|
אנחנו נמצאים בדור שכולו חיצוניות, כל אחד כותב בחייו את ספר
הזיכרון שלו, ולכן מה שכולם רואים האדם עושה בצורה הכי מושלמת, אבל כשהוא נמצא
בביתו ... בואו
ונלמד לחיות בשביל החיים שלנו האמתיים, דהיינו לחשוב מה אומרת השכינה הקדושה ולא
השכן... ואז נתחיל להרגיש שהתחלנו לחיות באמת ונוכל להרגיש בס"ד שמחה
בחיינו.
החוכמה באה
בזמן שכבר אין בה כל תועלת
והנה על פי דברי הגרש"ד פינקוס זצ"ל
אפשר להבין למה יש בלשון הקודש כל כך הרבה לשונות של הודאה כגון: להודות , להלל, לשבח,
לפאר, לרומם, להדר, לנצח, לפאר, לקלס , וכו', שהרי
ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא שכותב שמטרת כל הבריאה היא להאמין
בא-לוקינו ונודה אליו שבראנו, ואם תכלית הבריאה היא ההודאה לקב"ה, לא פלא
שיש כל כך הרבה לשונות של הודאה . נלמד מכאן -
שככל שנתרגל יותר להודות לקב"ה, נרגיש יותר שמחה וסיפוק בחיים
שלנו !
כשיוסף עיכב את בנימין התחנן לפני
יהודה שיחוס על שיבתו של יעקב ככתוב "והיה בראותו כי הנער ומת". נשאלת
השאלה הרי בנימין השאיר בבית עשרה בנים ולמה לא ביקש יהודה שיחוס על בניו שימותו
מצער אביהם שאיננו, סימן שההורים מצטערים יותר על ייסורי בניהם מאשר הבנים על
ייסורי ההורים.
אח חדש במשפחה ... (לקראת
שבת מלכתא – וירא)
רחובה הראשי של העיירה דובנא המה
מאדם. הכול ממהרים ורצים, הן ערב שבת היום, מזדרזים לקניות אחרונות לקראת כניסת
שבת המלכה . גם הגאון רבי יעקב קרנץ, המגיד הנודע
מדובנא זצ"ל, יוצא לשוק העיירה , להשלים קניות אחרונות לשבת . לפתע,
הוא מביט נכחו ורואה עלם יהודי צעיר וחינני, עומד בפאתי השוק ומקושש מעות לצדקה.
המראה תפס את תשומת לבו של המגיד , והעובדה כי יש כאן נער יהודי צעיר
שנאלץ לפשוט יד למחייתו - עוררה את רחמיו. הוא קרב אליו ושאל ברכות: 'ילד, איך
קוראים לך ?' ' 'שלמה' הייתה התשובה, אך המגיד
לא הסתפק בה. 'מהיכן אתה שלוימל'ה היקר? מדוע אתה נאלץ לעמוד ולאסוף פרוטה
לפרוטה בשוק העירוני ?' הנער לא ענה, משך בכתפיו
במבוכה. אך המגיד לא התכוון לוותר, ושב על בקשתו לדעת מהיכן הגיע ומי הם הוריו.
בסופו של דבר נאנח הילד אנחה עמוקה, ופתח את סגור לבו : ' אני
גרתי רחוק מכאן, ובדרך לא דרך עשיתי פעמיי לעיר דובנא, מחפש מקום להתעלות בלימוד
התורה. התייתמתי מאבי לפני תקופה', הוסיף הילד וקינח דמעה סוררת, 'ומאז אני
בודד, נאלץ לגייס כסף למחייתי , וכתוצאה מכך כבר אינני יודע אם
אזכה פעם לממש את שאיפת חיי לעלות ולהתעלות בתורה ...' הילד פרץ בבכי מתייפח, שקרע את
לבו של המגיד מכאב: 'היו לי תכניות ללמוד תורה ולהעמיק בה, לשקוד על הגמרא ללא
הרף אך לקדוש ברוך הוא היו תכניות אחרות עבורי, והוא לקח את אבי אליו לשמים בטרם
עת. מאז אני נאבק על פרנסתי האישית', הוסיף הנער הצעיר בבכי מר ... '
אולי תסכים לבוא להתארח בביתי בסעודת
השבת?' שאל המגיד בנועם . עיניו של הילד אורו לנוכח
ההצעה , ניכר
היה כי מזה זמן לא זכה בסעודת שבת חמה וביתית, ואילו המגיד מיהר לשוב הביתה,
להכין מקום נוסף בשולחן השבת לאורח הצעיר ... שעת ליל שבת הגיעה, המגיד
מדובנא שב מבית הכנסת כשלצדו שני המלאכים והאורח הצעיר. בפנים קורנות הוא נכנס
לביתו, מברך את בני הבית ב 'גוט שבת' לבבי, ואומר ' שלום
עליכם' בהתעלות. כל העת עומד לצידו הנער הצעיר, האורח אותו אסף משוק העיירה
בשעות הצהריים . סעודת ליל שבת מוגשת בשפע
וברוחב לב, והנער הצעיר זכה אחרי תקופה ממושכת לסעודת שבת טעימה ומזינה, באווירה
חמה וביתית. המגיד משתדל להנעים את שהותו של הנער בסעודה, הוא כבר מתכנן לו
תוכנות נוספות ... משהסתיימה הסעודה, שאל המגיד
את הנער: 'יש לך היכן לישון, צדיק שלי? הן מאוחר בלילה, קר מאוד בחוץ, אולי
תסכים לישון בביתי הלילה ?'
- - - הנער הופתע מהשאלה, אך לא מצא
מקום להתנגד. הן רק הוא יודע כי כבר חודשים הוא ישן בבית הכנסת הישן בעיר, עטוף
בשמיכות עבות ורועד מהקור הרוסי המקפיא. איך יכול להתנגד להצעה נדיבה כזאת , לישון
על מיטה מוצעת בבית חם ומוסק כהלכה ? היה זה הלילה הראשון, בעקבותיו
באו לילות רבים ונוספים... גם סעודת השבת הייתה רק הסעודה הראשונה, בעקבותיה
נותר הילד לסעוד את ארוחותיו ולשכון באוהלו של המגיד למשך שנים ארוכות.
'כל מחסורך עלי ואל תדאג מפרנסתך', הבטיח המגיד לנער הצעיר, 'אתה
תשהה בביתי, תסעד על שולחני ותלון במשכני. תוכל לחזור עתה לתכניותיך לשקוד על
דלתות התורה, כי מרגע זה ואילך - אהיה במקום אביך ואדאג לכל מחסורך !' ואכן,
המגיד מדובנא עמד בהבטחתו, וככל אשר אמר כך קם והיה . במשך שנים רבות היה שלוימל'ה
הצעיר אורח של קבע בביתו, סעד על שלחנו ועמו חלק את ארוחותיו. גם בניו של המגיד
למדו לגדול בצלו של האח החדש - האורח היתום, והתרגלו שהילד הוא כמו אחיהם ממש , לכל
דבר ועניין ... סיפורנו מסתיים כאן, כמעט.
נותר רק לחשוף את זהותו של אותו שלוימל'ה הקטן, מי הוא וכיצד הפך לגדול בישראל - - -
הסיפור המפעים מובא בספר 'חפץ חיים' על
התורה, ושם מגלה המחבר כי שלוימל'ה זה, הפך להיות הגאון הנודע רבי שלמה קלוגר
זצ"ל, גאון ישראל ופוסק בעל שיעור קומה, שחיבר כמאה וחמישים חיבורים בכל
מקצועות התורה, בגאונות ועמקות נדירים ! כל מצווה היא מצווה שאיננו יודעים
לאמוד את ערכה ולהעריך את שוויה , אך 'הכנסת אורחים' מכילה מרכיב
מפתיע נוסף. כשאורח נכנס לבית , הוא סופג משהו מאוירת הבית -
ולא פעם מה שהוא סופג הופך לחלק מאישיותו, מדריך אותו בחייו, מנחה אותו קדימה,
מפעיל אותו לצעד הבא ...
|
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה