אל תזלזלו בפעולה
קטנה ופשוטה של שינוי, גם יערות ענק של אמריקה , היו פעם נבט אחד בודד.
בהקדמה
לספר שערי יושר כתב הגר"ש שקופ זצ"ל , שהקפיד תמיד בעצמו להקדיש "מעשר" מזמנו
כדי ללמד תורה לאחרים, ורק בזכות זה קיבל מתנה מן השמים שזכה לחדש בתורה, כך מרגיש
גאון גאונים שכידוע עמל בתורה בכל כוחותיו, ועם כל זה הוא כותב שזכה לתורה לא
בזכות עצמו, רק בזכות מצווה זו שהקדיש "מעשר" ללמד תורה לאחרים, עיי"ש
באריכות. [חיים
וחסד
ברגע
שתפסיק לחכות לחיים שאתה חושב שמגיעים לך, תוכל להתחיל לחיות את החיים שהשם מייעד
לך.
הלוקח
לפיו תרופה כלשהיא או עבר טיפול רפואי, מתפלל קודם לכן "יהי רצון מלפניך ה'
אלוקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה" (שו"ע או"ח סי'
ר"ל ס"ו). וע"י תפילה זו ישים האדם בטחונו בהקב"ה (מ"ב(.
ולא
תשבעו בשמי לשקר (מתוך הסדרה 'בין הדגים
לזמירות' מאת הרב זלמן רודרמן(
דמותו
של הערבי שהתדפק על דלת ביתו של רבי יהודה בן-עטר, אב בית-הדין בעיר פאס שבמרוקו,
לא הפתיעה את הרב ואף לא את שמשיו ובאי ביתו. שמו הלך לפניו כאיש פיקח וישר,
וערבים רבים מהעיר וסביבותיה נהגו לשחר לפתחו כדי לשמוע מפיו עצה טובה, או אפילו
כדי לקיים בוררויות בסכסוכים ובמריבות שפרצו בינם לבין עצמם. יתרה מכך, הכול גם
ידעו כי שופט צדק הוא, ללא משוא פנים, גם במחלוקות שנתגלעו בין בני עמו
היהודים לבני-דודיהם הערבים. אולם התרגשותו היתרה של האיש והמרחק שעשה – מהעיר
תוניס – כדי להגיע אליו, העידו על הסיפור המיוחד שבפיו.
הערבי
היה עשיר בכסף ובנכסים וכאמור התגורר בתוניס. יום אחד פיתח הערבי קשרי שותפות עם
יהודי שסחר בהצלחה במגוון סחורות. הערבי השקיע את הכסף, היהודי
רכש באמצעותו סחורות ולאחר מכן מכרן. ברווחים שהניבו המכירות התחלקו השניים בשווה.
שנים התנהלה השותפות על מי-מנוחות ושני הצדדים נהנו ממנה. בחלוף הזמן נוצרה בין
השניים מערכת יחסים של אמון מוחלט. הערבי נהג להפקיד בידי היהודי סכומי כסף
גדולים, בלי שאף יטרח לנהל רישומים כלשהם בנוגע להוצאות וההכנסות. יום אחד מסר
העשיר לידי שותפו סכום כסף גבוה במיוחד. היהודי, שמעולם לא החזיק בידיו כסף כה רב
הוכה בסנוורים והתקשה לעמוד בפיתוי. חישוב מהיר שערך העלה כי יותר מעשר שנים
יידרשו לו כדי להרוויח סכום זה באמצעות העסקאות היום-יומיות שהוא רגיל לבצע. מאבק
איתנים ניטש בין יושרו הבסיסי לבין יצרו הרע שלבסוף גבר עליו והשיאו לעשות את
הלא-ייעשה.
בחלוף
כמה שבועות הגיע הערבי לבית שותפו היהודי לבקש את חלקו ברווחים. "ברוך הבא!
ברוך הבא!", קידם את פניו היהודי, בהתלהבות
מעושה. "זה זמן רב שעומד הנני מובטל ממלאכה ומחכה לך שתבוא אליי כהרגלך ובידך
סכום כסף על-מנת שאוכל לפתוח מחזור חדש של עסקים!". ברגע הראשון לא הבין
העשיר את משמעות הדברים. אולם לאחר שהחליף עם שותפו כמה משפטים נוספים, ירד לפתע
לסוף כוונתו. תחילה עוד ניסה לחייך בסוברו כי שותפו הסוחר משתעשע עמו בדברי הלצה,
אך כעבור רגע קלט לתדהמתו, כי אחרי שנים ארוכות של יחסי קרבה ואמון הדוקים טמן לו
שותפו מלכודת מכוערת. מוחו של העשיר חישב בקדחתנות את צעדיו הבאים. הוא הבין כי לא
יהיה לאל-ידו לעשות מאומה, באין לו הוכחות כלשהן. עתה נחמץ ליבו בקרבו על כל האמון
המופרז שנתן בשותפו ועל כי לא השכיל לנהל רישום כתוב וחתום המפרט את סכומי הכסף
שהפקיד בידיו. רעיון
צץ במוחו. כרבים מתושבי מרוקו, יהודים וערבים, שמע גם הוא על רבי יהודה בן-עטר.
הוא ידע כי רב קדוש הוא וכי שמו נישא בהערצה בפי כל מכריו. "יודע מה?",
אמר ליהודי, "הישבע לי בשמו של רבי יהודה בן-עטר כי לא קיבלת מידיי בשבועות
האחרונים דבר וכי אינך מחזיק ברשותך כסף שנתתי לך"... בתחילה נבהל הסוחר. הוא
ניסה להתחמק מהשבועה, בנימוקים שונים ומשונים. הערבי הוסיף ללחוץ עליו והסוחר הבין
כי אם יוסיף להתנגד יתפרש הדבר כהודאה מפורשת בגניבה. חיוורון הציף את פניו
כשהוציא מפיו את מילות השבועה ובמיוחד בשעה שהזכיר את שמו של רבי יהודה.
העשיר
הערבי הסתלק בפחי נפש מבית שותפו היהודי. הסוחר התאושש מהזעזוע והפחד שפקדוהו בזמן
שנשבע לשקר. הוא הביט בצרור הכסף השמן שהחזיק במקום סתר בביתו, וחייך לעצמו.
"אבידת גוי מותרת...", ניסה להשקיט את מצפונו. חלפו עוד כמה ימים וגם
שאריותיהם האחרונות של רגשי האשמה התאדו ונעלמו. כעת, כשחש עשיר לכל דבר, החליט
לערוך 'סעודת עשירים' לכמה מחבריו הטובים. הוא סיפר להם כי התגלגלה לידיו
"עסקה נדירה" שהצמיחה לו רווחים עצומים אשר מעתה ישנו את חייו. בעיצומה של הסעודה ירד הסוחר למרתף
ביתו כדי להעלות משם כמה בקבוקי יין משובח. מרתף זה שימש גם מחסן לסחורותיו . היו שם כדי שמן, קורות עצים, דבק לחיבור העצים
ועוד. הוא סקר את כל אלה בקורת-רוח ובשביעות-רצון עצמית. כשעלה מן המרתף ובקבוקי
היין בידיו שכח בפנים את הנר הדולק שהביא עמו. לא עבר זמן רב וריח חריף של עשן
מילא את הבית. בטרם הספיק הסוחר להביט כה וכה ולהבין את שאירע, נראו לשונות האש
הראשונות בוקעות ועולות מקומת המרתף. הנר נפל ופגע באחת הסחורות הדליקות והציתה.
בתוך פחות משעה לא נותר דבר מכל רכושו של הסוחר.
ביום שלמחרת השריפה יצא העשיר
הערבי לפאס. "באתי אל כבוד הרב הקדוש כדי לספר לו את סיפורי", אמר הערבי
לרבי יהודה בן-עטר וגולל באוזני אב בית-הדין את השתלשלות הדברים. "בטוח אני
כי העונש שניחת על ראשו של שותפי לשעבר, בא לו בשל שבועת השקר שנשבע בשמו של
הרב", אמר בהרגשות גדולה. הערבי הוציא מכיסו צרור כסף וביקש להגישו לרב, כאות
ביטוי להערצתו כלפיו. אם יש בקרבנו אנשים קדושים כמו כבודו, ברצוני להעלות להם
מנחה מהשפע שנתן לי הא-לוקים", אמר. אולם רבי יהודה – שמעולם לא
הסכים ליהנות ממעמדו ולקבל מתנות, אלא התפרנס ממלאכתו כצורף כסף וזהב – סירב
בנימוס. "ראשית, אינני נוטל מתנות מידי אדם", אמר. "ושנית, לא אוכל
ליהנות מכסף שהגיע אליי לאות תודה על ענישת איש מאחיי בידי שמים, גם אם הדבר אירע
לו בשל שבועה לשקר"... רבי יהודה בן-עטר הפנה את העשיר הערבי למנהל קופת
הצדקה בפאס וזה חילק את הכסף בין עניי העיר.
החוויה היהודית
