אמרי שפר כ"א סיון ה'תשע"ח

אם תתעלם מהעובדות, זה לא ישנה את העובדות. (שמואל אייזיקוביץ)

     את הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו" פירש:  תורת אמת היא התורה, וחיי עולם הם מדעים ודרך ארץ של העולם הזה. קודם תורה ואחר כך מדע . הוא ראה את החכמות כמסייעות להבנת התורה. בדרשתו בפרשבורג ב-1811 אמר "כי כל החכמות הם רוקחות לתורה, והמה פתחים ושערים לה." (החכם סופר)

     בשעה שרשב"י היה מבקר ב 'חיידר' היה אומר 'אלך ואקבל פני השכינה', ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה!

     כתוב בזוהר, שפניו של אדם דומים למנורה, 6 קנים הם כנגד: 2 אוזניים, 2 עיניים, 2 נחירי האף, והפה הוא העיקר "פני המנורה", צריך לקדש את כל אלו, ואז יאיר בתורה בהצלחה גדולה, וזהו שכתוב "אל מול פני המנורה יאירו".

אהבת ישראל אמיתית  )פניני פרשת השבוע(

     חנות המכולת הקטנה בשכונת שערי חסד, הייתה חנות מכולת קטנה, כמו של פעם. חדר קטן המכיל מוצרי יסוד, חלב טרי המגיע מדי בוקר, כמה לחמים ולחמניות חמות. בעל המכולת ורעייתו, למרות שכבר היו באים בימים, שימשו, כמנהל חשבונות חנווני ומסדר הדפים, בעת ובעונה אחת...

     ביום מן הימים, הגיע זמנו של בעל המכולת להיקרא לישיבה של מעלה, והוא הותיר את רעייתו הקשישה. כשהיא מודאגת בעיקר משאלה אחת: מי יעזור לה לשאת את ארגזי החלב הכבדים ממקום הנחתם על המדרכה אל תוך החנות. להפתעתה, הבעיה נפתרה עוד טרם נוצרה, והיא הבחינה כי החלב מונח מדי בוקר בפתח החנות, ובליבה החמיאה למחלק החלב על ההתחשבות וההבנה...  בסוף החודש, כשהגיע מחלק החלב לגבות את שכרו, הודתה לו בחום על ההתחשבות והמאמץ.  אלא שמחלק החלב משך בכתפיו, ולא הבין על מה מדובר. 'סליחה' – אמר במבוכת מה, 'אך אני מניח את החלב באותו מקום, כבר 28 שנים. גם בחודש האחרון המשכתי להניח את החלב במקומו המרוחק על המדרכה, כך שהתודה – אינה שלי!'  התפלאה האלמנה מאוד, ולמחרת היום השכימה קום, ונעמדה בשעה חמש בבוקר בפינה מרוחקת מהחנות,לראות מיהו הזר המשכים קום, ובא לגרור את ארגזי החלב מפינת המדרכה אל פתח החנות. עמדה מרחוק והשקיפה, ולפתע הבחינה ביהודי מבוגר ושפוף קמעא המתקרב למקום, מביט כה וכה לוודא שאיש אינו רואהו, ומתחיל לשאת את ארגזי החלב מהמדרכה אל דלת החנות...  כשסיים את מלאכתו, התקרבה אליו, ובפה פעור מתדהמה גילתה כי מדובר בלא אחר מגדול הדור והדרו: הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל!  היא נפעמה ונדהמה, ובקושי הצליחה להוציא הגה. 'כבוד הרב! תודה! אבל למה? למה הרב כה מטריח עצמו מדי בוקר לשאת את ארגזי החלב הכבדים?!' חייך רבי שלמה זלמן כמי ש 'נתפס בקלקלתו',והשיב כמתנצל: 'מה זאת אומרת למה? הלוא בעלך נפטר, ומי יישא עתה את ארגזי החלב מהמדרכה אל פתח החנות?' – אמר, נשא רגליו ונמלט מהזירה ... כי ככל שאדם גדול יותר, המבט שלו על זולתו מתרחב, הוא מסוגל להיות יותר אכפתי, יותר דואג, יותר מודע לרגשות ולצרכים של הזולת.

     הבה נאמץ דרך זו להביט במבט רחב יותר על הזולת, לחשוב מה מכאיב לו ומה מציק לו, מה מטריד את מנוחתו ומה מעיב עליו, כדי שנזכה לסייע לו בזמן אמת ולהביע בכך אהבת ישראל אמיתית!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ט שבט ה'תשע"ה

"דבריהם המרושעים של אחרים עלינו, לעתים קרובות אינם מתייחסים כלל אלינו, אלא הם ביטויים של רוגז ומורת רוח, שסיבותיהם שונות לגמרי" (פרידריך ניטשה). "דווקא עובדות אינן בנמצא, כי אם פירושים בלבד" (פרידריך ניטשה) "האדם מטבעו מתאמץ תמיד להסיר מעל עצמו כל אחריות למעשיו, ולא רק כלפי אחרים, אלא אפילו כלפי עצמו הריהו מתנער מכל דבר..." (רבי חיים שמואלביץ) המקנא - ימיו מועטים, מפני שדואג למה שלא יזיק לו ולא יועיל לו, וימות ביגון", (רבי שלמה אבן גבירול) הפרי והשורש (הרה“ג הרב שמואל גבאי שליט“א) המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון סיפר פעם סיפור ששמע מיהודי ת"ח אשר השתתף במסיבה שערכו קבוצת פעילים לכבודו של בחור מישראל שנכנס להיכלה של תשובה. לאותה מסיבה ביקשו הפעילים לקרוא גם לאביו של הבחור אשר מחלציו יצא פרי תפארת זה, אביו של הבחור היה יהודי יליד רוסיה אשר עלה לארץ לפני למעלה משלושים שנה, ובתחילה סירב לבוא לאותה מסיבה בטוענו כי אין לו מה לחפש שם, ודרכו של בנו אינה נושאת חן בעיניו, אולם משהרבו להפציר בו נתרצה ובא. באותה המסיבה השתתפו רבנים ואורחים חשובים, האווירה היתה נינוחה ונעימה, דרשות הושמעו בטוב טעם ודעת, ואבי הבחור ישב כל העת דומם אוזניו כרויות והוא מקשיב לנאמר אינו מוציא מפיו הגה. איש אינו יודע את המתחולל בליבו. המסיבה התקרבה לסיומה, הנואמים כולם סיימו את דבריהם, ואז קם האב ממקומו וביקש כי ברצונו לומר מילים מספר ולהביא בפני הנוכחים סיפור אישי מעברו. היה זה טרם עלותו ארצה, לפני כמה עשרות שנים, בעודו ברוסיה הקומוניסטית נעצר בידי השלטון בגין עבירה כלשהי שעבר לפי חוקיהם, נשפט משפט מהיר ונשלח אל ארץ גזירה סבירה שם ירצה את עונשו משך שנים מספר. בהיותו שם בסיביר בודד מנותק מכל קשר עם בני משפחתו, שמח לפגוש את אחד מחבריו שאף הוא נידון על עבירה כלשהי לגלות באותו מקום. כעבור תקופה סיים לרצות את עונשו והגיע זמנו להשתחרר מן המחנה, כאשר לחברו עדיין נותרו שנים מספר לרצות את עונשו, כשבא להפרד ממנו אמר החבר: הנה, אתה כבר זכית ויוצא אתה מן הגלות הארורה הזאת במקום נידח זה והולך אל העולם הגדול, הבה ואספר לך מעשה שאינו אלא משל: "אצלנו בחצר" סיפר החבר "גדל עץ תפוחים גדול ורב פארות אשר הצמיח מדי שנה תפוחים אדומים ומתוקים, נחמדים למראה וטובים למאכל, מתענגים היינו על התפוחים המתוקים ואף היינו מוכרים מפרותיהם לשכנים. כה יפה היה העץ בהבשיל פירותיו עד כי לא היה מי שיעבור בסמוך לחצר ולא יעמוד על מקומו להביט ביופיים הנשגב, עתים אף היינו רואים אנשים המזילים ריר למול התפוחים האדומים, כה יפה היה העץ. חשבנו לעצמנו, הרי שרשי העץ החבויים עמוק בבטן האדמה, אין להם לא חן ולא צורה, לא יופי ולא הדר, ובכל זאת מצמיחים הם פירות נהדרים שכאלו, הרי פשוט וברור שאם ענפי העץ היפים על פירותיהם הנהדרים יהיו טמונים באדמה, יוציא העץ פירות יפים פי כמה באיכות ובכמות. כך חשבנו, וכך עשינו. נטלנו את כלי עבודת האדמה חפרנו ותלשנו, הכנו בור גדול, ואת העץ הפכנו על פניו, העץ ושורשיו למעלה אל פני השמש, והענפים ופרותיהם למטה בתוך מעשה האדמה, כיסינו היטב את הענפים, והמתנו לפירות המיוחלים. נו, יכול אתה לשער בעצמך כי תקוותנו נכזבה עד מהרה, משעבר חורף אחד וגם שני, השורשים יבשו, ומן העץ הנהדר לא נותר אלא שלד יבש מתאים למתיחת חבלי כביסה ותו לא. שוב לא היו אנשים עוצרים ליד החצר, שוב לא נהנו ממראה הפירות הנהדרים ומטעמם המתוק. בטוחים היינו כי אין עוד תקווה לראות תפוחים בחצרנו. אלא שביום מן הימים צד את עינינו לפתע מחזה מרנין, בצדו של גזע העץ ההפוך, עלה לו ניצן ירוק, עלהוגם פרח, והחל מעפיל בביטחון כלפי מטה כאילו לא נתהפכו כאן סדרי בראשית. מסתבר שאחד התפוחים שנרקב נקלט זרעו והוא זה העולה ונותן תקווה לעתיד חדש של עץ רב פארות ותוצר פירות. ואכן כעבור תקופה יכולנו כבר ליהנות מפירותיו המתוקים של העץ הצעיר, שבהחלט לא נפל טעמם מן העץ הוותיק". סיים אבי הבחור את סיפורו באומרו: "כך סיפר לי חברי אז במעמד הפרידה בערבות סיביר. לא הבנתי אז מה הוא מתכוון, מה מסתתר מאחורי אותם המלים, ומה רוצה הוא לומר לי, למעלה משלושים שנה עברו מאז, ולא הבנתי לא את הסיפור והמשל, ובודאי שלא העליתי בדעתי שום נמשל מתאים. אבל, עכשיו, כאן, במקום הזה ובמעמד הזה, מבין אני היטב". דמעה קלה של התרגשות נצצה בעיניו, ואז המשיך: גם אני הייתי בין אלה שבקשו להפוך את העץ על פניו, את השרשים העלתי למעלה ואת העץ על פירותיו הטמנתי עמוק למטה, ובכך חשבתי כי תם הסיפור, העבר אין, ואין עוד תקווה. עכשיו רואה אני כי מן התפוח שהטמנתי באדמה עלה לו ניצן והוציא פרי זהו בני היקר". כשדמעות אושר בעיניו סיים את דבריו: "היה בריא בני היקר, לך בדרך אשר בחרת לך, תציל את האבא שלך ואת כולם!..." חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/