אמרי שפר ג' אב ה'תשע"ו

 

אדם בעל עין אחת בוכה כמו מי שיש לו שתיים.(פתגמים אפריקניים(

    החיים שלנו הם לא עניין טכני ותאורטי בלבד. הניסיון המעשי הוא העיקר. הדברים שאנו עוברים והרגשות שאנו מקבלים הם אלו שמעצבים אותנו. כל אותן חוויות שעברנו הביאו אותנו למקום המיוחד שלנו כעת.

     ה"חפץ חיים" שואל , מדוע כתוב 'הפורץ גדר ינשכנו נחש ', למה דוקא נחש ולא אריה או דב?  ומתרץ שכשאריה נושך מיד רואים את זה וקוראים מהר לאמבולנס, אבל כשהנחש נושך לא רואים ולא מרגישים כלום ופתאום הוא נופל ומאבד את ההכרה.

    ה' בורא את הרוח והאדם את המצב.

אם הייתי 'אויבער חכם' – הייתי מפסיד!  [אדרבה תן בלבנו[

     באחת הפעמים, לאחר שחזר הרב מפוניבז' מחו"ל, הוא נעמד על יד הבימה בישיבה, הוציא מכיסו צ'ק גדול, הראה אותו לבחורים ואמר, בואו ואספר לכם את סיפורו של הצ'ק הזה:

     הסתובבתי בפרנקפורט לצורך גיוס כספים. הלכתי לשטיבלך ועברתי מאיש לאיש לבקש את נדבתו. והנה ניגש אלי יהודי,  רבי יעקב רוזנהיים, ואומר לי שאין זה 'כבוד התורה' לאסוף כספים בצורה שכזאת. הוא הזמין אותי לחדרו, ובנוכחותי הזמין לי תור אצל גבירים, עשירים, כמנהגם של רבנים חשובים ולא כמו איזה שנורר. הוא טלפן לאחד העשירים ואמר לו כי הפוניבז'ער רב נמצא כאן, וכי הוא מעוניין להיפגש עמו. העשיר אמר כי הוא יוצא מהעיר למחרת בבוקר ברככת שיוצאת בשעה שמונה, והוא מסכים שהרב יחכה לו ברציף בשעה רבע לשמונה.  למחרת, מספר הרב מפוניבז', התעוררתי קצת מאוחר, ונוכחתי לדעת כי אם אלך להתפלל בציבור לא אספיק להגיע לרציף הרכבת בזמן. אמרתי לעצמי: 'הן הגעתי לכאן לאסוף כספים ולא למען עצמי. אני אוסף לצרכי תורה, תורה דרבים, אתפלל פעם אחת ביחידות. אך מיד אמרתי לעצמי: 'לא יתכן שאפסיד בגלל זה תפילה בציבור! עוד לא נולד אדם שנגרם לו נזק מכיוון ששמע בקולו של הקב"ה'! והלכתי להתפלל בציבור.

     סיימתי להתפלל בשעה שמונה וחצי! לא היה כל טעם ללכת לרציף...  החלטתי, בכל זאת, לעשות השתדלות, הלכתי לרציף הגעתי בשעה שמונה וארבעים... לא עברו יותר משלוש דקות, והנה העשיר מגיע במרוצה, ובעודו מתנשף, החל להתנצל בפני על האיחור, והסביר כי אחר את הרכבת של השעה שמונה והוא נוסע אפוא, ברכבת של השעה תשע. הוא הוציא מכיסו צ'ק ., ורשם עליו סכום שמספיק לישיבת פוניבז' לחצי שנה... "זהו הצ'ק שאתם רואים כאן לפניכם" אמר הרב. והוא הוסיף ואמר: "לא באתי להראות לכם את הצ'ק כדי להראות שלא הפסדתי מתפילה בצבור! זה דבר פשוט, אין צורך להראותו! באתי רק לספר כי אם הייתי 'אויבער חכם', מתפלל ביחידות כדי להגיע לרציף ברבע לשמונה, הייתי ממתין שם מקסימום עד שמונה,  עד יציאת הרכבת, ולאחר מכן עוזב את המקום! פשיטא שלא הייתי מחכה שם עד רבע לתשע! הייתי אומר לעצמי שבוודאי חלו שינויים בתוכניותיו של העשיר, והייתי חוזר לכאן בלי הצ'ק הזה"...

"     בטח בה' ועשה טוב" – אדם שחי באמונה ובביטחון בה',  יודע כי רק ה' מנהל את העולם, יכול לחיות חיים מאושרים,  חיים של עשיית טוב, מתוך ידיעה ברורה כי הוא לא ירוויח כלום אם הוא יהיה "אויבער חכם" וירוץ, ויריב, ויתקוטט, ויתמרן, וישתגע, ויעשה ככה, ולא יעשה ככה... "בטח בה' ועשה טוב"! נסיים בדבר הרשב"א שמבאר את דברי הגמ' במסכת ברכות [י':] שבתפילת שמונה עשרה צריך המתפלל לכוון את רגליו,  ולהעמידן צמודות זו לזו, שבזה בא האדם לרמוז כי מבחינתו הוא לא מסוגל לעשות כלום! רגליו כבולות, קשורות! אין בידיו לקרב את המועיל ולא להרחיק את המזיק, אלא הכל מידיו של הקב"ה]

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר א' אב ה'תשע"ו

 

  אדם מאמין חייב לקחת את אמונתו ולהביאה לידי מעשה, מדגיש הגר"ש שבדרון. אדם ש'אומר' בכל הזדמנות אני מאמין בה' ושומר תורה ומצוות,  אבל באותה מידה אני גם מאמין בדברים הסותרים את עיקרי האמונה היהודית, סופו של דבר שהדעות הסותרות עלולות להביא ל"קצר חשמלי" בנפשו, והוא פשוט יכול "להישרף"

     אדם מוכן לעזור למי שבמצוקה, אבל אם לשני טוב והוא נמצא ברווחה כלכלית - בשום פנים ואופן לא מוכנים.

     אדם מישראל צריך לנהוג בדרך הממוצעת, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות. אסור להפריז בנטייה לצד כלשהו. כשם שהרשע עלול מצד טבעו לעבור על 'לא תגרעו', כך הצדיק עלול לעבור על 'לא תוסיפו' ולהחריב את העולם בצדקותו. (עיטורי תורה)

      "אדם מרגיש שלם כאשר צרכיו באים על סיפוקם והוא נהנה מבריאות, ממזון מדיור וממרחץ. (הרמב"ם - מורה נבוכים)

     אדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו. (פרקי אבות)

     אדם נעשה חכם רק כשהוא לומד לקח ממה שעשה כשהיה טיפש.

     אדם עניו הוא אדם שחיי בהכרה מוחלטת את הידיעה ש'אין עוד מלבדו'!

     אדם צמא זה אדם שיש לו חוסר. והחידוש הגדול הוא שהוא חייב לפעול כדי לרוות את צמאונו. במים זה ענין מוחשי ולא צריך הרבה הסברים, אך בדברים האחרים שנמשלו למים לא תמיד מבינים את זה. וזה החידוש הגדול של ישעיה. להבין שחסר לנו, להבין שחסרים אנחנו ולא להשאר תקועים עם עצם הידיעה אלא חייבים לבצע פעולות מעשיות כדי לתקן את מעשינו.

הכומר מחסידי אומות העולם שרצה להיקבר בכל מחיר בקבר ישראל "ּתָמֹת נַפשִי מֹות ישָרִים ּותהִי אַחֲרִיתִי ּכָמֹהּו'' (במדבר כ"ג י)'(מתוך ברכי נפשי, קדושים)

     הסיפור דלהלן הועבר אלינו על ידי תלמיד חכם המתגורר בירושלים,  ששמע את הדברים מיהודי יקר, מתושביה הנכבדים של שכונת 'גוש 80 ,' הנמנה על המתפללים הקבועים בישיבת בריסק, וממתנדבי החברא קדישא בירושלים.

     בשיחה אקראית שניהלתי עם איש החברא קדישא, מספר התלמיד חכם, אמר לי הלה שיש לו ידידות קרובה עם כומר שוויצרי אחד. תוך כדי כך החל איש החברא קדישא לגולל בפניי את סיפור חייו, ותיאר מה עבר עליו בשואה האיומה. דע לך, אמר, כומר זה הינו יוצא דופן משאר הגויים שהכרתי, והוא מחסידי אומות העולם ממש.  בניגוד לנוצרים רבים, וכמרים במיוחד, שנטלו חלק נכבד בחורבן היהדות בשואה, והוכיחו את כוחם בשנאת עולם לעם עולם, הכומר שעליו אני מדבר- התנגד לשנאה זו בכל כוחו, וגם היה שותף אישי בהצלתי. הוא דיבר תמיד על השקר הגדול של הנצרות בימי השואה, ואמר שהוא מאמין גמור בדת ישראל, אומר איש החברא קדישא.  האיש סיפר שמאחר שהכומר ההוא היה שותף בהצלתו, הוא חש לו הכרת הטוב ושומר איתו קשר עד עצם היום הזה. 'עד כדי כך מגיעים הדברים שלפעמים כאשר הוא מגיע לארץ ישראל, הוא מבקרני בביתי.

     בשלב זה נעצר המספר קמעה, ונראה כמהרהר, ואחר כך הוסיף: אספר לך סיפור מעניין שאירע לי איתו לאחרונה. כומר זה, ביודעו את האמת,  חשקה נפשו להיקבר בקבר ישראל. הוא שלח לי מסמך של צוואה שבו הוא מודיע על וויתור מראש בקבורה של הכנסייה, ורצונו ובקשתו להיקבר בקבר ישראל, ובקשתו שטוחה לפני שאדאג למימוש הצוואה.  עמדתי נבוך, ולא ידעתי מה לעשות, שהרי ההלכה היא שאין קוברין עכו"ם אצל ישראל, וברור שלא מצאתי שום צד להקל בדבר. אך מאידך גיסא עומד כאן חסיד אומות העולם ומבקש בקשה.  נכנסתי אל מרן הגרי"ש אלישיב והצעתי בפניו את הדברים. פשוט וברור שלמרות שתיארתי בפני מרן את חסידותו של הגוי הלזה, ועד כמה סייע ליהודים, פסק ואמר שאין כל היתר לקוברו אצל יהודים, אבל,  הוסיף הגרי"ש אלישיב, תסביר לו שאין זו מחמת שנאה, אלא ממניעים הלכתיים גרידא, וכך עשיתי.

     הגוי הבין את הדברים, ואמר שדווקא משום שמעריך מאוד את היהדות,  הוא מבין שיש דברים שאי אפשר לשנות בה. והנה לאחר זמן הוא מתקשר אלי שנית, ובפיו הצעה. 'כיון שאי אפשר לקבור אותי ליד יהודים יש לי רעיון', אמר. 'אני אצווה לשרוף את גופי לאחר שאמות, ויצררו את אפרי בתוך צלוחית, ואולי את זה כן יהיה מותר לקבור ליד יהודים והיה זה שכרי...  ניגשתי שוב אל מרן הגרי"ש, שחייך ואמר שאין מה לעשות, וגם באופן זה אי אפשר לקוברו בקבר ישראל. התקשרתי אל הכומר, ומסרתי לו את הדברים כהוויתם, והבעתי בפניו את צערי על כך שעצה זו עדיין לא מהווה פתרון, ואי אפשר למלא את בקשתו, עד כאן הסיפור כפי שהתרחש במציאות.  התעוררות גדולה הייתה לי מהסיפור הנ"ל, אומר הת"ח הירושלמי, שהעביר לי את הדברים. עד כמה עלינו להודות ולהלל שאנחנו יהודים! הנה הגוי ההוא, למרות היותו מחסידי אומות העולם, בכל זאת אין לו בשום אופן הזכות אפילו להקבר בקבר ישראל, ואפילו בתור אפר.  ואילו אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, זכינו אף לחיות בקרב ישראל כל ימי חיינו! התגדלנו בבתי המדרשות, על ברכי התלמידי חכמים, והעשרנו את נפשנו בתורה וביראה. כמה מאושרים אנחנו! על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שקרבנו לפני הר סיני - - -

השידוך בצחוק שנעשה רציני (פניני בית לוי, גליון 390)

     מרדכי או כפי שקראו לו ידידיו, מוטל, היה מתמיד גדול. הוא למד בישיבה ולמד בחשק רב, מבלי להסתכל על השנים החולפות במהירות. הוא כבר לא היה בחור צעיר ושנים לא מעטות עברו עליו מאז שנכנס לתחילת הכלל של ”בן י“ח לחופה''.

     פעם אחת קרא אליו ראש הישיבה את מוטל ואמר לו כי הגיע הזמן לעשות משהו למען שידוך הגון. מוטל הצטדק, באומרו, כי אין לו אף אחד מי שיתעניין בגורלו וידאג לו, כי הוא עני מרוד ואינו מתאר לעצמו מי ירצה בו בתור חתן לבתו. אולם ראש הישיבה לא קיבל התירוצים הללו ואמר לו שחייבים לעסוק בחיפוש אחר שידוך ויעץ למוטל לצאת לעולם הגדול ולקחת את הענינים בידיים. הוא גם בירך אותו כי ה‘ יזמן לו זיווג הגון. 

     יצא אפוא מוטל לעולם הרחב. הוא נדד מכפר לכפר ומעיר לעיירה.  כיוון שלא הייתה לו פרוטה שחוקה הוא נאלץ ללון ב“הכנסות אורחים“ ולהיות סמוך על שלחן נדיבים. מצוות הכנסת אורחים היא מצווה גדולה ועל כן קיבלו את הבחור שלנו בסבר פנים יפות בכל בית שעל דלתו התדפק, נתנו לו לאכול לשובע ואף כסף להמשך דרכו. 

     פעם אחת הגיע מוטל לעיירה אחת, כשהוא רעב כהוגן . הוא נעצר ליד בית מהודר, שנראה היה בעליל, כי דייריו אמידים למדי, והתדפק על הדלת. פתחה לו משרתת שאמרה, כי בעלי הבית אינם, אך היא רואה כי הוא לא אכל מזמן ולכן ייכנס נא למטבח וישבור את רעבונו.  מוטל נכנס למטבח, וישב באשר הורו לו לשבת. הטבחית עמדה באמצע הכנת הארוחה ואתה יחד עברו עוד כמה משרתים ומשרתות.  במטבח שררה אוירה עליזה: כל העובדים היו במצב רוח מרומם וקיבלו את ההלך הצעיר בסבר פנים יפות, כאילו היה אורח חשוב.  תוך שכיבדו אותו באוכל ומשקה, ניהלו אתו אנשי הבית שיחת חולין והוא השיב בתמימות על שאלותיהם המתחכמות עד מהרה הגיעו למסקנה, כי לפניהם בחור שאינו מן החכמים הגדולים ואחד מהם החליט לחמוד עמו לצון. הוא שאל את מוטל אם הוא נשוי ויש לו ילדים או שמא הוא עדיין רווק. וכאשר מוטל השיב מה שהשיב, שאלוהו אם מוכן הוא להשתדך. – מדוע לא? השיב מוטל בתמימות.  אם כן, הרי זה מצוין – אמר לו הלץ הראשי – הנה לבעל הבית שלנו בת יחידה, בחורה יהודיה מצוינת בכל המעלות, אולי אתה רוצה, ר‘ מוטל, שנדבר אתה בעניין השידוך אתך? מדוע לא? נתן מוטל את הסכמתו מניה וביה. כולם שמחו להצעה ה“נכונה“ והסכימו כי יש לעשות מעשה.  הלכו אפוא אחדים מהמשרתים אל חדרה של הנערה ושאלוה אם מוכנה היא ליטול חלק ב“משחק“ המרתק“ היא הסכימה ברוח טובה ו“שלוחי המצווה“ חזרו למטבח במצב רוח חגיגי ואיחלו ל“חתן המיועד“ מזל טוב מקרב לב.  אפשר כבר לכתוב ”תנאים“ באו והודיעו לו בצהלה – האם אתה יודע איך כותבים ”תנאים“? – שאלו את הבחור התמים והוא הניע בראשו לאות הן.  מיד הביאו עט, דיו ונייר ומוטל כתב את ה“תנאים“. שניים מן המשרתים חתמו כעדים. לאחר מכן שברו צלחת, כנהוג, ושוב איחלו ל“חתן – כלה“ מזל טוב. מצב הרוח היה לעילא ולעילא . השלב הבא היה העמדת חופה. הליצנים לא הסתפקו ב“תנאים“, אלא העמידו ארבעה כלונסאות ועליהם מפת שולחן. למוטל לא הייתה טבעת במה לקדש את ”כלתו“, לכן ביקש אותה, שתתן לו את הטבעת שלה, במתנה. היא עשתה כן ומוטל קידש אותה ”כדת וכדין“ בטבעת שקיבל במתנה ... כאשר המשחק הגיע לשלב כה ”מתקדם“, הודיעו אנשי המטבח למוטל המופתע כי הגיע הזמן שילך הביתה. וכי מדוע זה עלי ללכת עתה? שאל מוטל בתמימות אמיתית – הרי עכשיו אני חתנו של בעל הבית !? חבורת הליצנים צחקה לו בפנים, אולם כאשר ראו כי הוא מתכוון לדבריו ברצינות, נתמלאו עליו כעס והשליכוהו מן הבית.  מוטל, שלא ידע ”חוכמות“, התיישב על מפתן הבית, וחיכה לבואו של ”חותנו“, הלא הוא בעל הבית, אבי ”אשתו“, שאותה הוא קידש קודם לכן.

     לעת ערב הגיע בעל הבית ומוטל קידם אותו בברכת ”ערב טוב,  מחותן“ ! מי אתה? האם יצאת מדעתך?! – שאל הגביר את מוטל בכעס מהול בסקרנות. אולם מוטל לא נשאר חייב מענה. הוא הסביר לו בפרוטרוט מרגיז את אשר אירע בביתו, כאשר הוא נעדר ממנו.  השידוך בצחוק שנעשה רציני הגביר נתקף חרדה גדולה. הוא קרא למוטל להיכנס הביתה ורץ ישר אל בתו, כדי לברר אצלה את אשר קרה. לאחר מכן חזר אל מוטל ואמר לו: ”לאיש אל ייוודע את אשר נעשה כאן. קח לך 20 רובל ונלך אל הרב, כדי שיסדר גט תכף ומיד“ הוא הוסיף כי בצורה כזו יישמר כל העניין בסוד כמוס ואיש לא יידע שמוטל נפל קרבן למהתלה וממילא לא יזיק לו הדבר לשידוך...  מוטל סירב בעדינות אך בתוקף לקחת את הכסף, הוא אמר כי אין יכול להחליט על הדבר הזה לבדו וכי עליו להתייעץ עם ראש הישיבה שלו. אם הגביר רוצה, יכול לבוא עמו אל ראש הישיבה שלו וכאשר הוא יפסוק, כך ייעשה. לגביר לא נותרה ברירה. הוא ציווה לרתום סוסים לעגלה ודהר אל עירו של מוטל, כדי להתייצב בפני ראש הישיבה, הגביר שמע את שמעו של ראש הישיבה וידע כי הוא איש חכם וצדיק. היה אפוא בטוח, כי ראש הישיבה יחליק את העניין בצורה כלשהי.  לאחר ששמע מה שקרה, שקע ראש הישיבה בהרהורים, ולבסוף אמר: על הגביר, ה“מחותן“ בעל כורחו, לתת למוטל סך 3000 רובל ולאחר מכן לחכות חצי שנה. אם בתום תקופה זו, יעמדו ה“מחותן“ ובתו על דעתם כי הם רוצים גט, ישמש הסכום כפיצוי למוטל על ביטול השידוך. לעומת זאת, אם יאותו לקיים את השידוך, יהיה הסכום לנדוניה לזוג הצעיר, הגביר לא היה שבע-רצון מפסק דינו של ראש הישיבה, אולם לא הייתה לו בריריה, כי הרי הסכים מראש לקבל מה שייאמר לו. הוא השליש אפוא את הסכום אצל ראש הישיבה ואמר כי בעוד ששה חודשים יבוא יחד עם בתו, לקבל את הגט...

     לאחר שהגביר נסע לדרכו, אמר ראש הישיבה למוטל כי יישאר אצלו בבית וימשיך בלימודיו כמקודם. לרבנית הוא אמר לתת למוטל לאכול כל טוב שאפשר להשיג בכסף, במיוחד מאכלים מזינים, שישנו את צורתו החיצונית מן הקצה אל הקצה.  משעברו חמישה חדשים וביקורו של הגביר ובתו נעשה אקטואלי – הורה ראש הישיבה למוטל להזמין אצל החייט חליפת בגדים משובחת, מהסוג שלובשים אברכים חשובים, הסמוכים על שולחן חותניהם העשירים. ואכן, כאשר החליפה הושלמה ומוטל נכנס אל ראש הישיבה כשהוא לבוש בה ועל ראשו מגבעת חדשה ועל רגליו זוג מגפיים חדשות – הוא נראה כה יפה, שאפילו ראש הישיבה לא הכירו, לא היה זה אותו מוטל שחיזר על הפתחים, אותו בחור חיוור ורזה, העטוף קרעים – אלא ”אברך משי“ בעל הדרת פנים, שהשכינה שורה עליו.

     בתאריך הקבוע הופיע הגביר, בלווית בתו, בהיכנסם לבית ראש הישיבה, פגשו שם אברך מהודר-מראה, שעשה עליהם רושם גדול.  הם מהרו להיכנס אל ראש הישיבה, כדי להסדיר את עניין הגט מה שיותר מהר.  ראש הישיבה שאל את הגביר, אם אמנם נחושה החלטתו לבצע את הגט. הוא השיב בהחלטיות, באומרו כי אין הוא גביר, בעל בעמיו,  מכובד על כל שכניו – יכול להרשות לעצמו חתן כמו הבחור העני והפשוט, ששמו מוטל“. הלא כל השומע יצחק לי על ”שידוך“ לא יוצלח זה“ – אמר הגביר. ”וכיצד היה מוצא חן בעינכם אותו בחור היושב בביתי, שראיתם אותו בוודאי בהיכנסם כאן?“ – שאל ראש הישיבה. ”הוא תלמיד חכם גדול וגם בעל אמצעים: יש לו כמעט 3000 רובל מוזמנים!?“ ” זה היה מוצא חן בעיני בהחלט!“ – אמר הגביר ופנה אל בתו בשאלה,  מה היא הייתה אומרת להצעה שכזו.  הבת, רחל, הסמיקה והשפילה את עיניה, ניכר היה כי הסכמתה להצעה כזו נתונה מראש. ראש הישיבה קם ממקומו, ניגש אל הדלת וקרא: ”ר‘ מרדכי, בבקשה להיכנס פנימה !“ מוטל נכנס ונתן ”שלום עליכם“ לחותנו. הגביר ובתו נרעשו ונבוכו מפגישה בלתי צפויה זו. הם לא רצו להאמין למראה עיניהם, כי לפניהם עומד אותו מוטל בכבודו ובעצמו.  שוב לא היה מדובר בגט כלל, הגביר היה מרוצה ביותר מחתן שכזה ולא פחות ממנו הייתה מרוצה רחל‘ה, הכלה הנאה, בתו היחידה של הגביר. ” זאת תהיה חתונה שידברו עליה!“ – אמר הגביר בשמחה רבה ומיד הזמין את ראש הישיבה שיאות לבוא ולהיות ה“מסדר קידושין“ בחתונה. ”שתהיה בשעה טובה ומוצלחת? אמר ראש הישיבה וביקש את הרבנית להעמיד על השלחן כיבוד ומשקה, כדי שהמחותנים ירימו כוסית וישתו ”לחיים''.

     החתונה נעשתה ברוב פאר וראש הישיבה נשא דרשה, בה הפליג בשבחו של החתן ודיבר על דרכי ההשגחה שסיבבה את העניין, עד ששידוך מוצלח זה, שהתחיל ”בצחוק“, כביכול, יצא אל הפועל.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע,"מסעי"ה'תשע"ו

אמרי שפר כ"ט תמוז ה'תשע"ו

 

 אדם לומד מסביבתו, אפילו אם אינו מתכון לזה.

אדם לעולם לא יוכל לחצות את אותו נהר פעמיים. וכל כך, למה!? ראשית, כי המים כבר אינם אותם מים. ושנית, לאחר חציית הנהר הראשונה, זה כבר לא אותו אדם. הוא בוגר יותר ומנוסה יותר. וכך במהלך מסע חיינו, אנו מתבגרים וצוברים עוד ועוד ניסיון ולקח (הפילוסוף היווני הֶרַקְלִיטוּס)

 אם יש עני שמטריד רבות את המתפללים בצורה לא מכובדת  ]קצת בעזות] יש לבדוק אחריו,

אם הוא אכן עני שהרי שלמה המלך אמר)משלי יח כג( ' תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת' , ואם הוא נוהג קצת בעזות,  יש מקום לחוש שמא אינו עני. 

 אנו מתפללים כל שבת (נוסח אשכנז) שיהיה לנו 'זרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא' פירוש: שיהיה לנו זרע שלא יפסיק ולא יתבטל מדברי תורה. והנה לכאורה דבר זה תלוי בבחירתם החופשית של הבנים? אלא שתפילת האב על בניו יש בכוחה לסייע בבניו לבחור בדרך של דביקות בדרך ה' ושקדנות בתורה.

'בדרך שרוצה אדם לילך מוליכין אותו'

     מסופר במדרש רבה (ויקרא י"ב, ס"ו) מעשה באחד שהיה מורגל מאוד בשתיית יין ובשכרות עד שהיה מוכר את כלי ביתו ושותה בהם יין, אמרו בניו אחד לשני, באופן כזה לא ישאיר לנו אבינו שום רכוש,  מה עשו, השקו אותו יין עד שהשתכר, לקחו אותו והוציאוהו מחוץ לעיר ושמוהו במערה המוכנת לקבור בה מתים, וכוונתם בזה הייתה כשיתעורר ויראה היכן נמצא, זה יזכירו לשוב מדרכו הרעה, השאירוהו שם והלכו להם לביתם והוא נשאר שוכב במערה ישן בשכרותו.

     והנה אירע דבר פלא בדיוק באותו מקום עברה שיירת אנשים סוחרי יין טעונים כדי יין בדרכם למקום הישוב הסמוך למדבר, כשהגיעו ליד המערה, הם שומעים קול המולה גדולה מן העיר, והיה נראה להם כקול מלחמה שפרצה בעיר, מרוב פחדם ודאגתם עליהם ועל הסחורה היקרה שבידיהם, חיפשו מקום להטמין את כמות כדי היין שברשותם עד יעבור זעם, ומשמצאו את המערה, פרקו במהירות את כל חביות היין והניחו אותם בתוך אותה המערה . ובאותה מערה היה ישן שם אותו אדם שבניו הניחוהו בשכרותו כדי להניאו מהרגלו בשתיית יין , והנה משהקיץ השיכור מיינו, לא האמין למראה עיניו, בתוך מערה במדבר כזה שפע של יין!! וכך הוא שותה כאוות נפשו ללא הפוגה, לאחר שלשה ימים אמרו בניו וכי אין אנו הולכים ורואים מה נעשה באבינו? הלכו להם ובאו לאותה מערה ומה הם רואים? אביהם שוכב ונוד היין נתון בפיו, אמרו אף כאן אין הקב"ה מניח אותך והואיל והוא נותן לך אין אנו יודעים מה לעשות נגד רצון הקב"ה עשו ביניהם תקנה שכל אחד ואחד מביניהם ישקה את אביהם יום אחד יין.

     אמר על זה הגאון הצדיק רבי אליהו דסלר זצ"ל, התפעלתי מדברי חז"ל אלו, לראות אשר בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, הוא לא רק בדרך הטבע אלא גם בסיבות רחוקות כמעט על דרך נס בסיבות שונות ורחוקות! ואם כך הוא לא רוצה ללכת בדרך רעה, הרי מידה טובה מרובה וא"כ עד כמה גדולה הסייעתא דשמיא, כי לרע רק פותחין אבל לטוב מסייעין אותו למעלה מדרך הטבע.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אדם לומד,מים,בוגר,צובר,עני,מטריד,שלמה המלך,תחנונים,בעזות,זרע,שקדנות,לחצות,נהר,

נקודה שבועית, פרשת השבוע "מסעי" ה'תשע"ו

השבת בעזרת נסיים את החומש הרביעי, חומש "במדבר", בשעה שנקרא את פרשת "מסעי".
פתיחתה של הפרשה הוא בפרק ארוך בו מתוארים לפנינו כל המסעות שעברו בני ישראל מרגע יציאתם ממצרים ועד הגיעם עתה אל מול יריחו רגע לפני כניסה לארץ.
אלו הם מסעות ותחנות שעברו עליהם בדרך הארוכה והכתוב בחר דווקא לציין אירועים קטנים ולכאורה שוליים כמו שתים עשרה מעיינות מים ושבעים התמרים באילים, או את חוסר המים ברפידים, ואת מותו של אהרון בהר ההר ולעומת זאת דווקא מקרים קשים כמו כל המריבות שהיו, חטא המרגלים, מלחמות הכיבוש ואפילו את מעמד הר סיני בוחרת התורה שלא לציין פה. 
אין אנו יודעים במפורש מדוע בחרה התורה לספר לנו מקרים אלה ולא חשובים יותר לכאורה וגם איננו יודעים להסביר את חוסר התיאום שבפירוט התחנות כפי שנרשמו בפרשיות השונות.
רש"י בפירושו לפסוק הראשון בפרשה מסביר שעניין הזכרת כל המסעות האלו הוא כדי ללמד על החסדים של ה' לעם ישראל, שלכאורה היינו חושבים שהם היו בתנועה במשך כל הארבעים שנה, אולם מעיון מדוקדק במסעות רואים שארבע עשרה מסעות היו בשנה הראשונה, ושמונה מסעות בשנה האחרונה מה שאומר שבמשך ה 38 שנים שבאמצע הם הלכו 20 מסעות בלבד, וכנראה שהיו גם הרבה במנוחה. 
תזכורת המקומות האלה בהם עברו בני ישראל ובהם אירעו להם אירועים שונים הוא בעל ערך ומשמעות חשובה מפני שכך יוקירו ויעריכו היטב כל נקודה ונקודה בה עברו ובה חוו משבר או תקלה בדרך ובכל זאת התגברו עליה והמשיכו בה. 
גם אנו עצמנו, נמצאים מרגע לידתנו בתנועה מתמדת. לא אחת אנו עוצרים לרגע ונזכרים היכן היינו בגיל זה וגיל אחר ומה עברנו באותם השנים. בוחנים איך התקדמנו. מה עשינו בעקבות שנים אלה. האם למדנו והפנמנו להבא איך לפעול טוב יותר. 
כשם שאנו קוראים מידי שנה על מסעותיהם של בני ישראל גם אנחנו צריכים לבחון תמיד את מעשינו למען נלמד ואם צריך גם לתקן את דרכנו. 

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ח תמוז ה'תשע"ו

 דעת השני עליך אינה בהכרח המציאות שלך, ואת מציאותך אתה קובע.

     היתרון של התעמלות יום יומית הוא שאתה מת בריא יותר.

     הכרה חושית פועלת הרבה יותר על האדם מהכרה שכלית.

"     ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות ויסעו ממקהלות ויחנו בתחת" )לג, כה(  ה"בן פורת יוסף" מפרש פסוקים אלו על דרך הדרוש: אמרו חז"ל (סוטה מ ע"א): "לעולם תהא אימת ציבור עליך". אך כדי שיוכל האדם לקבל עליו על הנהגת הציבור ולדרוש במקהלות עם, צריך שתסור ממנו ה'אימתא דציבורא'. ורמז לדבר: "ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות" - כשיוצאים מ"חרדה", מאימת הציבור, ניתן לדרש "במקהלות" עם. ) אוהב תורה(

הכנר והדוב (אור שרה, עלון 589)

     מעשה בעיר גדולה באחת ממדינות אירופה, שהיה להם תזמורת פילהרמונית עם קבוצה גדולה של נגנים ששמם יצא למרחוק והיו מוזמנים לנגן בכל רחבי העולם. והנה באחת מהנסיעות בהם הוזמנו להופעה באחד מהאולמות הגדולים ביותר שבניו יורק, יצאה קבוצה גדולה של נגנים באוניה. בדרכם לשם, החלה סערה גדולה בלב ים , והאוניה נבקעה לשניים וכל הנוסעים ונגני התזמורת עם כליהם צללו כעופרת במים אדירים. איש לא נותר בחיים , חוץ מהכנר של התזמורת, שהיה בעל כושר גופני גבוה,  והצליח בשארית כוחותיו להגיע לאי בודד עם הכינור שעל גבו.

     ישב הכנר לנוח, וראה שהגיע לאי בודד רחוק ממקום ישוב, ובאי מסתובבים עופות וחיות ממינים שונים. לקראת הלילה, הכין לעצמו פינה לשינה, אולם היה ערני, שמא יתקפו אותו חיות רעות. והנה בחצות הלילה, רואה הכנר מולו שתי עיניים נוצצות, ובמבט חודר רואה הכנר כי מולו עומד נמר מסוכן רעב שעומד לטרפו. לא ידע הכנר מה לעשות, ובצר לו לקח את הכינור והחל מנגן מנגינות עצובות בטרם יעלה למרומים, אך ראה איזה פלא, לשמע הנגינות השקטות נשאר הנמר עומד על מקומו, ולאחר כמה דקות עזב והלך. שמח הכנר והחל לנשק את כינורו שהצילו ממוות. כך היה בלילה השני, בחצות הלילה אריה גדול שהריח שיש אדם באזור ובא לטרפו. בצר לו חזר הכנר על מעשהו מאמש, ואט אט עזב את המקום לשמחתו של הכנר. וכך בכל לילה, כשבאה חיה רעה לטרפו, ניגן הכנר את מנגינותיו והחיות פרשו לדרכם. והנה לאחר שבועיים, לילה אחד הגיע דוב גדול לטרפו, לא התרגש הכנר, וכדרכו בקודש עמד וניגן מנגינות שקטות, אך לרוע מזלו, הפעם הדוב התקדם לעברו, ולאחר דקות מספר נשאר רק הכינור... שתי ציפורים שעמדו על העץ אמרו זו לזו "ידענו כי כשיגיע הדוב החרש, הכינור כבר לא יעזור!"...

     כן, אדם יכול לשמוע את כל הדרשות הטובות והמצוינות, מטובי המרצים ומגידי המשרים... וכשהאוזניים אטומות, כשאין את הלב והרצון לשמוע – הריהו כחירש, ולא יעזור לו מאומה. אבל איך אפשר לשמוע את קול ה', בעולם כמו שלנו, שכל כך הרבה קולות אחרים וזרים נשמעים בו? איך אפשר לשמוע את קול ה' ברעש הגדול והעצום שיש בעולם הזה? הסוד הוא: התבוננות – ורצון לשמוע. האדם שומע את מה שהוא רוצה לשמוע! מי שרוצה להתקרב לה' ומבקש לשמוע את קולו, מובטח לו שישמע גם ישמע, אבל מי שלבו מושך אותו אל הרע ואל השלילה, 'יצליח' לשמוע את כל הקולות האחרים – רק לא את קולו של הקדוש ברוך הוא. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ז תמוז ה'תשע"ו

 ''את שש ערי המקלט אשר תתנו... ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר" (במדבר לה,ו). "שש ערי המקלט" הן שש המילים שבפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", שבהן צריך אדם מישראל למצוא מקלט בטוח לרוחו הנבוכה בכל עת ובכל רגע. "ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר" –   אלה ארבעים ושתיים המילים שבפרשת 'ואהבת' בקריאת שמע, שעל-ידן האדם משעבד את כולו לעבודת ה'.(אוהב ישראל)

     ''דוד המלך אומר: 'איך נשיר את שיר'? – איך אנחנו יכולים לשיר ולשמוח בשעה ש'ה' על אדמת נכר' – השכינה שרויה בגלות" (רבי ישראל מרוז'ין)

     דור שכולו חייב - פעם אחת התבטא האדמו"ר הזקן מסדיגורה: "הייתי שמח לוּ היה המשיח מתגלה בדור שכולו חייב". התפלאו הנוכחים למשמע הדברים ופנו אל אחיו של האדמו"ר, רבי מנחם-נחום משטפנשט, והוא הסביר: "כאשר יהודי זוכה לרוב טוב ושפע, הוא מתבטא ואומר: אינני יודע במה זכיתי לכל הטוב הזה, והלוא זה לא מגיע לי. זאת אומרת שהוא מרגיש 'חייב'. ואילו אם פוקדות אותו צרות לא עלינו, הוא נאנח ואומר: מה חטאתי ומה פשעתי שמגיעים לי ייסורים כאלה. היינו שהוא מרגיש 'זכאי'. על כך אמר הרבי, שהוא ישמח אם המשיח יבוא בדור שבו יהודים יזכו לרוב שפע, עד שירגישו 'חייבים' לפני הקב"ה".

     הטעם שקבעו את ישיבת הרוצח בשגגה בעיר המקלט עד מות הכוהן הגדול הוא מפני שכאשר קורה לאדם אסון הוא מוצא נחמה כשהדבר קורה גם לזולתו. ואין במקרה מות בני-האדם מקרה מחריד יותר ממות הכוהן הגדול. לכן יש נחמה לקרובי הנהרג שמת אדם גדול כזה, וכבר לא יקום מי מהם את נקמתו מההורג בשוגג. (מורה נבוכים)

החבלן (אור שרה, עלון 589)

     הקדוש ברוך הוא מזמן לנו אירועים חריגים ואנו מתייחסים אליהם כאל דרך הטבע, כדרכו של עולם, ואין אנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מבקש לומר לך: אדם,  עצור! התבונן! יש תמרור לפניך! יש ואנשים אכן מתקרבים לקדוש ברוך הוא כאשר הם נפגשים באירועים מרגשים הגורמים להם להבין ולחשוב שאכן יש בורא עולם. בספר "עלינו לשבח" מובאת לכך דוגמא מוחשית:

     יעקב הוא חבלן משטרה בצפון הארץ. במסגרת תפקידו הוא נקרא לטפל באירועים שיש בהם חשד לחפץ חשוד. הרובוט המשטרתי מסייע לו בתפקידו החשוב ומאות רבות של אירועים עבר עמו. יעקב לא היה שומר תורה עד לאירוע מסוים שמיד לאחריו החל להניח תפילין ועורר בכך את תשומת הלב של אנשי הביטחון עמהם הוא פועל יחדיו מזה שנים רבות. כיוון שמיודענו זה נחשב לאדם משכיל, הבינו רעיו וידידיו שמעשה זה של התקרבות לא-לוקים לא בא לעולם סתם כך,  ללא מחשבה תחילה, ורבים גילו עניין בסיפורו האישי.

     ומעשה שהיה כך היה: כאמור, במשך שנות השירות הממושכות שלו בתפקידי חבלה במשטרה ובצבא, הזדמן ליעקב לפוצץ מאות חבילות חשודות במרכזי הערים ובפאתי הישובים בצפון הארץ. "והנה" – הוא מספר – הרי לאחר שהרובוט עשה את ש"התבקש", "נתקלתי כל העת בתופעה מאוד מאוד מוזרה. כל פעם כאשר הוזעקתי לפוצץ תיק חשוד, התברר שאם היו בתיק זה תפילין או ספרי קודש, החפצים הללו לא נפגעו מהפיצוץ. הם נשארו שלמים. תמיד! אי אפשר היה להסביר את פשר התופעה הזו תמיד, ממש תמיד, ניצלו חפצי הקודש ויצאו מתוך ההפיכה ללא פגע, כאילו לא היו בתוך החפץ החשוד שפוצץ". כל זה עדיין לא הביא אותו, משום מה, אל המסקנה הבלתי נמנעת שיש יד מכוונת לבריאה. היום הוא לא כל כך מבין את זה, ותמה על עצמו כיצד לא עוררו אותו האירועים הללו להתקרב לא-לוקי ישראל, אבל זו הייתה המציאות. אירוע בטחוני שהתרחש באחד מישובי הצפון הסמוכים לגבול לבנון, הכריע את הכף.

     יעקב החבלן הוזעק לנטרל תיק חשוד, שהיה הפעם חשוד במיוחד. הוא הגיע עם רכבו והכין את הציוד המיועד להפצצת התיק, ולאחר פינויים של כל האנשים מסביב ביצע את הפיצוץ. בתוך זמן קצר התברר שהחפץ, כמו (בכמעט) כל המקרים, היה תיק פרטי של מאן-דהוא, ולא היה בו חומר נפץ יעקב נשם לרווחה, ולאחר שבדק את תכולת התיק התכונן לחזור למפקדה שלו. ברגע האחרון הוא מזהה בתוך התיק ספר תנ"ך, והנה הפעם, בניגוד לכל המקרים בעבר, הספר היה שרוף לחלוטין מקצה לקצה עד שכמעט לא ניתן היה לזהות את הפסוקים שבו. יעקב נותר כמסומר למקומו. הלא דבר הוא! במחזה שכזה לא נתקל מעודו. מה קרה הפעם שספר התנ"ך נשרף? יעקב ניגש אל הספר, הפכו מצד אל צד , אולם בגלל הפחם השחור שאפף אותו מכל עבר, אי אפשר היה להבחין במאומה. החבלן המפורסם התכונן להמשיך בדרכו במחשבה שמדובר ב"מקרה", אבל ברגע האחרון הוא מבחין בכיתוב קטן שהיה מוטבע על הכריכה האחורית של הספר. כל כך קטן היה הכיתוב עד שכמעט לא ניתן היה להבחין בו. רק מי שאימץ את עיניו ראה שמדובר בספר תנ"ך של... "הברית החדשה" מטעם הנוצרים. ליבו החסיר עתה שתי פעימות. עכשיו הוא כבר הבין הכל. ידע שיש בורא לעולם.. לאחר שעה קלה הגיע החבלן לביתו של רב באזור הצפון, וביקש שיזמין עבורו תפילין. למחרת, בתפילת שחרית, עיטר בהן את ראשו וזרועו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/