" איזוהי מחלוקת שהיא
לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי , ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו"
מסביר ה"שפת אמת": במחלוקת לשם שמים ישנה נקודה אחידה ומשותפת בין
היריבים והיא הכוונה לבירור האמת,
" לשם שמים". אבל במחלוקת שאינה לשם
שמים אין כל נקודה של קירבה בין הצדדים אלא המחלוקת נוצרה כדי להתנצח אחד עם השני.
''יש אנשים שהם כל כך עניים שהדבר היחיד שיש להם זה כסף''
שני שרצים יצרניים אנו מכירים - העכביש יוצר את
קוריו, והדבורה יוצרת את דבשה. מדוע את הדבש מייקרים ומלקקים, לעומת קורי העכביש
שמסלקים במיאוס? כי את הקורים יוצר העכביש רק מעצמו, הכול מִּשֶּלוֹ , שעה שהדבורה
מלקטת צוף מפרחים רבים וממנה מפיקה דבש! שיעור טוב הוא 'דבש וחלב מעורבים' דבש
שמלוקט מפרחים עסיסיים רבים, עם חלב שמהותו ויצירתו הוא להניק ולהעניק, להחיות את
החלש והקטון. כך בונים שיעור! למען הזולת ובעין טובה, עם איסוף חומרים מתוקים.
שיעור כזה ירצו לשמוע - בתנאי שגם אתה רוצה לשמוע אותם במהלכו!
שערי דמעה לא ננעלו, אם כן שערים למה? לדמעותיהם של אותם שוטים שבוכים ואינם
יודעים על מה הם בוכים. (רבי מנחם מנדל מקוצק)
ה'
יספור בכתוב עמים (אור בנימין, גליון מס' 7)
בתחילה סבור היה האברך האפאטי כי הוא טועה, אך במשך הימים התברר לו כי אכן זו
המציאות: חותנו, שאותו הוא מכיר מקדמת דנא כחסיד ועובד
ה', אינו מתפלל. לא במשל ולא במליצה, אלא פשוטו כמשמעו. הוא לומד תורה בשקידה,
מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אך אינו מתפלל! החתן נחרד מאוד בראותו זאת וביום מן
הימים לא יכול לעצור בעצמו, ניגש לחותנו ואמר לו:
"במחילה
על שאני מרהיב עוז, אך שמתי לב כי אינכם מתפללים, מה זה ועל מה זה?" החותן,
לא הכחיש כלל את הדברים ואך זאת השיב לו: "במטותא ממך, אל תתערב בענייני".
החתן היה מחסידי הרב הקדוש רבי יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. לפיכך,
עלה ברעיון חתנו לספר את הדברים ל'חוזה '. ואמנם, הוא נסע ללובלין
ושח בפני הצדיק כי חותנו אינו מתפלל בעת האחרון. ענה ה'חוזה': "כאשר יבוא
חמיך אלי, אשאלנו לפשר הדבר" . לא ארכו הימים, והחותן הגיע לחצר הקודש
בלובלין . כשנכנס לפני ולפנים ועמד
לפני רבו, שאלו ה'חוזה': "מה זה שאינך מתפלל לאחרונה?". החסיד השתהה
מספר רגעים במבוכה, אחר, השיב כשצער נמסך בקולו: "רבי, את האמת אומר ולא אכחד; בימים הקודמים
זכיתי להתפלל בכוונה, בדביקות ובגדלות המוחין, זכיתי לטעום טעם תפילה. אבל לאחרונה
נפלתי ממדרגתי ואיני מצליח לכוון כמאז, וזה נחשב בעיני כמוציא שם שמיים לבטלה!" השיב
לו הרבי מלובלין: "בתהילים (פרק פ"ז) כתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים',
והנה, לכאורה תמוה מדוע לא כתוב בספור 'עם'
?!" המשיך ה'חוזה': "ידוע כי אצלנו בני ישראל אין 'מספרים', אלא רק אותיות. כל החשבונות נכתבים
אצלנו בלשון הקודש. אולם אצל האומות יש סימנים מיוחדים לחשבונות, ויש אצלם מספר
מיוחד שנקרא 'נאהל' – אפס, וכשהוא נכתב
בפני עצמו, אין לו שום ערך מספרי , אך, כשכותבים כמה
אפסים ולאחר מכן ספרה אחת, אז לפי סך האפסים, כך המספר נכפל, עד לאלפי אלפים וריבי
רבבות" . החסיד עמד והקשיב, כולו
מתפלא: לאן חותר הרבי בדבריו? וה'חוזה' עבר מהמשל לנמשל: "אותו הדבר בתורה
ותפילה ומעשים- טובים; כשהם נעשים בכוונה וברעותא דליבא – הם חשובים לפני ה'
ומנויים לפניו . אך כאשר אינם בכוונה – הרי
הם כמו 'אפס' ולא כלום. ברם, אם יזכה האדם להתפלל או ללמוד פעם
אחת בשנה בכוונה שלמה, אז התפילה הזו מצטרפת לכל ה'אפסים ' ונכפלת לאין שיעור,
כאילו נעשה הכל בכוונה שלמה באמת!" וסיים ה'חוזה'
הקדוש: "אולם כשאין כלל 'אפסים' – איזו תקנה יש לאיש
הזה? וזה נרמז בכתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים' – שהבורא יתברך מונה וסופר את המצוות
כמו חשבונות ה'עמים' שיש אצלם את הספרה 'אפס ', וכאשר הוא רואה
מצוה אחת הנעשית מתוך כוונת הלב, הוא מצרף אותה לכל האפסים ההופכים מיד
לריבי רבבות- – - ".
החסיד שב לביתו ורוח חדשה עמו. סוד גדול למד עתה מרבו. מאותו יום ידע, כי גם לתפילה היבשה ביותר
– יש עליה ותיקון . וכשיזכה פעם אחת
להתפלל בכוונה, יעלו מיד כל תפילותיו לפני כיסא הכבוד.
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה