אמרי שפר י"ב כסלו ה'תשע"ח

החתם סופר  ) דרשות, ז' אד"ש תקע"ה (  כתב :"רוב צדיקים נולדו קודם זמנם למקוטעים,  ) היינו שנולדו פגים בחודש שביעי או שמיני (  והטעם כי מיהרו לצאת אל העולם הזה לעבודת ה '.

     המהרש"ל ביש"ש הביא מעשה באדם אחד ששם אביו מאיר ושם חותנו יאיר, והיה מחלוקת בינו לבין אשתו איך יקראו לבן  , והוצרכו לעשות שם מחודש "שני-אור" דהיינו מאיר ויאיר .

     ויגע בכף ירכו. אומרים חז"ל שנגע בתומכין דאורייתא אלו תומכי התורה, שגרם שיהיה קשה לתרום כסף לישיבות ולתלמודי תורה .

          כתב בס' דרכי הגמ' (לר' יצחק קאנפטון שנת שכ"ה) "אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעין, ולכן ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה ספרים

. וְאֶת הַנֶפֶש אֲשֶר עשּו בְחרן..." (יב, ה (  ( ברינה יקצורו, עלון 333

      סיפור מדהים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל שסיפר בליל שבת הפייטן יחיאל נהרי בבית הכנסת אבוהב :   ליל שבת קודש, פרשת "לך לך". קהל רב מתקבץ בבית הכנסת "אבוהב" בצפת לשירת הבקשות עם הפייטן הנודע יחיאל נהרי. אלא שיחיאל נהרי לא רק לפייט הגיע, כי אם גם לספר, וכך סיפר:

     בתקופה ששימשתי חזן בניו-יורק זכינו ואשתי נכנסה להריון. הלכנו להיבדק בבית החולים  "מיימונידס", שנחשב בית-חולים מתקדם בניו-יורק. אחרי הבדיקות, הודיעו לנו הרופאים שאשתי במצב לא טוב, כיוון שהעובר פגוע באופן שאין לה אפשרות ללדת אותו .   הבשורה הזאת הכתה בנו קשות, וביקשנו שיפרטו לנו במה העניין והאם אכן המצב הוא בלתי הפיך. או אז הכניסו אותנו לפגישה עם שלושה רופאים בכירים הנושאים בתואר המכובד "פרופסור". הם חזרו על ההודעה ביתר חומרה ואמרו לנו: אל תיקחו את זה קשה. מדובר בהליך קצר של עשרים דקות וכל ה"בעיה" הזאת מאחוריכם. למה לכם לסבול כל החיים עם ילד פגוע? הם הסבירו שהבדיקות הן חד-משמעיות, אין לילד הזה סיכוי לחיות חיים נורמאליים .   אבל הם לא הסתפקו בהסבר בלבד, אלא לחצו עלינו לקבל החלטה מיידית. המעמד הזה היה לנו קשה מאוד, וניסינו להסביר לרופאים הנכבדים מה עובר עלינו, במיוחד כיוון שאנחנו אנשים דתיים. בתשובה הם אמרו לנו כי אין לנו רשות מוסרית להביא לעולם ילד שבוודאות יסבול כל חייו .  אמרנו להם שעל-פי היהדות אסור לקחת חיים, גם של עובר. הם התנצלו ואמרו שהם לא יהודים והם לא מכירים את ההלכה היהודית, אבל על-פי החוק האמריקאי כל עוד העובר לא נולד אפשר להפסיק את חייו. השיח הזה עם הרופאים היה לנו קשה מנשוא, אבל החלטנו לא לקבל החלטה לפני שנתייעץ עם רבנים שידריכו אותנו מה לעשות. יצאנו מבית-החולים המומים וכואבים. מה עושים עכשיו? לאיזה רב אפשר להתקשר בנושא כל כך חשוב ?   לשמחתנו השם היחיד שעלה בדעתנו היה שמו של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל. בניו-יורק השעה הייתה 21:00 , אבל בארץ ישראל השעה היא 03:00 לפנות בוקר !   לרגע היססתי האם נכון להתקשר בשעה כזאת, אבל ידעתי שהרב אליהו הוא צדיק ועניו גדול, ועונה על שאלות אפילו באמצע הלילה. כיוון שלא יכולתי להתאפק עוד עם הצרה הגדולה הזאת, התקשרתי ישירות לבית של הרב. אחרי צלצול אחד או שניים שמעתי את קולו של הרב מעבר לקו  ,  וסיפרתי לו בדמעות את הסיפור.

      הרב הקשיב רוב קשב ואמר לי: טוב שלא הסכמתם להפלה. אל תדאגו, הילד הזה ייוולד בריא לחלוטין והוא יהיה ילד חכם במיוחד. תרגיע את אשתך, שלא תדאג כלל כל תקופת ההיריון. אחרי שתיקה קצרה הוסיף הרב ואמר: הרופאים הללו עשו מעשה שלא ייעשה, ואתה לא הראשון שהם משכנעים אותו להפסיק חיים ולהרוג בלי שום הצדקה. הם הגדישו את הסאה, ואני רואה כי משמים נגזר עליהם כי בתוך שנה מלידת בנך הם ילכו לעולמם. הרב סיים את השיחה, ואני חזרתי מעּודד לאשתי ושיתפתי אותה בשיחה המורכבת הזו על שני חלקיה, המעודד והקשה. אנחנו לקחנו את החלק המעודד והתחזקנו מאוד בהחלטתנו לא להפיל ולא להרוג את העובר הזה, אבל זה לא היה קל. הרופאים המשיכו ללחוץ עלינו להפיל את העובר, וכאשר עמדנו על דעתנו להביא אותו לעולם הם אמרו לנו שאנחנו חסרי אחריות .

      חודשי ההיריון עברו עלינו כמטוטלת. פעם חוששים מההפחדות של הרופאים, ופעם מתעודדים מדברי הרב מרדכי אליהו המרגיעים. ככל שתאריך הלידה התקרב, כך גברו החששות. אבל בלידה התברר פעם נוספת שהרב אליהו יודע מה שהוא אומר, למרות שהוא לא ראה את אשתי ממרחק כזה גדול, מישראל, ולמרות שהרופאים בדקו אותה כמה וכמה פעמים באולטרא סאונד וכדומה. הוא צדק לחלוטין וב"ה נולד לנו ילד בריא ושלם, מתוק להפליא .   לימים התברר שהוא גם חכם, כמו שהרב אמר, אבל באותה שעה חשבנו רק על דבר אחד, שיהיה בריא .

     אחרי השמחה של הלידה, נזכרנו בדברים האחרונים של הרב והבנו שכעת צריך להתממש החלק הפחות נעים מדבריו. שלושת הרופאים הללו צריכים לשלם בחייהם על הפסקות ההיריון המרובות שהם כנראה גרמו להן. ובאמת ,   כעבור ארבעה חודשים מהלידה נהרג אחד הרופאים בתאונת דרכים. צמרמורת עברה בנו כשהבנו שגורל דומה מצפה לשני הרופאים האחרים שלא משנים את דרכם .   כעבור שמונה חודשים מצא את מותו רופא נוסף, הפעם בתאונת מסוק. אבל השלישי נותר בחיים. ידענו שדברי הרב אליהו יתקיימו, אבל לא ידענו איך ומתי. ובאמת ביום האחרון של השנה הוא לקה בדום לב ונפטר. ממש כדברי הרב, בתוך שנה שלושתם ייפטרו מהעולם .   באותו יום התקשרתי לרב מרדכי אליהו לספר לו כי דבריו על שלושת הרופאים התקיימו במדויק. אבל נראה ששכחתי למי אני מתקשר, כי הרב הקדים אותי ואמר: "אני יודע ששלושתם נפטרו, והשלישי נפטר היום". איך לא עלה על דעתי שמי שרואה ממרחק לא צריך את ההודעות שלי ?   אבל בזה לא נגמר הסיפור. סיפרנו לכם שזכינו בבן חכם.   קראנו לו בשם דניאל, שנאמר עליו ועל חבריו: "יְלָדִּים אֲשֶר    אֵין בָהֶם כָל מּום וְטוֹבֵי מַרְאֶה ּומַשְכִּילִּים בְכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַתּ ומְבינֵי מַדָע".

     כשבננו היה בן 16 הוא בא ללמוד בישיבת "נתיב אריה" בירושלים. הרב מרדכי אליהו היה מעביר שם שיעור מדי חודש, ובפעם הראשונה שבננו היה שם, הרב אליהו קרא לו אחרי השיעור. הבן התפלא, כי עד אותו היום הוא לא נפגש עם הרב אליהו, אבל כשהוא ניגש אל הרב, הרב שאל אותו אם הוריו ספרדים או אשכנזים .   הבן השיב שאביו תימני ואמו אשכנזייה. אמר לו הרב אליהו: אם כן אתה הבן של יחיאל נהרי. הבן נדהם מכך שהוא הכיר אותו בלי לדעת כלל מי הוא, אבל זו הייתה רק ההתחלה, כיוון שאחר כך הרב אמר לו כדאי שתדע איזה נס גדול היה בלידה שלך. וסיפר לו את הסיפור .   בננו, שלא ידע מכל זה, התקשר אלינו מיד כולו רועד ומלא שאלות, הוא לא נפגש מעולם בדבר כזה. הוא שאל האם לרב אליהו יש רוח הקודש איך הוא הכיר אותו בין כל התלמידים וקרא לו. איך הוא ידע שהוא הבן של משפחת נהרי. ולמה לא סיפרנו לו את סיפור הפלא של הלידה שלו .  אמרנו לו שלא רצינו לספר לו את הסיפור הזה עד לחתונה שלו. והנה שמעת את הסיפור מהרב מרדכי אליהו בעצמו .   אמרנו לו כי זכינו לראות פעמים רבות שלרב מרדכי אליהו יש הרבה יותר מרוח הקודש, אבל הוא ענו ומסתיר את הכל. אשריו שזכה לפגוש אותו ולשמוע את הסיפור ישירות מפיו .   קהל המתפללים בבית הכנסת "אבוהב" ישב מרותק, שוכח שהוא הגיע לשם לשירת הבקשות. ויחיאל נהרי, בקול נרגש ,   סיים ואמר: זה אחד מסיפורי הפלא של הרב אליהו זצ"ל שהייתי נוכח בהם, אחד מני רבים .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ט אלול ה'תשע"ז

אמונה ובטחון. אחד שאל למרן החזון איש אם מותר לו להלוות כסף על סמך שיש לי אמונה שד' יעזור לי להחזיר, אמר לו אם אתה תהיה מוכן להלוות כסף לשני על מנת שיחזיר לך על סמך שיש לו אמונה שהוא יחזיר לך אז מותר לך להלוות.

     היום יכולים לעשות עם הפה גמ"ח תגיד א גוט ווארט, )בכתובות יא( טוב מלבין שיניים משקהו חלב, מהו חלב, כמו חלב מזין, כך תיתן מילה טובה שיזין אותו כל היום, וכדאיתא בגמרא שהמפייסו בצדקה מתברך בי"א ולמה כי הוא נותן מילה טובה.

     ואמרת אליו שאינך כפוי טובה, מו"ר הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל מדקדק מדוע לא אמר שהנך מכיר טובה, למה אמר בלשון השלילה שאינך מכיר טובה. אלא מבאר הגרא"ב זצ"ל שבאמת אין אפשרות להכיר בטובתו של הקב"ה, כי הרי מי יכול לרדת לעומקה ופרטיה של כל טובה וטובה, וכפי שאנו אומרים בתפילת נשמת כל חי 'אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות ולהלל על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות, א"כ כל שבאפשרותנו הוא רק להיות בגדר שאיננו כפויי טובה.

     ''ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" (כו, ג). החתם סופר מבאר בדרך צחות: אל לנו להבין כפשוטי העם "זה הכהן שיש עכשיו אין מה לעשות..." אלא חפש כהן כזה שראוי בפני עצמו )ולא שכהונתו היא אך ורק משום שגם אביו היה כהן, והוא עצמו אינו ראוי לכהונה). וכך מתפרש הפסוק: "ובאת אל הכהן" אל כהן כזה "אשר יהיה בימים ההם" - ולא מימים קדמונים, שהכהונה היא לו מימי אהרון ולכן הוא כהן - כלומר: "נכד"... אלא גם כיום הוא עצמו ראוי להיות כהן..

אמונת-החכמים של רבי אריה. (דברים טובים – ראה)

     את הסיפור הבא סיפור הגה"צ רבי שבתאי בנימין פינקל שליט"א, בנו וממלא מקומו של מו"ר זצ"ל, המעיד ששמע את אביו מספר את הסיפור לאמו.

     לסבא של רבי אריה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר-יהודה פינקל זצ"ל , הייתה קרובת משפחה. אישה גלמודה ושבורה,  שהעבירה את חייה לבדה. מדי פעם הייתה מגיעה לבקר את רבי אליעזר יהודה, אבל לא רצתה לגלות היכן היא מתגוררת... ויהי היום, ובביתו של רבי לייזר-יודל התקיימה שמחה, וראש הישיבה ביקש להזמין את קרובתו. רבי לייזר יודל קורא לנכדו חביבו, רבי אריה, ומבקש ממנו להזמין את האישה הגלמודה! "אבל סבא", שואל הנכד, "היכן היא גרה?", "תחפש", עונה לו ראש הישיבה. "איפה?", שואל הנכד. במקום להשיב, אומר לו הסבא" קח לך 5 לירות, תזמין מונית ותיסע להביא אותה". רבי אריה, שהיה אז כבן 35 והייתה בו אמונת חכמים מוחלטת, וגם היה מסור בלב ונפש לסבא, ירד לרחוב, עצר מונית, ולשאלת הנהג להיכן לנסוע, השיב" תיסע עד שהמונה יגיע ל-5 לירות"...  המונית עצרה בשכונה ירושלמית מרוחקת. רבי אריה ירד, והתחיל לחפש בין הבניינים והדירות,  עולה ויורד מבנין לבנין, ואינו מתייאש. עד שכאשר הוא מתדפק בדלת אחת, והנה האישה המבוקשת!  זו השתוממה, איך הצליח לגלות את מקום 'מחבואה', אבל קיבלה את ההזמנה בשמחה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ט"ז שבט ה'תשע"ז

 האדמו"ר ממודז'יץ בעל ה"דברי ישראל" מפליג בספרו, בשבח שבעת האוקטבות המרכיבות את התווים, ומסביר שלא רק בחכמת הנגינה ישנם רק שבעה קולות באוקטבה, אלא אין בעולם בכלל יותר משבעה סוגי קולות, אלא שיש בהן אוקטבות חלוקות, גבוה מעל גבוה, אין מספר, והסימן לכל הם דברי חז"ל (פסחים קיב, א) "שבעה קולות שאמר דוד על המים"...

   החסידות החשיבה ביותר את השירה והזמרה. הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זצ"ל העיד שהמהרי"ל, אביהם של מנהגי אשכנז, זכה למדרגות עליונות, מפני שעבר לפני התיבה כשליח ציבור בכוונת הלב ובמנגינות יפות ומיוחדות, שהעלו את תפילות הקהל לפני הקב"ה. רבי פינחס מקוריץ זצ"ל אמר שאילו הוא עצמו היה "בעל מנגן", היה מקבל על עצמו לנסוע מעיר לעיר ולעבור לפני התיבה בבתי כנסיות, לכבוד ה' יתברך. מרן החתם סופר אמר, שמוכן הוא להעניק שליש מתורתו למי שילמדו את עולם הנגינה.

     השירה הקיפה, ומקיפה עדיין, את כל חיי היהודי. החל משירת הלויים, דרך "פרק שירה", שירת המלאכים ושירת שבת ומועד.  אדונינו הגר"א מוילנא זי"ע אמר ש"חכמת המוזיקה שבחה הרבה, ורוב טעמי שירת הלויים וסודותיה, יסודות תיקוני הזוהר,  אי אפשר בלעדיה". 

    ''ויצעק אל ה' וַיורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים'' (שמות ט"ו, כ"ג) הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל הביא בשם אחד האדמו"רים פירוש על פסוק זה, "אמנם אין זה פשט הפסוק", העיר רבי יחזקאל על דברי האדמו"ר, "אך המסר שבו נכון הוא עד מאוד" . האדמו"ר ביאר שפסוק זה משול הוא לדברי תורה, שהרי אין מים אלא תורה, "ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם" - פעמים קורה שהתורה היא מרה,  קשה ללימוד, הדברים אינם מובנים. עמל רב נדרש, ולא קלה היא המלאכה. "ויצעק אל ה''" – דבר ראשון, עלינו להתפלל להשי"ת שיאיר עינינו בתורתו, אך תפילה לבדה איננה מספיקה, אלא "ויורהו ה' עץ" – ה' נותן לנו עצה, מה עלינו לעשות בעת הזאת: "וישלך אל המים" – זרוק עצמך אל התורה,  אל תיפול ברוחך, המשך לעמול למרות הקשיים, " וימתקו המים" – או אז תאיר לך ההצלחה פנים, והתורה תהיה מתוקה בפיך.

ויעתר אל ה'" [ח, כו]. נתאמץ בתפילה (רש"י).  (ופריו מתוק).

     לפנינו סיפור מפעים ומרגש עד דמעות, אותו סיפר מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:  לאחר אחד מ 'שיעורי הרופאים' שמסרנו לפני רופאי ישראל, הבחנתי ברופא בכיר, הממתין לי מחוץ לפתח בית המדרש. כשפניתי אליו, ראיתי שהוא מרוגש מאוד, ובידו הייתה שקית. שאלתי אותו: דוקטור, רצית לומר לי משהו? מחמת סערת- הרוחות בה היה נתון, היה קשה לו לדבר. הוא הכניס ידו לשקית, והוציא מתוכה סידור תפילה לתלמידים, השייך לבנו.  מה מיוחד כל כך בסידור הזה? - התעניינתי - מדוע גרם לך להתרגשות רבה כל כך?  והרופא סיפר:

     לפני כחמש עשרה שנה התחתנתי עם אשתי. כעבור כמה שנים בהם לא זכינו להיפקד, נודע לנו, כי על פי הרפואה, אין סיכוי שנזכה להביא ילדים לעולם.  משכך, החלטנו לאמץ ילד, וקיבלנו לאימוץ תינוק חמוד. גידלנו וחינכנו אותו בנאמנות ובמסירות רבה.  לפני כשנה - ממשיך הרופא לספר - הבן המאומץ עלה לכיתה א' בתלמוד תורה מסוים. כעבור כמה חודשים, נערכה לילדי הכיתה 'מסיבת סידור', בה קיבל כל ילד סידור תפילה מהודר.  והנה, לאחר המסיבה, הבחנתי שהבן נתון בהרגשת רוממות לא רגילה. פניו היו קורנות מאושר, היה אפשר לחוש את ההתרגשות הגדולה המתחוללת בקרבו. גם כשהגענו הביתה הוא עדיין היה מרוגש מאוד. הרגשתי שהוא נתון בסערה נפשית.  בני היקר - פניתי אליו - מה עובר עליך, מדוע אתה כל כך מרוגש?...  מה השאלה - תמה למולי - הרי קיבלתי היום סידור!  המשכתי להתעניין: ורק בגלל שקיבלת סידור אתה כל כך מרוגש ונסער?! והבן, שעדיין בטוח שאני אביו הביולוגי, השיב כשעיניו מוצפות בדמעות: אבא, הרי עכשיו שיש לי סידור, וברוך ה' יודע אני להתפלל, אוכל לבקש מהבורא - תן לי אח!!  כעת לא אפסיק להתפלל ולהתחנן - אנא ריבונו של עולם, חוס ורחם עלי, אני רוצה אח!...  כל כך ריחמתי על הילד הצדיק. ליבי ממש נחמץ. אך בוודאי שלא גיליתי לו שאין כמעט סיכוי שנוכל להביא ילד לעולם שיהיה כאחיו.

     וכאן, פורץ הרופא בבכי, ומסיים את סיפורו: מסיבת הסידור ההיא, נערכה לפני תשעה חודשים. היום, זכינו בסייעתא דשמיא להכניס את בננו הנולד לנו - לאחר 15 שנות עקרות - בבריתו של אברהם אבינו!... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט' תשרי ה'תשע"ו

רב ברוך רוזנבלום מפרש למה מצטער פטור מן הסוכה, שכן אם הגשמיות והנוחות עדיין תופס מקום אצלך אם לא הבנת את עניין הסוכה וא"כ פטור הינך מלשבת בו...

     מעץ אחד ניתן להכין מיליון גפרורים, עם גפרור אחד ניתן להשמיד מיליון עצים.

     מעשה ביהודי שהוצרך לאכול ביום כיפור. הוא סירב לציית לפסק ההלכה ולא רצה לאכול . אמר לו מרן ה"חזון איש": ''יהודי צריך תמיד להיות כמו חייל לפני הקב"ה ולקיים בין את הפקודות הנוחות לו ובין את הפקודות שאינם נוחות לו"! (זכר דוד)

"      מעשה ברבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש", שהלך בחוץ לארץ בליווי תלמידו. הלכו אחריהם גויים פולניים והשמיעו דברי לעג על חשבונם. לא רצה הצעיר להישאר בעל חוב, והשיב להם מנה אפיים. הוכיחו החזון איש: אינך בן תורה!  תמה התלמיד: וכיצד ובאיזו צורה משיב בן תורה? ענה החזון איש: בן תורה אינו משיב כלל! ) "פאר הדור" לוקטו ממורשת אבות(.

     מעשה בתלמיד החתם סופר שהיה לו דוד עשיר, והיה מתגאה על אחרים, קרא לו רבו החתם סופר ואמר לו: אילו היה לך את הכסף של דוד שלך והחכמה של הרב שלך, היה לך סיבה להתגאות, אבל כעת יש לך את העושר של הרב שלך ואת החכמה של הדוד שלך אין סיבה להתגאות...

     מעשה היה במוסקבה "בשבת תוכחה" סירב בעל הקורא לעלות בעצמו לקללות, כנהוג בתפוצות ישראל... ציווה רב בית הכנסת רבי ברוך פריידנברג להעלות חייל קנטוניסט לקללות . לאחר קריאת התורה בא אחד המתפללים אצל רבי ברוך ושאלו : ילמדנו רבינו, מה ראה להעלותו, בשביל שהוא חייל הפסיד ! ? אדרבה - השיב רבי ברוך - בשביל שהוא חייל הוא זכה, ואין לו לחשוש לקללות שבתוכחה, שכן הוא עבדו של הצאר ואנו עוזרים בזה לקיים 'מה שקנה עבד קנה רבו'... ("מדור דור ")

     מעשה היה, והגאון הרב מפיטסבורג בא לביקור בישיבה בליקוווד, ואז אמר לו ראש הישיבה, בא ואראך את הבחורים בזמן הלימוד בביהמ''ד, אמר לו הגאון זצ''ל, לראות התנהגות של בחורים, רואים בחדר האוכל בזמן האכילה, ובכך אפשר לפרש, הכתוב (קהלת ט' ז') לך אכול וכו', כי כבר, כלומר מיד אחרי יום שלם של תפילה ועבודה, הקב''ה רוצה לראות את מעשיך בעת האכילה.

     מעשה שהיה ברבנו ה"חפץ חיים" שבאו אליו אורחים לסעודת ליל שבת, ומיד בבואו מזג הכוס והתחיל בקידוש: "יום השישי ויכולו השמים והארץ וכו‘" ונטל ידיו, ואחרי שאכלו את הדג עמד וניגן "שלום עליכם", "אשת חיל" וכו‘, והסביר לאורחיו, שכיון שחשש שמא הם רעבים, החליט קודם לקדש ולהאכילם ולאחר מכן לכבד את המלאכים, שכן הם ודאי אינם רעבים ויכולים לחכות... 

התפילין שהביאו יהודי אל המנוחה ואל הנחלה. (למען אחיי, עלון 660)

     מעשה שהיה בבחור ירא שמים שהביע נכונות לבוא ולסייע לעובדי מושב זקנים, הממוקם ליד ביתו. העובדים קיבלו בשמחה את המתנדב החדש, והטילו עליו, כמשימה עיקרית, לקחת מדי בוקר את הזקנים לתפילת שחרית אל בית הכנסת.

     חלק גדול מהזקנים שמחו אף הם על בואו של הבחור כמוצאי שלל רב, והסכימו לבוא ולהתפלל במניין, ובבית הכנסת. חלק אחר לא גילה נכונות לכך, אבל לאחר שהבחור שכנעם בדרכי נועם, הסכימו גם הם לבוא לבית הכנסת. היו כמה מן הזקנים שאמנם סירבו להצעה, אבל הגיבו כלפי הבחור בנימוס, והתנצלו ואמרו שכוחם בל עמהם, ונבצר מהם למלא את בקשתו, וכו‘. ברם, היה שם זקן אחד, שהגיב בצורה חמורה, וכאשר הבחור בא והציע לו כנ“ל, הוא התרגז מאוד, ירק וקילל, ו‘שטף‘ את הבחור בקללות נמרצות, וציווה עליו להסתלק מיד מחדרו. הבחור אכן הסתלק, אבל החליט לא להישאר בלא תגובה.

     לאחר כמה ימים נכנס שוב לחדרו של הזקן, ועוד בטרם יתחיל הלה בקללותיו, אמר לו בנועם: ’יסלח לי אדוני, אולי תסביר לי מדוע מגיעות לי קללות שכאלו?! הרי בסך הכל עשיתי מה שהייתי צריך לעשות, ומדוע קיללת אותי ושפכת עליי חמתך בצורה כה מחפירה‘?! כיון שהדברים נאמרו בחן, ובנימה של פיוס, ביקש הזקן מהבחור לקחת כיסא ולשב לצדו, ’ובוא ואספר לך מדוע הגבתי בצורה שכזו‘.

