האדמו''ר ה''בית ישראל'' מגור היה אומר בדרך צחות: מנין שאסור
לעבור ברמזור אדום? שנאמר: ''ויאמר אליו אדום לא תעבור בי'' (במדבר כ יח).
הגמרא
אומרת, כי מסורת בידינו מאבותינו, שמקום הארון והכרובים לא נכללו בחשבון מידותיו
של קודש הקודשים, משום שבדרך נס הם לא תפסו מקום. אומר היה האדמו"ר רבי שלמה מרדומסק
זצ"ל, כי דווקא שם, בארון שלא תפס מקום, שכנו שני לוחות הברית. מכאן, אמר,
שהתורה אינה נמצאת אלא באלו שאינם תופסים מקום... ("שיח שרפי
קדש" ה' 61.)
הרה"ק המגיד מטשרנוביל זי ע" היה אומר: אותיות "שקר"
שלוש הן. שתים
מהן כלולות בתיבת "רשע" ואילו אחת בתיבת "צדיק –" מכאן אנו
למדים שלא כל רשע כולו שקר ..!. ולא כל צדיק כולו אמת!...
ה"תפארת שלמה" אמר כל צדיק שאינו ממשיך על ישראל שפע של ברכה
ופרנסה ועשירות, אינו צדיק כלל ואינו ראוי להיות מנהיגם של ישראל. וזהו
פירוש דברי רבותינו בתלמוד (קידושין מ') על הכתוב "אמרו צדיק כי טוב"
וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים ולבריות הוא צדיק טוב, טוב
לשמים ורע לבריות זה צדיק שאינו טוב, צדיק רע לבריות, היינו שאינו ממשיך על ישראל
שפע של טובה ופרנסה.
והמשיך בדבריו ואמר זה היה חטאם של נדב ואביהוא שהסתפקו "בקרבתם לפני
ה"' בלבד, ולא השפיעו על ישראל שפע של פרנסה וטובה, ולכן "וימותו" לא היו ראויים להיות מנהיגי
ישראל.
לב טהור (אפריון
שלמה, גליון 7 13)
כל
אחד יודע, בשביל להיחתם בספרי צדיקים, יש להתחזק ולעשות קבלות חדשות בעבודת ה'.
אבל מהי עבודת ה'? פעם שאלו תלמידי הבעל שם טוב את רבם מהי
עבודת ה'? אמר
להם הבעל שם טוב: לכו לכפר פלוני שם יש אדם בשם ר' משה, לכו תלמדו ממנו עבודת ה'
מהי.
הגיעו התלמידים לכפר, שאלו האם יש פה ר' משה, אבל אף אחד לא ידע על מי הם מדברים,
אין פה שום רב שקוראים לו משה. עד שאחד נזכר, אה נכון יש פה איזה עגלון שקוראים לו
משה, הוא
גר בסוף הכפר. טוב, הלכו התלמידים לבית של משה העגלון, פתחו את הדלת והם רואים
מולם אדם שנראה כמו חבית, שמן ענק. ביקשו ממנו התלמידים להתארח איזה יום-יומיים,
והוא הסכים. טוב עכשיו רוצים לבחון את עבודת ה' שלו, אבל לא דובים ולא יער, הבן
אדם בקושי יודע להתפלל, בקושי אומר ברכה, רק אוכל ואוכל כל היום, בלי
עין הרע אוכל בשביל 20 אנשים. טוב, אמרו התלמידים, כנראה הוא אחד מ-לו
צדיקים, אולי רק בשבת הוא מתגלה. חיכו לשבת, עוד לא אמרו קבלת שבת, הוא
כבר סיים ערבית, וכשהם רק התחילו ערבית הוא כבר היה באמצע הקידוש. רק גמר את
הקידוש והוא כבר התחיל לאכול, ואת זה הוא עשה באריכות. בבוקר, אותו הסיפור, עוד לא
גמרו שחרית, הוא כבר היה אחרי מוסף וקידוש, יושב ואוכל בשר. הגיע מוצאי שבת, הם
כבר עמדו לעזוב, אמרו לו תודה רבה על האירוח, ופנו אליו: רק תגיד לנו בבקשה, למה
אתה אוכל כל כך הרבה? אמר להם משה העגלון: לפני הרבה שנים הלכתי עם אבא שלי ביער,
וניגשו הנוצרים ורצו שהוא ינשק את הצלב, הוא לא הסכים, אמרו לו אם לא תנשק את הצלב
אנחנו נהרוג אותך. ואבא אמר: "תהרגו אותי, אני את הצלב לא מנשק!". שפכו
עליו נפט ושרפו אותו, אבל מה אני אגיד לכם, אבא שלי היה כזה קטנצ'יק, צנום, דק. תוך
10 דק' נגמרה כל המדורה. ואני חשבתי לעצמי אז, כשנשרפים לכבוד מלך מלכי המלכים ראויה
מדורה גדולה מזו. לכן קיבלתי על עצמי לאכול ולאכול ולאכול, ואם פעם אחת גם אותי
ישרפו, אז תהיה מדורה של שעה, כמו שראוי לעשות לפני המלך! כזאת גסות, אבל ליבו לשמיים - עבד ה'.
רחמנא ליבא בעי.
