הנמצא כזה איש אשר
רוח אלוקים בו " )מא,
לח( -
פרעה חשב כי ירא שמים ואיש א-לוקים מוכרח להיות אדם בטלן שאינו בקי בהוויות העולם
הזה ובוודאי שגם לבושו החיצוני רחוק מהידור. והנה רואה פרעה כי לפניו איש כיוסף שהיה
מסלסל בשערו וכו '. ועם זאת היה יוסף איש חכם חרוץ ובקי גם בהלכות
המדינה ! לכן התפלא פרעה ואמר "הנמצא כזה" ?
יהודי פקח ומנומס היודע להופיע בכבוד לפני מלכים וכו' ובכל זאת "אשר רוח
אלוקים בו"? (רש"ב מפסישחא(
"ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם" (מ"ב כ').
אמרו חז"ל (סנהדרין ק"י): קטן מאימתי בא לעולם הבא?... משעה שיענה אמן.
רמז לכך נוכל ללמוד מהפסוק "ואת...הקטֹן תביאו אלי" – בזכות מה זוכה
הקטן לעולם הבא, בזכות "ויאמנו דבריכם" – היינו שמלמדו אביו לענות אמן
אחר כל ברכה ששומע. (ליקוטי בני שלשים
מתוך עלון שלישיבת המתמידים"מאור שרגא" )
"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם"
(מ"א א'). בפסוק זה יש רמזי הלכה לחנוכה בר"ת: וכל ישראל הנרות ידליקו, מצוותה קודם צאת (הכוכבים), שמאל נר תדליק ימין מזוזה, יש מחלוקת יש מוסיפים ויש פוחתים, ראשון עיקר הלכה,ח' לילות מדליקים.
(ספה"ק, מתוך עלון של ישיבת המתמידים "מאור שרגא")
"והנה מן היאור עולות שבע פרות" וכו', (מ"א ב'). חנוכה חל תמיד
בשבוע בו קוראים פר' "מקץ", ויש אכן קשר בין נס חנוכה לבין חלומות פרעה.
בחלום מסופר - שהפרות הדקות והחלשות הצליחו לאכל את הפרות הבריאות והחזקות, וכן השיבולים
הדקות בלעו את השיבולים הבריאות והמלאות, ובמקביל כך קרה גם לחשמונאים נגד היונים
שנפלו "גיבורים ביד חלשים". (ספה"ק, מתוך עלון שלישיבת המתמידים"מאור שרגא")
ועל הניסים ועל הפורקן..
" סיפר הרב משה שרר: הייתי ילד כבן חמש כאשר חליתי במחלה לא ידועה. באמריקה של אותם ימים אם הייתה לך עבודה והרווחת
את לחמך היית חי ואם לא הייתה לך עבודה לא היית מעניין אף אחד. אימא עבדה בכל שעה
אפשרית וכמעט לא ראיתי אותה בימי חול.
אני חליתי ואימא הלכה לרופא. הדוקטור בדק אותי ואחר הניד ראשו בצער: "אין לנו
תרופה בשביל הילד, זאת מחלה חשוכת מרפא" . אימא עזבה אותו בלי לאמור שלום והלכה לרופא אחר.
גם הוא לא נתן תקווה. אימא שלי לא התייאשה ופנתה לרופא שלישי. הוא בדק אותי ביסודיות ואחר אמר: "חסד עשו
איתך הרופאים הקודמים שלא סיפרו לך שיש תרופה למחלת בנך, כי התרופה כל כך יקרה
שאין סיכוי שתוכלי לקנות אותה. חבל, כי את תהיי מתוסכלת שיש דרך להציל את בנך אבל
מחוסר אמצעים את לא יכולה לעשות למענו כלום" . אימא
הביטה לו בעיניים וביקשה את המרשם לאותה תרופה. עם המרשם היא יצאה לחפש בית מרקחת. לראשון היא
אפילו לא נכנסה, אבל בבית המרקחת השני היה תלוי מבחוץ פתק קטן 'דרושה עובדת '. אמי נכנסה והגישה לרוקח את המרשם: "כמה עולה
התרופה הזו?" הוא נקב במחיר. אימא שלי שאלה שוב: "וכמה אתה משלם
לעובדת?" משענה לה הרוקח פנתה אמי לצד וחישבה. אחר כמה רגעים חזרה אליו ואמרה
"אני צריכה את התרופה הזו, האם תסכים להעסיק אותי אצלך שלוש שנים תמורתה?" האיש נדהם לרגע ואימא שלי הסבירה לו בקצרה. הוא
הסכים וערך אתה חוזה שבו היא מתחייבת לעבוד אצלו שלוש שנים. בלי לחשוב מנין נתפרנס בשלוש השנים הבאות יוצאת האישה
עם בקבוקון קטן בידה.
השעה הייתה כבר מאוחרת, הרחובות חשוכים וריקים ורק אישה יהודיה ממהרת הביתה להציל
את בנה. בדרך, באחת הסמטאות מתנפל עליה כושי גדול מימדים: "הביאי לי את כל
הכסף שבידך". - "אין
לי כסף". - " אז תכשיטים, טבעות, מה שיש" . אימא שלי עושה טעות ומראה לו את ידיה, ריקות
מטבעות וצמידים אבל.. יש לה בקבוק קטן ביד. התוקף בטוח שזה בקבוק אלכוהול וחוטף לה
את הבקבוק מהיד. היא מנסה להילחם בו אבל תוך רגע הוא פותח ושותה את הכול. היא קופאת לרגע, מזועזעת, אבל מיד אחר כך מתעשתת, מסתובבת ופונה חזרה לבית המרקחת. הרוקח עדיין נמצא
שם, היא ניגשת בלי להוציא מילה, נוטלת את ההסכם שעליו
חתמה, מוחקת את המילים 'שלוש שנים' וכותבת במקומם 'שש
שנים'. מספרת לו את שקרה ואומרת: "תביא לי עוד בקבוק ". הוא ניגש לחדר התרופות וכעבור דקה חוזר חיוור.
בידיו שני בקבוקים גדולים, זהים, האחד סגור לגמרי ובתוכו התרופה שהיא צריכה, השני
פתוח, מלא עד חציו ועליו רשום "זהירות רעל ". שניהם
ממהרים למקום ההתרחשות ומוצאים את הכושי שרוע על הרצפה, מת. הרוקח פונה אליה ומתחנן: "תיכף המשטרה תחקור
ממה הוא מת ויגלו שהוא הורעל. אני מבקש ממך לא לפרסם את הטעות שלי, ישללו לי את
הרישיון ואולי גם אגיע לכלא. קחי את התרופה בחינם רק אל תדווחי עלי"...
. "שעשית לאבותינו
בימים ההם בזמן הזה"
