כאשר אני רואה בן אדם עובד, אינני יכול להישאר בחוסר מעשה, אני חייב לעמוד לידו עם ידיים בכיס ולתת לו עצות מועילות.
כאשר ביקר מרן בעל הדברי יואל זיע"א בעיה"ק בשנת תרצ"ב שמע פעם שלאחר חזרת הש"צ הכה הגבאי על השלחן שלא יאמרו תחנון לרגל יום היארצייט של אחד מצדיקי הדור, נענה מרן ואמר שזה כוונת חז"ל שאמרו עה"פ מכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתת צדיקים, כי כאשר מכים שלא לומר תחנון כשיש ברית מילה או חתן זו היא מכה הכתובה בתורה שכן כך נפסק בשו"ע, משא"כ כאשר מכים ביום של יארצייט זו היא מכה שלא כתובה בתורה וזה משאחז"ל זו מיתת צדיקים. (ניצוצי התורה)
“כאשר הדבר מסתבך - סימן שמדובר במצווה”... (שמש ינון)
כאשר הלב מלא שמחה ופורצת החוצה, אז אינו מבחין בין אוהב לשונא. (הרה”ק רבי שמואל מסוכצ’וב)
A199 והצדקה (קובי לוי הי"ו(
יונתן גולד, היה אמן עם נשמה מיוחדת. אל תשאלו איך ולמה, אבל הקב"ה נטע בו כשרון אומנותי ששילב בצורה מדהימה, ויזואליה הרמונית ססגונית שבין פסוקי תהילים, לבין ציורים מלאי הבעה מתוך הבריאה המופלאה של ריבון העולמים. הוא צייר מעט, אבל מדהים. הפסוקים בציוריו, לא רק נכתבו ביד אמן, הם כמו דיברו לצופה את תוכנן העמוק, אותו תוכן עלום וסודי שדוד המלך המשורר, המאמין, הרגל הרביעית של המרכבה הבליע במילים, בתגים, ואפילו ברווחים והחללים שבין תיבה לתיבה ובין שורה לשורה. הוא ידע לנגן את מילות הקודש במכחולו, ואם הייתם מתעקשים יכולתם להאזין לשירת הלויים הבוקעת משם. יונתן גולד, היה גם מרצה מאלף, שמעבר למוסר היהודי המתנגן שבקע ממנו, הוא היה בבחינת "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל לב השומעים". עם תום ההרצאה, הוא היה מגביה את פרוכת הקטיפה שמאחוריו, ולעיני מאזיניו, היו נפרשים קומץ ציוריו המדהימים שמעבר לויזואליה שלהם שידרו את קסם הבריאה מחד, ושירת דוד המלכותית מאידך. היה זה מהלך מהמם ומפתיע.
יונתן גולד היה אמן רגיש ואיש טוב לב, שידע להעניק מעצמו לאחרים, במידה נדירה. לאחר הרצאתו הרגישה, נהג לספר על ציוריו, אבל זו כבר היתה שיחה קולחת חברית, שהעניקה הרבה בטחון ואהבת השם לכל מי שהאזין לו. את ציוריו המקוריים, שמר מר גולד בכספת גדולה באחד הבנקים בניו-יורק. הנשמה שלו היתה אצורה בציורים הללו, והוא לא יכול היה שיקרעו ממנו - חלילה - את נשמתו. אשר על כן, הוא שיכפל בהדפסי משי מרהיבי עין, 200 עותקים מכל ציור שלו, ומיספר אותם באופן מדויק.
