אמר הרמב"ם: הרופא הטוב ביותר הוא זה ששומר על מטופלו שלא
ייחלה כלל, ולא זה שמצליח לרפא את החולה.
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר
ישראל"(שמות יז,יא) .לא נאמר "כאשר הרים",אלא "כאשר
ירים". ללמדנו שבכל דור ודור, כאשר "ירים משה ידו",שזה כוח התורה,
אזיי "וגבר ישראל";ואם לאו, "וגבר עמלק" חלילה.(החפץ חיים)
"ולא נחם אלוקים
דרך ארץ פלשתים", מדוע? "פן ינחם העם בראתם מלחמה" – שמא יתחרטו
כשיראו את מלחמת הקיום, והתוצאה המידית "ושבו מצרימה". לפיכך "ויסב
אלוקים את העם דרך המדבר", ובמדבר דאג לצרכיהם ונתן להם מן במשך ארבעים שנה!
באותן השנים הבינו היהודים "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי
ה' יחיה האדם" (דברים ח, ג), ורק אז מסוגלים היו להיכנס לארץ ישראל ולנהל
חיים עצמאיים.
ילד שגדל בסביבה אופטימית מסגל לעצמו עוצמה ושמחה שילוו אותו
בבניית עתידו. ילד צעיר רואה ולומד את העולם דרך מִשְׁקְפֵי הבוגרים המשמעותיים
לו. הן לאופטימיים והן לפסימיים, לחיוביים כמו לשליליים, יש במסלול החיים הרים
לטפס, נהרות לחצות וקרבות ללחום. אין קיצורי דרך, ולעמל יש ערך. אך כגודל מאמץ
המערכה והעמל כך גודל הסיפוק שבא בעקבותיהם. ככובד המשא כך תנופת ההתפתחות האישית
לאחריה. לא לַקַלִים הַמרוֹץ! ניתן להכין 'מנה חמה' אינסטנט בדקות ספורות, במקום
להשקיע בנזיד עשיר בבישול איטי. אפשר להשוות בין התוצאות?
גמ''ח הש''ס -(מתוך הספר דורש ציון- בראשית)
ה 'שאגת אריה' היה בבחינת "אריה שאג מי
לא יירא". הוא לא פחד לחלוק על גדולי הראשונים, על מפרשי התורה והש"ס.
עם התמנותו לרב במינץ, הוא התנה עם פרנסי
הקהילה שיקצו לו חדר מיוחד, ספריה, עם כל הספרים שיצאו על הש"ס. למרות שבאותה
עת ספרים היו דבר יקר ערך, הם ניאותו לקיים את תנאו, ורכשו עבורו את כל הספרים
שביקש. בצעירותו, היו הספרים יקרי המציאות. לאף אחד לא היה ש"ס שלם בבית. למי
שהיו שניים או שלושה כרכים מהש"ס- היה נחשב לעשיר גדול.
הייתה אישה אחת שהתחתנה עם בעל ממשפחה עשירה,
והיא התנתה עמו שהיא מסכימה להינשא לו בתנאי שירכוש לביתם החדש ש"ס שלם! הבעל
כיתת רגליו ממקום למקום, כאן השיג את הכרך הזה, ושם את הכרך הזה עד שלבסוף עלה
בידו להשלים את הרכישה, והוא אכן קנה, בהון תועפות, את כל כרכי הש"ס. האישה
הייתה מנהלת גמ"ח: "גמ"ח ש"ס". כל מי שהיה צריך לעיין
באיזושהי מסכת, היה בא לביתם ושואל את הכרך לתקופה קצרה. גם ה 'שאגת אריה' היה
מגיע מידי פעם, ושואל את אחד הכרכים. האישה, בהבחינה בגדלותו, אמרה לו באחת
הפעמים: "כבודו לא צריך לטרוח, ולבזבז זמן יקר, לבוא לביתנו על מנת לשאול כרך
מן הש"ס. כבודו יכול לשלוח מישהו, לומר לו איזה כרך הוא צריך, ואני כבר אביא
לו את הכרך המבוקש לבית המדרש" . וכך אכן נהג ה 'שאגת אריה'. כל אימת שהיה
נזקק לכרך מסוים היה שולח מישהו אליה, והיא הייתה מביאה לו את מה שביקש.
ה 'שאגת אריה' ברך אותה, שבשכר זה תזכה לשני בנים, האחד שלא יצטרך
לש"ס, כי ידע את כולו בעל פה, והשני שידע לפלפל, להקשות ולתרץ, על כל מה
שכתוב בש"ס. ואכן ברכתו של ה 'שאגת אריה' התקיימה, והאישה זכתה לשני בנים:
הראשון – רבי חיים מוולוז'ין שהיה בקי בש"ס, וידע את כולו בעל פה, והשני -
אחיו, רבי זלמן מוולוז'ין, שהיה חריף גדול.
החוויה היהודית
