אמר רבי ישראל ממודזי'ץ זי''ע ''כשאני שומע ניגון יוצא מפיו של
יהודי, יכול אני לקבוע עד היכן מגיע יראת השמים שלו.''
אמר רבינו הק' מקוצק
זי"ע " כל המידות כולן צריכות
כוונה, חוץ ממידת ענווה. שכן ענווה שיש עמה כוונה - שוב אין שמה ענווה !"
אנשים חכמים אינם מנסים למצוא את הדרך בעצמם, הם
מבקשים הנחיות.
בדרכו לבקר חולה שהיה דר בקומה ברביעית והלך
חסיד אחת לקראתו והביא לו כיסא לפוש על דרכו ולא חפץ, אמר לו רבי ישראל ממודזי'ץ
זי''ע ''כשעולים למעלה אין להפסיק''.
הזמן מוכיח את מה שהשכל
לא השכיל לעשות
הרה"ק רבי יצחק מוורקא היה אומר
"אני משתדל להיות כמו סוכר - בכוס תה חם, מבטל את עצמי ונמס לחלוטין, ובכך
ממתיק את הזולת !".
''ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"
(ל"ב כ"ה). כאשר יהודי מתאחד עם חבריו בעשיית המצוות ובלימוד התורה אין
יצה"ר שולט בו. משא"כ אם פורש מהם והולך לבדו, אזי בודאי יצה"ר
יתגבר עליו. וזה מה שנאמר: "ויותר יעקב לבדו" כאשר יעקב נשאר לבדו ולא
היה עם הרבים, אזי "ויאבק איש עמו" שרו של עשו שהוא היצה"ר התחיל
להיאבק עימו. (מעש"ת (
ישנם אנשים שצומחים לגובה, ויש כאלה שצומחים לעומק.
המלצר לא
משלם ) ברינה יקצורו, עלון 333)
מסופר על ר' ישראל סלנטר זצ"ל שנסע לשליחות בצרפת , בתקופת ההשכלה הנוראה, כדי לנסות
ולמנוע מסטודנטים יהודים מלהתבולל... עזב הוא את הישיבה, והלך לאסוף נשמות לה'
ולתורתו ... באחד
המקומות בצרפת, הוא נכנס למסעדה כדי להיפגש עם מישהו. ניגש אליו המלצר ושאל אותו
מה הוא יהיה מעוניין להזמין... "בשבילי כוס תה בבקשה ". המלצר
חוזר אחרי כמה דקות עם כוס תה וסוכר. ומיד ביקש ר' ישראל סלנטר חשבון. לאחר כמה
דקות חזר המלצר עם החשבון - "עשר פרנק" (סכום עצום בכל קנה מידה ( " עשר
פרנק?! זו לא טעות"?! שאל הרב את המלצר, "לא , זה החשבון" השיב המלצר. אז ממה
עשוי התה? הרי זה מים חמים ומעט תה"... ענה לו המלצר: "התה הוא תה
רגיל , אתה
משלם לא רק עבור התה, המחיר כולל את השירות , המוסיקה, השמירה והאווירה הנעימה
שבמקום ". בצאת
הרב את המקום הבחין במלצר אחר ששותה תה , ושאלו "כמה כוסות תה אתה
שותה"? ענה לו "בערך 10 ,"
" ואתה משלם על זה"???
"לא, אני לא משלם, אני יכול לשתות כמה שאני רוצה"! שאל אותו ר' ישראל
סלנטר : " ולמה
אתה לא משלם"??? "בגלל שאני מלצר, ומלצרים לא משלמים פה "!
העולם הזה, אמר ר' ישראל סלנטר, הוא
מלון מאוד יקר. על כל הנאה בעולם הזה משלמים, כי העולם הזה הוא יותר מחמישה
כוכבים. כל הנאה שנהנה האדם בעולם הזה, ללא צורך, יורד לו משכרו לעולם הבא. נשאלת
השאלה, אם כך מה הטעם? אתה נהנה כאן בעולם הזה, ומאבד זכויות?! יש רק דרך אחת
להצלת הזכויות שלך והיא להיות מלצר שלא משלם! אדם שמשרת את הקב"ה, כאן בעולם
הזה, הוא לא משלם. ומי זה ה 'מלצר'? 'מלצר' הוא אדם שעושה 'זיכוי הרבים'. אדם שלא
דואג רק למצוות שלו. הוא דואג לזכות את הרבים ! אדם כזה נקרא 'מלצר '! מעלת
זיכוי הרבים גדולה מאוד.
כתוב במסכת
אבות ) ה,
יח (: " כל
המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות
תשובה", ר' עובדיה מברטנורא מפרש שלא יהיה הוא בגהינם, ותלמידיו (כל האנשים
שהוא זיכה) בגן עדן . ידועה מעלת זיכוי הרבים המתפרשת
ע"פ הפסוק בדניאל (יב , ג):
"וְהמַשְכִּלִּים יַזְהִּרּו כְזֹהַר
הָרָקִּיעַ ּומַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַכוֹכָבִּים לְעוֹלָם וָעֶד", ופירש
'מצודת דוד': "והמשכילים" - החכמים שבהם יזהירו. "ומצדיקי
הרבים" - המלמדים דרך ה' לרבים - הם יזהירו ככוכבים. "יזהירו" -
מפרש ה 'מצודת ציון' - עניין הארה וזריחה . על כך אומרת הגמרא ) ב"ב
ח: ( 'ומצדיקי
הרבים ככוכבים לעולם ועד', אלו מלמדי תינוקות, והם מצדיקי הרבים שמלמדים ומחנכים
את התינוקות לדרך טובה. ועל כך פירש ה'בן יהוידע': דהדמיון לכוכבים הוא, יען
שהכוכבים נראים בעינינו כקטנים מן השמש, אך באמת גדולים הם ממנה אלא שמחמת גובהם
נראים קטנים .
וְאַבְרם
כבֵד מְאֹד בַּמִקְנֶה בַכֶסֶף ּובַזהב" ) יג,
ב (
מי מיהודי וילנה אינו מכיר את הסמטה של
גיטקה טויבה? אף על פי כן אין הכל יודעים מי היתה, ובמה זכתה האשה הצדקת הזאת
שהסמטה תהא נקראת על שמה עד היום .
בימיו של הגאון הקדוש רבי אליהו מוילנא
זיע"א, התגוררו בעיר ווילנה הרבה למדנים וצדיקים, שהיו באים מכל קצווי תבל
ליהנות מזיו תורתו. בין אלה, היה גם צדיק אחד נודע, הוא רבי מרדכי בן הגאון
המפורסם רבי אריה לייב אפשטיין רבה של קניגסברג זיע"א, בווילנה קראו לו ר'
מרדכילי גיטקה טויבה, על שם אשתו. מפני שהוא עצמו היה יושב יומם ולילה על התורה
ועל העבודה, והיא - אשתו הייתה עקרת הבית והמפרנסת, הם חיו בדחקות גדולה, אך מפני
שגיטקה טויבה הייתה אישה צנועה העושה רצון בעלה, לא התלוננה מעולם, אדרבא תמיד
הייתה שמחה בחלקה ומרוצה מבעלה הצדיק, ומתאמצת למלא כל הצטרכויותיו, ומקווה לקבל
חלק מחלקו בעולם הבא . פעם אחת בימות החורף, כשהתגברו
ביותר הקור וסערות השלג , היה בביתו של ר' מרדכי קר מאוד,
מפני שהפרנסה הייתה קשה ולא היו להם עצים להסיק בהם את התנור, גם המזון תם מביתם
והגיעו עד למצב שלא היה בבית פת לחם. הילדים התהלכו עירומים ויחפים, והתרפקו על
אמם כשהם רועדים ומבקשים אוכל, וגיטקה טויבא - ליבה מר עליה והיה לה קשה ביותר
לראות בצער ילדיה. אף על פי כן, שתקה וקיבלה הכל באהבה. בינתיים שב הביתה ר' מרדכי
מבית המדרש לאחר יום של תענית כדרכו לצום בה"ב, וביקש לטעום שהו להשיב את
נפשו, אך בבית היה חושך ואין נר להדליק, ועל אחת כמה וכמה שלא היו עצים כדי להכין
כוס חמין. נגע הדבר ביותר ללבה של גיטקה טויבה, ומגודל הצער פרצה ממעמקי לבה אנחה
גדולה. כששמע ר' מרדכי הצדיק את אנחתה של אשתו הצדקת, ביקש להפיס את דעתה ולשדלה
בדברים, ולעודדה שהשם יתברך הנותן לחם לכל בשר והזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי
כינים, בוודאי לא יטוש גם אותם , הוא לא הניח לה לילך ולהביא כוס
חמין מהשכנים, מפני שכתוב '' ושונא מתנות יחיה". גיטקה טויבה
ועמה הילדים, עלו בלית ברירה רעבים על משכבם, אך ר' מרדכי שכח מרעבונו, מצא לו
קיסם והדליקו, ולאורו ישב ולמד בהתלהבות .
תוך כדי לימודו שמע קול דופק על הדלת,
הרים ר' מרדכי ראשו מעל הגמרא ושאל: מי שם? "אני הוא אליהו", השיב הקול,
מרדכי חשב שהדופק הוא שכנו ר' אליהו המסגר, שהיה דר עמו בחצר אחת, הלך ופתח את
הדלת, ואל הבית נכנס איש זר בעל זקן שיבה, נתן לו ר' מרדכי שלום וביקש אותו לישב, ושאל
את האורח, מי הוא ומה הוא מבקש? "אני אליהו הנביא", השיב לו הזקן,
"אנחתה הכשרה של אשתך, עשתה רושם גדול על פמליה של מעלה, ושלחו אותי לומר לך,
שאם אתה מבקש עשירות, אתה יכול לקבל אותה מיד. הא לך אדרכמון של זהב, תן אותו
לאשתך , והיא
תעשה בו מסחר, ומיד אתם מתעשרים, אבל ידוע תדע , שאם תקבל ממני את האדרכמון, אבוא
אליך בעוד שלוש שנים כעת חיה, ואדרוש ממך להחזירו לי, ויחד עם האדרכמון אתם תצטרכו
להחזיר את נשמותיכם לבורא". השיב לו ר' מרדכי , הואיל וחכמינו ז"ל אמרו
שבדברים הנוגעים להליכות הבית חייב הבעל להימלך באשתו, איני רשאי להחליט דבר, עד
שאשאל לדעתה של אשתי. כך עשה, הלך וסיפר ר' מרדכי לאשתו את דבר אדרכמון הזהב -
שהקב"ה שלח להם בידי אליהו הנביא, וכן סיפר לה את התנאי הלא פשוט, אליהו
הנביא התנה עמו, שלאחר שלוש שנים יצטרכו להחזיר את האדרכמון, ויחד אתו יצטרכו גם
להחזיר את נשמותיהם למי שהנשמות שלו. והמשיך וסיפר לאשתו שהוא לא רצה להסכים או
לסרב, בלי שישאל את דעתה לעסקה הלא פשוטה.
גיטקה טויבה חשבה קצת ואמרה: שמעני בעלי, מה שיהיה בעוד שלוש שנים נראה בבוא הזמן,
ולפי שעה צריך לקבל ולא להרבות מחשבות, והשי"ת יעזור. חזר ר' מרדכי אל אליהו
הנביא, והודיע לו על הסכמתם לקבל את אדרכמון הזהב יחד עם התנאי הנלווה אליו. מסר
אליהו הנביא את האדרכמון לר' מרדכי ובירך אותו בהצלחה, וברגע אחד נעלם לו אליהו
הנביא המבשר . למחרת בבוקר נטלה גיטקה טויבה את
האדרכמון, שלחה ידה במסחר וההצלחה האירה לה פנים, מיום ליום רבתה הברכה במעונם,
ולא חלפו ימים מרובים, עד שנעשתה עשירה מופלגת . אך עשירותה והצלחתה לא השכיחו
ממנה את התנאי שהתנה אליהו הנביא, וידעה כיצד לכלכל את מעשיה, מה עשתה ? כל
אותו ממון שהרוויחה הייתה מחלקת בין עניים, זקנים, וחולים ובעלי מום, בין אלמנות
ויתומים, והכול ביד רחבה ובעין טובה . כך חלפו להן שלוש השנים, ובבוקר
בהיר אחד, בשעה שר' מרדכי הכין עצמו לתפילה, נכנס אל הבית אליהו הנביא ואמר: ר'
מרדכי , היום
תמו שלוש השנים שהותנה בינינו, ועליכם להשיב את אדרכמון הזהב, וכן גם את נשמותיכם
כפי שהותנה בינינו. השיב לו ר' מרדכי: כשם שלא לקחתי את האדרכמון שלא בידיעתה של
אשתי, כך איני יכול להשיבו בלא ידיעתה, אלך אפוא ואודיע לה שבאת לקבלו.
גיטקה טויבה, לא התפעלה ביותר, ואמרה לבעלה שימסור בשמה לאליהו הנביא זכור לטוב,
שהואיל וחכמינו אמרו ,
" רבי מכבד עשירים", היא
מבקשת היא שאליהו הנביא יכבד אותה, ויואיל להטריח עצמו ולהיכנס לביתה, מפני שקודם
שהיא משיבה לו את ממונו, היא רוצה לעשות עמו חשבון. כשנכנס אליהו הנביא לחדרה של
גיטקה טויבה ביקשה אותו לישב, ניגשה אל הארון והוציאה מספר פנקסים עבים ואמרה:
נביא קדוש , רוצה אני לעשות עמך חשבון צדק,
אמת נכון הדבר שקיבלתי ממך אדרכמון של זהב, ועשיתי ממנו רכוש גדול, אבל הריני
מבקשת ממך במחילה מכבודך: עיין נא בפנקסים הללו, וראה נא כאן על מה הוצאתי את כל הסכומים הללו: כאן רשום כמה חילקתי
ליולדות עניות, לאלמנות ויתומים, להכנסת כלה, לבתי אבות ולגמילות חסדים, ולעניים
סתם. כל זה מצטבר לסכום של אלפי אדרכמונים, מלבד אדרכמון הזהב שלקחתי ממך, שהוא
שמור אצלי תמיד, ומוכן ומזומן להיות מוחזר לך בכל עת. אבל לפני שאני משיבה לך
אדרכמון זה, בבקשה ממך אליהו הנביא, שאל נא בפמליה של מעלה, אם כך הוא היושר, ואם
משפט צדק הוא שיפטרו אותה ממשרתה להיות גבאית צדקה נאמנה בלי שום פשיעה, ויטלו
ממנה אדרכמון זהב שהופקד בידה ויחייבו אותה מיתה רח"ל?
עלה אליהו הנביא למרום והציע את טענתה של גיטקה טויבה לפני בית דין של מעלה, יצאה
בת קול ואמרה נצחוני בניי, גיטקה טויבה נשארה עם עשירותה והוסיפה לעשות חסד
ולהרבות צדקה, והייתה משען ומבטח לכל נענה ונידח שבוילנה, והסמטה שבה התגוררה הייתה
מהמפורסמות בכל וילנה .
החוויה היהודית