     בתקופת השואה, סיפר הקשיש, שהיתי במחנות יחד עם אבא שלי. ליד הצריף שבו היינו, היה יהודי אחד שהחביא אצלו תפילין, ובאשמורת הבוקר עמדו אצלו יהודים רבים בתור, כדי שיתן להם להניח תפילין, למרות שברשותו היו רק תפילין של ראש. לילה אחד, פונה אליי אבא ואומר לי: ראה בני, מחר אתה נכנס לעול מצוות, וברצוני שתניח תפילין, למרות הסכנה הגדולה שבדבר. אבל, אני לא אסתפק בכך שתניח רק את התפילין של ראש! כיון ששמעתי שבקצהו השני של המחנה, יש משפחה שאביהם נפטר, והשאיר אחריו גם תפילין של ראש, וגם של יד, אני אלך לשם, ואקח מהם את התפילין, כדי שתוכל להניחם. אעשה זאת, אמר אבא, למרות שידע שמצד חוקי המחנה אסור לי ללכת לשם, אבל מה לא עושים כדי שהבן שלי יוכל להניח תפילין כדבעי, ביום כניסתו למצוות?

     אני, ממשיך הזקן לספר, ניסיתי לשכנעו שלא יעשה זאת, מפני הסכנה בדרכים, ובפרט מאחר שביום הקודם נרצחו 5 יהודים שחטאם היחיד היה שהלכו בדרך הזו. יקום השם דמם. אבא לא היה מוכן לשמוע שום דבר. ’בתקופה שכזו, אנחנו מצווים לעשות כל שביכולתנו כדי לקיים את מצוות השם‘, אמר אבא. והלך להביא את התפילין.

     אני המתנתי לשובו בקוצר רוח, והנה אני רואה אותו חוזר, ומתקרב לעבר הצריף שלנו. כמה עשרות מטרים לפני שהגיע, קפץ עליו שומר נאצי שישב במקום מסתור, וארב ליהודים שהסתובבו במקומות האסורים. הגרמני הארור ירה בו ירייה אחת, והרגו במקום. התפילין נפלו על הארץ, ואני שהזדעזעתי לנוכח המראה, עוד הספקתי לנתר ממקומי, ולאסוף את התפילין ולהביאם אל הצריף. והנה הם התפילין הללו, מונחים כאן לפניך, בתוך הנרתיק הישן-נושן. אלה הם התפילין שהיו בידיו של אבא, בשעה שנרצח. ואני רוצה לשאול אותך, סיים הזקן בדבריו לפני הבחור, לאחר סיפור כל כך טראגי שהתרחש לנגד עיניי, יכולתי להניח תפילין, ולהתפלל?! הבחור היה מזועזע למשמע הדברים, אבל גם הפעם החליט שלא להישאר בלא תגובה. הוא גמר-אומר להחזיר את הזקן אל א-לוקיו, ויהי מה, והמתין לשעת כושר.

     יום אחד, בהמתנה לתפילת שחרית, היו כבר בבית הכנסת 9 זקנים, והכל המתינו לעשירי שיבוא וישלים מנין. אזר הבחור אומץ, והתדפק שוב על דלתו של הזקן, והודיע שבבית הכנסת ממתינים רק לו, ושאל האם יוכל להצטרף למניין. הזקן שלח בבחור מבט עוין, אבל מיד לאחר מכן אמר: ’ואם אבוא להתפלל, תניח לי, ולא תבקש יותר‘?! הבחור הבטיח. כאשר החל כבר הבחור להוביל את הזקן על כיסא הגלגלים שלו לעבר בית הכנסת, עלה בליבו רעיון אולי כדאי שייקח לשם גם את התפילין המונחים בחדרו של הקשיש. כשהציע זאת בפני האיש, שאל הקשיש שוב: ’ואם אניח עתה תפילין, לא תבקש ממני יותר‘?! והבחור הבטיח. הזקן עשה אתו תנאי נוסף, שיושיב אותו בקדמת בית הכנסת, כדי שיוכל לצאת ראשון, מיד בגמר התפילה...

     השניים הגיעו לבית הכנסת, הבחור סייע ביד הזקן להניח את התפילין, ויצא לביתו, תוך שהוא מבטיח לחזור מיד בתום התפילה. כשחזר, נגלה לנגד עיניו מחזה שלא ציפה לו. התפילה כבר הסתיימה, והנה הזקן יושב בכיסאו, עם דמעות בעיניו, והוא מסמן לבחור שלא יוציא אותו מבית הכנסת. גם לאחר שכל המתפללים עזבו את המקום, ביקש הזקן להישאר שם עוד ועוד, כשהוא עטור בתפילין.

     ’טוב לי ככה, טוב לי עם התפילין; אני מרגיש את עצמי קרוב לאלוקים‘, אמר, תוך שהוא גועה בבכייה. הבחור כבר ידע שמשימתו צלחה בידו. מִשֶאַך נגע הקשיש בקְצֵה המצווה, נמשך הוא אחריה כאבן שואבת, ולא יכול היה להרפות ממנה. ואכן, מאז אותה תפילה, ביקש הזקן להגיע מדי בוקר לבית הכנסת, ושהה שם זמן ממושך לאחריה, כשהוא עטור כל העת בתפילין.

     שנה תמימה חלפה. בוקר אחד מגיע הבחור לחדרו של הזקן, כדי לקחתו לבית הכנסת, ואינו מוצאו בחדרו. האחות מבשרת לו שבמהלך הלילה הוא הרגיש ברע, ונפטר. בתום ה‘שבעה‘, מתדפקת אישה על דלת ביתו של הבחור, ומציגה את עצמה כבתו של הזקן (שחזרה בתשובה שנים רבות לפני כן). ’באתי להודות לך על הימים הטובים שעשית לאבא שלי במשך כל השנה האחרונה‘, אמרה. ’מאז תום השואה, והַגיעֹו ארצה, היה אבי ממורמר בצורה יוצאת דופן. אי אפשר היה להרגיע אותו. לא היה לו יום אחד טוב בחייו. עד שבאת אתה, והצלחת בחכמתך לשכנע אותו להתפלל ולהניח תפילין, ובכך לחדש ימיו כקדם. ’ומאז, הוא נרגע. מאז שהחל להגיע לבית הכנסת, הוא הפך להיות אדם שליו ושקט, ומצא מנוחה לנפשו הסוערת. ’הרגשנו בעליל, סיפרה הבת, שהקשר שלו עם הרבש“ע התחדש באופן נמרץ ביותר. הוא התבטא בפנינו, שעתה, לאחר שהחל שוב להתפלל, הוא מרגיש את עצמו בחיקו של הקב“ה, ויכולה אני להעיד בפניך - אמרה הבת בהתרגשות - שאבא אכן חזר בתשובה‘.

     הנה לפנינו נשמה של יהודי, שבמשך כל כך הרבה שנים מחפשת את בוראה, עד שהיא מוצאת אותו, ואז היא באה אל המנוחה ואל הנחלה.

התפקיד (אפריון שלמה עלון 7 13)

     אחרי הוידוי ביום הכיפורים אנחנו אומרים: "א-לקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי , ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי. יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים , אבל לא על ידי ייסורים וחולאים רבים".

     היו כאלו תקופות יפות בעם ישראל, היתה תקופה של משה רבנו במדבר.  היתה תקופה של דוד המלך... של שלמה המלך..., היתה את תקופת השופטים,  תקופות של תנאים, רק לדמיין איזה הנאה לבוא ביום שבת לבית כנסת ולשמוע דרשה של ר' שמעון בר יוחאי, ואח"כ אוכלים סעודה שלישית עם ר' מאיר בעל הנס.  היתה תקופה של הרמב"ם והרמב"ן, ואפילו לפני 500 שנה בצפת, אם היתה שאלה היית יכול לשאול את הבית יוסף, ובליל שבת לעשות קבלת שבת עם האר"י ז"ל,  ואח"כ ללכת לשמוע דרשה מהאלשיך הקדוש. היו תקופות מדהימות!  בכל התקופות הללו הקב"ה לא שם אותי, אז למה הקב"ה שם אותי דווקא בדור הזה? בדיוק עכשיו הייתי צריך להגיע?  ודאי! אם הקב"ה לא שם אותי בדורות הקודמים זאת אומרת שלא היה לי שום תפקיד. וזאת אומרת שאם הגעתי בדור של עכשיו יש לי תפקיד...  אז מה הבעיה? שאני לא ממלא אותו! " א-לקי עד שלא נוצרתי" – למה לא נוצרתי? כי "איני כדאי". "ועכשיו שנוצרתי" – כי כבר יש לי תפקיד, "כאילו לא נוצרתי" – ריבונו של עולם אני לא ממלא את התפקיד.

     חולה נכנס לרופא, והרופא אומר לו: "לצערי המצב קשה מאוד, או שעושים לך ניתוח, או שתיקח כדורים ותסבול". אומר לו החולה: "לא מתאים לי.  אני לא רוצה לא את זה ולא את זה". זה הגיוני? יכול להיות דבר כזה ? בא בן אדם לקב"ה ואומר לו: "חטאתי!, ומה שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא ע"י ייסורים וחולאים רבים". אומר לו הקב"ה: איך אתה רוצה שאני אמחוק לך את החטאים, בשביל זה אתה חייב לסבול, או ייסורים או חולאים ... ואנחנו אומרים: נכון, אם היינו הולכים לרופא בקופת חולים, אתה צודק.  אבל לא הלכנו אליו, באנו אליך! אתה יכול!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/ 

אמרי שפר כ"ו מנחם אב ה'תשע"ה

 ביאר ה"חתם סופר". "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (יב, ה) אמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין בידו. וזה"כ "לשכנו תדרשו" באם תבקש ותדרוש להתקרב אל משכן ה' אזי מבטיחך אני "ובאת שמה" תזכה לבוא לידי כך.

     האור החיים הק' בספרו ראשון לציון אומר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברו בו זכור אזכרנו עוד, ילד אפילו כשמתלכלך מנשקים אותו, אבל גדול שמתלכלך מתרחקים ממנו, אומר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים אתה אצלי כמו ילד שעשועים. יהודי בכל מצב לא לברוח מהמציאות.

     היום ברכה וקללה, מובא בנפלאות חדשות היום ברכה זה שנותנים לך היום בעולם הזה ברכה בעד מעשיך הטובים אין זה אלא הפירות אבל הקרן קיימת לעולם וקלל"ה ראשי תיבות של ו'הקרן ק'יימת ל'ו לעולם הבא.

     הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע אמר תאמינו לי שבעל עבירה הכי גדול אם מתייחד עם הקב"ה ומנדנד שרוצה בתשובה אז מקבל כל ההשפעות הטובות.

בגדי השרד של הצאר (לוי שייקביץ)

     אבל כבד אפף את יהודי רוהטין שבאוקראינה בח"י באייר תרמ"ט, עם הסתלקות מורם ורבם, הצדיק רבי אורי לנגר, מייסד חסידות רוהטין.  החסידים פסעו אחר מיטתו ממררים בבכי. עשרים וארבע שנים נשא בעול הנהגת הציבור בענווה ובהצנעת לכת. הוא מילא את מקומו של חותנו,  רבי אברהם מסרטרטין, והליכותיו התאפיינו בניסיון להסתיר את גדולתו ככל יכולתו. כעת עזב את החסידים לאנחות, והם מיאנו להתנחם.  

     בין המלווים הרבים שהשתתפו במסע ההלוויה היה חייט, תושב העיר.  יהודי זה לא השתייך לחסידי רוהטין,  אך געה בבכי חסר מעצורים, כאילו היה תלמידו המובהק של הצדיק. הוא השמיע אנחות קטועות והשתנק בלי הרף, מחה את דמעותיו, ושב ופרץ בבכי.  התנהגותו זו משכה את תשומת ליבם של המלווים. רבים מהם הרימו גבה ותמהו בליבם לפשר הדברים. מה לחייט הפשוט ולצדיק רבי אורי,  שהסתלקותו מסִבה לחייט צער עמוק כל־כך ? לאחר שהסתיים מסע ההלוויה פנו כמה מחסידי הרבי אל החייט וביקשו לשמוע על הקשר שלו לרבי. האיש הביט בהם בעיניים אדומות מבכי ואמר: "כעת כבר מותר לי לגלות את הסוד שהיה כמוס עמדי זה שמונה שנים. איש מלבדי לא נחשף לסוד מעולם". סקרנותם של החסידים גברה. החייט נאנח קלות, ואז פתח וסיפר: "

     יודעים אתם בוודאי שאני חייט במקצועי — תופר בגדים על־פי הזמנת הלקוחות. יום אחד, לפני כשמונה שנים, נקראתי לביתו של הרבי. כשהגעתי קיבלני הרבי בסבר פנים יפות והכניסני לחדרו. הוא נעל את הדלת, כדי שאיש לא יוכל להיכנס אל החדר . "הצדיק פתח אחת ממגֵרות שולחנו,  הוציא ממנה ציור והושיטו לי.  התבוננתי בציור ונדהמתי: זה היה דיוקָנו של הצאר אלכסנדר השני, שנחשב שונא ישראל מובהק. בציור נראה הצאר במלוא הדרו, לבוש בבגדי מלכותו המפוארים. בטרם הספקתי לעכל את שמתרחש הנחית עליי הרבי את בקשתו המדהימה: ' האם תוכל לתפור בעבורי בגד מלכות כזה . ? "מעוצמת ההפתעה נעתק הדיבור מפי, אך במהרה התעשתי, הנהנתי לחיוב והודעתי לרבי כי אני מוכן ומזומן למלא את בקשתו. ארשת של שביעות רצון עלתה על פני הרבי.  הוא מסר לי את התמונה, ואני ניגשתי למלאכה, עשיתי את המדידות הדרושות והקפדתי לתפור בגדי שרד יקרים בדיוק כבגדיו של המלך, כפי שנראו בציור. " כשסיימתי לתפור את הבגדים הבאתי אותם אל ביתו של הרבי.  שוב הכניסני הרבי אל חדרו, ולמרבה פליאתי ביקשני שאלביש אותו בבגדים האלה. הרבי נכנס עמי חדר לפנים מחדר, נעל את הדלת אחרינו והתייצב מול המראה שהייתה שם. הוא ביקש ממני להביט בציור דיוקנו של הצאר, ושאלני: 'האם אכן הבגדים שתפרת בעבורי נראים כבגדיו של הצאר?'. 'כן', עניתי לרבי ברעד. " לפתע נשתנה גון פניו של הרבי. הן האדימו כאש להבה ולמראהו נפלו עליי פחד וחרדה. רעדתי בכל גופי מן המחזה, עד שחששתי לעמוד בד'  אמותיו של הרבי הקדוש, שנראה באותה שעה כמו בעת עבודת הקודש שלו בימים הנוראים — כולו אחוז שרעפי קודש שלא מן העולם הזה. " פתאום נטל הרבי את מקלו בידו והניפו בחדות למעלה, סמוך לפניו,  עד שניבט בחזרה מן הראי. הרבי הניע את ידיו בעוצמה, עצם את עיניו בחוזקה, וכשדמעות החלו לזלוג מהן החל לקרוא בדבקות גדולה: 'כן יאבדו כל אויביך השם!'" . "באותו רגע", המשיך החייט וסיפר ברטט לחסידים המשתאים, "לא הבנתי כלל את המתרחש. איזה שיג ושיח יש לי עם ענייניו השמימיים של הרבי?... אולם גם בהבנתי הדלה קלטתי שדבר־מה טמיר ונשגב מתרחש כאן. קדושת המעמד ובכיו של הרבי סחפו גם אותי ופרצתי בבכי. " כעבור כמה רגעים סיים הרבי את המחזה ונראה היה כי סערת הרגשות הגדולה שאחזה בו שקעה ובמקומה עלתה על פניו ארשת רגועה. הוא פנה אליי ופקד עליי שלא לגלות את מה שאירע לשום ילוד אישה. " כעבור כמה ימים", המשיך החייט וסיפר, "הגיעה השמועה המסעירה — חבורת מהפכנים התנקשה בחייו של הצאר האכזר. " מיד קישרתי בין המאורע המופלא בבית הרבי, שבו חזיתי, ובין ההתנקשות בחייו של הצאר, אך מובן שלא המריתי את פקודת הרבי ולא גיליתי על כך לאיש. אולם עתה, לאחר שהרבי נסתלק לבית עולמו, כמדומני שהגיעה העת לספר את נפלאותיו. " עכשיו מבינים אתם מדוע אני מבכה את לכתו של רועה ישראל זה מקרבנו? הלוא איש אלוקים קדוש זה הושיע את כל עם ישראל!"

     נפעמו החסידים למשמע הדברים . כמה ממקורבי הרבי ביקשו לאַמת את נכונות דבריו של החייט, וסרו במהרה לביתו של הרבי. הם פשפשו בארונותיו ולפתע מצאו את בגדי השרד המלכותיים, החיקוי המדויק של בגדי הצאר — בדיוק כפי שתיאר החייט... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר כ"ט סיון ה'תשע"ה

 הבעל שם טוב הקדוש אומר: אדם חי שבעים שנה, ולו כדי שייטיב ליהודי פעם אחת בלבד.

     הרה"ק רבי ברוך ממזבוז אומר: זהירים הם, בני אדם, שלא לבלוע נמלה חיה, מדוע אין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי?

     ואת אשר יבחר בו יקריב אליו (טז, ה). הקשה הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א, מפני מה לא תיקנו חז"ל לכוהנים שיברכו בכל יום 'שעשני כהן', וכדרך שתקנו לברך בכל יום 'שלא עשני גוי' 'שלא עשני עבד' ו'שלא עשני אישה'. ותירץ החידושי הרי"ם, על פי דברי המדרש האומר, כי עד לחטא העגל היו כל ישראל ראויים לכהונה, ורק לאחר חטא העגל ניטלה מהם הכהונה וניתנה לכוהנים, אשר היו מבני שבט לוי שלא חטא בעגל. נמצא, כי אם היו מברכים בכל יום על בחירתם ככוהנים, הרי בכך היו מתכבדים בקלון כלל ישראל, אשר הפסידו את הכהונה בחטא העגל, וכדי שלא יבואו לידי כך, העדיפו חז"ל שלא לתקן ברכה על דבר זה.

     וייקח קרח. החתם סופר מסביר את עניין השאלה של קרח ששאל בית מלא ספרים חייב במזוזה וכו'. והנה אפילו יתנהג כמלאך ויהיה כל תוכו כמלאך אפילו הכי אם לא ישמור פתחי פיו לא שווה, וזהו בית מלא ספרים אפילו שהאדם מלא בספרים אבל אם על הפתח אין מזוזה פירוש הפה לא שמור, אז לא שווה כלום.

הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל הידוע בכינויו הרבי מליובאוויטש:

     נולד - ב י"א ניסן ה'תרס"ב (1902) בעיר מיקולאייב, אוקראינה, נפטר ב-ג' בתמוז תשנ"ד (1994), למעלה משנתיים לאחר שלקה באירוע מוחי ז"כ ( באדר ת 'א שנ"ב 1992), ולאחר שהיה שרוי        בתרדמת במשך שלושה חודשים . חי כ- 92 שנים. נטמן ליד חמיו בניו יורק, בבית הקברות היהודי " מונטיפיורי בקווינס . השביעי בשושלת אדמו"רי חב''ד , עמד בראש חסידות חב''ד משנת תש"א (1951) ועד לפטירתו בשנת תשנ"ד (1994). הוכתר רק לאחר שנה מפטירת חמיו שעמד בראש חסידות חב"ד. עסק גם בקבלה מנקודת המבט החסידית. בנוסף לעובדת היותו חתנו של אדמו''ר השישי של חב''ד , הוא גם דור חמישי, בן אחרי , בן לרבי מנחם מנדל שניאורסון ("הצמח צדק"), שהוא השלישי בשושלת רבני חב''ד , והוא הרבי השביעי בשושלת הרבנים שבראש חסידות חב''ד. השאיר אחריו מורשת של אהבת ישראל והפצת יהדות מתוך מסירות נפש, שממשיכה לתת פירות גם היום. אחת מגולות הכותרת הוא מפעל השליחות של תנועת חב"ד, שמונה למעלה מ- 3,000 שליחים בכל רחבי העולם . רבים פנו אליו ונושעו. בעל רוח- הקודש. מלומד בניסים.

      אביו: 'ר לוי יצחק (הרב הראשי של העיר יקטרינוסלב בשנים ת רס"ז ת- רצ"ט [1907-1939]) אמו: מרת חנה (בתו של רבה של מיקולאייב , ר' מאיר שלמה ינובסקי). אשתו: מרת חיה מושקא (בתו של האדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסון). מספריו: •אוצר הרבי • ועד הנחות בלשון הקודש • שיחות קודש •אגרות קודש •תשובות וביאורים • רשימת המנורה "• שניים אוחזים בטלית • " הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים • ליקוטי שיחות •עניינה של תורת החסידות • תורת מנחם - התוועדויות .

     בימי ראשון הרב נהג לקבל אליו המוני מאמינים ושאינם מאמינים מכל קצוות העולם. הרב עמד על רגליו כל היום. לכולם הקשיב בסבלנות וקיבל את בקשותיהם ולסיום אף העניק שטר אחד או יותר של דולר הצדקה המפורסם שלו. הוא כאילו הרגיש את האנשים, ידע בדיוק. לפעמים, כשעמדו מולו נרגשים בלי יכולת לדבר, קיבלו ממנו תשובות לפי סדר השאלות שעמדו להציג לו. הוא ידע מה נפשם מבקשת, והכול בענווה, באהבה גדולה לכלל ישראל ומתוך אמון באדם. ההנחיות שנתן תמיד הסתברו כנכונות, העידוד שנסך היה הבטחה לטוב שקוימה. הוא אהב כל אחד, ופעם, כשנשאל , כיצד הוא לא מתעייף, בגילו המבוגר,  לעמוד על הרגליים במשך שעות ולפגוש את כל אלה שעברו לפניו, השיב בפשטות : "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים, וכל יהודי הוא יהלום.

     מספרת הגב' ג'ייקובס מברוקלין: "ב"ה, יש לי בלי עין-הרע משפחה מרובת ילדים. כשנולדה בתי השישית היא התפתחה ב"ה כמו כל ילד . והייתה לנו ממנה הרבה נחת, אך כשהגיעה לגיל שבעה חודשים הבחנתי , שחדלה להתפתח. הדבר הדאיג מאוד אותי ואת בעלי והתחלנו לפנות למומחים ובעיקר לרופאים נירולוגיים, אך כולם לא מצאו בילדה שום דבר מיוחד , שניתן לטפל בו כדי לחדש את ההתפתחות. נסענו עם הילדה גם לבתי-רפואה מחוץ לעיר בציפייה לקבל ממצאים ברורים, אך גם באלה לא קיבלנו שום אבחנה -חד משמעית באשר למצבה של בתי.  נעשיתי עצבנית ומתוחה. כנראה ראו עליי את המתח, כי באחד מבתי-הרפואה שהגענו אליהם הרופאים אמרו , שחבל להרוס חיי משפחה בגלל ילדה אחת, והציעו לנו להכניס אותה למוסד ולבוא לבקר אותה אחת לכמה ימים או שבועות, מובן, שדחינו מיד את ההצעה, אך לא התייאשנו.

     ידידים ובהם גם רופאים אמרו לנו , שבניו-יורק קיימות מרפאות מיוחדות לטיפול בילדים כאלה תוך ניסיון לשקמם, וכיוון שהממשלה עוזרת במימון הטיפולים הללו, כדאי לנסות. פנינו לאחת המרפאות הללו, וכעבור מספר שבועות הסתיימו ההליכים הבירוקרטיים, ונקבע תאריך לקבלת הילדה. בעלי הוא יהודי חסידי, ובמשך הזמן הלך לבקש את ברכתם של הרבה אדמו"רים וגדולי ישראל. בינתיים החלה בתי לקבל את הטיפול במרפאה בניו-יורק , וראינו אמנם שינוי מסוים בהתנהגותה אבל הבת עדיין הייתה רחוקה מלהיות ילדה רגילה, והרגשנו, שאנחנו מאבדים את הקשר עמה בכל יום שעובר.

     באחד הביקורים אצל הילדה גיליתי אצלה מיחוש חדש הקיים למיטב ידיעתי רק אצל ילדים אוטיסטיים - והפעם הייתי ממש אובדת-עצות.  הבנתי , שאם הילדה אוטיסטית לא עלינו, אין למחלה תרופה דרך הטבע . ובכל-זאת, לא קיבלתי את הדין. צעקתי לבעלי, שחייבים להפוך עולמות ולראות מה נשאר עדיין לעשות, ובעלי אמר, שלא נותרה שום ברירה אחרת אלה ללכת לרבי מליובאוויטש ולבקש ממנו ברכה. דבר שנמנע מלעשותו עד היום כי היינו משויכים לחסידות אחרת.

     התברר שהרב לא מקבל אנשים ליחידות כבר שנים, והדבר היחיד, שניתן לעשות הוא לעמוד בתור לחלוקת הדולרים ולקבל את ברכתו. החלטנו שזה הדבר שיש לעשות, וכבר ביום ראשון הקרוב בעלי הלך -ל 770 ונעמד בתור לחלוקת הדולרים. הדבר היה לפני החגים והיו המון אורחים. אח''כ בעלי סיפר שמראה התור הארוך דכדך אותו. הוא הבחין, שכל אחד שמגיע לרבי נמצא ליד הרבי בערך שנייה אחת, מקבל דולר וממהר לעזוב את המקום, ומובן שהדבר לא עודד את רוחו, אך בעלי החליט, ששווה לשמוע מהרבי אפילו את הברכה, שהרבי נותן לכל אחד  כעבור שעות של עמידה בתור בעלי מצא את עצמו עומד ליד הרבי, והנה הרבי שואל אותו מיד "האם מישהו חולה? " ובעלי שהשתומם מרוח הקודש של הרבי, ענה: "ילדה שלי". נתן הרבי לבעלי שני דולרים ואמר לו: ''תן לה דולר אחד ביד אחת ועוד דולר ביד השנייה, שתשים בצדקה, ותהיה לה רפואה שלמה". מובן , שבעלי נסע מיד הביתה ועשה מיד כהוראת הרבי, ולא ייאמן ! תוך שבוע הילדה החלימה וחזרה להיות כאחד הילדים. כיום היא לומדת ב"בית-יעקב" וב"ה מדברת ומשתוללת כמו כל ילדה בגילה .

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/