אין אויר זך בכל
ארץ ישראל כמו אויר צפת, שכל הדר בעיר צפת יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל , ומרן שר התורה הגר"ח
קניבסקי שליט"א סח על השנים שהיה נוסע בתקופה הזו לצפת, ש' את מה שהוא
מספיק ללמוד בבני ברק בשלושה שבועות, הוא מספיק בצפת בשבוע אחד'... ]ובבדיחותא בעלמא: כבר היה מי שהמליץ, שבבני ברק יש 'אויר
עוצר נשימה'...[
במשנה )קנים
ג, ו( מצינו: 'זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין דעתן מטרפת עליהן,
שנאמר )איוב יב, כ(: "מסיר
שפה לנאמנים וטעם זקנים ייקח", אבל זקני תורה אינם כן, אלא כל זמן שמזקינין -
דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר )שם(: " בישישים
חכמה ואורך ימים תבונה"
"בעצם העובדה שהקב"ה הוא המנחם את
עם ישראל אנו מוצאים ניחומים. אם המלך עצמו מנחם אותנו, דברי הנחמה עצמם משמחים את
ליבנו" (רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)
הגמרא
(בסוף מסכת תענית) אומרת שיום ט"ו באב, שבו הלילות מתחילים להתארך, מסמן את
נקודת הזמן שממנה יש להוסיף בלימוד התורה: "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף".
מפרש רש"י: "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה (בלילות), יוסף חיים על
חייו". זאת על-פי מאמר חז"ל (עירובין ס"ה,א): "לא איברא ליליא
אלא לגירסא" – לא נברא הלילה אלא ללימוד.
כַָּלַָּ
מאןַ דֲעביד רחָּמָּנא-לָּטבַ עִביד (פניני עין חמד, עלון 962)
אין
אדם, שלא עובר ניסיונות בחיים. לעיתים עלול הוא חלילה להתריס כלפי מעלה ולשאול:
"ריבונו של עולם, מדוע זה קרה לי?". אולם עלינו להאמין, כי כל מה שה' עושה - הוא לטובה.
סיפר
הרב זמיר כהן מעשה מדהים על יהודי המתגורר בירושלים בשם יהושע (שם בדוי). הלה למד
את מקצוע 'טכנאי
רנטגן' אשר מעטים הם אלו המתמקצעים בו . אולם הוא
פוטר לצערו הרב לפני שנתיים וחצי. מצבו הכלכלי מידרדר מיום ליום, ועימו אף מצב
רוחו, וזאת בשל העובדה, כי עדיין לא מצא מקור פרנסה חילופי. בוקר
אחד, מקבל מיודענו, הצעת עבודה חדשה. מדובר בעבודה פיזית עם משכורת דחוקה, אולם
הלה היה מוכן לכול - רק לצאת מ 'מעגל האבטלה'. הוא
זומן לראיון עבודה במשרד החברה הנמצא ביישוב הסמוך לירושלים. יהושע בירר על
האוטובוס היוצא מוקדם עם בוקר מירושלים לישוב הסמוך, וחיכה ליום המחר בקוצר רוח. על
אף שהקדים מספר דקות, מבחין הוא מרחוק באוטובוס הסוגר את דלתותיו וממשיך בשעטה
לעבר התחנה הבאה. ליבו הלם בפראות. הוא ניסה בכל כוחותיו לרוץ לעבר האוטובוס
ולנופף בידו - אולם ללא הועיל. בדיקה קצרה העלתה, כי האוטובוס הבא אמור להגיע רק בעוד כשעה.
"אין טעם", מירר בבכי, "אשוב לביתי. איחור כה משמעותי רק יגרום
לרושם שלילי!". לפתע הוא שומע צפירות חזקות. הוא הרים את עיניו וראה את חברו
הטוב הצופר מתוך רכבו: "הכול בסדר? אתה לא נראה טוב". יהושע גולל בפניו
את האכזבה הנוראה בכך, שהפסיד את האוטובוס, וכנראה אף את העבודה החדשה שלה ציפה. " היכנס
לרכב", קרא חברו, "יש לך מזל. למרות שאני עובד כאן בירושלים, היום אני
חייב לצאת מחוץ לעיר לצורך סידורים, לכן אקח אותך לשם ". יהושע לא ידע את נפשו מרוב אושר, הוא לא
האמין, כי הוא שוב בדרך לראיון עבודה. "תודה רבה", קרא בקול גדול,
"כעת אני מבין, מדוע הפסדתי את האוטובוס - הכול כדי לעלות איתך ובכך לחסוך
זמן וכסף נסיעות, ב"ה הכל לטובה".
אלא בשמיים חשבו
אחרת. לפתע, ממש ביציאה הראשונה מירושלים, סטה אחד הרכבים מנתיבו והתנגש ברכבם של
השניים. שתי המכוניות איבדו את היציבות וסטו מהכביש. הרכב
ניזוק קשה, אך בחסדי שמים הם יצאו בשריטותַ וחבלותַ קלות. צוות
מד"א שהוזעק למקום, הגיע תוך מספר רגעים וחייב אותם להתפנות לבית הרפואה
'הדסה עין כרם', על מנת לוודא שהכול בסדר. יהושע
שכב באמבולנס, ממורמר ושבור: "מה קורה פה? בסך הכול רציתי להגיע לראיון עבודה
ולפתוח דף חדש בחיי. על מה חרי האף הגדול הזה? מה עשיתי רע בחיים? מדועַ מענישיםַ
אותיַ כךַ בשמיים?", התייפח בצער. תוך זמן קצר הגיעו שניהם לשערי בית-הרפואה. שם הוכנסו לחדר
טראומה ועברו עד מהרה סדרת בדיקות וצילומים שארכה מספר שעות, כשבסיומם מסר להם
הרופא מכתב שחרור, ב"ה מצבם הרפואי טוב.
יהושע
לקח את מכתב השחרור והעבירו לפקיד הקבלה. והנה הלה רואה פנים עצובות ושבורות. הלה
הביט במיודענו ושאלו: "מדוע הנְָך עצוב? הרי שוחררת בריא ושלם מבית - הרפואה. אם כן מדוע פניך נפולות?". " איני
מצטער מכך", השיב יהושע, "דע לך, כי אני טכנאיַ רנטגן במקצועי, וכבר
שנתיים וחצי שאני מובטל, והנה עד שסוף כל סוף קיבלתי היום זימון לראיון עבודה, הרי
שמצאתי את עצמי בבית הרפואה ופספסתי את העבודה החדשה". עיני
הפקיד אורו, והוא שאל: "אתה 'טכנאי רנטגן?" - "כן, עסקתי
בזה במשך שנים עד שפיטרו אותי", השיב יהושע. " תגיד
לי, האם לא ראית את המודעות הרבות, שמפרסם בית החולים כי הוא מחפש כבר זמן רב
טכנאי רנטגן?". " כבר כמה שבועות שבית הרפואה מחפש אדם כמוך!". הפקיד
ניגש עם מיודענו לאחד החדרים ולאחרַ דקות ספורותַ מצא מיודענו את עצמו בראיון
מאולתר מול מנהל 'הדסהַ עיןַ כרם'.ַ לאחרַ דקותַ קצרותַ התבשר, כיַ התקבלַ לתפקיד ! אותוַ יתחילַ כברַ למחרתַ השכםַ בבוקר.
יהושע היה המום
ונרגש, משמיים הוא פספס עבודה שאינה במקצוע שלו, הנמצאת ביישוב מרוחק מביתו ואף
הרווח ממנה הוא זעום ודל, והנה כעת גְלֵגל ּבֹוֵרא עֹולָם, כי הוא יגיע לבית הרפואה על מנת לקבל
עבודה מכובדת הקרובה לביתו, ואףַ עם שכרַ הגדולַ פיַ כמה, ממהַ שהוצעַ לו. "
תודה
בורא עולם על כל הגלגולים, שעשית לי היום. עלַ מנתַ שאקבל את העבודה הזאת - נתת לי
להפסיד את האוטובוס, לעלותַ עםַ חבר,ַ לעשותַ תאונה ולהגיעַ אלַ ביתַ הרפואה,ַ והכולַ
בשביל להגיעַ לעבודהַ טובהַ ומסודרת". כך מירר בדמעות של שמחה יהושע בצאתו
מבית-הרפואה.
החוויה היהודית