באחת מהרצאותיו בדרום הארץ בחודש אלול לפני כ- 20 שנה, הבחין בגברת אחת, קשישה עטויית כיסוי ראש, שבחנה לאחר ההרצאה, את ציוריו אחד לאחד, בעין בוחנת. היא נראתה נרגשת, ופיה מילמל תפילה, או פסוקי תהילים. "אני רוצה לקנות את הציור הזה" אמרה הקשישה לגולד, והצביעה על הציור אשר בתוכו נשזר הפסוק מתהילים "פותח את ידיך... ומשביע לכל...". הציור והפסוק האירו לעיני המתבונן את מצוות הצדקה באור אלוקי. הנתינה, העין הטובה והלב הנדיב, פעמו מן המילים והצבעים. הצדקה, קיבלה ביטוי עליון וערכי, היישר מעולם האצילות. יונתן גולד אמר לה: "גברתי, את זוכה לקנות את הציור האחרון בסידרת "הצדקה", שיהיה לך לברכה.
הקשישה, נטלה את הציור והתבוננה בו שנית. היא הוציאה מכיסה פנקס המחאות ורשמה. אחר כך, היא התיישבה על כורסא סמוכה, והביטה שוב בציור. לפתע, הוסט ראשה ימינה ושמאלה, חירחרה וחיוורון עטה פניה עד שכולם הבחינו שהיא איבדה את הכרתה. גב' מורן, אחות במקצועה שהבחינה בכך, סטרה קלות בלחייה של הקשישה, אחזה בלשונה שלא תכנס לגרונה, הנשימה אותה ארוכות... כשמסביב - כולם אומרים תהילים בהתרגשות "... מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' ". לאמבולנס שהגיע תוך דקות ספורות, לא נותרה עבודה. גב' בלומה מאיר התאוששה, וחזרה אט אט להכרה. האח, בדק את לחץ הדם, את פעימות הלב, הכל היה תקין. אחרי רבע שעה חזרה בלומה לעצמה.
יונתן גולד היה נסער. "גברתי מה קרה? נראה לי שהציור...". "כן" השיבה "הציור שלך השפיע עלי קשות... הבט כאן במספר הסידורי המופיע כאן בציור שלך מצד שמאל A199. "נו, מה בכך"? שאל גולד "זה המספר הסידורי של העותק הזה". "הבט כאן בזרועי" ביקשה גב' מאיר, "כאן מופיע גם המספר A199, אני ניצולת שואה כפי שאתה מבין... אני פשוט הזדעזעתי מן העובדה, שהמספר על זרועי, תואם את המספר שעל הציור שקניתי שהוא, לפי דבריך, האחרון בסידרת הצדקה". "ומדוע קנית דווקא ציור זה"? שאל גולד. "כי נושא הצדקה, קרוב לליבי. לפני השואה, ניהלתי גמ"ח גדול שסייע ליתומים וליתומות להקים בית בישראל. גם במהלך השואה עשיתי מאמצים רבים לעשות צדקה - עד כמה שיכולתי בתוך השכול הדמע והיסורין - וברוך השם ניצלתי, הגעתי ארצה, ויחד עם בעלי המנוח חזרנו לעזור לכל דיכפין.
גולד הביט במספר שעל זרועה, הביט במספר הסידורי של הציור ואמר... "לא יאומן צדקה בגימטריה... 199". יד ההשגחה העליונה ליטפה את תלתליו של גולד הצעיר, כמו אומרת לו "אתה מבין כישרון צעיר שלי, 'צדקה תציל ממוות' זה לא רק ציור, או פסוק, או מספר של אסירה במחנה ההשמדה, אלא זו הנהגה א-לוקית.
והנה חביבי קיבלתם רמז אתה והגב' הצדקנית בלומה גולד - 199".
ואומר שלמה המלך ע"ה (משלי כא, כא): "רֹדֵּף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִים צְדָקָה וְכָבוֹד". על פסוק זה אומרת הגמרא (בבא בתרא ט(: משום דרודף צדקה, ימצא צדקה? אלא לומר לך, כל הרודף אחר צדקה, הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה. רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו.
ובדרך צחות נסיים: רבי נחום מצ'רנוביל זצ"ל אומר: המקבץ מעות לצדקה, ייטיב לעשות, אם יקח עמו שני כיסים. אחד בשביל המעות ואחד בשביל הבזיונות.
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה