אמרי שפר כ"ח אדר ה'תשע"ח

גיהינום : חז"ל אומרים כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו, מסביר הבן איש חי, חז"ל אומרים שיש 3 מיני גיהינום 1 . אש, 2 . ברד, 3 . עשן, הטבע של הכועס בהתחלה נהיה אדום, זה אש, ואח"כ חיוור, זה ברד, שהוא לבן, ואח"כ נוחר עם האף, זה עשן.

    גיל הוא רק מספר השנים שהעולם נהנה ממך.

    גילה לנו הבעל שם טוב זי"ע בפרשו את הפסוק 'במה יזכה נער את אורחו', באופן מקורי: אם רוצה אדם לזכות בילדים טובים, הדבר תלוי במצות הכנסת אורחים שלו... ואם כל שאיפתנו בחיים היא לזכות לילדים טובים ולרוות מהם נחת יהודית, ואם אנו עורכים סגולות ותפילות שונות למען תקוותנו ומטרתנו זו - הנה לנו סגולה נפלאה ומיוחדת - פשוט להכניס אורחים!  כך נהג אברהם אבינו, וכך נוהגים אנו. אלו הן פניו היפות של העם היהודי!

    כדי להציל את סדום שלא תיהפך, היה צורך ב-10 צדיקים לפחות, כדי להרוס את העולם די בשוטה אחד .

חגיגה [מנורת המאור אות ריג[

    מסופר במדרש (תנחומא) בחסיד אחד שהיה מתייחד במקום אחד והיה לומד בו במסכת חגיגה. והיה מהפך בה וחוזר עליה כמה פעמים, עד שלמד אותה היטב והייתה שגורה בפיו, ולא היה יודע מסכת אחרת מן התלמוד. כיון שנפטר מן העולם, היה בביתו לבדו, ולא היה שום אדם יודע מפטירתו. באה דמות אישה אחת ועמדה לפניו, והרימה קולה בבכי ומספד, והרבתה להתאנח ולצעוק, עד אשר נתקבצו ההמון לביתו של אותו חסיד. פנתה אליהם אותה אישה ואמרה להם: ספדו לחסיד הזה וקברוהו וכבדו את ארונו, ותזכו לחיי העולם הבא, שזה כבדני כל ימיו, ולא הייתי עזובה ולא שכוחה.

    מיד נתקבצו כל הנשים וישבו עמה, ועשו עליו מספד גדול ועצום, והאנשים התעסקו בתכריכיו וכל צרכי קבורתו, וקברו אותו בכבוד גדול. ואותה אישה בוכה וצועקת. אמרו לה: מה שמך? אמרה להם: חגיגה שמי! כיון שנקבר אותו חסיד, נעלמה אותה האישה מן העין. מיד ידעו שמסכת חגיגה הייתה, שנראית להם בצורת אישה, ובאה בשעת פטירתו להספיד אותו ולבכותו ולקברו בכבוד, על שהיה שונה אותה תמיד. הלא דברים קל וחומר: ומה חסיד זה שלא למד אלא מסכת אחת בלבד, זכה לכך, הלומד תורה הרבה ומלמדה לאחרים, ומעמיד תלמידים הרבה, על אחת כמה וכמה..

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ג חשון ה'תשע"ז

 

בית שאין נשמעין בו דברי תורה אש אוכלתו והמהרש"א מסביר שהמילה "איש" ללא האות יו"ד - היא "אש" ובמילה "אשה" ללא האות ה"א היא "אש" והאותיות יו"ד וה"א זה בעצם שמו של הקב"ה וכשיש בבית תורה האותיות של הקב"ה נשארות באיש ובאשה וממילא אין אש בביתם אלא שלום. אבל אם חסר חס ושלום בבית הזה תורה, אזי אותיותיו של הקב"ה פורחות מהאיש והאישה ונשאר אש המחלוקת. ו ה' יזכנו לעסוק בתורה שנותנת עוז ו ה' יברך את עמו בשלום אמן.

     הרב שמעון דהאן שליט"א אומר שהמילה נעשית ביום השמיני משום שהוא יום גבוה יותר במעלתו מיום השביעי. השמונה מייצג את העולם שמעל לגדר הטבע.  בברית מילה מסירים את הערלה של התינוק. אותיות ערלה הן: "רע-לה". כלומר במילה ערלה, יש רע. הערלה היא כעין פקק בגוף התינוק ומונע ממנו להתחבר לקדושה. עד שמסירים את הערלה, יש לילד שד, אבל לאחר הסרת הערלה, מצטרפת האות י' ואז הילד מקבל את המילה: "שד"י ". זוהי המצווה הראשונה שהילד זוכה לה מיד לאחר הברית מילה. והוא מצטרף לעם ישראל. לא זכה אברהם אבינו ללדת את יצחק אבינו אלא רק לאחר שעשה לעצמו ברית מילה. גם אדם הראשון עשה ברית מילה, וכן נח, אבל הם לא נצטוו על המילה. אבל ה' ציווה את אברהם אבינו למול את עצמו. והיות שישמעאל נולד טרם הברית מילה, הוא נולד כולו רע ומצד הרע והטומאה.

     ושמתי את זרעך כעפר הארץ. אמרו חז״ל: עם ישראל נמשלו "לעפר". מפני שבתחילה ניראה כי ״אומות העולם״ דורכים עלינו כמו שדורכים על "העפר", אך עלינו לזכור כי לבסוף העפר הוא המכסה את כ-ו-ל-ם. וזוהי הברכה הגדולה שתתקיים ב״ה לעתיד לבוא. ומסופר על בחור יהודי צעיר שהצליח בלימודיו "באוניברסיטה בגרמניה". אך הקידום שלו הותנה "בהמרת דתו". מה עשה? הלך והתייעץ עם הרב: האם מותר לו רק ״למראית העין״ שהכומר יזה עליו כמה טיפות של מים. אך בליבו כמובן שיישאר יהודי "טהור" לעד...? השיבו הרב בחכמה ואמר לו: הרי ידוע לך שעם ישראל נמשלו "לעפר הארץ". והמציאות מוכיחה כי כששופכים אפי' קצת מים על העפר הרי הוא הופך מיד לבוץ. ולכן לא כדאי לך להיכנס לבוץ הזה.

     ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. פסוק זה מספר על השעבוד של בני ישראל במצרים. ואמרו חכמים, כי בפסוק זה רמוזים כל 6 התעניות הקבועות בשנה:

ידוע – רמז לצום י' טבת.

תדע – רמז ל-תענית אסתר ולתשעה באב.

כי – רמז ליום הכיפורים שחל ב-י' תשרי.

גר – רמז לצום גדליה החל ב-ג' תשרי.

יהיה זרעך – רמז ל- י"ז תמוז

.

זהירות מגזל  (אפריון שלמה, גליון מס' 188)

      "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" . אמרו רבותינו במדרש: 'חמס' פירושו, שהיו גוזלים דבר שאינו שווה פרוטה. שאם היה אדם מוציא סלסלה מלאה בוטנים ותורמוסים כדי למוכרם, היה בא כל אחד ואחד מאנשי דור המבול, ולוקח פחות משווה פרוטה, עד שלא היה נשאר לאותו אדם שום תורמוס. אמר להם הקב"ה: אתם עשיתם שלא כשורה,  אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, ולכן הביא עליהם את המבול.  ומזה ילמד האדם עד כמה צריך להיזהר מאוד מעוון הגזל, שהרי דור המבול עשו עבירות חמורות בהרבה כידוע, ואעפ"כ לא נחתם גזר דינם אלא בגלל הגזל, מפני שעוון זה הוא גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. ומסל מלא עבירות, גזל מקטרג בראש.

     מעשה היה בר' מאיר מפרמישלאן שבא להתאכסן בבית אחד מאנשי שלומו, תוך כדי שיחה ביקש ממנו הרבי שיראה לו את אורוות הסוסים שלו, וכשהראה לו אותה, הצביע הרב על סוס מסוים שמצא חן בעיניו, וביקש ממנו שייתן לו אותו במתנה.  אמר לו בעל הבית: יבחר נא כבודו סוס אחר, מפני שסוס זה אי אפשר לי להוציאו מרשותי כי הוא המובחר מכולם, וכל עיסוקי בהובלת סחורות ונסיעות נעשות על ידו.  כשראה הרב שאינו מוכן לתת לו את הסוס, ביקש ממנו שיראה לו את שטרי החוב שחייבים לו אנשים. הראה לו האיש את השטרות,  והרב הוציא מבניהם שטר חוב מסוים, וביקש מבעל הבית שייתן לו במתנה את שטר החוב. אמר לו בעל הבית: בעל שטר חוב זה כבר נפטר מן העולם, ואין לי יותר ממי לגבות את חובו, ולכן לכבודו לא תהיה שום תועלת ממנו. בכל זאת ביקש ממנו הרב שייתן לו את השטר במתנה, ואותו האיש הסכים.

     תכף לקח הרב את השטר וקרעו לגזרים, ומיד נשמע קולו של המשרת הצועק: "הסוס המובחר נפל לפתע ומת!". נדהם בעל הבית והבין כי יש דברים בגו, ולכן הפציר ברבי שיגלה לו את פשר הדבר.  נענה הרב ואמר: דע לך שהאדם שחתום על שטר החוב שמת, נגזר עליו בשמיים להתגלגל בסוס זה ולשרת אותך במרץ ובאמונה,  תחת החוב שהיה חייב לך, וזו הסיבה שנהנית במיוחד מסוס מוצלח זה. אני חפצתי לפדותו מידך, אך מאחר שסירבת, ביקשתי ממך לתת לי את שטר החוב שלו, וכשקרעתי את השטר הרי נמחל החוב של אותו האיש, ולכן אינו צריך לעבוד בשבילך יותר, ולפיכך נפל הסוס ומת.

     ועל כן מי שעבר וגזל, יש לו להשיב את הגזלה אשר גזל, ולבקש מחילה על העבר, ולקבל על עצמו שמכאן ולהבא לא יגע בדבר שאינו שייך לו, וע"י כך יימנע מן הגזל, וסר עוונו וחטאתו תכופר.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"א סיון ה'תשע"ו

בן אדם "פקח" מבין שיש בכל דבר שתי צדדים, ואדם שמבין זאת הוא פקח, כי צד זה 94  ועוד צד זה עוד פעם 94 וא"כ ביחד זה 188 זה פקח.

     גיהינום: חז"ל אומרים כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו, מסביר הבן איש חי, חז"ל אומרים שיש 3 מיני גיהינום 1 . אש, 2 . ברד, 3 . עשן, הטבע של הכועס בהתחלה נהיה אדום, זה אש, ואח"כ חיוור, זה ברד, שהוא לבן, ואח"כ נוחר עם האף, זה עשן.

     האר"י הקדוש היה אומר, שלעתיד לבא יהיה לו תיקון לקרח, שנאמר "צדיק כתמר יפרח" - ס"ת קרח, שבסוף גם קרח ייחשב בין הצדיקים.

     השותה מים לצמאו - הלומד תורה בחשק. אומר הקב“ה על האדם הזה שהכל נהיה בדברו,  אם הוא יגזור אני אקיים אם אני אגזור הוא יבטל. )שמש ינון(

״כי היא חיינו ואורך ימינו״! (מתוקים מדבש עלון 442)

     מסופר על בחור ישיבה אחד בישיבת 'סלבודקה' שהיה חולה במחלת ״הטיפוס״ ומצבו החמיר מאד והגיע לשערי מות!. ולכן הזמינה הנהלת הישיבה את ד״ר פינברג, אשר היה ידוע כרופא מומחה, לבדוק אותו ולרפאותו.

     והנה, כשבדק את החולה, יצא בזעם הרופא מהחדר ואמר לחברי הנהלה: "מדוע הזמנתם אותי? אתם יודעים שיש בכוחי רק לרפא חולים, אך לא להחיות מתים! הבחור הזה עומד למות בכל רגע ולכן לא תועיל לו כל תרופה." - וכך עזב אותם הרופא והלך לביתו!

     כשמע ראש הישיבה "הסבא מסלבודקא" זצ״ל את דבריו, נענה ואמר: "הוא צודק! הוא לא יכול להחיות מתים. אך דעו לכם שיש לנו את הכח לעשות זאת! ואנו יכולים עכשיו להחיות מתים!" ומיד ביקש מכל בחורי הישיבה ללמוד תורה חצי שעה ולהקדיש את כל הלימוד לזכות ולרפואתו של החולה!

     והנה כעבור חצי שעה, דפק הרב בידו על השולחן ואמר להם: "בואו איתי ותראו מה כוחה של תורתינו הקדושה?" וכך פנה הרב ויצא מביהמ"ד לחדרו של החולה כשכל הבחורים אחריו, והנה כשנכנסו, נדהמו והשתומו כולם לראות את "החולה" עומד על רגליו בריא לחלוטין ומתכונן לחזור ללימודו.

     וכשראו כולם את הנס הגדול שעשה הקדוש ברוך הוא, הבינו באותה שעה את משמעות הפסוק: ״כי היא חיינו ואורך ימינו״! ולכן ״ובה נהגה יומם ולילה״! - זה ״כח התורה״, שיכול אפילו להחיות מתים. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/