעיר פלונית יש צורף אומן מפליא לעשות
במלאכתו, ומן הראוי למסור לו את מלאכת הכתר החדש, כי חזקה עליו שיוציא מתחת ידיו
דבר נאה ומתוקן ביותר. עמדו ושיגרו שני שרים גדולים אל אותו אומן ובידיהם זהב הרבה
ואבנים טובות ומרגליות. נטל האומן וצרפו לזהב ועשה ממנה כתר מלוכה, שיבצו
באבנים הטובות והמרגליות ומסרן לידי השרים. ראו הללו את המלאכה והנה היא מלאכת
מחשבת להפליא שכיית חמדה שכמוה עין עוד לא ראתה. נטלו וחורו לעיר הבירה ובדרכם
עברו על פני ערים וכפרים, ראו כפריים שעומדים בשדה ועוסקים בחרישה. פתח שר אחד
ואמר לחברו רצונך שאראה לך דבר משונה להפליא, לא תאמין למראה עיניך, השיב לו הלה אדרבא הבה ונראה, העמיד ההוא את
מרכבתם קרא לכמה מאותם כפריים שעבדו בשדה ואמר להם, רצונכם שנראה לכם דבר יפת
שבידנו? השיבו הללו הן הבה ונראה. הוציא השר את הכתר מתוך נרתיקו והראה להם. עמדו
הכפריים והביטו בכתר משתאים ומשתוממים, באמת אמרו דבר נפלא שכזה עוד לא ראינו מימינו. אמר
להם השר אולי רוצים אתם שנעשה חליפין, אני אתן לכם כתר זה ואתם תתנו לי במקומו צמד
שוורים מאלה שאתם חורשים בהם בשדה. יצא כפרי אחד ואמר הן דבר זה מוצא חן בעיני לו
יהיה כדבריך, הבה ונחליף כאשר אמרת. אי לך שמעשה של שטות אתה עושה גער בו כפרי
אחר, מקח טעות יהא זה בידך, בצמד השוורים שלך אתה חורש את אדמתך ומוציא ממנה את
לחמך, ואילו בחפץ זה מה תעשה, אמנם
כלי נאה הוא אבל את שדותיך לא תוכל לחרוש בו. עמדו שני השרים ומילאו פיהם צחוק. הלא בעד כל חלק
וחלק ולו הקטן ביותר של כתר זה יכולים אתם לקבל מאה צמדי בקר הן, כתר מלכות הוא זה
ושוויו עולה אלף מונים על כל השדות והיערות שלכם גם יחד.
הנמשל: כמנהג הכפריים
הללו נוהגים רוב הבריות, ודאי שיודעים הם שהתורה כלי יקר היא עטרת תפארות אוצר
בלום של חכמה, ובשעה שבא היצר הטוב ואומר להם לקנות תורה מיד הם מסכימים, שכן אורה
של תורה מאיר לעיניהם והם נכספים ליפיה, ברם מיד בא אליהם מנוול זה בטענותיו ואומר
להם, שוטים אתם, הרי בזמן זה שאתם יושבים ולומדים תורה, אתם יכולים לעשות מסחר,
לעסוק בהוויות העולם הזה ולהשתכר ממון הרבה, והכסף יענה את הכל, מתפתים
הבריות למדוחיו של היצר ואינם רוצים להחליף צמד שוורים בכתר מלוכה.
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה