אמרי שפר ד' כסלו ה'תשע"ח

  ״והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב״ (בראשית ל,מה). ״העטופים״ – אלה המתעטפים בצביעות, מקורם בלבן הארמי; ״והקשורים״ – מי שקשורים בלב תמים לה׳ יתברך, של יעקב הם.  (רבי משה מקוברין)

     והיה זרעך כעפר הארץ"  ) כ"ח י"ד ( . רמז - מה העפר הכול דורכים עליו ברגליהם ורומסים אותו, ובסוף נקברים תחתיו, והעפר מכסה על כולם, אף זרעך כך - תחילה רומסים אותם ודורכים עליהם ברגל גאווה ובוז, ולבסוף "ואתה על במותימו תדרֹוך"  ) דברים ל"ג כ"ט ( .  ) צרור המור (

     ''ויאמר מה אתן לך, ויאמר יעקב לא תיתן לי מאומה״ (בראשית ל,לא). אין לך 'יעקב' שאינו נתקל ב 'לבן', אבל נדיר הוא 'לבן' שנתקל ב 'יעקב' היודע כיצד מתנהלים מולו.   (חתם סופר)

"     וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי"(כ"ח כ'). מדוע נאמר "לאמור"? אלא הפי' יעקב נדר "לאמור "  בכל דבר "אם יהיה אלוקים עמדי" אקווה לעשות דבר פלוני.  ) תורת חיים (

וישכר ויתגל בתוך אהלה" (ט, כא (    (להגיד (

     נתחיל בסיפור משל שלא שמעתם מעולם! משל מתוק שיצא מפי ה 'חפץ חיים' כך אמר רבי שבתי יודלביץ זצ"ל:

     "היה פעם רב גדול וצדיק שערך מסיבה לידידיו, בסיום הסעודה הגישו יין שרף משובח ועתיק יומין. הרב שתה 'לחיים' עם המסובין וכיון שלא הכיר את עצמו שתה והוסיף לשתות לרוויה עד שהשתכר ולא סתם השתכר אלא אף התחיל לקפץ ולרקד. בהתחלה רקד על הארץ, אח"כ עלה על השולחן, שמח ורקד כאחד השיכורים הריקים אח"כ נשכב על הארץ מתחת לשלחן ונרדם. חלפו מספר שעות, הרב קם משנתו והתפכח מיינו. אמרה לו אשתו בכאב: "בושה וכלימה, היית שיכור. רב העיר השתכר, אוי ואיך שהיית נראה... החולצה נפתחה לך... " השתומם הרב, נבהל ונדהם ושאל: "אני"? "כן"! מרוב צער התעלף. הבושה שאפפה אותו גרמה לו להחליט שלא לצאת מפתח ביתו חדש ימים. 'אני רקדתי על השולחן בצורה משפילה לפני תושבי העיר איך אסתובב ברחוב'?! אחרי חודש נחלשה הבושה וכבר היה מסוגל לצאת מהבית כשפניו כבושות בקרקע.

     הרב עשה מאמץ לטייל מעט ברחוב, צעד לאיטו ברחוב יפו. חלף הרב ליד חנות צילום והנה בחלון הראוה הייתה פרושה תמונה בגודל מטר על מטר ובה נראה רב שיכור רוקד על שולחן. "אוי" הזדעזע כולו ולא ידע היכן לטמון את בושתו. רץ הביתה בעיניים מושפלות וזולגות דמעות: "  מה יהיה? איך אוכל לחיות? איך אצא לרחוב?! האם עוד אהיה מסוגל לפסוע בסמטאות ירושלים? הרי כאן בירושלים כולם מכירים אותי"?! בחשכת הלילה יצא הרב מביתו בלוויית בני משפחתו מיהר לעזוב את העיר לברוח לבאר שבע. ביום הראשון לבואו לבאר שבע הלך ברחוב צדדי שבור ועזוב, לפתע הבחין כי גם שם מתנוססת תמונה בגודל שני מטר על שני מטר ובה נראה הרב מירושלים שיכור ומושפל. "מי הפיץ את התמונה בכל מקום? אהה.. א-לוקים... מה קורה כאן"? לקח את רגליו, ארז את מטלטליו וכל עוד רוחו בו נמלט לאמריקה. לאחר שבועיים של שהיה בארה"ב יצא לבקר בחנות ספרים והבחין כי על שלחן התצוגה מונח ספר חדש העוסק במלחמה באלכוהול ובסמים ועל שער הספר מבחוץ תמונה של 'רב רוקד שיכור'... למה? כי תמונה אחת שווה אלף מילים. מחבר הספר רצה שתמונה זו תהיה מוסר השכל לכל. 'אוי.. אהה, כל ילד באמריקה כבר מכיר אותי' הרהר וכל אבריו רעדו מבושה איומה; "בכל מקום שאלך יגידו: 'זה השיכור שלמדנו עליו בבית הספר'"... הוא ברח לשוויץ ,   שכר שם בית מגורים קטן בעיר ז'נבה.

     באותם ימים התקיימה בז'נבה אסיפת האו"ם והעלו לדיון את בעיית האלכוהול והסמים המתפשטת בעולם. בין החלטות האסיפה המרכזית הוחלט שבשנים הקרובות ידפיסו פעם בשנה את תמונת הרב הבזוי משתיית האלכוהול, יפרסמוה בכל כדור הארץ; ב הונלולו, בסין ,  ביפן, באפריקה, באמריקה... זו תהיה דוגמא 'טובה' לתלמידים צעירים איך נראה אדם נכבד שלא שמר על עצמו ושתה לשכרה .   קל וחומר שלא טוב להיות מכורים ליי"ש, או לסמים. 'תמונה לדוגמא'! כאשר שמע ע"כ בכה ואמר לעצמו: "היכן אסתתר כעת? ביפן יודעים עלי, בסין שמעו עלי, בכל העולם מכירים אותי"... הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה גדולה. לא היה מי שיכול לנחמו והיה קול בכיו הולך וגדל ...

     ''מורי ורבותי" אמר ה 'חפץ חיים': "האם אתם יודעים שהסיפור הזה אינו סיפור חדש? הדברים כתובים בתנ"ך כבר קרוב לארבעת אלפים שנה. "נח איש צדיק" ונח הצדיק שתה; "וישכר ויתגל בתוך אוהלה" מחמת היין הוא התגלגל. פעם אחת קרה לו המקרה, בבית בפנים, פעם יחידה ובחדרי חדרים ועד היום כל ילד וכל זאטוט לומד זאת בפרשת נח... בכל כדור הארץ... " ראו נא" אמר ה' חפץ חיים': "מה קורה כשאדם עושה משגה פעם אחת. הדבר לא נשכח לו לנצח"... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ט' חשון ה'תשע"ח

  אפשר להמריא לגובה ולהישאר נמוך, תלוי איזה אויר נושמים.

     בספר "סגולת ישראל" מובא מספר "עובר אורח" שישנה סגולה לצאת לדרך עם ההושענא של ההושענות של "הושענא רבא", או שלפחות יידע בבירור באיזה מקום נמצאת "ההושענא" שלו, ובשעת הסכנה יאמר: " אני והוא הושיעה נא".

     המהר"ל אומר כמו נס זה בלתי טבעי כך גם לעמוד בניסיון זה בלתי טבעי.

     ושמתי את זרעך כעפר הארץ )יג, טז(. מובא בבראשית רבה מה עפר הארץ מסוף העולם עד סופו, כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו. ומה עפר מכלה את כל המתכות והוא קיים לעול עפר הארץ ם, כך ישראל, כל אומות העולם בטלים וישראל קיימים לעולם.

הלב נשאר

     ''רבי, עזור לי!"  היה זה בליל יום כיפור. בעיירה ברדיטשוב בית הכנסת כבר מלא מפה לפה, מחכים לרבי לוי יצחק שיגיע כדי שיתחילו בתפילת 'כל נדרי'. הרב יושב בחדרו, מרגיש שעדיין איננו מסוגל לקבל את היום הקדוש, כשלפתע נכנסת אישה בוכייה לחדר: " רבנו, בעלי עזב את הבית, נשארתי לבד עם הילדים, לא יכולה יותר. תעזור לי!" " מה קרה?", שואל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, "למה הוא הלך פתאום?" " בעלי אומר שאני שחורה", אומרת האישה בדמעות.  והיא מסבירה. "אני עובדת קשה, מנקה תנורים מבוקר עד ליל, חוזרת מפויחת לבית, ובעלי אומר שאני שחורה.." . רבי לוי יצחק שואל, "ומה את עונה לו כשהוא אומר לך שאת שחורה?" " אני אומרת לו שזה רק לכלוך! שזה רק חיצוני, שבתוך הלב לא השתנה כלום ". וליבו של סנגורן של ישראל רועד. רבי לוי יצחק מרגיע ומעודד אותה, לא עוזב את החדר עד שהאישה רגועה והוא מבטיח לה שיעשה הכול להחזיר את בעלה הביתה. וכשהיא יוצאת, נוטל הרב את כובעו וממהר לבית הכנסת.

     פתאום הדלת נפתחת לרווחה, הרב נכנס וניגש לארון הקודש, פותח את דלתותיו ובוכה. " רבונו של עולם, אנחנו שחורים, אז מה? אתה לא רואה שזה רק לכלוך, שזה רק חיצוני ובתוך הלב לא השתנה כלום?  אנא ה', גם אם חטאנו והתלכלכנו עדיין בפנים הלב בוער ורוצה לעובדך, עדיין אנחנו זכים ומתגעגעים, בבקשה אבאל'ה, תסלח לילדים שלך, תנקה אותם מהלכלוך ותיתן להם שנה טובה".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ג חשון ה'תשע"ז

 

בית שאין נשמעין בו דברי תורה אש אוכלתו והמהרש"א מסביר שהמילה "איש" ללא האות יו"ד - היא "אש" ובמילה "אשה" ללא האות ה"א היא "אש" והאותיות יו"ד וה"א זה בעצם שמו של הקב"ה וכשיש בבית תורה האותיות של הקב"ה נשארות באיש ובאשה וממילא אין אש בביתם אלא שלום. אבל אם חסר חס ושלום בבית הזה תורה, אזי אותיותיו של הקב"ה פורחות מהאיש והאישה ונשאר אש המחלוקת. ו ה' יזכנו לעסוק בתורה שנותנת עוז ו ה' יברך את עמו בשלום אמן.

     הרב שמעון דהאן שליט"א אומר שהמילה נעשית ביום השמיני משום שהוא יום גבוה יותר במעלתו מיום השביעי. השמונה מייצג את העולם שמעל לגדר הטבע.  בברית מילה מסירים את הערלה של התינוק. אותיות ערלה הן: "רע-לה". כלומר במילה ערלה, יש רע. הערלה היא כעין פקק בגוף התינוק ומונע ממנו להתחבר לקדושה. עד שמסירים את הערלה, יש לילד שד, אבל לאחר הסרת הערלה, מצטרפת האות י' ואז הילד מקבל את המילה: "שד"י ". זוהי המצווה הראשונה שהילד זוכה לה מיד לאחר הברית מילה. והוא מצטרף לעם ישראל. לא זכה אברהם אבינו ללדת את יצחק אבינו אלא רק לאחר שעשה לעצמו ברית מילה. גם אדם הראשון עשה ברית מילה, וכן נח, אבל הם לא נצטוו על המילה. אבל ה' ציווה את אברהם אבינו למול את עצמו. והיות שישמעאל נולד טרם הברית מילה, הוא נולד כולו רע ומצד הרע והטומאה.

     ושמתי את זרעך כעפר הארץ. אמרו חז״ל: עם ישראל נמשלו "לעפר". מפני שבתחילה ניראה כי ״אומות העולם״ דורכים עלינו כמו שדורכים על "העפר", אך עלינו לזכור כי לבסוף העפר הוא המכסה את כ-ו-ל-ם. וזוהי הברכה הגדולה שתתקיים ב״ה לעתיד לבוא. ומסופר על בחור יהודי צעיר שהצליח בלימודיו "באוניברסיטה בגרמניה". אך הקידום שלו הותנה "בהמרת דתו". מה עשה? הלך והתייעץ עם הרב: האם מותר לו רק ״למראית העין״ שהכומר יזה עליו כמה טיפות של מים. אך בליבו כמובן שיישאר יהודי "טהור" לעד...? השיבו הרב בחכמה ואמר לו: הרי ידוע לך שעם ישראל נמשלו "לעפר הארץ". והמציאות מוכיחה כי כששופכים אפי' קצת מים על העפר הרי הוא הופך מיד לבוץ. ולכן לא כדאי לך להיכנס לבוץ הזה.

     ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. פסוק זה מספר על השעבוד של בני ישראל במצרים. ואמרו חכמים, כי בפסוק זה רמוזים כל 6 התעניות הקבועות בשנה:

ידוע – רמז לצום י' טבת.

תדע – רמז ל-תענית אסתר ולתשעה באב.

כי – רמז ליום הכיפורים שחל ב-י' תשרי.

גר – רמז לצום גדליה החל ב-ג' תשרי.

יהיה זרעך – רמז ל- י"ז תמוז

.

זהירות מגזל  (אפריון שלמה, גליון מס' 188)

      "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" . אמרו רבותינו במדרש: 'חמס' פירושו, שהיו גוזלים דבר שאינו שווה פרוטה. שאם היה אדם מוציא סלסלה מלאה בוטנים ותורמוסים כדי למוכרם, היה בא כל אחד ואחד מאנשי דור המבול, ולוקח פחות משווה פרוטה, עד שלא היה נשאר לאותו אדם שום תורמוס. אמר להם הקב"ה: אתם עשיתם שלא כשורה,  אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, ולכן הביא עליהם את המבול.  ומזה ילמד האדם עד כמה צריך להיזהר מאוד מעוון הגזל, שהרי דור המבול עשו עבירות חמורות בהרבה כידוע, ואעפ"כ לא נחתם גזר דינם אלא בגלל הגזל, מפני שעוון זה הוא גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. ומסל מלא עבירות, גזל מקטרג בראש.

     מעשה היה בר' מאיר מפרמישלאן שבא להתאכסן בבית אחד מאנשי שלומו, תוך כדי שיחה ביקש ממנו הרבי שיראה לו את אורוות הסוסים שלו, וכשהראה לו אותה, הצביע הרב על סוס מסוים שמצא חן בעיניו, וביקש ממנו שייתן לו אותו במתנה.  אמר לו בעל הבית: יבחר נא כבודו סוס אחר, מפני שסוס זה אי אפשר לי להוציאו מרשותי כי הוא המובחר מכולם, וכל עיסוקי בהובלת סחורות ונסיעות נעשות על ידו.  כשראה הרב שאינו מוכן לתת לו את הסוס, ביקש ממנו שיראה לו את שטרי החוב שחייבים לו אנשים. הראה לו האיש את השטרות,  והרב הוציא מבניהם שטר חוב מסוים, וביקש מבעל הבית שייתן לו במתנה את שטר החוב. אמר לו בעל הבית: בעל שטר חוב זה כבר נפטר מן העולם, ואין לי יותר ממי לגבות את חובו, ולכן לכבודו לא תהיה שום תועלת ממנו. בכל זאת ביקש ממנו הרב שייתן לו את השטר במתנה, ואותו האיש הסכים.

     תכף לקח הרב את השטר וקרעו לגזרים, ומיד נשמע קולו של המשרת הצועק: "הסוס המובחר נפל לפתע ומת!". נדהם בעל הבית והבין כי יש דברים בגו, ולכן הפציר ברבי שיגלה לו את פשר הדבר.  נענה הרב ואמר: דע לך שהאדם שחתום על שטר החוב שמת, נגזר עליו בשמיים להתגלגל בסוס זה ולשרת אותך במרץ ובאמונה,  תחת החוב שהיה חייב לך, וזו הסיבה שנהנית במיוחד מסוס מוצלח זה. אני חפצתי לפדותו מידך, אך מאחר שסירבת, ביקשתי ממך לתת לי את שטר החוב שלו, וכשקרעתי את השטר הרי נמחל החוב של אותו האיש, ולכן אינו צריך לעבוד בשבילך יותר, ולפיכך נפל הסוס ומת.

     ועל כן מי שעבר וגזל, יש לו להשיב את הגזלה אשר גזל, ולבקש מחילה על העבר, ולקבל על עצמו שמכאן ולהבא לא יגע בדבר שאינו שייך לו, וע"י כך יימנע מן הגזל, וסר עוונו וחטאתו תכופר.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י' חשון ה'תשע"ז

 

,   אחד בא לבקש ממרן הגראי״ל שטיינמן שליט״א ברכה שרוצה להיות גדול הדור, אמר שזו אינה מעלה להיות גדול הדור, מפני שאם הדור 'עמי ארצים', אז מה,  תהיה ראש לעמי הארץ? תבקש להיות "תלמיד חכם".

"     הבט נא השמימה וספור הכוכבים...כה יהיה זרעך" (ט"ו ה'). "הבט השמימה" למרות שיודע אתה מראש כי לא תוכל לספור את הכוכבים, הרי אתה מביט השמימה ומנסה לספור. "כה יהיה זרעך"כך ינהגו בניך, הם לא יעריכו את הרצון במידת היכולת, אלא את היכולת במידת הרצון. ) רבי מאיר שפירא(

"     הוציא לחם ויין" (י"ד י"ח). ס"ת "אמן", ללמדנו על ההשפעות הנפלאות הבאות כתוצאה מעניית אמן בכוונה אחר כל ברכה. (וכל מאמינים – בן גרני(

המדרש מספר שכשעמדו בני ישראל למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה, ה' אמר להם ששכר שמירת המצוות שלהם יהיה גן עדן. שאלו בני ישראל את הא-לוקים, "ומנין לנו שגן עדן טוב כל כך? אולי אפשר לטעום ממנו? לקבל דוגמית?" (כנראה שהיהודים היו תמיד סוחרים טובים) ה' לא נבהל. הוא ידע שגן עדן הוא המקום בו חווים הנאה זכה וטהורה של קרבה לא-ל האינסופי. הוא אמר, "בהחלט, אשלח לכם דוגמית. אתן לכם את השבת''.לכן, אומרים חז"ל, בשבת יש משהו מטעמו של העולם הבא. אם גן עדן הוא ההנאה הרוחנית הטהורה, אז השבת היא טעימה מאותה חוויה. (הרב נח וינברג))

     ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם (יז', יב '( רמז נחמד שמעתי מהרב מאיר מאזוז שליט"א:  ישנם ג' חתנים שסימנם חת"ן והם: ח'- ימי מילה - אבי הבן. ת – תורה – בר מצווה ן'- נישואים – חתן בחופתו.  ולכן בשמחת תורה נהגו להוסיף 'חתן מעונה' כיוון שחתן בראשית רומז לברית המילה הנעשית בראשית חיי האדם, חתן תורה רומז לבר מצווה שמקבל עליו עול תורה ומצוות, וחתן מעונה רומז לחתן שביום חופתו מקים מעון לזוג שנישא ולשכינה הקדושה. (מתוק מדבש - הרב ברוך בוקרה שליט"א, עלון 101)

     ולא יאשמו כל החוסים בו' עוד לא קם האדם שיתחרט על שחסה ובטח בקב"ה.

     ''ושמתי את זרעך כעפר הארץ" (י"ג ט"ז). לכאורה אחרי שאברם שמע הבטחה זו אמר (ט"ו ב '(: "מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". ורק אחרי שהקב"ה הוציאו החוצה ואמר לו "הבט נא השמימה...כה יהיה זרעך" האמין בד' ? אלא אברהם הבין "ושמתי זרעך כעפר הארץ" שבניו יהיו כעפר 'גשמיות', כזה יש לי את אליעזר מנהל משק 'גשמיות'. אני רוצה בנים שיהיו 'רוחניים', אזי הבטיח לו הקב"ה "הבט השמימה...כה יהיה זרעך", אז האמין אברהם ובטח, כאלו בנים אכן רצוני שיהיה בהם רוחניות... )הרב י.ד. גרוסמן שליט"א מגדל העמק(

"     זכות הקשקוש" הוא נקודת יסוד בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה, אך כידוע היא איננה שמורה רק לעיתונאים...

האישה שעמדה בניסיון העושר (סיפורי צדיקים, גליון קע"ד)

     מי מיהודי וילנה אינו מכיר את הסמטה של גיטקה טויבה?  אף על פי כן אין הכל יודעים מי הייתה, ובמה זכתה האשה הצדקת הזאת שהסמטה תהא נקראת על שמה עד היום. 

     בימיו של הגאון הקדוש רבי אליהו מוילנא זיע"א, התגוררו בעיר ווילנה הרבה למדנים וצדיקים, שהיו באים מכל קצווי תבל ליהנות מזיו תורתו. בין אלה היה גם צדיק אחד נודע,  הוא רבי מרדכי בן הגאון המפורסם רבי אריה לייב אפשטיין רבה של קניגסברג זיע"א, בווילנה קראו לו ר' מרדכילי גיטקה טויבה, על שם אשתו. מפני שהוא עצמו היה יושב יומם ולילה על התורה ועל העבודה, והיא אשתו היתה עקרת הבית והמפרנסת, הם חיו בדחקות גדולה, אך מפני שגיטקה טויבה הייתה אשה צנועה העושה רצון בעלה, לא התלוננה מעולם,  אדרבא תמיד הייתה שמחה בחלקה ומרוצה מבעלה הצדיק,  ומתאמצת למלא כל הצטרכויותיו, ומקווה לקבל חלק מחלקו בעולם הבא.

     פעם אחת בימות החורף כשתגברו ביותר הקור וסערות השלג, היה בביתו של ר' מרדכי קר מאוד, מפני שהפרנסה הייתה קשה ולא היו להם עצים להסיק בהם את התנור, גם המזון תם מביתם והגיעו עד למצב שלא היה בבית פת לחם,  הילדים התהלכו עירומים ויחפים, והתרפקו על אמם כשהם רועדים ומבקשים אוכל, וגיטקה טויבא ליבה מר עליה והיה לה קשה ביותר לראות בצער ילדיה. אף על פי כן שתקה וקיבלה הכל באהבה.  בינתיים שב הביתה ר' מרדכי מבית המדרש לאחר יום של תענית כדרכו לצום בה"ב, וביקש לטעום משהו להשיב את נפשו, אך בבית היה חושך ואין נר להדליק, ועל אחת כמה וכמה שלא היה עצים כדי להכין כוס חמין. נגע הדבר ביותר ללבה של גיטקה טויבה, ומגודל הצער פרצה ממעמקי לבה אנחה גדולה. כששמע ר' מרדכי הצדיק את אנחתה של אשתו הצדקת, ביקש להפיס את דעתה ולשדלה בדברים, ולעודדה שהשם יתברך הנותן לחם לכל בשר והזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, בוודאי לא יטוש גם אותם, הוא לא הניח לה לילך ולהביא כוס חמין מהשכנים, מפני שכתוב ''ושונא מתנות יחיה".  גיטקה טויבה ועמה הילדים, עלו בלית ברירה רעבים על  משכבם, אך ר' מרדכי שכח מרעבונו, מצא לו קיסם והדליקו, ולאורו ישב ולמד בהתלהבות.

     תוך כדי לימודו שמע קול דופק על הדלת, הרים ר' מרדכי ראשו מעל הגמרא ושאל: מי שם? "אני הוא אליהו", השיב הקול, מרדכי חשב שהדופק הוא שכנו ר' אליהו המסגר שהיה דר עמו בחצר אחת, הלך ופתח את הדלת, ואל הבית נכנס איש זר בעל זקן שיבה, נתן לו ר' מרדכי שלום וביקש אותו לישב, ושאל את האורח, מי הוא ומה הוא מבקש? "אני אליהו הנביא", השיב לו הזקן, "אנחתה הכשרה של אשתך, עשתה רושם גדול על פמליא של מעלה, ושלחו אותי לומר לך, שאם אתה מבקש עשירות, אתה יכול לקבל אותה מיד. הא לך אדרכמון של זהב, תן אותו לאשתך, והיא תעשה בו מסחר, ומיד אתם מתעשרים, אבל ידוע תדע, שאם תקבל ממני את האדרכמון, אבוא אליך בעוד שלוש שנים כעת חיה , ואדרוש ממך להחזירו לי, ויחד עם האדרכמון אתם תצטרכו להחזיר את נשמותיכם לבורא." השיב לו ר' מרדכי, הואיל וחכמינו ז"ל אמרו שבדברים הנוגעים להליכות הבית חייב הבעל להימלך באשתו, איני רשאי להחליט דבר, עד שאשאל לדעתה של אשתי.  כך עשה, הלך וסיפר ר' מרדכי לאשתו את דבר אדרכמון הזהב שהקב"ה שלח להם בידי אליהו הנביא, וכן סיפר לה את התנאי הלא פשוט שאליהו הנביא התנה עמו, שלאחר שלוש שנים יצטרכו להחזיר את האדרכמון, ויחד אתו יצטרכו גם להחזיר את נשמותיהם למי שהנשמות שלו. והמשיך וסיפר לאשתו שהוא לא רצה להסכים או לסרב בלי שישאל את דעתה לעסקה הלא פשוטה. גיטקה טויבה חשבה קצת ואמרה: שמעני בעלי, מה שיהיה בעוד שלוש שנים נראה בבוא הזמן, ולפי שעה צריך לקבל ולא להרבות מחשבות , והשי"ת יעזור.  חזר ר' מרדכי אל אליהו הנביא, והודיע לו על הסכמתם לקבל את אדרכמון הזהב יחד עם התנאי הנלווה אליו. מסר אליהו הנביא את האדרכמון לר' מרדכי ובירך אותו בהצלחה,  וברגע אחד נעלם לו אליהו הנביא המבשר.

     למחרת בבוקר נטלה גיטקה טויבה את האדרכמון, שלחה ידה במסחר וההצלחה האירה לה פנים, מיום ליום רבתה הברכה במעונם, ולא חלפו ימים מרובים עד שנעשתה עשירה מופלגת. אך עשירותה והצלחתה לא השכיחו ממנה את התנאי שהתנה אליהו הנביא, וידעה כיצד לכלכל את מעשיה,  מה עשתה? כל אותו ממון שהרוויחה הייתה מחלקת בין עניים,  זקנים, וחולים ובעלי מום, בין אלמנות ויתומים, והכול ביד רחבה ובעין טובה.

     כך חלפו להן שלוש השנים, ובבוקר בהיר אחד בשעה שר' מרדכי הכין עצמו לתפילה, נכנס אל הבית אליהו הנביא ואמר: ר' מרדכי, היום תמו שלוש השנים שהותנה בינינו, ועליכם להשיב את אדרכמון הזהב, וכן גם את נשמותיכם כפי שהותנה בינינו. השיב לו ר' מרדכי: כשם שלא לקחתי את האדרכמון שלא בידיעתה של אשתי, כך איני יכול להשיבו בלא ידיעתה, אלך אפוא ואודיע לה שבאת לקבלו. גיטקה טויבה לא התפעלה ביותר, ואמרה לבעלה שימסור בשמה לאליהו הנביא זכור לטוב, שהואיל וחכמינו אמרו, "רבי מכבד עשירים", היא מבקשת היא שאליהו הנביא יכבד אותה, ויואיל להטריח עצמו ולהיכנס לביתה, מפני שקודם שהיא משיבה לו את ממונו היא רוצה לעשות עמו חשבון. כשנכנס אליהו הנביא לחדרה של גיטקה טויבה ביקשה אותו לישב,  ניגשה אל הארון והוציאה מספר פנקסים עבים ואמרה:  נביא קדוש, רוצה אני לעשות עמך חשבון צדק, אמת נכון הדבר שקיבלתי ממך אדרכמון של זהב, ועשיתי ממנו רכוש גדול, אבל הריני מבקשת ממך במחילה מכבודך:  עיין נא בפנקסים הללו, וראה נא כאן על מה הוצאתי את כל הסכומים הללו: כאן רשום כמה חילקתי ליולדות עניות, לאלמנות ויתומים, להכנסת כלה, למושב זקנים ולגמילות חסדים, ולעניים סתם. כל זה מצטבר לסכום של אלפי אדרכמונים, מלבד אדרכמון הזהב שלקחתי ממך, שהוא שמור אצלי תמיד, ומוכן ומזומן להיות מוחזר לך בכל עת.  אבל לפני שאני משיבה לך אדרכמון זה, בבקשה ממך אליהו הנביא, שאל נא בפמליא של מעלה אם כך הוא היושר, ואם משפט צדק הוא שיפטרו אותה ממשרתה להיות גבאית צדקה נאמנה בלי שום פשיעה, ויטלו ממנה אדרכמון זהב שהופקד בידה ויחייבו אותה מיתה רח"ל?.  עלה אליהו הנביא למרום והציע את טענתה של גיטקה טויבה לפני בית דין של מעלה, יצאה בת קול ואמרה נצחוני בניי, גיטקה טויבה נשארה עם עשירותה והוסיפה לעשות חסד ולהרבות צדקה, והייתה משען ומבטח לכל נענה ונידח שבווילנה, והסמטה שבה התגוררה נעשתה מן המפורסמות בכל וילנא.

יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם (ט, כז).  - אוהלו של שם

     בדרך דרוש יש לפרש את הפסוק במשל נפלא! מעשה בא' מילידי ירושלים, אני ואביון, אשר בקושי השיג את פרנסתו, וחי בצמצום גדול, ושני בנים היו לו, וכבר בעודם קטנים החליט לחסוך מעט מעט - מתוך המעט שבידו, כדי שיוכל בבא הזמן להשיאם בכבוד, ולקנות להם דירה ראויה, ביודעו שאם לא ישתדל בזה מעתה, לא יוכל אח"כ לעשות דבר לעת זקנותו.  כך החליט וגם עשה למעשה, קנקן ישן היה לו בביתו, שבו חסך פרוטה לפרוטה, והיה זורק כל שבוע מטבע קטנה שהצטמצם מהוצאות השבוע במשהו, וכך היה שומר את הפרוטות הזעומות בקנקן הישן והמאובק, עד שהתמלא, לאחר שהתמלא, רוקן אותו, סגר בשקית והניח במקום צנוע, ושוב החל למלאותו מחדש, וכך עשה כל כמה חודשים, מילא ורוקן סגר והצניע, ומילא מחדש, שנה ועוד שנה, בדלות ואביונות מחרידה, וכך עשה משך עשרים שנה, עד שלבסוף הצטבר לו סכום נאה והגון לחתונת בנו ולחלק מקניית דירה.  סופו של דבר היה שהצליח לקנות לבנו בכורו דירת פאר במרכזה של תל אביב, שעדיין הייתה אז עם מרכז רוחני - יותר ממה שיש היום - ת"ת ובתי מדרשות ויהודים יראי ה', וכך זכה הבן הגדול לדירה מפוארת עם כמה חדרים מרווחים, חצר פרטית,  דשא וכו' כל הנדרש בפאר והדר לשם עוה"ז, והעיקר שסו"ס הצליח האב השבור מעניותו, להוכיח לכולם שאפשר להשתחרר מהמושגים הגלותיים, ולצאת לעולם הרחב ולהיות בנ"א...!

     כמובן, כשהגיע תורו של הבן השני להינשא, לא היו ביד האב אמצעים להשיאו כראוי, ובלית ברירה שכר לו בדמ"פ חדר וחצי בשכונת מאה שערים, ואף נדב לו את שולחנו שקיבל ירושה מאבי סבו... ומתרומות שתרמו ידידיו השיג מטות בדיעבד,  וכך הבן השני המשיך את עניות אביו, והראשון יצא "מהגלות המרה"...  כמובן, שהראשון שקיבל טעם בעוה"ז שלח ידו במסחר וראה ברכה בעמלו, ואת תלמודו זנח אט אט, עד שגם כיפתו שעל ראשו הצטמקה ושקעה בתוך שערות ראשו הגדולות, וכמובן שבמשך הזמן קנה אוטו, ואח"כ החליף וקנה וולבו... ונשאר "מסורתי", "מסורתי" מאי משמע? ילד אחד ושתי כלבים לשמירה, לבלוי בשב"ק אינו נוסע... אבל לראות כדור רגל... חייבים... אי אפשר אחרת... הבן השני לעומתו, מצא את כל אושרו בלימוד התורה וקיום המצוות, כי כשאין עוה"ז בתוך הלב, יש מקום להרגיש קצת רוחניות, והיה שקדן עצום וירא ה', גידל משפחה מרובת ילדים, כששתי מיטות הספיקו לאכלס את כל ילדיו שישנו יחדיו על רוחב המיטה, וכו' וכו' כדרכם הדחוקה של בני ירושלים דאז.

     ויהי היום, והאבא המאושר בחציו, הזקין, ונזקק לעזרה וסעד, כמובן שהמקום שיש לו לשהות זהו אצל אחד משני בניו, ומתוכם בוודאי העדיף לשהות אצל הבכור, שבעל יכולת הוא, בעוד שהשני בקושי מסתדר עם משפחתו, מה גם שהראשון חייב לאביו הכרת הטוב, ואילו השני אולי עוד כועס בלבו עליו שנתן הכל לראשון.  הלך וארז את מעט חבילותיו, ונסע לתל אביו לבנו בכורו, בחשבו שבוודאי עתה הוא הזמן לראות באושר הגדול של בנו, בהגיעו לתל אביו, מקום שלפני כמה עשרות שנים קנה דירה לבנו, לא ידע להבחין היכן מקום מגורי בנו, כל פני המקום השתנו, עד שבקושי זיהה היכן גר בנו, בהגיעו מול הווילה המפוארת ראה קדילק מפואר סמוך לבית, ושער בתוך שער, האב החל לדפוק ומשלא נשמעו דפיקותיו שעל דלת החצר, ניסה לפתוח, ומשלחץ על הידית, פרצה אזעקה רועשת, והאב הזקן החוויר כולו, כשתכף לפתוהו שתי אנשים ושאלוהו בעזות "מי אתה"? הזקן שנחרד ובקושי הצליח להוציא הגה מפיו, ובקושי קלט במה המדובר, ורק באצבעו הצליח להראות שרצונו להיפגש עם בעל הבית שהוא אביו...  בינתיים, הבן התעשת והחליט לראות מי הוא זה אשר בעטיו הוזעקה השמירה,  ופתח מבפנים את הפרוז'קטור, והסתכל בעין החשמלית הגדולה, ושוב נחרד הזקן בחשבו, מה זה, אולי טעיתי, אך מיד שמע את בנו קורא, אבא זה אתה, בא הכנס!  הזקן נרגע מעט ונשם לרוחה, פתח את השער והחל צועד לעבר הדלת, עד שהגיע לדלת כבר חזרה השמחה על פניו מעט, שנמוגה שוב - כשאך נכנס לבית, מיד זינקו עליו שתי כלבים אימתניים... הזקן כמעט שהתעלף, אך בנו צעק שוב, "אבא הוא לא נושך", "הוא חלק מהמשפחה"!... הם פשוט מקבלים את פניך, סיים בחיוך...!

     כל יום שעבר עליו בבית בנו, איבד את הטעם לשהות אצלו, פעם עשה קפה לעצמו וידיו הרועדות שפכו מעט על השטיחים, וכלתו גערה בו, למה אתה מלכלך את השטיחים, זה עולה הון רב... יום אחד נתקל בעציץ גדול ומעד ונפל, וקרא לעבר בנו שיבוא לעזור לו לקום על רגליו, ופני בנו חפו ועל מה?... שהחמיץ בדיוק את ה"חדשות"... כך הפכה שמחתו לתוגה, ואושרו לאבל, ותקוותו לייאוש, וראה את כל עמלו שהלך לריק, עד שבסוף גמר אומר לעזוב את הבית ולנסות אצל הבן השני, במאה שערים.  אצל הבן השני לא היה קשה בכלל לזהות את הבית, וכבר מרחוק שמע את קול בנו המתנגן בעריבות על הגמרא, וצעד לעבר הבית הדל - כמהסס וחושב מה יהיה כאן,  בבואו אל הבית נעצר קמעה, מפני שהיה צריך לרדת בזהירות בכמה מדרגות שבורות, וגם לא ליפול בכמה מרצפות עתיקות יומין, ומשדפק על הדלת לא היה צריך שיפתחו לו - מפני שלא היה שם מנעול כלל, ומיד נפתחה הדלת לרוחה ע"י הדפיקה, ו תיכף כשנפתח שעטו אליו לא פחות משנים עשר נכדים ולפתוהו מכל צד, סבא,  סבא, אני קודם, סבא אני הגדול, סבא, בא תבחן אותי משניות, והפעוטה בת שנתיים צייצה אף היא, סבא תראה מה קיבלתי בגן ווך, ועוד בעומדו בפתח זלגו עיניו דמעות חמות, כשנזכר האיך ומי קיבלו בת"א בוילה עם הקדילאק, והיאך נתקבל כאן.

     לא עברו דקות ספורות, והזקן החל נושם לרוחה, שתה משקה חם, ובנו סוגר את הגמ' הנה מצות כיבוד אב... וכך חזר למרץ נעורים, שתי הנכדים הגדולים לקחו אותו אל המקווה, אח"כ הלך עם בנו להתפלל מעריב, ואח"כ מצאו לו איזה מקום בתוך הדירה העלובה לישון, ובכל מקום נתקבל בחמימות רבה, וכולו היה טרוד בלבחון את נכדיו המרובים, וללמוד אתם, עם זה משניות ועם זה סידור, את זה ללמד גמ', ואת זה אלף בית, ואט אט חזרה על פניו שמחתו הטבעית, והאושר זרח מפניו, וגמר אומר, פה אשב כי אויתיה! הוא אשר אמר הכתוב, "יפת אלקים ליפת", - ליפת יש הרבה דברים יפים, שה' חנן אותו ונתן לו, יש לו וילה של שלוש קומות, חצר, קדילק, וכו' וכו', אך "וישכון" - כשהאבא מחפש היכן לגור, יודע הוא שוישכון "באהלי שם", באוהל הלומד תורה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/