‏הצגת רשומות עם תוויות אויבים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אויבים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 18 במרץ 2018

אמרי שפר ב' ניסן ה'תשע"ח



על ה'חרדים' (פרק כא אות יז) כותב דבר נורא: "הלב הוא היכל לשכינה הקדושה, והכועס מכניס צלם בהיכל ומגרש ממנו השכינה".
בצוואת ר' אליעזר הגדול להורקנוס בנו אמר כך: "בני אל ימעט בעיניך אויב אחד אע"פ שיהיו לך אלף אוהבים, לפי שאויב אחד יכול להפוך אלף אוהבים לאויבים, והאלף אינן יכולים להפך אויב אחד לאוהב"
האדם צריך לקיים את התורה והמצוות, בלי תנאים עם הקב"ה, מי שעושה תנאים אין זו אהבת ה' אמיתית, דרכו אינה דרך אמיתית, וזהו ניסיון אשר כל יהודי יעבור בחייו, להתקרב להקב"ה עם אינטרס, עם מטרה. כל יהודי אשר עומד במצב הזה בחייו, צריך לגבור ולא ליפול בעצת היצר.
הגאון רבי בן ציון אבא שאול היה אומר: "לפעמים פוגשים בבית הכנסת אנשים מבוגרים, שמקפידים מאד שיתנו להם כבוד בתפילה ובעליה לתורה, ואילו צעירים - אנו רואים שלא מפריע להם. זה לא אומר שהצעירים טובים יותר, אלא הזקנים - מה שנשאר להם מתאוות העולם הזה - הוא הכבוד. הצעירים מלאי תאוות אחרות) …תוך הספר 'מידות והנהגות טובות'(
ויקדשהו (כ ח(
   
ברכו במן, וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל, ר' שמעון אומר: ברכו במן, וקדשו במאור פניו של אדם, ע"כ ברך את יום השבת ויקדשו.
   
אדם מיוחד שהצליח להוכיח בנועם, ולשמש בכך דוגמא לרבים, הינו רבי משה פארדו זצ"ל, כפי שמתואר בספר 'ומשה היה רועה': בעצומו של יום השבת עשתה מכונית את דרכה ברחובות בני ברק. מכל העברים החלו קוראים לעברה קריאות מחאה שאבעס אולם הנהג, בחור צעיר, התעלם מהצעקות, ושעט ברחוב עזרא עד לקריית אור החיים ושם עצר. תוך רגעים הוקף הרכב בגערות ובצעקות על החוצפה, עזות הפנים וחילול השבת בלב ליבה של עיר התורה והחסידות, אבל לפתע הופיע בתוך ההמון דמותו התמירה של רבי משה, שבזה הרגע שב מתפילת מנחה. כשראה את ההתקהלות אמר בקול סמכותי: אני מבקש מכם להתפזר ותוך רגעים ספורים נותרו הרחבה הוא, הצעיר והמכונית.
   
שבת שלום האיר את פניו לצעיר, ובהרהרו כיצד יוכל למנוע ממנו להמשיך בנסיעה, אמר מיד: אתה מוזמן להיות אורחי. הצעיר עדין לא התרכך. אתה עובד כאן? וכשנענע בחיוב אמר: אני צריך את פלונית. היא לומדת כאן. כן. היא אחת מן המעולות שבין התלמידות – ומי אתה? אחיה הגיעה התשובה באתי לקחתה, אבינו נפטר ובערב עתידה ההלוויה להתקיים.... האב המסורתי השתכנע לשלוח את הבת להתחנך באור החיים, אולם המשפחה כולה אינה שומרת תורה ומצוות, ובבורותם סברו שהלוויה דוחה שבת, ושלחו להביא את הבת הביתה. רבי משה הבין כי כל התנגדות שהיא עתידה להצית אש במצב הרגיש שנוצר – הבחור נחו בדעתו לחזור הביתה מיד, עם אחותו, היא – עתידה להתקף בהלם למשמע הבשורה הקשה , ומטבע הדברים יכולה להגיב בתקיפות כלפי אחיה, והמריבה בניהם תוכל להתפתח תוך רגעים ספורים למחלוקת. הוא ניסה לברר עוד אי אלו פרטים נחוצים: מתי נפטר האב וממה, מנסה למשוך כל רגע ככל יכולתו, אולם על אף שהצעיר השיב לו בנימוס על כל שאלותיו, ניכר היה קוצר רוחו – דרך ארוכה לפניו, ויש עוד כל כך הרבה דברים לארגן עד הלוויה... לבסוף פתח ואמר: אתה יודע, אנחנו כה אוהבים את אחותך, והיא כל כך מקובלת בחברה, עד כדי הערצה של ממש. מתאים היה שנשתתף בהלוויה מתחילתה, ואף אני עצמי הייתי רוצה לשאת בה הספד, אבל מבין אתה בוודאי, שלא נוכל לנסוע בשבת, לכן אני מציע שתהיה אורחי עד מוצאי שבת ומיד בצאתה נזמין אוטובוס – וכל הכיתה תיסע...
   
הצעיר הופתע מההצעה והתלבט אם להסכים לה, ורבי משה מצידו המשיך להתחנן: אנא ממך, אל תיטול מאתנו את הזכות להשתתף בהלוויית אביך! נדמה היה כאילו עוול של ממש יעשה לו באופן אישי, והצעיר נכנע... בסעודה שלישית היה אורח בבית משפחת פארדו, לאחר מכן התפלל ערבית ושמע הבדלה, ואז יצא במכוניתו כשרבי משה יושב לצידו, מאחוריו יושבת אחותו הבוכיה ולצידה המחנכת שלה, ואחריהם מתנהל אוטובוס, שבו חברותיה.
   
כשעמד רבי משה בהלוויה והספיד, לא נותרה עין אחת יבשה בקהל. בציורית רבה הוא תאר כיצד מתקבלת הנשמה בשמים, וכיצד כל האבות באים ושואלים את הנפטר את מי הנחת בארץ. מי ימשיך אחריך את השלשלת הנטווית עוד ממעמד הר סיני, משלושת האבות הקדושים?! הוא לא הותיר את המשפחה השבורה לבד, גם כאשר הסתיימה ההלוויה הוא הגיע לנחם, ארגן מנין, דיבר ושוחח והיה לידיד אמת לכל אחד ואחד מן האבלים עד שכל המשפחה חזרה בתשובה.

החוויה היהודית




יום שלישי, 5 ביולי 2016

אמרי שפר ל' סיון ה'תשע"ו



  העושה שלום בין איש לחברו, הרי הוא בכלל מזכה הרבים, והרי שנינו, שכל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו, ולכן היו מובטחים שהם בני העולם הבא!! (פירוש ה'עיון יעקב' )

     הרואה קדירה (סיר) בחלום יצפה לשלום. ומדוע כי הקדירה משכינה שלום בין האויבים המנוגדים ביותר זה לזה - האש שתחתיה והמים שבתוכה. ומה מקבלת הקדירה בתמורה? היא מתלכלכת ופניה משחירים... אבל העיקר שיוצא בסוף משהו טוב וטעים... (חכמינו ז"ל (ברכות דף נ"ו:)

     ''וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא “ (יט, טו)  - ב “עבודת ישראל“ למגיד מקוז‘ניץ כתב:  שכל מי שנותן דרור ללשונו ופיו הוא ”כלי פתוח“  ומדבר כל אשר על לבו, ואין ”צמיד פתיל עליו“ – לסנן ולברר דברים היוצאים מפיו שאין בהם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים אסורים – הרי שרח“ל בוודאי ש “טמא הוא“.

     וראה אותו וחי (כא, ח) - וראה אותו, עצם ההסתכלות על הצדיק שהוא כדוגמת משה רבנו, וחי – ממשיכה רפואה לכל מי שזקוק לכך. (מגן אברהם – טריסק)

''חולירע'' (ברינה יקצורו, עלון מס' 261)
     בזמן רבי יהונתן אייבישיץ פרצה מגיפה נוראה של 'חולירע' , והרופאים נלאו למצוא מזור ותרופה למחלה הנוראה הזו,  שלא פסחה גם על בתי ישראל. ניגשו ראשי הקהל אל הרב,  וביקשו ממנו לכתוב קמע כלשהוא שיבטל את המגיפה.  הרב כתב קמע ואמר להם להניח אותו על החולים וברוך ה', נרפאו כליל מהמחלה.
     אחד האנשים שהיה סקרן, רצה לראות מה כתוב בקמע הפלאי הזה שריפא את כולם בלא כדורים ובלא זריקות. כשפתח את הקמע לא האמין למראה עיניו: הייתה כתובה שם מילה אחת בלבד: 'חלרע'. מיד ניגש לרבי יהונתן ושאל לפשר הקמע - 'האם הרב השביע את המלאך שהביא את המחלה וקוראים לו 'חלרע'? אמר לו הרב לא השבעתי שום מלאך. פשוט מאוד, 'חלרע' הם ראשי תיבות של חטאנו לפניך רחם עלינו, וה' יתברך ריחם.
     ללמדנו, כשאדם מקבל חולי או נופל למשכב ר"ל, עליו לפשפש במעשיו ולעשות תשובה, יחד עם זאת אנו לומדים שאם רוצים להתפלל על חולה, כדאי להזכיר את שם החולה ושם אמו, ולומר: "אֵ -ל נָא רְפָא נָא לָּה", בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.

חוויית השבוע שלי


יום רביעי, 13 במאי 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע בחוקותי




השבת בעזרת ה' נסיים את חומש "ויקרא" כאשר נקרא את הפרשה החותמת את החומש השלישי, היא פרשת "בחוקותי".
בחציה הראשון של הפרשה אנו קוראים את החלק המפורסם שלה בו נאמר לעם ישראל אלו ברכות יחולו עליהם אם וכאשר יעמדו בתנאי הברית עם ה' ויקיימו את מה שציווה אותם ה' ומצד שני הם שומעים שאותן ברכות יהפכו לקללות אם לא יעמדו באותם הצווים.
ה' ממש מפרט להם את הברכות והטובות שהם יכולים לזכות בהם: פוריות הארץ, שלום עם האויבים, ריבוי הצאצאים והשראת השכינה בעם כולו.
לאחר מכן מפרט להם ה' את הקללות שהם עלולים לקבל, אולם סדר הקללות נאמר מהקל אל הכבד: בריאות, בצורת, חיות רעות, מלחמה מלווה במגפות ורעב וגלות.
המיוחד בכל מה שכתוב בחלק זה של הפרשה שהוא תלוי בכל עם ישראל כולו. 
חייבת להתקיים ערבות שלימה בין כל חלקי העם כדי ליצור את התנאים לזכות בברכות מה'.
כתוב במסכת סנהדרין "כל ישראל ערבין זה לזה"  ואותה ערבות באה  לידי ביטוי בקיום כל המצוות והחוקים שיש לעם ישראל ומצד שני כשהתורה מלמדת את המצוות אחת אחרי השניה היא מזכירה את העונש האישי של כל אחד ואחד מישראל.
מכאן אנו לומדים שכאשר התורה מפרטת לנו איסורים היא מטילה באופן אישי אחריות אישית על כל אחד ואחד ואת העונש על כך, אולם בפרשת הברכות והקללות שיש בפרשה שלנו, התורה פונה לכלל עם ישראל,באחריות קבוצתית של כולם ביחד. אין בפרשה הזאת איזכור  לגמול בצורת עולם הבא.
זוהי אחריות כלל ישראלית!
לאדם מעגלים רחבים סביבו ותמיד מוטלת עליו אחריות. כלפי משפחתו הקרובה והרחוקה, כלפי חבריו הקרובים והרחוקים, כלפי שכניו, כלפי עמיתיו לעבודה, כלפי קהילתו, כלפי החברה והסביבה שברחוב וכלפי כל העולם כולו.
על כולנו מוטלת אחריות לקיום תקין,ראוי ובריא של העולם. שנזכה אכן להיות כלי לשליחותנו בעולם הזה.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי


חוויית השבוע שלי





לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם