נקודה שבועית פרשת "שלח" ה'תשע"ח

בשבת נקרא בפרשת השבוע, פרשת "שלח לך", על אחד החטאים הגדולים שחטאו בני ישראל בזמן הליכתם במדבר.

למעשה חטא זה היה המניע לעונש שקיבלו ללכת במדבר במשך ארבעים שנה, הוא חטא המרגלים.

אותם 10 מתוך 12 מרגלים ששלח משה כדי לעבור ולחקור את הארץ חזרו אל העם ובגלל חולשה נפשית שהייתה להם הם החלישו את כוח העם, הוציאו דיבה על ארץ ישראל, ליבם ממש מאס בארץ וכל זה כדי למנוע הליכה וכניסה לארץ ישראל.

תופעה זו של מאיסה תחזור על עצמה במרוצת השנים בהיסטוריית העם שלנו כאשר בתקופות רבות בחר העם לנטוש ברובו את הארץ ולצאת למקומות רחוקים וארצות אחרות.

חטא זה שהוא בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" כי הבנים הם המשך למעשה אבותיהם כך גם אותה חולשה שהייתה למרגלים התגלגלה במהלך הדורות כפי שתיארנו וכך גם פירעון החטא: לדורות נקבע שחטא זה שנעשה ב ט' באב יהיה בכייה לדורות על שני בתי המקדש ועל כך אנו בוכים עד ימנו.

אך אפשר לראות בימנו, כחלק מתהליך הגאולה, הרבה חיבה ואהבה לארצנו בדיוק כפי שאמרו שני המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה "טובה הארץ מאוד מאוד". הנה דווקא בתקופה האחרונה בה מחבלים תוקפים ויורים בדרום הארץ, בוחרות משפחות רבות לחזק חבל ארץ זה ולהתיישב שם, להפריח את השממה, לעמוד בגאון מול האויב ולקיים יישוב יהודי פורח בארץ ישראל.

התיישבות זו כמו שאר ההתיישבות בכל חלקי הארץ היא היא התשובה הניצחת למאיסת הארץ של המרגלים!

דורנו חלק ממשי מתהליך הגאולה ואנו זוכים לראות זו מידי יום!

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ג סיון ה'תשע"ח

 אל תזלזלו בפעולה קטנה ופשוטה של שינוי, גם יערות ענק של אמריקה , היו פעם נבט אחד בודד.

     בהקדמה לספר שערי יושר כתב הגר"ש שקופ זצ"ל , שהקפיד תמיד בעצמו להקדיש "מעשר" מזמנו כדי ללמד תורה לאחרים, ורק בזכות זה קיבל מתנה מן השמים שזכה לחדש בתורה, כך מרגיש גאון גאונים שכידוע עמל בתורה בכל כוחותיו, ועם כל זה הוא כותב שזכה לתורה לא בזכות עצמו, רק בזכות מצווה זו שהקדיש "מעשר" ללמד תורה לאחרים, עיי"ש באריכות. [חיים וחסד

     ברגע שתפסיק לחכות לחיים שאתה חושב שמגיעים לך, תוכל להתחיל לחיות את החיים שהשם מייעד לך.

     הלוקח לפיו תרופה כלשהיא או עבר טיפול רפואי, מתפלל קודם לכן "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה" (שו"ע או"ח סי' ר"ל ס"ו). וע"י תפילה זו ישים האדם בטחונו בהקב"ה (מ"ב(.

ולא תשבעו בשמי לשקר (מתוך הסדרה 'בין הדגים לזמירות' מאת הרב זלמן רודרמן(

     דמותו של הערבי שהתדפק על דלת ביתו של רבי יהודה בן-עטר, אב בית-הדין בעיר פאס שבמרוקו, לא הפתיעה את הרב ואף לא את שמשיו ובאי ביתו. שמו הלך לפניו כאיש פיקח וישר, וערבים רבים מהעיר וסביבותיה נהגו לשחר לפתחו כדי לשמוע מפיו עצה טובה, או אפילו כדי לקיים בוררויות בסכסוכים ובמריבות שפרצו בינם לבין עצמם. יתרה מכך, הכול גם ידעו כי שופט צדק הוא, ללא משוא פנים, גם במחלוקות שנתגלעו בין בני עמו היהודים לבני-דודיהם הערבים. אולם התרגשותו היתרה של האיש והמרחק שעשה – מהעיר תוניס – כדי להגיע אליו, העידו על הסיפור המיוחד שבפיו.

     הערבי היה עשיר בכסף ובנכסים וכאמור התגורר בתוניס. יום אחד פיתח הערבי קשרי שותפות עם יהודי שסחר בהצלחה במגוון סחורות. הערבי השקיע את הכסף,  היהודי רכש באמצעותו סחורות ולאחר מכן מכרן. ברווחים שהניבו המכירות התחלקו השניים בשווה. שנים התנהלה השותפות על מי-מנוחות ושני הצדדים נהנו ממנה. בחלוף הזמן נוצרה בין השניים מערכת יחסים של אמון מוחלט. הערבי נהג להפקיד בידי היהודי סכומי כסף גדולים, בלי שאף יטרח לנהל רישומים כלשהם בנוגע להוצאות וההכנסות. יום אחד מסר העשיר לידי שותפו סכום כסף גבוה במיוחד. היהודי, שמעולם לא החזיק בידיו כסף כה רב הוכה בסנוורים והתקשה לעמוד בפיתוי. חישוב מהיר שערך העלה כי יותר מעשר שנים יידרשו לו כדי להרוויח סכום זה באמצעות העסקאות היום-יומיות שהוא רגיל לבצע. מאבק איתנים ניטש בין יושרו הבסיסי לבין יצרו הרע שלבסוף גבר עליו והשיאו לעשות את הלא-ייעשה.

     בחלוף כמה שבועות הגיע הערבי לבית שותפו היהודי לבקש את חלקו ברווחים. "ברוך הבא! ברוך הבא!", קידם את פניו היהודי,  בהתלהבות מעושה. "זה זמן רב שעומד הנני מובטל ממלאכה ומחכה לך שתבוא אליי כהרגלך ובידך סכום כסף על-מנת שאוכל לפתוח מחזור חדש של עסקים!". ברגע הראשון לא הבין העשיר את משמעות הדברים. אולם לאחר שהחליף עם שותפו כמה משפטים נוספים, ירד לפתע לסוף כוונתו. תחילה עוד ניסה לחייך בסוברו כי שותפו הסוחר משתעשע עמו בדברי הלצה, אך כעבור רגע קלט לתדהמתו, כי אחרי שנים ארוכות של יחסי קרבה ואמון הדוקים טמן לו שותפו מלכודת מכוערת. מוחו של העשיר חישב בקדחתנות את צעדיו הבאים. הוא הבין כי לא יהיה לאל-ידו לעשות מאומה, באין לו הוכחות כלשהן. עתה נחמץ ליבו בקרבו על כל האמון המופרז שנתן בשותפו ועל כי לא השכיל לנהל רישום כתוב וחתום המפרט את סכומי הכסף שהפקיד בידיו. רעיון צץ במוחו. כרבים מתושבי מרוקו, יהודים וערבים, שמע גם הוא על רבי יהודה בן-עטר. הוא ידע כי רב קדוש הוא וכי שמו נישא בהערצה בפי כל מכריו. "יודע מה?", אמר ליהודי, "הישבע לי בשמו של רבי יהודה בן-עטר כי לא קיבלת מידיי בשבועות האחרונים דבר וכי אינך מחזיק ברשותך כסף שנתתי לך"... בתחילה נבהל הסוחר. הוא ניסה להתחמק מהשבועה, בנימוקים שונים ומשונים. הערבי הוסיף ללחוץ עליו והסוחר הבין כי אם יוסיף להתנגד יתפרש הדבר כהודאה מפורשת בגניבה. חיוורון הציף את פניו כשהוציא מפיו את מילות השבועה ובמיוחד בשעה שהזכיר את שמו של רבי יהודה.

     העשיר הערבי הסתלק בפחי נפש מבית שותפו היהודי. הסוחר התאושש מהזעזוע והפחד שפקדוהו בזמן שנשבע לשקר. הוא הביט בצרור הכסף השמן שהחזיק במקום סתר בביתו, וחייך לעצמו. "אבידת גוי מותרת...", ניסה להשקיט את מצפונו. חלפו עוד כמה ימים וגם שאריותיהם האחרונות של רגשי האשמה התאדו ונעלמו. כעת, כשחש עשיר לכל דבר, החליט לערוך 'סעודת עשירים' לכמה מחבריו הטובים. הוא סיפר להם כי התגלגלה לידיו "עסקה נדירה" שהצמיחה לו רווחים עצומים אשר מעתה ישנו את חייו.  בעיצומה של הסעודה ירד הסוחר למרתף ביתו כדי להעלות משם כמה בקבוקי יין משובח. מרתף זה שימש גם מחסן לסחורותיו . היו שם כדי שמן, קורות עצים, דבק לחיבור העצים ועוד. הוא סקר את כל אלה בקורת-רוח ובשביעות-רצון עצמית. כשעלה מן המרתף ובקבוקי היין בידיו שכח בפנים את הנר הדולק שהביא עמו. לא עבר זמן רב וריח חריף של עשן מילא את הבית. בטרם הספיק הסוחר להביט כה וכה ולהבין את שאירע, נראו לשונות האש הראשונות בוקעות ועולות מקומת המרתף. הנר נפל ופגע באחת הסחורות הדליקות והציתה. בתוך פחות משעה לא נותר דבר מכל רכושו של הסוחר.

     ביום שלמחרת השריפה יצא העשיר הערבי לפאס. "באתי אל כבוד הרב הקדוש כדי לספר לו את סיפורי", אמר הערבי לרבי יהודה בן-עטר וגולל באוזני אב בית-הדין את השתלשלות הדברים. "בטוח אני כי העונש שניחת על ראשו של שותפי לשעבר, בא לו בשל שבועת השקר שנשבע בשמו של הרב", אמר בהרגשות גדולה. הערבי הוציא מכיסו צרור כסף וביקש להגישו לרב, כאות ביטוי להערצתו כלפיו. אם יש בקרבנו אנשים קדושים כמו כבודו, ברצוני להעלות להם מנחה מהשפע שנתן לי הא-לוקים", אמר. אולם רבי יהודה – שמעולם לא הסכים ליהנות ממעמדו ולקבל מתנות, אלא התפרנס ממלאכתו כצורף כסף וזהב – סירב בנימוס. "ראשית, אינני נוטל מתנות מידי אדם", אמר. "ושנית, לא אוכל ליהנות מכסף שהגיע אליי לאות תודה על ענישת איש מאחיי בידי שמים, גם אם הדבר אירע לו בשל שבועה לשקר"... רבי יהודה בן-עטר הפנה את העשיר הערבי למנהל קופת הצדקה בפאס וזה חילק את הכסף בין עניי העיר.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ב סיון ה'תשע"ח

אומרים שאורחים הם כמו דגים, הם טובים ליום או יומיים.

     אמור לי ואשכח,  הסבר לי ואזכור,  שתף אותי ואלמד. 

"     הבעיה היא לא הבעיה, הבעיה היא !" - לא משנה עם אילו אתגרים האדם מתמודד, חשוב איזו מוטיבציה יש לו לצלוח את כל המכשולים!

     הגשר שהכי קשה לחצות,  הוא הגשר בין דיבורים למעשים.

החוב שהטריד )האמנתי ואספרה(

     ברגע הראשון הייתה בטוחה שהיא הוזה. הוא ישב שם כבימים ימימה, על כסאו המרופד וגבו אליה. המגירות במזנון העץ הישן היו פתוחות לרווחה. סביבו שרתה ערבוביה נוראה של דפים ומסמכים למכביר, ידיו נברו פנימה בתנועות קדחניות וכל כולו היה שקוע במה שנראה לה כחיפוש בהול אחר דבר מה. 'מה הוא עושה פה? חשבה בבעתה, 'ולמה הוא טרוד בנבירה היסטרית בעיצומה של שבת המלכה?  רגליה פסעו בלאט מאחוריו, מקפידות לא להוציא רחש מיותר. אימה נוראה השתלטה עליה כאשר הפנה לפתע מבטו לצדדים כאילו קלט את נוכחותה במקום. הבחינה במבטו הנואש, במצחו חרוש הקמטים ובאגלי הזיעה הכבדים שנגרו על פניו עקב המאמץ הרב שהשקיע. אחרי רגע, הסב ראשו חזרה ורכן לעבר המגירה התחתונה שם היו מונחים פנקסי ההמחאות שלו. הטפסים נשלפו משם בזה אחר זה. מזווית עמידתה יכלה להבחין במגירה ההולכת ומתרוקנת ולבה קפא בקרבה. האם זה מה שעושה הרב קופמן בשבת קודש?  מחטט במגירת המוקצה שלו, האם עד כדי כך בוער העניין לשמו חזר הנה? היא פחדה לשאול או לזוז, חשה שהיא עומדת להתעלף בכל רגע. ואז התעוררה, אחוזת אימה, חשה הקלה לגלות שכל זה היה רק חלום.

     היא לא הייתה מהחולמות אבל המפגש המחודש עם בעלה המנוח היה מוחשי מכדי שתוכל להתעלם ממנו,  בכוחות לא לה גררה את גופה לעבר הסלון, החדר היה בדיוק כמו שראתה אותו לפני רגעים ספורים בחלומה.  פרט לכך לא היה זכר לבלגן הסהרורי שרחש בו קודם.  הכסא, שהיה מיועד רק לבעלה, ניצב על עומדו בסדר מופתי, רק בשבת זו בו בחרה להיות עם עצמה. רק היא והמחשבות שלה, ועכשיו גם עם החלום המטריף הזה,  שיצטרף לשק החוויות החדש של אלמנה טרייה המנסה לשרוד את מצבה החדש ולהסתגל אליו ככל הניתן.  הם התייצבו שם בדיוק בשעה היעודה שלושת בניה ובתה היחידה, דרוכים לכל מלה שתצא מפיה.  כשהתיישבו סביבה הרגישה מוגנת בנוכחותם. אבל הם התקשו להסתיר את עצבנותם. מאז נקטף אביהם בסערה, בתום חמישה חודשי ייסורים נוראיים, עברו כולם טלטלה רגשית ואישית קשה וההודעה הפתאומית מאימם הצליחה למוטט את שברירי החוסן האחרונים,  תמיד היא הייתה עבורם המשענת העיקרית. גם אחרי הטרגדיה ידעו שיש על מי לסמוך, שכוחות הנפש הגדולים שלה יעמדו לה כדי להמשיך קדימה. לראשונה זיהו את הקמטים הסוררים על פניה החיוורים ואת המבט המותש, האם בריאותה תקינה?

     'אולי לא הייתי צריכה להדאיג אתכם עד כדי כך. אצלי ברוך ה' הכול בסדר. זה רק אבא ז"ל, הוא קצת מוטרד לאחרונה', פתחה בשפל קול. 'אבא?! ארבעה זוגות עיניים בחנו אותה בזהירות. ' דעתי לא השתבשה עלי' - מיהרה לחייך - 'אבל זו האמת, בהתחלה עוד חשבתי להתעלם. אבל בחודש האחרון שבת אחר שבת בדייקנות של שעון שוויצרי הוא מופיע באותה שעת צהריים, באותו המקום, באותה המגירה, ואני כבר מרגישה שדעתי נטרפת עלי', היא התחילה לתאר את מסכת החלומות של השבועות האחרונים, שלושה במספר, זהים בתכלית: אבא ישוב על כסאו, כפוף על המגירה בה שמר את המחאותיו וסביבו ים של מסמכים וערימות של דפים והוא ממשיך לחפש,  מדי פעם הוא מפסיק כדי להיאנח, נראה מאוכזב ונואש באופן שאין היא יכולה להכיל. פשוט מחפש ומחפש, עד שהיא מתעוררת בהקלה אל זרועות המציאות המרגיעה ומבינה שהוא ימשיך להטריד אותה, עד שימצא את מבוקשו 'זה באמת לא ייאמן', בנה הבכור היה הראשון להגיב, עיני כולם הופנו אליו בבלבול מוחלט. 'אבא היה גם אצלנו' הסביר בקול רפה, 'גם אצלכם הוא חיפש במגירות? שאלה אחותו בחיוך ספקני בזוית פיה . 'לא, אבל הוא נראה מאד טרוד כמו שאימא מתארת' , קטע אותה האח בנימת גערה סמויה. 'אצלנו הביקור היה בשעת בוקר מוקדמת, כשיצאתי לחיוב התפילה שלי לפני העמוד ונראה שהוא רוצה לבקש משהו, ששב לעולם כדי לסדר דבר מה בלתי פתור. וכי חשוב מאד לסיים אותו ורק אז יוכל לשוב למקומו'. 'מוזר מאד', הסכימו יתר האחים. אנחנו מוכרחים להבין את פשר החלומות. משהו מציק מאד לאבא וחייבים לגלות מהו', סיכמה האם.

     'נדמה לי שהכול מעיד על כך שהוא חייב משהו למישהו, כסף או חפץ אחר. הסימנים די ברורים' העלתה האחות השערה . 'אבא מעולם לא היה חייב לאיש מאומה. אפילו לא אגורה אחת. כולנו יודעים זאת', פטר האח הבכור את האפשרות. האחרים הסכימו איתו. מבחינתם, הכיוון הזה היה המופרך ביותר עבור אביהם, שכל מהותו הייתה הקפדה על ממונות. דווקא הוא שכל ימיו חינך אותם לדקדוק בעניין ממון על קוצו של יוד, וטרח להשיב לבעליו כל חפץ ששאל ממנו עוד באותו יום, דווקא שהוא יוטרד מכך עד כדי כך שיופיע שוב ושוב בחלומותיהם?  קשה היה להם להאמין שהוא הותיר מאחוריו חוב כלשהו. ובכל אופן החליטו לבדוק בין מכרים, שכנים וידידים כדי לפענח את החידה הזו.

     התגובות חזרו על עצמן גם במבצע 'הקש בדלת' משכן לשכן שערכה הבת, גם בסבב הטלפונים שעשו לידידים וקרובי משפחה ואפילו אנשי הצוות במקום עבודתו בו שימש כר"מ. גם המודעה שתלו בבנין מגוריו ובעיתון היומי הנפוץ, לא נשאה פרי. לא היה אדם אחד שהוא נותר חייב לו ולו שקל. התחושות היו מעורבות. מחד,  יצאו בתחושה נעימה שחיזקה בהם את הידיעה על אביהם הגדול שהקפיד במיוחד בנושאי ממון, והם גם זכו להוסיף למאגר הסיפורים אודותיו מלאי חדש מתוך האנשים שפנו אליהם. מאידך, אחרי שבוע מטורטר ומתיש לא היה קצה חוט בידם.  בשלב הזה הגיע החלום הרביעי, מקפיץ ומקפיא מתמיד. אותו המקום, אותה השעה, אותה הסיטואציה.  האם עדכנה אותם לפרטי פרטים, מבוהלת מתמיד. 'זה לא יכול להימשך עוד', נאנחה. 'אתם חייבים להיוועץ במישהו ולעזור לאבא. גם אני חייבת להירגע. אני לא מסוגלת יותר', הודתה לראשונה בקול חנוק מדמעות.  היא חשה שסאת החלומות הללו עברה את סף הסיבולת שלה ופוגעת בשגרה שניסתה נואשות לייצר.

     קולות נקישה מהוססים נשמעו בבית משפחת שוורץ,  בעל הקורא וגבאי בית הכנסת הידוע בבני ברק. הרב שוורץ פסע מתונות לעבר הדלת. השעה הייתה עשר בערב והוא תהה מי זה יכול להיות. האפשרות האחרונה שיכולה הייתה לעלות במוחו הייתה זו שניצבה מולו. ' גברת קופמן? הוא התקשה להסתיר את הפתעתו.  מה לאלמנה טריה זו, של אחד ממתפללי בית כנסת המוערכים והותיקים בביתו בשעת ערב מאוחרת?  היא נראתה נסערת מאד. 'אני רוצה לברר עניין דחוף הנוגע לבעלי המנוח', פתחה ישר ולענין. 'אתם מוזמנים להיכנס', דיבר אליה בדרך ארץ, 'גם הרבנית בבית. אולי היא תוכל לסייע'. 'אין בכוונתי לגזול זמן רב' - היא נותרה לעמוד בפתח הדלת - 'רק רציתי לברר האם לבעלי יש חוב כלשהו שהוא חב לבית הכנסת'. 'הרב קופמן? חוב?  אני לא מאמין', פסק 'הוא הרי היה ידוע כמי שמעולם לא נשאר חייב מאומה לאיש, מבטיח ומקיים מיד. איש אשכולות משכמו ומעלה'. האלמנה נראתה קצרת רוח. ' הכול ידוע', לחשה, 'אבל יש רמזים שבכל זאת נותר משהו פתוח '. 'דווקא בבית הכנסת שלנו? 'אתם הכתובת האחרונה.  כבר ניסינו בכל מקום' - היא הייתה נסערת מאד. שעות ספורות קודם לכן חלמה את החלום החמישי במספר , ובעצה אחת עם בניה הגדולים הוחלט על הכיוון החדש.  משום מה, לא בדקו עד כה בקרב מתפללי בית הכנסת את הנושא והיא נתלתה במוצא הזה כמוצאת שלל רב. ' אנחנו נברר בשבילכם. נתלה מודעות בבית הכנסת.  נעשה כל מאמץ ונעמוד בקשר בהקדם'. הייאוש שנשקף מעיניה גרם לו להבין כי לא סתם טרחה להגיע עד אליו בשעה כזו. נראה שיש דברים נסתרים שהיא לא מוכנה לשתף בהם, שהובילו אותה עד אליו.

     סוף סוף הגיעה השיחה המיוחלת. הרב שוורץ היה על הקו. 'אני לא בטוח אם זה מה שאתם מחפשים' - מיהר להנמיך צפיות 'אבל זה כל מה שמצאתי אחר תחקור ותשאול של כל באי בית הכנסת, כולל של הגבאי הראשי', תיאר בטון מהוסס.  הדבר התרחש בשבת בצהריים בבית הכנסת הקבוע בו התפלל הרב קופמן ז"ל. זה היה ביום חמסין דביק במיוחד, שגרם לתחושת לאות וכבדות בכל מקום,  צמד מזגני בית הכנסת הישנים טרטרו בגניחות ולא הצליחו להתגבר על הבערה הגדולה והדבר ניכר היטב על פניהם המיוזעות של עשרות המתפללים במקום.  לפני התחלת התפילה התעורר דיון לוהט אודות הצורך החיוני בהחלפת המזגנים. מספר מתפללים ותיקים,  וביניהם הרב קופמן, החליטו שזו המשימה הבאה הניצבת בפני הקופה המדולדלת של בית הכנסת והטילו זה על שכמו של זה בחיוך מבודח משהו את האחריות לדאוג לכך. זמן קצר אחר כך נקרא הרב קופמן לבימה לצורך עליה שקיבל וברוח הדברים ההם, כשעדיין מהדהדות מסקנות השיחה, נקלע לדין ודברים שלא התכוון אליו כלל. כשהגיע למלים 'בעבור שייתן... ' קרא אי מי מידידיו: 'מזגן? והרב קופמן נד בראשו מבלי משים מהנהן אוטומטית לדברים בחצי חיוך אופייני. כאשר ירד מהבימה עורר מישהו את תשומת ליבו כי יתכן ויש מקום לברר האם לא מדובר בנדר שעליו לקיים. עד מהרה נותר בעמדת מיעוט בודדת, שכן כל האחרים,  לא התייחסו ברצינות למתרחש והסכימו ביניהם שאיש לא התכוון באמת לנצל את ההזדמנות להוציא ממנו התחייבות למזגן יקר. הדברים נשכחו מלב, במיוחד שזמן קצר אחר כך חלה הרב קופמן במחלה קשה והיה טרוד רק במלחמת קיום מיוסרת, שהסתיימה בפטירתו בטרם עת בגיל חמישים ותשע בלבד . אפילו הגבאי לא סבר שהוא קולע למטרה. אני מציע שתבררו את הנושא עם גדול בישראל. אני לא בטוח שזהו החוב שאתם מתכוונים אליו. אני לא בטוח כלל אם זהו בכלל נדר, הדגיש. אף אחד מקרב בני המשפחה ההמומים לא היה בטוח, אבל גם לא התכוונו לוותר על חבל ההצלה שנשלח אליהם. היה ברור שהם עומדים לתרום כל שיידרש בלי לבחוש יותר מדי בפרטים , והמרוץ אל המזגן לפני בוא החלום הבא שיטריף את דעת אימם, נכנס לתאוצה. אבל כאילו יד נעלמה ניסתה לשים מכשולים בדרכם, הם לא הצליחו לממש את רצונם.

     לו הדבר היה תלוי רק בהם, היו רוכשים את המזגן ללא שהיות ומתקינים אותו מהר ככל הניתן. רק שהעניינים זזו לאט ובסרבול נוקשה. לקח זמן עד שהוחלט מה המזגן המתאים לבית הכנסת, היכן יותקן ועל ידי מי . כל יום צץ מכשול חדש, שגרם לאלמנה לעוגמת נפש גדולה. מבחינתה, זה היה סימן כי אולי הם לא בדרך הנכונה ולא זה החוב שאליו רמז בעלה המנוח. החלום הבא האיץ בה להתחנן על נפשה באוזני האחראים בבית הכנסת כי ישימו קץ לעינוי המתמשך העובר עליה ויגיעו להחלטה סופית, שתשיב את השקט לחייה.  שיחת הטלפון מהרב שוורץ שבישרה על תום פרויקט התקנת המזגן בשעה טובה ומוצלחת במרכז בית הכנסת,  התקבלה בקרב האלמנה וילדיה ברגשות מעורבים. מצד אחד, חשו כי הסירו מעליהם את המשא הכבד שריחף מעליהם בשבועות האחרונים. מצד שני, קיוו שזהו אכן סוף פסוק ושהם ירדו לסוף כוונותיו של אביהם. הימים הבאים הרגיעו אותם.

     מאותו יום פסקו בבת אחת החלומות שהופיעו בהתמדה לאורך השבתות. כולם נשמו לרווחה מול הידיעה הברורה שאביהם נח סוף סוף על משכבו, אחרי שהוסר ממנו הצל הקטן שהעיב על מנוחתו השלמה.  גבאי בית הכנסת החליט ליזום ביקור בביתו של מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, כדי להביא בפניו את פרטי המעשה כפי ששמע ממקור ראשון מבניו של המנוח.  מרן שהקשיב בתשומת לב לדברים אישר מיד כי בסיטואציה שנקלע אליה הרב קופמן נחשבו דבריו כנדר לכל דבר וסביר להניח שזה היה פשר החלומות הרבים שהופיעו סמוך אחרי פטירתו. במקביל ברר אם מדובר באדם שהקפיד בחייו על דיני ממונות. כששמע שאכן כך היה, התבטא כי מי שמקפיד מאד בעולם הזה על נושא מסוים, נותנים לו בשמים את הזכות לתקן אפילו פירור אבק קטן, שלא יכתים את דמותו. הוא התעניין במיוחד מיהו בעל המעלה הזה, שניתנה לו ההזדמנות לתיקון שכזה, שאיננו מובן מאליו אצל כל אדם ואמר שפרסום הדברים עשוי להביא לתיקון גדול בקרב השומעים.

     הסיפור הזה, ככל הסיפורים מעוררי ההשראה, דלף מאליו והפך לשיחת היום ברחובות העיר. בכל מקום אליו הגיע הוא הביא לחיזוק מרשים ולתיקונים אישיים וציבוריים בנושאי ממונות ונדרים. הגב' קופמן עצמה כבר אינה בין החיים אבל המסר החד לא קהה אפילו יום אחד וממשיך לעבור במשפחה, להדהד גם בקרב דור הנכדים שחי על ברכי המעשה העוצמתי, זכה הרב קופמן שהיה תלמיד חכם והקדיש כל רגע פנוי ללימוד,  והקפדתו המפורסמת הפכה לצוואה הבלתי רשמית המשמשת לעילוי נשמתו. בני ביתו, ידידיו, מכריו וכל מי שממשיך להיחשף לפרטי המעשה, ישמרו במיוחד מכל חוב כספי או אחר ושומרים על מוצא שפתיהם מכל משמר. ויפנימו את המסר הגדול וישימו על לבם את הדברים הלכה למעשה. ויהא זה לזכותו של המנוח רבי אברהם בן רבי אליהו ולעילוי נשמתו.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"א סיון ה'תשע"ח

אם תתעלם מהעובדות, זה לא ישנה את העובדות. (שמואל אייזיקוביץ)

     את הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו" פירש:  תורת אמת היא התורה, וחיי עולם הם מדעים ודרך ארץ של העולם הזה. קודם תורה ואחר כך מדע . הוא ראה את החכמות כמסייעות להבנת התורה. בדרשתו בפרשבורג ב-1811 אמר "כי כל החכמות הם רוקחות לתורה, והמה פתחים ושערים לה." (החכם סופר)

     בשעה שרשב"י היה מבקר ב 'חיידר' היה אומר 'אלך ואקבל פני השכינה', ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה!

     כתוב בזוהר, שפניו של אדם דומים למנורה, 6 קנים הם כנגד: 2 אוזניים, 2 עיניים, 2 נחירי האף, והפה הוא העיקר "פני המנורה", צריך לקדש את כל אלו, ואז יאיר בתורה בהצלחה גדולה, וזהו שכתוב "אל מול פני המנורה יאירו".

אהבת ישראל אמיתית  )פניני פרשת השבוע(

     חנות המכולת הקטנה בשכונת שערי חסד, הייתה חנות מכולת קטנה, כמו של פעם. חדר קטן המכיל מוצרי יסוד, חלב טרי המגיע מדי בוקר, כמה לחמים ולחמניות חמות. בעל המכולת ורעייתו, למרות שכבר היו באים בימים, שימשו, כמנהל חשבונות חנווני ומסדר הדפים, בעת ובעונה אחת...

     ביום מן הימים, הגיע זמנו של בעל המכולת להיקרא לישיבה של מעלה, והוא הותיר את רעייתו הקשישה. כשהיא מודאגת בעיקר משאלה אחת: מי יעזור לה לשאת את ארגזי החלב הכבדים ממקום הנחתם על המדרכה אל תוך החנות. להפתעתה, הבעיה נפתרה עוד טרם נוצרה, והיא הבחינה כי החלב מונח מדי בוקר בפתח החנות, ובליבה החמיאה למחלק החלב על ההתחשבות וההבנה...  בסוף החודש, כשהגיע מחלק החלב לגבות את שכרו, הודתה לו בחום על ההתחשבות והמאמץ.  אלא שמחלק החלב משך בכתפיו, ולא הבין על מה מדובר. 'סליחה' – אמר במבוכת מה, 'אך אני מניח את החלב באותו מקום, כבר 28 שנים. גם בחודש האחרון המשכתי להניח את החלב במקומו המרוחק על המדרכה, כך שהתודה – אינה שלי!'  התפלאה האלמנה מאוד, ולמחרת היום השכימה קום, ונעמדה בשעה חמש בבוקר בפינה מרוחקת מהחנות,לראות מיהו הזר המשכים קום, ובא לגרור את ארגזי החלב מפינת המדרכה אל פתח החנות. עמדה מרחוק והשקיפה, ולפתע הבחינה ביהודי מבוגר ושפוף קמעא המתקרב למקום, מביט כה וכה לוודא שאיש אינו רואהו, ומתחיל לשאת את ארגזי החלב מהמדרכה אל דלת החנות...  כשסיים את מלאכתו, התקרבה אליו, ובפה פעור מתדהמה גילתה כי מדובר בלא אחר מגדול הדור והדרו: הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל!  היא נפעמה ונדהמה, ובקושי הצליחה להוציא הגה. 'כבוד הרב! תודה! אבל למה? למה הרב כה מטריח עצמו מדי בוקר לשאת את ארגזי החלב הכבדים?!' חייך רבי שלמה זלמן כמי ש 'נתפס בקלקלתו',והשיב כמתנצל: 'מה זאת אומרת למה? הלוא בעלך נפטר, ומי יישא עתה את ארגזי החלב מהמדרכה אל פתח החנות?' – אמר, נשא רגליו ונמלט מהזירה ... כי ככל שאדם גדול יותר, המבט שלו על זולתו מתרחב, הוא מסוגל להיות יותר אכפתי, יותר דואג, יותר מודע לרגשות ולצרכים של הזולת.

     הבה נאמץ דרך זו להביט במבט רחב יותר על הזולת, לחשוב מה מכאיב לו ומה מציק לו, מה מטריד את מנוחתו ומה מעיב עליו, כדי שנזכה לסייע לו בזמן אמת ולהביע בכך אהבת ישראל אמיתית!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ' סיון ה'תשע"ח

בספרו 'אבן שלמה' )פ"ב( כתב הגר"א: התאווה אין ראוי ללכת אחריה כלל, אבל חמדת הפרנסה והממון אינו אסור לגמרי, כמ"ש: "למען יברכך ה' בכל מעשי ידיך" רק שיהיה באמונה ולא יגע בממון שאינו שלו. (וע"ש בהערה ג' שכ' דכל זה בתנאי שלא ייגרם ביטול תורה ע"י ריווח הממון, ופשוט.(

    בספר 'ראשית חכמה' (שער הענווה פ"א): ורוב המפרשים הסכימו כי "עין טובה" היא ההסתפקות במה שיש לו, שאע"פ שיהיה לחברו ממון יותר ממנו, אינו מתקנא בו, ויחפוץ שיהיה לאחרים יותר ממה שהיה חפץ לעצמו.

    דוד המלך אמר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם". אבל עם זאת, "בכל הארץ יצא קולם", על ידי השתיקה אפשר לפעול יותר מבדיבור.

    האדמו"ר בעל הפני מנחם מגור זיע"א היה מרבה להזהיר ולעורר ליחיד ולרבים במעלת מדת עין טובה. כשדיבר פעם אודות קץ הגאולה אמר: אין לך קץ מגולה מזה... זמן הגאולה לא ידעתי, אך ברור שכל עוד לא עומדים על חשיבות העין טובה, ועל הגנות שבצרות העין, רק מרחיקים את הגאולה.

"ואהבת לרעך" בכותל המערבי (שיחת השבוע, גליון 1633)

ארבע לפנות בוקר. רחבת הכותל המערבי. אוויר ירושלמי קריר מקבל את משכימי הקום הבאים אל שריד בית מקדשנו. מול אבני הכותל, בתוך ביתן קטן וחמים, עומדים הרב דוד וייסנשטרן  ורעייתו, ולצידם עוד יהודים טובים, ופורקים את ארגזי החלב ומוצרי המאפה הטריים.

מחוץ לביתן כבר עומדים כמה יהודים, ממתינים לכוס המשקה החם והמאפה. דוד המים כבר רותח. קופסאות הקפה, השוקו והתה לסוגיהם כבר עומדות מוכנות, וארגזי העוגיות מסודרים בערימה. יום חדש של חסד יוצא לדרך.

שמונה-עשרה שנים

ארבע שעות ביום, בכל בוקר, עומד הזוג וייסנשטרן ומקבל במאור פנים את העולים לכותל המערבי. זה קורה כבר שמונה-עשרה שנים ברציפות. "הרב משה-יוסף הס", מספר ר' דוד (71), "התחיל במסורת הזאת. במשך שנים כיבד במשקה חם את לומדי השיעורים שהשכימו קום, את האורחים ואת השוטרים.

"לפני חג הפסח תש"ס פנה אליי וסיפר שהוא מתכונן לחוג את ליל הסדר אצל בנו בבלגיה, וביקש שאחליף אותו שבוע לפני החג ושבוע אחריו. נעתרתי בשמחה. בזמן שהייתו שם חלה ואושפז. בהמשך חזר לארץ, אבל כוחותיו כבר לא עמדו לו להמשיך במפעל החסד. מאז אני עומד פה".

אלף כוסות ביום

בתקופה הראשונה המשיך ר' דוד בהיקף החלוקה הצנוע, אך בהמשך החלה הכמות לצמוח. שש שקיות החלב הפכו, נכון להיום, לחמישים שקיות בימי שגרה, ולמאתיים שקיות חלב בימים מיוחדים. בחגים מצטרפים למלאכה הבנים והנכדים. "אנחנו מחלקים כאלף כוסות ביום. הקומקומים הוחלפו בדוד מים ענק. הפופולריות של הקפה השחור מזנקת בחודש אלול, בקרב בני העדה הספרדית שבאים בהמוניהם לאמירת הסליחות", מספר ר' דוד.

מפעלו מקבל סיוע מהקרן למורשת הכותל והרב שמואל רבינוביץ , והוא מודה להם: "הם השקיעו רבות כדי לתת לנו מקום טוב שיאפשר את החלוקה בתנאים נאותים".

הזמנה לשחרית

התגובות אינן פוסקות. הוא מציג מכתב מרגש שקיבל מיהודי אמריקני. "כבר כמה ימים אני רואה אתכם מדי בוקר", כותב האיש. "אמרתי לעצמי, איזה שכר יהיה לכם! אין לכם מושג מה אתם עושים עם הקפה והעוגה. בכוס אחת, בעוגה אחת, בחיוך אחד, אתם משנים לאנשים את היום".

השאלה המתבקשת על המימון נענית בחיוך: "העלות השנתית עומדת על כחצי מיליון שקלים. אני לא שנורר מוצלח, אבל אנשים טובים תומכים במפעל הזה וזוכים להחזיקו".

כמי שנמצא בכל בוקר בכותל הרב וייסנשטרן   אוהב במיוחד את חול המועד. "כשאני שומע את 'יברכך' – בברכת הכוהנים ההמונית – עובר בי רטט. לדעתי כל אחד ואחד צריך לבוא מדי פעם לתפילת שחרית בנץ החמה בכותל. זו חוויה בלתי-רגילה. יש כאן מניינים בכל העדות והנוסחים. לא תתחרטו".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/