בדרך אגב סיפר האדמו"ר מבאבוב שליט"א, שפעם נכנס חסיד אחד
אל אביו הרה"ק מבאבוב זי"ע, ואמר לו שהוא רוצה להתחיל להוציא עיתון מטעם
חסידות באבוב, וכאשר הרבי התנגד ושלל רעיון זה מכל וכל, התעקש האיש ושאל "למה
נגרע? – למה נהיה שונים מחסידות פלוני ופלוני שיש להם עיתון מטעם החסידות?"
השיב לו הרבי בנועם שיחו, וכך אמר לו: עיתון – ציייטונג – הרי הוא "פה"
– אם יהיה לנו עיתון, נצטרך לומר על כל דבר ודבר "מיינונג", ולחוות דעות
על דא ועל הא – וזה אינני נועם במדבר תשע"ז שיח ד רוצה! – אני רוצה לשבת
בפינה שלי, ולקרב כל יהודי באשר הוא אל אבינו שבשמים – אני רוצה "פה" –
הלא הוא "פה סגור"...
הורה טוב מלמד את ילדיו לאן להביט, ולא מה לראות.
הרה"ק בעל "פני מנחם" מגור זי"ע דקדק על הנאמר
במשנה (מסכת אבות פ"א, משנה ו'): והוי דן את כל האדם לכף זכות, למה נאמר
"לכף" זכות, ולא נאמר סתם "והוי דן את כל האדם לזכות" – מהו
ה"כף" – ברם, כשיש קדירת חמין, ורוצים לחפש חתיכת בשר שמן הטמון בתחתית
הקדירה למטה, אזי משתמשים עם כף כדי לחפש אחר הטמון למטה למטה, ולכן אומרת המשנה:
הוי דן את כל האדם "לכף" זכות – עם כף – שתחפש חיפוש אחר חיפוש אצל האדם
לדונו לזכות...
''ויחן״ לשון יחיד. רק בכוח
האחדות מסוגלים בני ישראל לעמוד ״נגד ההר״, נגד הר השנאה הסובבת אותם. (רבי
משה מקוברין)
הדמיון (סיפורים לפרשה)
אדם שהלך ביער ואיבד את דרכו. בעודו תועה
בין עצי היער, הוא מבחין לפתע בקוף גדול, ורגעים אחדים לאחר מכן מנצנץ רעיון במוחו. הוא
קורא לקוף ואומר לו: "אתה יודע שיש בינינו איזשהו דמיון"... "לא
שמעתי על כך מעולם"- אומר הקוף- אבל מה העניין?" "הסתבכתי"-
משיב לו האדם- "אולי תוכל להראות לי את הדרך החוצה?" "אין
בעיה"- ענה הקוף, והשנים החלו ללכת בסבך העצים.
לא חולף זמן רב ולפתע נשמע שאגה אדירה של
אריה, וכעבור רגעים אחדים הם מבחינים באריה אימתני רץ לכיוונם. האדם
החוויר כסיד, אולם הקוף לא איבד את עשתונותיו. הוא עזר לאדם לטפס על העץ הקרוב
שהיה שם ואמר לו: "אל דאגה, לכאן הוא לא יגיע"... האריה העומד למטה התנפל על הגזע ואיים
בקול מבשר רעות: " אני רעב, לא אזוז מפה עד שאחד מכם ירד"... "אל תדאג"- מניח הקוף
יד על האיש הרועד מפחד- "הכל יהיה בסדר"
. הזמן חלף באיטיות מרגיזה, שעה ועוד שעה... הלילה ירד, והקוף פנה אל
האדם: "כעת לילה, עלינו לערוך תורנות שינה, מי יהיה הראשון שיישן?" "לך לישון"- אומר
האדם- "אני אשאר לשמור, בין כה וכה לא אצליח להירדם מרוב פחד" ... והקוף נתלה בזנבו על אחד
העצים ונרדם. נותר
לו האדם לבדו עם הארי שמתחתיו, מי יודע עד מתי אהיה תקוע כאן, כמו עלה לעץ? הרהר
בתסכול. לפתע
עלתה בו מחשבה כלשהי: אני אדם, והוא בסך הכל קוף... האריה אמר שהוא רוצה אחד משנינו, אם כן-
מי חשוב יותר? הוא עבד לאט לאט את רעיון, ואז נתן לקוף מכה
חזקה והעיף אותו מהעץ... הקוף התעורר בבת אחת, וברגע האחרון נתפס
באחד הענפים ונצל מלועו הפעור של האריה. כעת לא ידע האדם היכן לקבור את עצמו מרוב
בושה... מה יעשה? הוא לא העז להרים את עיניו אל הקוף, מצילו היקר, אשר הוא השיב לו
רעה תחת טובה... בלית ברירה חיבק את הענף שעליו ישב ונרדם.
שעות אחדות לאחר מכן, העיר אותו הקוף ואמר
לו: "קום, האריה הלך"... הוא עזר לו לרדת למטה,
והראה לו את הדרך לצאת מן היער הנורא ולהגיע לישוב בני אדם. מתחיל האדם ללכת, וכעבור רגעים ספורים
הוא חש בטפיחה על שכמו. הוא מסתובב לאטו, הקוף עומד שם ואומר לו : "עשה לי
טובה, ידידי, כשאתה מגיע לשם, אל תספר לאף אחד שיש בנינו דמיון" ... כזה הוא האדם, מחד גיסא
הוא נזר הבריאה ותפארתה, ומאידך גיסא - מידותיו הרעות עלולות להפוך אותו לגרוע
ולפחות בין בעלי החיים.
