אמרי שפר ט"ו אייר ה'תשע"ח

    אדם שיש לו חוב לרעהו ואינו משלם, הרי שלאחר פטירתו, כשנשמתו עולה למרומים, החוב עודנו ממתין לפירעונו, ובית דין של מעלה כופה אותו להחזירו לבעליו.

    אומר רבי יששכר דב מזלוטשוב: תנאי אחד יש לקב"ה להתקיימות כל הברכות: "וישבתם לבטח" – ביטחון בה'.

     אחד מהניסים שהיה בביהמ"ק, " עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", בעלי המוסר אומרים:  מי שעומד על כל דבריו ואינו מוותר אז "צפופים" תמיד צר לו, ומי שמשתחווה ומוותר אז "רווחים" תמיד רווח וטוב לו.

     גם כשבאים על האדם ניסיונות קשים, אם הוא מתחזק והולך עם הקב"ה עד הסוף, הוא לא משנה ממנהגיו הטובים, הוא לא משנה מהשמחה שיש לו, הוא לא משנה מהאמונה והביטחון שלו... אז מובטח לו שהקללה תחלוף, כי פשוט אין לה כלי קיבול לרבוץ עליו. הקללה מוצאת מקום רק אצל מי שמשתנה...

הגנב ממזיבוז

כָּל אֶחָד רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עָסַק עִם צַדִּיקִים. כָּל מוֹרֶה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רַק תַּלְמִידִים טוֹבִים, כָּל אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רַק חֲבֵרִים טוֹבִים, אֲבָל מִי רוֹצֶה גנבים, מִי רוֹצֶה שַׁקְרָנִים, מִי רוֹצֶה לְבָבוֹת שְׁבוּרִים?! הַקָּדוֹשׁ בְּרֹךְ הוּא! "קָרוֹב ה' לנשברי לֵב". הקב"ה רוֹצָה אֶת הגנבים, אֶת הַשַּׁקְרָנִים, אֶת שבורי הַלֵּב. 

וְזֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין צַדִּיק תַּחְתּוֹן לְצַדִּיק עֶלְיוֹן. צַדִּיק תַּחְתּוֹן - אוֹהֵב רַק צַדִּיקִים, אֲבָל צַדִּיק עֶלְיוֹן כְּמוֹ הַבַּעַל-שָׂם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, אוֹ כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אוֹ כְּמוֹ הקב"ה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ - אוֹהֵב כָּל שָׁבוּר לֵב. וְכָאן מַתְחִיל הַסִּפּוּר. 

במזיבוז', הוֹי! כַּמָּה הַלֵּב כּוֹאֵב, כְּשֶׁאוֹמְרִים אֶת הַמִּלָּה מזיבוז'. וּבְכֵן, במזיבוז', הָיָה יְהוּדִי אֶחָד, נִקְרָא לוֹ מוֹשְׁלָהּ. מוֹשְׁלָהּ הָיָה גָּנַב. הייתה לוֹ בָּ"הּ 'יָד אֲרֻכָּה', וְהוּא הָיָה גּוֹנֵב הַכֹּל. פִּתְאוֹם, הוּא הִתְחִיל לִהְיוֹת חָסִיד שֶׁל הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ. הוּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה! הוּא גָּנַב רַק מַעֲשִׁירִים! שִׁנּוּי לַטּוֹבָה... וְכַמּוּבָן, עֲשִׁירִים, אִם גּוֹנְבִים מֵהֶם הֵם הוֹלְכִים לַמִּשְׁטָרָה, וְכָךְ הָיָה. מוֹשְׁלָהּ גּוֹנֵב, הַמִּשְׁטָרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, וּמוֹשְׁלָהּ רָץ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַבַּעַל-שָׂם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹמֵר: "רַבִּי הַקָּדוֹשׁ! שׁוּב גָּנַבְתִּי! תְּבָרֵךְ אוֹתִי שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ אוֹתִי!" 

הַבַּעַל-שָׂם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים, מְבָרֵךְ אֶת מוֹשְׁלָהּ: "אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ, שֶׁהַמִּשְׁטָרָה תֵּכֶף תִּשְׁכַּח מֵהַכֹּל!" וְכָךְ הוּא מוֹשְׁלָהּ גּוֹנֵב וְהַבַּעַל-שָׂם מְבָרֵךְ אוֹתוֹ. פַּעַם, חָשַׁב מוֹשְׁלָהּ: "כַּמָּה אֲנִי יָכוֹל לִגְנֹב מֵהָעֲשִׁירִים במזיבוז"? וַהֲרֵי זֶה יָדוּעַ, מִי כְּבָר הָיָה עָשִׁיר במזיבוז'? אָדָם שֶׁהָיָה לוֹ 10 רובל בַּכִּיס, הָיָה עָשִׁיר! חוֹלֵם לוֹ מוֹשְׁלָהּ, שֶׁהוּא רוֹצֶה וְלוֹ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים, לִגְנֹב משהוא רְצִינִי. 

וְהִנֵּה, יוֹם אַחֵד שָׁמַע מוֹשְׁלָהּ, שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הצאר הָרוּסִי, עוֹבֵר במזיבוז', וּבְכִיסוֹ שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף רובל! אהה! זֶה לֹא פָּשׁוּט! מוֹשְׁלָהּ, כְּמוּבָן הֵבִין שֶׁזֶּה סִמֵּן מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁרוֹצִים לַעֲזֹר לוֹ! מוֹשְׁלָהּ הֲרֵי לֹא מְפַחֵד מִן הַמִּשְׁטָרָה, בִּגְלַל הַבְּרָכוֹת שֶׁל הבעש"ט. הוּא אַרְגֵּן אֶת כָּל הגנבים בְּיַחַד, זֶה הָיָה בְּמוֹצָאֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְהָלַךְ עִם כֻּלָּם לָאַכְסַנְיָה בָּהּ הִתְגוֹרֵר הַגּוֹי הָרוּסִי. מוֹשְׁלָהּ סַדֵּר שֶׁהַחַלּוֹן בְּחַדְרוֹ שֶׁל הַגּוֹי יִהְיֶה פָּתוּחַ, מוֹשְׁלָהּ עוֹלֶה עַל הַסֻּלָּם, "מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה'", וְהוּא עוֹלֶה עִם הַרְבֵּה שִׂמְחָה, והגנבים עוֹמְדִים לְמַטָּה וּמַחְכִּים. מוֹשְׁלָהּ נִכְנַס, הַגּוֹי יָשֵׁן, מוֹשְׁלָהּ לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּסֶף, יוֹרֵד לְמַטֶּה, וְשָׁם כֻּלָּם אוֹמְרִים "לַחַיִּים" וּמַתְחִילִים לִרְקֹד. בינתיים, הִתְעוֹרֵר הַגּוֹי מִשְּׁנָתוֹ, וּמוֹצֵא שֶׁהַכֶּסֶף אֵינֶנּוּ! 
הוּא קוֹרֵא מִיָּד לְמִשְׁטָרָה, אֲבָל מוֹשְׁלָהּ אֵינוֹ מְפַחֵד! לָמָּה לוֹ לְפַחַד? הוּא רָץ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הבעש"ט, וְאוֹמֵר: "רַבּוֹתַי, רַבּוֹתַי! אֵיפֹה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ? אֲנִי צָרִיךְ בְּרָכָה! " 

הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַפָּנִים שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבוֹ, כֻּלָּם בּוֹכִים. הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם: "מָה קָרָה? לָמָּה כֻּלָּם בּוֹכִים?" " לֹא שָׁמַעְתָּ? רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עָזַב אֶת הָעוֹלָם! הַבַּעַל שָׂם טוֹב נִפְטַר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת." אוֹי! זָעַק מוֹשְׁלָהּ, אֵיזֶה צַדִּיק גָּדוֹל הָיֹה הבעש"ט, אֵיזֶה לֵב גָּדוֹל! אֵיזֶה נְשָׁמָה רְחָבָה! מוֹשְׁלָהּ לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת. וְאָז הוּא אָמַר: "אֵין כָּאן צַדִּיק אַחֵר שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתִי?! " אוֹמְרִים לוֹ החסידים: "שְׁמַע! לבעש"ט הַקָּדוֹשׁ הָיוּ הַרְבֵּה תַּלְמִידִים צַדִּיקִים. שָׁם בפינה יוֹשֵׁב אֶחָד, "הַתּוֹלָדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף", אֶחָד מִגִּדּוּלֵי הַתַּלְמִידִים, הוּא בוודאי יְבָרֵךְ אוֹתְךָ". 

מוֹשְׁלָהּ נִגָּשׁ אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: "אֲדֹנָי, אֲנִי מוֹשְׁלָהּ גָּנַב, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי גּוֹנֵב הבעש"ט מְבָרֵךְ אוֹתִי, שֶׁהַמִּשְׁטָרָה תִּשְׁכַּח מִכָּל הַדָּבָר." "הַתּוֹלָדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף", הָיָה צַדִּיק, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ. קָם "הַתּוֹלָדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְחִיל לִצְעֹק: "אַתָּה גָּנַב וְאַתָּה מעז לְבַקֵּשׁ מַמְּנִי בְּרָכָה!" הוּא כָּעַס עָלָיו כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁמּוֹשְׁלָהּ בָּרַח מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ וְהָלַךְ. אֲבָל לְאָן יֵלֵךְ? אֵין לוֹ מְקוֹם בְּעוֹלָם. הוּא הָלַךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, לִמְצֹא אֶת הַקֶּבֶר שֶׁל הַבַּעַל-שָׂם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ. 

מוֹשְׁלָהּ נָפַל עַל קָבְרוּ שֶׁל הבעש"ט, וּבִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ בָּכָה וְאָמַר: "רַבִּי הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי הַיָּקָר כַּמָּה אֲנִי בּוֹכֶה שֶׁעֲזַבְתֶּם אוֹתִי, שֶׁעֲזַבְתֶּם אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל רַבִּי הַקָּדוֹשׁ, דְּעוּ לָכֶם, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת "רָבָה" שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל רַק אַתֶּם, אַתֶּם הֱיִיתֶם הַ"רְבֵּה" שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הַ"רְבֵּה" שֶׁל כָּל הגנבים, שֶׁל כָּל הָרְשָׁעִים. וּבְכֵן, רַבִּי הַקָּדוֹשׁ, מָה אֶעֱשֶׂה עכשיו? אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִשְׁאַרְתֶּם צַדִּיקִים - צַדִּיקִים, שֶׁיִּדְאֲגוּ רַק לְצַדִּיקִים, אֲבָל גנבים כָּמוֹנִי מָה נַעֲשֶׂה בְּלִי הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ?! " 

הוּא בָּכָה וּבָכָה עַד שֶׁמֵּרֹב בכיות הוּא נִרְדַּם. בַּחֲלוֹמוֹ הוּא רָאָה אֶת הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ, אוֹמֵר לוֹ: "מוֹשְׁלָהּ, הַתְּפִלָּה שֶׁלָּךְ בּוֹקַעַת רקיעים"! שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרִי הַפַּרְגּוֹד, שֶׁמֵּאָז חֻרְבָּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ לֹא הייתה תְּפִלָּה אֲמִתִּית כְּמוֹ הַתְּפִלָּה שֶׁלָּךְ. הַצֶּדֶק אִתְּךָ. כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת הָרַבִּי שֶׁל צַדִּיקִים. אֲבָל דַּע לְךָ, לִפְנֵי שֶׁעָזַבְתִּי אֶת הָעוֹלָם, הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַנֶּכֶד שֶׁלִּי, ר' אֶפְרַיִם מסדליקוב, וְגָזַרְתִּי עָלָיו לִהְיוֹת הָרַבִּי שֶׁל כָּל הגנבים. תָּרוּץ אֵלָיו מַהֵר! תֹּאמַר לְנֶכְדֵי שֶׁאֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ, וּכְדֵי שֶׁהוּא יַאֲמִין לְךָ, אוֹמֵר לֵךְ אֶת הַפָּרָשָׁה, שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת הַנֶּכֶד שֶׁלִּי. בְּכָל לֵיל שַׁבָּת קֻדַּשׁ, אֲנִי לוֹמֵד עִם הַנֶּכֶד שֶׁלִּי אֶת הַפָּרָשָׁה, כְּמוֹ שֶׁלּוֹמְדִים אוֹתָהּ בְּגַן-עַדֵּן הָעֶלְיוֹן, וְרַק אֲנִי וּנְכָדַי יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. תַּגִּיד לוֹ בִּשְׁמִי, שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתְךָ." 

מוֹשְׁלָהּ קָם מֵהַשֵּׁנָה, רָץ לסדליקוב, נִכְנַס לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַמְּהֻלָּל, ר' אֶפְרַיִם וְאוֹמֵר לוֹ: "יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ לְהַגִּיד לְךָ בַּשֵּׁם הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ..." מִיָּד נָתַן ר' אֶפְרַיִם אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל מוֹשְׁלָהּ, וְאָמַר לוֹ: "מוֹשְׁלָהּ, אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁיִּשְׁכְּחוּ שֶׁאַתָּה גָּנַב"! וּמֵאָז, הִפְסִיק מוֹשְׁלָהּ לִהְיוֹת גָּנַב. וכי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מֵגֵן-עַדֵּן עֶלְיוֹן וְלִהְיוֹת גָּנַב?! זֶה לֹא הוֹלֵךְ בַּיַּחַד. 

והחסידים מְסַפְּרִים, שֶׁמּוֹשְׁלָהּ לֹא רַק שֶׁלֹּא הָיָה גָּנַב, אֶלָּא הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הבעש"ט הַקָּדוֹשׁ, וְהָיָה לְאַחֵד מִגִּדּוּלֵי הַצַּדִּיקִים, רַק שֶׁאֶת שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ג' סיון ה'תשע"ו

 אומר ה"חתם סופר" זצ"ל (דרשות). ועל כן מעמידים אילני סרק בבית הכנסת ביו"ט של שבועות, לומר גם אילני סרק יש להם חלק בתורה.

      חציו לד' וחציו לכם, זוהי עבודה לחלק את מהו לד' ומהו לכם.

     המטה אפרים, מביא מנהג שנוהגים לשטוח פרחים ביום הכיפורים, על רצפת בית הכנסת, כדי לקיים את המצוה של ״ואנחנו כורעים ומשתחווים״ לא להשתטח על גבי רצפה, אלא על הפרחים.

     הרה"ק בעל ה"קדושת לוי" זי"ע אמר בראש השנה הקב"ה מלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אבל שבועות הוא אב, ואב שמחל על כבודו מחול.

"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם "("נר לשולחן שבת" יש"כ להרה"ג ר"ק)

     רבי שלום מרדכי שבדרון, אחיינו של המגיד הנודע, הגאון רבי שלום מרדכי שבדרון היתה לו מסירות נפש גדולה לקיום המצוות בימי המלחמה גורש לסיביר. בחסדי שמים הצליח להביא עמו תפילין. יום יום היה מניחם לפני שיצא לעבודה ביער ומזכה יהודים רבים להניח תפילין. בוקר אחד לא הספיק להניחם, לקחם איתו חשב אמצא זמן לכך, אחפש שעת כושר ומקום להסתתר ולהניח. פתאום באו בריצה יהודים, צועקים אליו בחרדה: 'הצריף שלך בוער, רוץ להציל את חפציך'. הם לא התכוונו לרכוש, כי איזה רכוש היה לבן אדם בסיביר... הם ידעו על התפילין שלו, הצריף נשרף כליל, אך התפילין ניצלו!

     סידור- סידור שנשמר בידי משפחתו עד היום - מיהר לעבודתו. שוב נאלץ לצאת ליער עם התפילין. הכניסם לשקית יחד עם לפתע ראה שאחד משומרי המחנה צועד במהירות אחריו. נבהל אף הוא לרוץ. רבי שלום רץ יותר מהר, פחד שעומד להכותו, והחל לברוח - 'מי יודע מה הוא מתכוון לעשות לי'. השומר החל להענישו, כיון שהיה חלוש כח החייל השיגו. הושיט לו את היה יודע אותו שומר מה יש בשקית... השקית עם התפילין והסידור... באומרו 'נפלה לך חבילה'. לו להחליף את התפילין בתפילין חדשות. לאחר שנים רבות, כאן בארץ ישראל, בני משפחתו הציעו לו רבי שלום לא הסכים, באומרו ברגש רב: "תפילין שהרבה יהודים הניחו אותם במסירות נפש, איני יכול להחליפם!" עד יום מותו הניחם. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אילנות סרק,שבועות,לחלק,מטה אפרים,פרחים,בית הכנסת,כורעים,משתחווים,מלך,

אמרי שפר כ"ג חשון ה'תשע"ו

אחד מחשובי שכונת "שערי חסד" התייעץ עם הגאון מטשיבין בקשר לשידוך שמציעים לבתו עם בחור חשוב מאד . למדן בשיעור קומה , בעל יחוס ועוד.  רבנו שאלו אם הוא גם בעל מידות טובות, והמליץ שכן מרומז בפסוק, שזה הדבר הראשון שיש לבדוק "את בתי נתתי לאיש הזה - " הדבר הראשון שיש לבדוק בשידוך שהחתן יהיה ראוי להיקרא " !"איש ("שר התורה)

     במקדש היו ישראל עומדים צפופים,  ומשתחווים רווחים (אבות ה'- ה'); כאשר "עומדים" - כשכל אחד "עומד" זקוף לעצמו, כיחיד בפני עצמו, אזי "צפופים" - צפוף לכל אחד, הוא חש שהשני דוחקו, וכאילו אין לו מקום. אך כאשר "משתחווים" - כשכל אחד כורע, מתכופף, מרכין עצמו לזולתו, אזי "רווחים" - לפתע לכולם יש מקום, וברווח. צרוּת המקום, הצפיפות המעיקה, כל אלו נביעתן מקטנות אמונה, ומאי התחשבות ואי רצון לדאגה אמיתית לזולת הנברא בצלם אלוקים. הבה נחשוב ונדאג לרווחת הזולת, נמציא לו חלק טוב ונעים. נמלא את ליבו בהרגשה טובה (ופריו מתוק).

"     זקן בא בימים" סופי תיבות - 'אמן' מכאן שכל העונה אמן יאריך ימים. '(תוס' השלם  'ד א"כ )

     חיי שרה פרשת השידוכין - מעשה בפגישת הורי בחור ובחורה אודות כסף וממונות, מי מתי וכמה . סיפר אבי הבחור : למחרת נכנסתי למרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן להציג לפניו את הפרטים לקבל הסכמתו . במהלך הדברים סיפרתי כי דבר אחד מאד הפריע לי, שבמהלך הפגישה הטלפון הסלולרי של אם הנערה צלצל ארבע או חמש פעמים . היא הרימה ושוחחה עם האנשים. חשתי שיש בזה פגם בבין אדם לחברו ... רבי אהרן לייב שמע, ואמר " : אמת, אל תיקח את השידוך הזה !" ניסיתי לשאול ולומר, נכון שהאמא היא מנווטת שם בבית, אבל עדיין סך הכל מדובר על האם ולא על הבת המדוברת .... הגיב רבינו " : , נכון אבל זה מה שהבת רואה בבית!" ("מאחורי הפרגוד)

גלגולו של שדוך (פניני עין חמד, גליון 558)

     להלן סיפור המעובד מתוך בטאון 'קול ברמה', דברים הנאמרו ע"י הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (רבה של רמת אלחנן) ונכתבו ע"י ר' מיכאל צורן הי"ו ובו ניתן לראות בעליל כיצד הבורא משדך שידוכים בדרך לא דרך.   

"     הגיע אלינו מעשה מופלא שאירע בזמננו משדכן ירושלמי: " היה זה לפני זמן מה בלונדון שבאנגליה, כאשר עסקתי בשידוך של נערה ממשפחה חשובה, עשירה ומפורסמת מאד. הבת הייתה מושלמת בכל התחומים: בעלת מידות טובות, יראת שמיים טהורה, וכסף לא היה חסר למשפחתה,  על אף שהיא נפגשה עם מספר בחורים משום מה לא הצליחה למצוא את זיווגה.  טובי הבחורים מכל עולם הישיבות הוצעו לה, עם רובם היא אף נפגשה, אך תמיד השידוך נעצר בשלב מסוים וירד מהפרק. לא שהיא הייתה בררנית, אך משמיים זה לא היה זה. השנים חלפו והבחורה הגיעה לגיל !28 ההורים כבר התייאשו לחלוטין. אפילו השדכנים כמעט הפסיקו לטפל באותה נערה ומשפחתה – הם פשוט ידעו שכבר שנים לא יוצא מכאן מאומה וחבל על כל מאמץ והשקעה.  לאחרונה, אף כשעלו הצעות על בחורי ישיבה מיוחדים במינם, הוריה כבר לא התרגשו ועוד לפני שיצאה לפגישה הם היו בטוחים שזה בזבוז זמן. כמעט וכל חברותיה בנות גילה כבר היו נשואות עם ארבעה עד שישה ילדים!, והיא עדיין מחפשת את בעלה העתידי.  

     הוריה שהיו אנשים אמידים מאוד הירשו לעצמם להעסיק בביתם כמה עובדות זרות (גויות ) שהיו דואגות לטיפוח וניקיון הבית. לכל עובדת זרה היו שעות מיוחדות בה היא הייתה באה לנקות, לאחר שעבדה בכמה בתים נוספים.  והנה, באחד הימים מגיעה אחת העובדות הזרות אל ההורים ומבקשת לדבר עימהם דבר מה. ההורים לא הבינו מה כבר יש לה לדבר עימהם, אך נענו לבקשתה . "יש לי דבר מיוחד לספר לכם", פתחה ואמרה במבטא הבולט שבדיבורה, "כידוע לכם, לפני שאני מגיעה לנקות את ביתכם,  אני עובדת בבית חרדי נוסף, הממוקם בתים ספורים מביתכם. בדירה זו ישנו בחור חרוץ ומיוחד בן שלושים , אשר גם הוא מחפש כבר זמן רב שידוך, כפי הבנתי, ולפי דעתי נראה לי שהוא דווקא מתאים מאד לבתכם, המחפשת גם היא זמן רב מאד בחור טוב " . ההורים שמעו את דבירה ונדהמו, שכן מי מציעה לבתם שידוך, עובדת זרה גויה?! לאן הגענו שאנחנו צריכים לשמוע הצעה מעובדת זרה שבכלל לא מבינה מהו העולם החרדי.  בהתחלה הם לא התייחסו לדבריה ועשו רושם כי אין זה העסק שלה ואין לה הבנה בכך, אך לאחר הפצרות רבות ומכיוון שהבחור היה גר מספר בתים מהם, אכן נערכו בירורים על הבחור והשניים החליטו להיפגש.

     הבת נפגשת פגישה ראשונה ורוצה להמשיך. נס!. הם ממשיכים פגישה שנייה ו... שניהם חפצים להמשיך, עד שלאחר שבוע אחד בלבד הם מחליטים להינשא. ההורים הנרגשים לא ידעו את נפשם. הבחור מאד מצא חן בעיניהם, הוא למד באחת הישיבות המובחרות, היה עילוי אמיתי והכל אמרו כי עדיו לגדולות . לאחר זמן קצר נערכה מסיבת האירוסין. אבי הבת הנרגש קם מאושר מכסאו וביקש לומר כמה מילים לכולם. הוא לקח את המיקרופון לידיים, ואז הוא פרץ בבכי. "רבותיי היקרים", אמר בקול חנוק מאושר, "אינכם מבינים מה אירע פה. במשך כל כך הרבה שנים שאנו מחפשים שידוך לבתנו: לאיזה שדכן לא פנינו? באיזו ישיבה לא ביררנו ? " "לא היה אדם בעירנו שלא שמע על מצוקת בתנו. במשך שנים הוצעו עשרות ומאות הצעות לבתנו, אך אף אחד לא חשב להציע לנו את הבחור הזה, המתגורר במרחק של 3- 4 דקות מביתנו . " "מכל רחבי תבל קיבלנו הצעות, אך על בחור זה מהרחוב שלנו אף אחד לא חשב, עד... שבאה גויה אחת, הלא היא העובדת הזרה שלנו, אשר נמצאת בביתנו פחות משבועיים,  ודווקא הצעתה כל כך מתאימה ". ואז עצר האב, לקח אויר ובדמעות חונקות הוא המשיך ואמר: "כולנו חייבים ללמוד מכאן, כי במקום לבזבז כל כך הרבה אנרגיות על אכזבות ותסכולים ועל שידוכים שלא יוצאים לפועל,  אנו צריכים להשקיע את הזמן באמונה וביטחון מלאים בה' יתברך ולהחדיר בלבנו את העובדה שה' הוא בעל הבית היחיד בעולם, והוא גם אב רחמן ." "דעו לכם, כי לא פחות ממה שאני ריחמתי על בתי שלא מצאה את זיווגה, גם הקב"ה ריחם עליה ודאג לה לא פחות ממני. ורק הוא, בכוחו הכול יכול ובדעתו השלימה ידע שעדיין לא הגיע הזמן. משמיים סיבבו כי גם בתי וגם חתנה היו צריכים להגיע עד לגילאים כל כך מבוגרים, כי כך גזר בורא כל העולמות ." "והנה, מיד כאשר הגיעה השעה בשמיים, לא המתין הקב"ה עד שיגיע שדכן מקצועי, 'משלנו', ויתווך בין הצדדים, אלא שלח לנו את הגויה והיא בעצמה ביצעה את השידוך. כי 'הרבה שלוחין למקום' וכאשר מגיע הרגע של הישועה בשמיים,  הקב"ה מוציא את הדבר לפועל מיד ." "האמינו לי רבותיי", סיים האב את דבריו, "חבל, חבל לבזבז את הזמן על הרגשות של צער ומרמור. עלינו להתאזר באמונה שלימה בבורא עולם שהוא משגיח עלינו בכל רגע ומנהל את חיינו והוא קבע את הרגע והשניה בו תבוא הישועה, ורק על ידי שנבטח בו, ונחיה בשמחה ובשלווה, תוך כדי תפילה נזכה ליהנות מכל רגע בחיינו"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/