אי אפשר להיות רשע כלפי
שמיא, ויחד עם זה להיות בעל נימוסים ודרך ארץ. מי שירוד מבחינה רוחנית, לוקה בחסר
גם בהתנהגותו עם הזולת. (אמונה שלמה – הרב צבי נקר 4124438-050(
בלעם הרשע בדרך הילוכו כשעדיין חשב שיוכל לקלל
את ישראל, זכה למחץ ברגלו עד שנעשה חגר. אך בסופו של דבר נאלץ לברך, וחשב שאז
יחזור ירכו על מקומו, אך ברכתו לא באה מטוב לבו אלא מאונס, ונשאר חגר. בזה הביא
רבי מרדכי הכהן מצפת (תלמיד ר"י די קוריאל) בספרו 'שפתי כהן' מה ששמע לפרש
בדרך מליצה מה שאמר בלעם הֵּנה בָרך לָקחתּי עכשיו שלקחתי עת עצמי לברך וּבֵרך דהינו הבֶּרֶךְ ולא
אשׁיבֶנָּה - אינה שבה וחוזרת למקומה?
דּרַך כּוֹכָב מיַּעֲקֹב ְוגוֹ' אוֹי מִי יִחיֶה
משּמוֹ אֵ -ל. (386 ( בגימטריא דוד בן
ישי, שהוא הכוכב שידרוך מיעקב וינקום באומות. (ר"ש
מאוסטראפליא(
ה"חפץ חיים" היה
אומר: מה בין אדם מישראל לבין גוי רשע? אדם
מישראל כשהוא בצרה, מתפלל לה' ומבקש ברכה מצדיק. לא כן בלק, שבהיותו בצרה, הלך אל
בלעם לא לדרוש ברכה לעצמו, אלא לבקש קללה לזולתו.
"ואון בן פלת" (טז, א( " - חכמת
נשים בנתה ביתה" (מדרש(
סיפר הגאון רבי יצחק
זילברשטיין שליט"א שפעם הגיעה לביתו אשה בעלת תשובה והתלוננה לפניו שבעלה
מעשן בשבת קודש, ומפר בכך את אווירת "קדושת השבת". ולכן ביקשה ממנו עצה
מה לעשות? ואכן
יעץ לה הרב: תבקשי מבעלך שלא יעשן לפחות בזמן "הדלקת הנרות"... וכך היה! הבעל הסכים לדבריה, ובמשך כל הזמן
שהנרות דלקו בבית, נמנע הבעל מעישון . והנה לאחר מכן יעץ
לה הרב שתשתמש בנרות ״עבים״ הדולקים יותר זמן... וגם הפעם קיים הבעל את הבטחתו ולא
עישן עד שאחרון הנרות כבה. חלפו
מספר שבתות ושוב הגדילה האשה את ״עובי הנרות״ עד שלבסוף השתמשה בנר ״נשמה״ הדולק
עשרים וארבע שעות... וכך בזכותה לא עישן הבעל במשך כל השבת!... ועל כך נאמר:
״בחכמה יבנה בית״, בזכות החכמה שב הבעל בתשובה שלימה. ומסופר שלאחר כמה שנים ניגש
הבעל לאשתו ואמר לה בחיוך: ברוך ה׳ שהשתמשת לנרות שבת רק בנר ״נשמה״, ולא השתמשת
בנר ״שבועי״... ולכן עליך נאמר: "רבות בנות עשו חיל
ואת עלית על כולנה"
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה