"דור הולך ופוחת". במלים אחרות הזקנים של אתמול
הרבה יותר חכמים מהילדים של היום.
הילדים לומדים
במהלך חייהם לדבר והזקנים לומדים לשתוק.
הרה"ק רבי יהודה החסיד אומר: אין אדם יכול להחזיק טובה לעצמו
שאלמלא הבושה שברא הבורא לא היה אדם נקי מעברה.
התלמיד הטוב ביותר הוא
הצעיר והמורה הטוב ביותר הוא הזקן (ר' שמשון רפאל הירש)
התנהגות
ראויה (פניני עין חמד גליון 489)
הגאון הרב אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ
זצ"ל.
במקום מגוריו של
הרבי באמריקה, היה גר בשכנות לביתו 'ראש ישיבה' אחד, שלא הכיר את מנהגי החסידים.
ועל אף היותו שכן קרוב לחצר הרבי מעולם לא דרך שם. ראש-הישיבה הלה לא התעניין גם
בעולם שמסביבו, הוא הכיר רק את הדרך שמביתו אל הישיבה ובחזרה, ותו לא!
בכל האירועים
והשמחות וימי הפגרה שבבית קופישניץ היה מקבל כסדר 'הזמנה' מטעם המוסדות, בתור שכן.
אבל הוא מעולם לא הגיע לשום אירוע ולשום שמחה שבבית הרבי. אך לעומתו רבנו כן היה
מגיע לכל האירועים בישיבה בה מכהן אותו ראש-ישיבה, ונענה תמיד להזמנות השמחות
שבבית אותו ראש ישיבה, והיה נכנס לשמחה לברך אותו בברכת 'מזל טוב', ולכבד את המעמד
בנוכחותו.
פעם אחת
ערכו שניהם שמחות באותה תקופה, כאשר מתחילה חגג האדמו"ר את שמחת נישואי נכדו
ברוב הוד והדר, לא הגיע השכן ראש הישיבה אל השמחה כלל. אך לאחר שבוע כשערך ראש
הישיבה שמחת נישואין במשפחתו, ראו המשמשים בקודש את הרבי מחזיק את 'ההזמנה' של
אותה חתונה בידו, ובודק את מיקום החתונה, ברצונו לצאת להשתתף בשמחתו. בראותם כי
כן, ניגשו כמה מן המשמשים והנכדים וטענו לפני הרבי בלהט, שאסור לו לבזות את עצמו
כל כך, ושלא ילך בשום אופן לשמחתו של ראש הישיבה! "מדוע לא?", שאל הרבי
בתמימות. "מפני שאם הוא מתנהג כך, שאינו מכיר כלום בשכנו, ואינו מגיע כאן
לשום שמחה ולשום אירוע, אין טעם שהרבי יבוא לכבדו בשמחתו!" – ענו הגבאים.
בפקחותו נענה הרבי ואמר: "עכשיו אינני מבין אתכם כלל! מי נוהג טוב, זה שבא
לשמחת שכנו, או זה שאינו בא? הרי אומרים אתם בעצמכם, שאותו שכן , שאינו מגיע לשמחת
שכנו , אינו מתנהג נכון, אז מדוע אם כן רוצים אתם , שגם אני לא אתנהג כראוי?
-" לבש הוא איפוא את אדרתו, ויצא להשתתף בשמחת שכנו כדרכו בקודש, בלא שום
חשבונות גומלין...
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה