בספרו 'אבן שלמה' )פ"ב( כתב
הגר"א: התאווה אין ראוי ללכת אחריה כלל, אבל חמדת הפרנסה והממון אינו אסור
לגמרי, כמ"ש: "למען יברכך ה' בכל מעשי ידיך" רק שיהיה באמונה ולא
יגע בממון שאינו שלו. (וע"ש בהערה ג' שכ' דכל זה בתנאי שלא ייגרם ביטול תורה
ע"י ריווח הממון, ופשוט.(
בספר 'ראשית חכמה' (שער הענווה פ"א): ורוב המפרשים הסכימו כי "עין
טובה" היא ההסתפקות במה שיש לו, שאע"פ שיהיה לחברו ממון יותר ממנו, אינו
מתקנא בו, ויחפוץ שיהיה לאחרים יותר ממה שהיה חפץ לעצמו.
דוד המלך אמר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם". אבל עם זאת,
"בכל הארץ יצא קולם", על ידי השתיקה אפשר לפעול יותר מבדיבור.
האדמו"ר בעל הפני מנחם מגור זיע"א היה מרבה להזהיר ולעורר ליחיד
ולרבים במעלת מדת עין טובה. כשדיבר פעם אודות קץ הגאולה אמר: אין לך קץ מגולה
מזה... זמן הגאולה לא ידעתי, אך ברור שכל עוד לא עומדים על חשיבות העין טובה, ועל
הגנות שבצרות העין, רק מרחיקים את הגאולה.
"ואהבת לרעך" בכותל המערבי (שיחת
השבוע, גליון 1633)
ארבע לפנות בוקר. רחבת הכותל המערבי. אוויר
ירושלמי קריר מקבל את משכימי הקום הבאים אל שריד בית מקדשנו. מול אבני הכותל, בתוך
ביתן קטן וחמים, עומדים הרב דוד וייסנשטרן
ורעייתו, ולצידם עוד יהודים טובים, ופורקים את ארגזי החלב ומוצרי המאפה
הטריים.
מחוץ לביתן כבר עומדים כמה יהודים, ממתינים
לכוס המשקה החם והמאפה. דוד המים כבר רותח. קופסאות הקפה, השוקו והתה לסוגיהם כבר
עומדות מוכנות, וארגזי העוגיות מסודרים בערימה. יום חדש של חסד יוצא לדרך.
שמונה-עשרה שנים
ארבע שעות ביום, בכל בוקר, עומד הזוג
וייסנשטרן ומקבל במאור פנים את העולים לכותל המערבי. זה קורה כבר שמונה-עשרה שנים
ברציפות. "הרב משה-יוסף הס", מספר ר' דוד (71), "התחיל במסורת
הזאת. במשך שנים כיבד במשקה חם את לומדי השיעורים שהשכימו קום, את האורחים ואת
השוטרים.
"לפני חג הפסח תש"ס פנה אליי
וסיפר שהוא מתכונן לחוג את ליל הסדר אצל בנו בבלגיה, וביקש שאחליף אותו שבוע לפני
החג ושבוע אחריו. נעתרתי בשמחה. בזמן שהייתו שם חלה ואושפז. בהמשך חזר לארץ, אבל
כוחותיו כבר לא עמדו לו להמשיך במפעל החסד. מאז אני עומד פה".
אלף כוסות ביום
בתקופה הראשונה המשיך ר' דוד בהיקף החלוקה
הצנוע, אך בהמשך החלה הכמות לצמוח. שש שקיות החלב הפכו, נכון להיום, לחמישים שקיות
בימי שגרה, ולמאתיים שקיות חלב בימים מיוחדים. בחגים מצטרפים למלאכה הבנים
והנכדים. "אנחנו מחלקים כאלף כוסות ביום. הקומקומים הוחלפו בדוד מים ענק.
הפופולריות של הקפה השחור מזנקת בחודש אלול, בקרב בני העדה הספרדית שבאים בהמוניהם
לאמירת הסליחות", מספר ר' דוד.
מפעלו מקבל סיוע מהקרן למורשת הכותל והרב
שמואל רבינוביץ , והוא מודה להם: "הם השקיעו רבות כדי לתת לנו מקום טוב
שיאפשר את החלוקה בתנאים נאותים".
הזמנה לשחרית
התגובות אינן פוסקות. הוא מציג מכתב מרגש
שקיבל מיהודי אמריקני. "כבר כמה ימים אני רואה אתכם מדי בוקר", כותב
האיש. "אמרתי לעצמי, איזה שכר יהיה לכם! אין לכם מושג מה אתם עושים עם הקפה
והעוגה. בכוס אחת, בעוגה אחת, בחיוך אחד, אתם משנים לאנשים את היום".
השאלה המתבקשת על המימון נענית בחיוך:
"העלות השנתית עומדת על כחצי מיליון שקלים. אני לא שנורר מוצלח, אבל אנשים
טובים תומכים במפעל הזה וזוכים להחזיקו".
כמי שנמצא בכל בוקר בכותל הרב
וייסנשטרן אוהב במיוחד את חול המועד.
"כשאני שומע את 'יברכך' – בברכת הכוהנים ההמונית – עובר בי רטט. לדעתי כל אחד
ואחד צריך לבוא מדי פעם לתפילת שחרית בנץ החמה בכותל. זו חוויה בלתי-רגילה. יש כאן
מניינים בכל העדות והנוסחים. לא תתחרטו".
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה