יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

אמרי שפר כ"ג אלול ה'תשע"ז


אומרים חז"ל: "כל האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי". ונשאלת השאלה: מדוע? הרי ברור שאם ה' מצווה אותי לצום בעשירי אז אני אוכל בתשיעי, וכי מה חשבתי - שאצום יומיים?! אלא משיבים:  אתה ממילא אוכל, אז אני אצווה לך את זה ואתן לך שכר כאילו צמת שני ימי כיפור. שכל גרגיר שתכניס לפה יהיה לך מצווה.


     הרב משה רייס שליט"א בספרו "מראש צורים'' כותב, נאמר: יפה צעקה לאדם בין קודם גזר הדין ובין לאחר גזר הדין, אע"פ שנכתב ונחתם גזר הדין שאינו לטובה, הצעקה להקב"ה מעמקי הלב יש בכוחה לבטל את גזר הדין. לעיתים הצרה מגיעה אל האדם כדי לעוררו לזעוק ולבקש רחמים. לא אחת האדם נמצא ב"תרדמה", בהסתר פנים, וכדי לעוררו מביא עליו הקב"ה ייסורים ורק אז הוא נזכר בקיומו של הבורא.


     המשגיח ר' יחזקאל לונשטיין זצ"ל היה אומר: "אין מעלת התפילה תלויה במידת הזעקה שזועק האדם בפיו אלא במידת הזעקה שזועק הלב!".
      ה 'צובע' את עצמו בחיצוניות מבלי עבודה פנימית מושקעת, סופו לגלות קילופים וסדקים, חלודה ואף רקב. אין לאבד תקווה נוכח איטיות התהליך! אדרבה, זו הדרך להצלחה


הוידוי (דברים טובים – ראה)
     הבשורה הרעה תפסה את הנרי בחדרו שבבית החולים, לא מוכן. הוא קיבל בתדהמה את התחזית הרפואית שצפתה את הגרוע מכול. הרופא בישר לו שלפי הצפי בתוך מספר שעות גופו יגיע לקריסת מערכות, וכי מדובר בשעותיו האחרונות. הנרי החל להשלים אט אט עם קיצו הקרב, תמונות רבות מחייו עברו במהירות במחשבתו. האחות שאלה אותו בעדינות אם מעוניין שאי מי מבני משפחתו יהיה אתו ברגעיו האחרונים, והנרי ביקש מהאחות להשיג את שותפו הוותיק ג'ון ולהזעיק אותו בדחיפות לחדרוהנרי וג'ון היו שותפים עשרות שנים, החברה שהקימו יחד הייתה רווחית והביאה להם שגשוג כלכלי וכסף רב. ג'ון עודכן במצבו הרפואי של שותפו ומשהבין במה מדובר הגיע במהירות לבית החולים. הוא התקשה לראות את שותפו, הנרי מתפתל בכאבים איומים ואת האחיות שעמדו לצדו בשעות אלו מזריקות לו משככי כאבים כדי שלא יסבול לפחות בשעותיו האחרונות. הנרי סימן תנועה בידיו, וביקש מג'ון להתקרב אליו. ג'ון הרטיב את שפתיו של הנרי כדי שיוכל לדבר, קולו בקושי נשמע והוא החל להסביר לג'ון שמכיוון שמדובר בדקות האחרונות שלו, הוא חייב להתוודות על כמה דברים קשים שעולל.
     'האם אתה זוכר את ההלשנה על המבנה הלא החוקית שבנית?' שאל בחולשה. ג'ון זכר בבירור, הימים אז היו ימים קשים בשבילו מרגע שפקח של הרשויות גילה את הבנייה המוסתרת, לא הפסיק להביא לו צווים מנהליים שונים, פעם צו הפסקת עבודה, פעם צו הריסה ופעם כתב אישום. הפקח עצמו סיפר פעם, שלדעתו אין סיבה להתעללות הזאת בג'ון ואם הדבר היה תלוי בו היה מוותר מזמן, אך המלשין לא הפסיק להתלונן אף לממונים שמעליו. בסופו של דבר החליטו הרשויות להרוס את המבנה, ועוד חייבו אותו בתשלום גבוה על כך. ג'ון נהרס מכך באותה תקופה. 'בוודאי שאני זוכר' ענה ג'ון. 'אני הייתי המלשין' אמר הנרי.
     ג'ון לא הספיק להגיב והנרי המשיך 'האם אתה זוכר את אותה הפעם ששדדו אותך?' גם את הסיפור הזה זכר ג'ון היטב, מדובר היה בתקופה שלאחר עסקה מוצלחת שביצעו כשותפים, כשקיבלו את הרווחים חילקו ביניהם את הכסף במזומן. ג'ון הלך עם חלקו במזוודה לכיוון הבנק. בדרך, עצרו אותו שני שודדים גברתנים ששדדו ממנו את המזוודה באיומי אקדח. ג'ון הרגיש אז שכל מאמציו לקיום העסקה לא הועילו כלל, והמשבר שנכנס אליו נמשך כמה שבועות. 'גם אז, הייתי אני זה ששלחתי אותם' אמר הנרי בשקטכך גם את החלק שלך שלשלתי לכיסי'.
     קולו של הנרי הפך לקול בוכים, 'יש עוד כמה דברים שאני צריך להתוודות עליהם. אתה זוכר את המכות שקיבלת בדרך לחתונה שלך?' ג'ון זכר היטב כיצד בדרך לחתונתו תפסו אותו בהפתעה מספר גברתנים והחלו להכות אותו בכל חלקי גופו, קרעו את חליפתו והשאירו בפניו חבורות מכוערות. גם אם היה מנסה לשכוח, תמונות החתונה בה נראה כאדם לאחר פוגרום העידו כאלף עדים. הוא נזכר שכמעט דחה את החתונה, אך כבר חלק מהמוזמנים הגיעו ולא נותרה בידו כל ברירה. איש לא הבין מדוע קיבל את המכות מאנשים אלו שלא אמרו לו דבר , המסקנה המתבקשת הייתה שכנראה התבלבלו בינו לבין מישהו אחר. 'גם את זה אני עשיתי' הוסיף הנרי בעצב 'כאב לי שאתה מתחתן בעוד אני נותרתי רווק'.
     הנרי הוסיף לגולל מעשים רבים וקשים שעולל לג'ון, התוודה עליהם וביקש את סליחתו כדי לעבור בלב נקי לעולם שכולו טוב. וכשסיים את דבריו, ג'ון הביט בו במבט כאוב. 'גם לי הנרי, יש וידוי קטן לספר לך' והחל בדבריו, 'לאחר שחשפת בפני את צפונות ליבך, גם אני חייב לספר לך משהו שמעיק עלי מאוד' הבהיר. הנרי הטה את אוזנו כאפרכסת. 'נכון שהרופאים אמרו לך שהנך עומד בפני קריסת מערכות?' שאל ג'ון. והנרי הנהן בראשו. ' נכון שהרופאים אמרו שההתדרדרות הרציפה במצבך נגרמה מאכילת רעל?'. והנרי המשיך להנהן. ' אני זה שהרעלתי אותך!!!'
     בפרשתנו ניתנת לנו אפשרות הבחירה בן טוב לרע 'ראה החיים והמוות נתתי לפניך...' מי שמשקיע בטוב, חייו הופכים לחיים ערכיים, מוסריים, והגונים יותר. ומי שמשקיע ברע מגיע לעברי פי פחת. אנו נמצאים בחודש אלול, חודש שבו אנו מכינים את עצמנו ליום הדין. אחת העצות להינצל בדין, היא לוותר על פגיעות שפגעו בנו. וכפי שחז"ל אמרו, 'כל המעביר על מידותיו מעבירין על כל פשעיו', הבה ננצל הזדמנות זו וניכנס בלב נקי לחודש הרחמים והסליחות...

החוויה היהודית




נקודה שבועית פרשת "ניצבים וילך" ה'תשע"ז


בתחילת הפרשה אנו קוראים על הברית בין ה' לעם ישראל, אך הברית הזאת אינה תקפה רק לאנשי המדבר: "כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עימנו היום".
הברית הזאת בין ה' לעם ישראל נכרתה לאו דווקא עם אלה שנמצאים כרגע במדבר אלא זוהי ברית לכל הדורות בעם ישראל.
אך נשאלת שאלה איך יכולים דור המדבר להתחייב לכל שאר הדורות כאשר הם אינם שותפים בקבלת הברית הזאת?
האברבנאל בפירושו מסביר שכאשר אדם לוקח הלוואה היורשים שלו מחויבים בפירעון שלה וכשם שהבנים זוכים בירושה כך הם גם מחויבים בפירעון. ה' זכה בעם ישראל עם יציאתו ממצרים כעבדים והם קנויים לו ובמתן תורה נכרתה הברית הראשונה וזכה בנשמתם. כעת שנכרתה הברית על ירושת הארץ כוונת ה' שידעו שזהו פיקדון והלוואה אצלם על מנת שיקיימו את התורה.
ברית התורה וירושת הארץ משותפים לכלל ישראל בכל הדורות ולכן הברית מחייבת את כולם.
רבנו בחיי אף אומר שבברית הזאת אין רק חובה אלא אף זכות והיא מבטיחה את חיי עד לישראל ויזכו לחיי עולם הבא.
המהר"ל מפראג מסביר שהברית לא נכרתה עם פרטים אלא עם כלל האומה ולכן אין חטא כזה או אחר של דור מסוים מבטל את הברית.
הרב קוק בספרו אגרות הראי"ה כותב שהברית כרותה לישראל מצד הסגולה וגם מצד הבחירה. כוחה של הסגולה גדול אבל הוא מתגלה בהתאם לכוח הבחירה. הגרעין היסודי של הברית עם ה' קיים ונמצא בנשמות ישראל בכל הדורות, בין אם נרצה ובאין אם לאו.
זהו עוד סממן לקשר הבלתי ניתן לפירוק והתרה בינינו לבין ריבונו של עולם.
עלינו לזכור זאת היטב דווקא בימים אלה של ערב ראש השנה, יום ההולדת של העולם שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא שאנו כרותים איתו בברית.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית


תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום שלישי, 12 בספטמבר 2017

אמרי שפר כ"ב אלול ה'תשע"ז


בשעת פטירתו של אדם, אין מלווים לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומצוות ומעשים טובים בלבד... (אבות ו', ט'). וכפי שהטעימו זאת חכמי המוסר על פי סדר פרשיות השבוע: "כי תצא" - זכור כי כאשר תצא מן העולם הזה, אזי "כי תבוא" לעולם הבא. שם כולם "ניצבים" בפני בית-דין של מעלה ליתן דין וחשבון, ומכאן לפרשת "וילך", להיכן?- אם "האזינו" לדברי התורה הקדושה - ממילא יזכה ל"וזאת הברכה"... לפיכך התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.


בתקופת החפץ חיים בולגריה זכתה לקבל עצמאות - והנושא הזה עשה רעש בכל העיתונות, ובעיתון המקומי 'המליץ' שהיה באותה תקופה נכתב כך: בולגריה כבר זכתה לעצמאות, בקרוב אצלנו היהודים. כאשר נודע הדבר לחפץ חיים הוא מירר בבכי ואמר: האם זו היא תקוות העם היהודי במשך 2000 שנה? להיות עצמאים? וכי זו הייתה משאת נפשו של רבי שמעון בר יוחאי? אולי של האר"י הקדוש? חלילה! משאת נפשו של העם היהודי מאז ומתמיד הייתה שהשכינה תצא מהגלות וכבוד שמים ימלא את העולם, ותתקיים בנו התפילה שאנו אומרים בראש השנה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א-לוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה [מושלת]. וכל עוד לא הגענו לרמה הזו, הרי שאנו בגלות.
הייאוש מפסידנו את התקווה. דווקא בזמן שה' נראה רחוק עלינו לדעת שהוא קרוב יותר מתמיד...    והמסר הוא: אל נחשוב ולו לרגע שה' איננו אתנו – הכול לטובה לפעמים שנשרף ה"בית" והכל "שחור" דווקא אז צצה הישועה ומתגלה שזה היה סימן כדי להחזיר אותנו הביתה..
הסביר מרן זיע"א: נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם :קדם הוא ראש תיבות קין,  דוד,  מנשה, –  קין שפך דמים הרג את הבל אחיו ושב בתשובה ונתקבל תשובתו, – דוד נכשל בבת שבע ולפי דרגתו נחשב לו כאילו נכשל באסור עריות, –  אך עשה תשובה ונתקבלה תשובתו, מנשה עבד עבודה זרה , והכניס צלם להיכל להכעיס,  אך עש - תשבוה ונתקבלה תשובתו. ונמצא ששלושתם יחד עשו ג' עבירות החמורות שבתורה,  שפיכות דמים,  עריות,  עבודה זרה וזהו שנאמר תשב אנוש עד דכא,  דכ"א הוא ראשי תיבות דם דהיינו – שפיכות דמים,  כוכבים דהיינו עבודת כוכבים,  אשת איש דהיינו   – גילוי עריות לרמוז לנו שגם על עבירות חמורות כאלה יש תשובה אם יעשנה כראוי.
העירייה משלמת ( "ומתוק האור")
את הספור הבא ספר ידידי רבי נסים תשובה, אשר שמע אותו מבעל המעשה. היה יהודי אחד, שעסק לפרנסתו במקצוע שרברב ־ אינסטלטור. הוא צבר ניסיון רב ונחשב בקיא ומצלח בתחום. תחת ידיו האמונות באו על פתרונן תקלות פשוטות וסבוכות ובכל מקרה שהתבקש לטפל זכה ליחס חם ומקצועי ביותר.
 באחד הימים נקרא בדחיפות לבית מסוים. כשהגיע לשטח הבין שמדבר בתקלה חמורה. לא עוד סתימה של צנרת, או ברז ישן שדולף. התיקון הנצרך הוא פרויקט ממש! נדרשת עבודה של שעות רבות, החלפת חלקים יקרים ושקום יסודי של המערכת כולה. תוך כדי עבודה, הוא קולט שבעלת הבית אלמנה, ה' ירחם. יש לה כמה יתומים רכים וכסף אין. הוא הבין מיד שמכאן כסף הוא לא לוקח... השאלה היא איך יוצאים מזה בכבוד? איך הוא ייתן לה הרגשה טובה?  משך שעות העבודה, חשב כל הזמן רק על זה ואמר לעצמו חייבים למצוא מוצא, איך אני מסיים את הפרויקט הזה, ויוצא מפה בלי תשלום, ובלי לגרם לה להרגיש מסכנה! בסוף היום, כשגמר את העבודה, נגשה אליו האלמנה בדחילו ורחימו, לברר את הסכום המבוקש. פניה הסגירו את המצוקה כששאלה את האינסטלטור מה הנזק ? אין נזק - השיב לה. התפלאה האלמנה מאד, ושאלה איך זה יתכן, הרי עבדת פה יום שלם? ענה לה נכון, אני עבדתי אבל העירייה משלמת.העירייה ? לא הבינה האישה, מה הקשר? אכן, העבודה שבצעתי היא במסגרת פרויקט שקום שכונות, יש דבר כזה שהעירייה משפצת חלקים בעיר שהתישנו זה מכבר, והבעיה שהייתה כאן כלולה בזה, לכן העירייה משלמת לי. אני עובד, מגיש להם את החשבון והם משלמים לי. כך יש לי יותר עבודות.  את מרוויחה, אני מרוויח ־ הכול בסדר גמור.. תודה ושלום.
 במשך השנים הצליח האינסטלטור להרוויח סכום כסף נכבד, והחליט לקנות מגרש ברמת גן ולבנות עליו בית. הוא הזמין מהנדס שאשר את התכניות,  ועבר לשלב הבא של רכישת החומרים. כדי לחסוך בעלויות, עשה את העבודה בעצמו ובדק היטב עלויות מול הצעות מחיר שקבל, וערך סקר שוקים בין מקומות שונים. אחד מאלו היה מפעל בבני ברק ששמו 'איציק וצורי'. גם שם ברר ביסודיות והמשיך הלאה.  יומיים אחר כך, הגיע לשטח המגרש, ונדהם למראה עיניו. משאית של 'איציק וצורי' חונה שם, ופורקת סחורה. הוא נגש לנהג ושואל אותו סלח לי, מה אתה עושה כאן? אמר לו הבאתי סחורה. אמר לו בעל הבית את זה אני רואה, אבל למה ? מי בקש ממך ? ענה לו הנהג מה להזמנת אתה מקבל! הזדעק היהודי לא הזמנתי כלום רק בקשתי הצעת מחיר. קח את הסחורה חזרה, תעלה הכול לאוטו וסע... הנהג שלא הבין על מה המהומה, הסביר אתי, אני בסך הכול המוביל. בחברה קבלתי את ההזמנה הזו, ואם אני אחזיר הכול, יפטרו אותי. עשה לי טובה, גש למשרד ודבר אתם. בעל הבית ראה שאין לו ברירה, נכנס לרכב ונסע לבני ברק ל 'איציק וצורי'. זועם כלו, הר געש ממש... פונה לפקידה מה זה  ? אתם... אתם... והיא אומרת לו, בא נפתח את ההזמנה, הכול ממחשב. נבדק!! וההזמנה רשומה, וגם שלם בעבורה. מה קורה פה ? ! רותח האינסטלטור ומתפרץ בכעס מה שלם ? מי שלם ? אני מכיר את השיטות האלה. היום זה שלם, מחר אני מזמן לבית משפט, עם תביעה 94 וקנסות, עם ריבית והצמדה... אני לא שלמתי ולא הזמנתי! הפקידה לא יודעת מה לענות, ומפנה אותו לבוס.  תעלה קומה אחת למעלה, שם צורי יועזב, דבר אתו! הוא עולה לצורי, ומתחיל להטיח אני אביא לכאן את התקשורת. יהיו לכם ביזיונות... מה קורה כאן? לא הזמנתי, לא שלמתי, קבלתי סחורה... צורי מנסה להרגיע את הרוחות למה אתה מתחיל לצעק? בא נבדק. הוא פותח את המחשב וקורא אדני, יש פה הזמנה, וגם שלם. והאינסטלטור בשלו מה הזמנה? כבר אמרתי לך עשר פעמים, אני לא שלמתי גרוש אמר לו צורי נכון, אתה לא שלמת. אמרתי ששלם... מי שלם ? מה זה שלם ? העירייה. על איזו עירייה אתה מדבר? מי העירייה ששלמה? עונה צורי תקשיב. לפני עשרים שנה,  בבית של אימא שלי, אתה החלפת את כל הצנרת.  בנית תשתית חדשה לביוב והעירייה שילמה... אני יודע איזה חסד אדיר זה היה עם אימא שלי, ועשרים שנה אני עוקב אחריך וחושב, מתי אוכל לגמל עמך טובה על החסד הזה. השבוע, כשנכנסת אלינו לקבל הצעת מחיר, סוף סוף יכולתי להחזיר לך טובה.  אותה עירייה שלמה אז, שלמה גם עכשיו.

החוויה היהודית


 

אמרי שפר כ"א אלול ה'תשע"ז


באחד הימים נסע רבי שאול בראך מקאשוי לארץ ישראל לבקר את אמו הזקנה . כשעמד בנמל והמתין לאוניה, נגשה אליו נסיכה מבית המלכות האנגלי ואמרה לו: ״אני מכבדת מאד את התנ״ך ואף עם התנ״ך יקר בעיני אך דבר אחד מוזר בעיני ואינני מצליחה לקלוט אותו: מדוע יש לכם, היהודים, כל כך הרבה ילדים?״ אם את מכבדת את התנ״ך - השיב לה הרב תשובה ניצחת - בודאי הנך יודעת אודות מה שנאמר בפרשת נח; הא-לקים ציוה את נח להכניס לתיבה מכל החיות שנים שניים, אך מן הבהמה הטהורה אמר להכניס שבעה שבעה ...לפיכך אנו, הטהורים שבאומות איננו מסתפקים בהולדת שנים שניים, אלא מבקשים לכל הפחות שבעה שבעה...
     היה סח ומפרש הרה"ק בעל האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת" בזמן שאתם "לבדכם", איש איש לבדו, אינכם מאוחדים, אינני כורת ברית. הברית בינינו רק כשאתם מלוכדים יחדיו, באחווה ורעות...


      יש הרבה אנשים העוברים על כל העבירות שבתורה, אבל הם מצדיקים את עצמם על ידי זה שיש להם "לב טוב", וכאילו שמי שיש לו לב טוב מותר לו הכל, ועל האנשים האלה אומר הפסוק והיה כשמעו את האלה הזאת... והתברך בלבבו כלומר, הוא יתברך בזה ויתפאר במה שיש לו לב טוב ואזי יאמר שלום יהיה לי ... אבל אז לא יאבה ה' סלוח לו...


      יש לומר, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך" - קל מאוד לקבל על עצמו לעשות טוב ולומר כן מן הפה ולחוץ, אבל מה בצע בפיו העיקר הוא שיהיה "ובלבבך לעשותו" - שיהיו פיו ולבו שווים לעשות הדבר.


השכן הקצב (דברים טובים – ראה)
     הגאון רבי משה מאגריסו זצ"ל הביא מעשה נורא של גמילות חסדים, בשם הרב "מעיל צדקה" זצ"ל מעשה בחכם אחד, חסיד וענו, שהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיודיעו מי יהיה שכנו לעולם הבא. התענה כמה תעניות והרבה להפציר ולהעתיר עד שהודיעוהו מן השמים בחלום הלילה, שפלוני הקצב יהיה שכנו לעתיד לבוא. קם משנתו סר וזעף אמר, איך יהיה חלקי עם עם הארץ שפל ובור, ואני עוסק כ?? ימי בתורה ומרבה מצוות בכל כוחי. באו ואמרו לו בחלום, "אילולא שחסיד אתה, היית חייב מיתה על הצער שהצטערת. דע לך, כי כבוד רב נפל בחלקך להיות שכנו של אותו קצב!"
     קם בבקר אחר תפילתו ולימודו, והלך לחנותו של הקצב. אמר לו, " שלום עליך". ענהו, "שלום עליך, רבי ומורי". ישב החסיד להתבונן במעשיו. השתאה הקצב, מה יום מיומיים, שבא החסיד לחנותי וישב בצידי, דבר שלא זכיתי לו מעולם. שמא שמע שדבר בלייעל יצוק בי ובא להוכיחני. ואפילו כן, הן יכול היה לשלוח אחרי שאבוא אליו! סוף דבר, פנה אל החסיד ואמר" במה זכיתי לביקורו של הרב" הבין הרב לחששותיו הרגיעו ואמר, "אל תירא ואל תחת, באתי לשמוע מפיך מה הם מעשיך הטובים ודברי חסידותך". צחק הקצב ואמר, "אך לצון חמד עמי, מה אני ומה חיי אין בי לא תורה ולא מצוות ולא מעשים טוביםאמר הרב. "ובכל זאת, הן ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון". והקצב בשלו, "ריקם אני מכל, זולת מה שמשאי ומתני באמונה וביושר, במידה ובמשקל, ואני נזהר שלא להחסיר אפילו כלשהו מחשש גזל". אמר הרב, "לא זאת באתי לשמוע".  אמר הקצב, "מה אומר ומה אדבר, אני נזהר ליתן לעני חתיכה שמנה וטובה, כפי שאני נותן לעשיר". שתק הרב. המשיך הקצב ואמר, "ומכל מה שאני מרוויח, אני נותן מחצית לצדקה ולתמיכה בלומדי תורה, על כי לא שפר חלקי להיות מיודעי ספר. לכן אמרתי, אטול חלק בתורתם". אמר הרב, "לא לכך התכוונתי. רצוני שתאמר לי איזו מצווה גדולה עשית, שאין כל אדם יכול לעשותה". אמר הקצב, " מורי ורבי, לא עשיתי מאומה" והרב בשלו, "חשוב ותזכור. העלה בדעתך כל אשר עשית בחייך" שתק הקצב כשעה, ושתק גם הרב. אמר הקצב, "זה עתה נזכרתי בדבר, אך אינו כדאי לאמרו". אמר לו הרב, " הבה נשמע".
     סח הקצב, "לפני כמה שנים היה הדבר. הייתי בחנות, עוסק במלאכתי, ועברה כאן שיירה של שבויי חרב, נהוגים בידי שוביהם. ביניהם נשמע קול נערה בוכה במר נפש. יצאתי מחנותי ושאלתיה לבכייה. אמרה, 'יהודיה אני, ופוחדת שמא ימכרוני הגויים לנכרי, שיעבירני על דתי ועל אמונתי רצוני שייקחוני למקום יהודים, שאוכל להישמר ביהדותי. נכמרו רחמי עליה, ופדיתיה בממון רבלמעלה מכוחי". והרב שתק. מצווה רבה היא פדיון שבויים, אך יהודים רבים נוטלים בה חלק, אין היא מאורע יוצא דופן. והקצב המשיך בסיפורו, "כבת שתים עשרה הייתה. לקחתיה לביתי ואימצתיה כבת נוכחתי ביושרה ובטוב מידותיה, ביופייה ובטוב טעמה. בן יחיד לי, ובמלאות לו עשרים ואחת שנים קראתיו ואמרתי לו, 'בני, ידידי, רצוני שתשמע לעצתי. הבטח לי שתעשה רצוני, ותזכה לכל טוב בשני העולמות, בזה ובבא'. אמר לי, 'אבא, הנני לעשות רצונך ככל אשר תשאל, כל אשר תאמר אעשה'. אמרתי לו, 'בני, ידידי, מבקש אני ממך שתיקח נערה זו לאישה, ואני אתן לך נדוניה ביד רחבה'. אמר, 'אבא, רצונך הוא רצוני, ודברך חוק לי'.  שמחתי שמחה גדולה, הכנתי להם בית דירה ריהטתי אותו במיטב הריהוט, קניתי לה תכשיטים ונתתי לתפור לה בגדים. הזמנתי את כל אנשי העיר לחופה ולסעודת החתונה שהכנתי ביד רחבה. גם את כל עניי העיר הזמנתי, והושבתים עם בני ביתי שלא יתביישו. אכלו כולם, שתו ושמחו. רק בשולחן אחד ישבו עניים קודרים ועצובים, לא נגעו באוכלשאלתים, 'אחי, מדוע אינכם שמחים בשמחתי כלום מצאתם פגם במאכלים' ענו ואמרו, 'הסעודה שלמה בתכלית, אבל עני זה שיושב בינינו בוכה כל העת ונאנח במרת נפשו, ואיבד את כל שמחתנו ותאבוננו לאכול' כשמעי זאת, נגשתי לאותו עני מתייפח, וביקשתיו להלוות אלי.
     יצאתי עימו לחוץופניתי אליו בלשון רכה. אמרתי לו' בני, מדוע תשבית את שמחתי ותקדיר את צהלת המוזמנים אמור נא לי מה צרתך ויגונך. אם בעל חוב אתה אפרע את חובך. אם זקוק אתה להלוואה, אלווך '. ענה ואמר, 'לא על אלה אני בוכה. איני זקוק לממון ואיני חייב לאיש. אלא שמחפש אני אחר כלתי אירסתי אותה לפני שנים, והפליגה בספינה, ואמרו שנשבתה. עובר אני ממקום למקום, מנמל לנמל חוקר ודורש על מקום המצאה. היום הגעתי לכאןוהוזמנתי לחתונה. הבטתי בכלה העומדת להינשא וראיתי שכלתי היא. הנה שטר האירוסין, ואלו הפרטים'. ניכרים דברי אמת. אמרתי לו, 'מנע קולך מבכי, והסר צער מלבך'. הלכתי ושוחחתי עם הכלה שמעתי אף מפיה, כי כנים דבריו. קראתי לבני ואמרתי לו, 'בני, ידידי, עשית רצוני בהסכימך לשאת נערה זו לאישה. עתה אני שואל ממך דבר נוסף , ומבקש שלא תשיב פני ריקם'. ענה ואמר, 'אבא כשם שעשיתי רצונך, כך אמשיך לעשותו'. אמרתי לו, 'דע לך, בני, שנערה זו שאתה עומד לשאת הייתה מאורסת זה מכבר לאדם אחר, וזה עתה נודע לי הדבר. מבקש אני ממך, שתתנה לארוסה'. אמר לי, 'אבא, ככל אשר תאמר, אעשה'. מיד לקחתי את העני לביתי, הלבשתיו כראוי והכנסתיו לחופה תחת בני, ערכתי להם את מסיבות שבע הברכות והענקתי להם את הבית שהכנתי לבני זהו, רבי, מה שעלה בדעתי". אמר לו הרב, "ברוך אתה לד', בני, והריני נותן הודיה על חלקי, על שזכיתי להיות במחיצתך לעולם הנצחי".

החוויה היהודית




יום שני, 11 בספטמבר 2017

אמרי שפר כ' אלול ה'תשע"ז



 ''ארור משגה עיוור בדרך" (כז, יח). מבאר רש"י: הכתוב מדבר במי שהוא "סומא" בדבר ובא לבקש עצה. על כן המשיא עצה לחברו יזהר לייעץ לו רק עצה טובה והוגנת. פעם אחת נכנס תלמיד אל הגאון רבי שמחה זיסל זיו ה"סבא מקלם" וביקש להתייעץ עמו על עניין חשוב. ביקש ה"סבא" מאותו תלמיד שישוב וייכנס אליו לאחר תפילת ערבית ורק אז יוכל לתת לו עצה כפי שנתבקש. בתפילת ערבית - הסביר ה"סבא" - אנו אומרים: "ותקננו בעצה טובה מלפניך" על כן בטרם אייעץ לך מה לעשות, אני רוצה לכוון היטב בתפילתי כדי שאוכל לתת לך עצה טובה.
   האדם לא צריך לחיות בעולם הזה בשלוה, אלא חייב הוא לעמול בתורה, ואף על פי שיושב אדם רוב היום, ושומע קלטות של תורה וכיוצא בזה. מכל מקום חייב להתעסק בתורה, וללכת לבית הכנסת או למקום ששם עוסקים בתורה בחבורה בגמרא או בהלכה, במקרא או במוסר.

     ידוע שהקב"ה ברא את האדם עם דברים שיחסר לו ויצטרך לבקש על זה ורק כי ככה יחיה ולא כמו הנחש שעפר תאכל כל ימי חייו ולא נצטרך להקב"ה כביכול, ועל כן אומרים אנו בורא נפשות רבות וחסרונן, והכול למה כדי להחיות נפש כל חי, ואם כן איך מבקשים באמת שימלא חסרוננו, זוהי "על כל" "מה" שבראת, על כל בגימטריא מאה וחמישים הוא נגד קאפיטלעך בתהילים, ו"מה" כתיב אל תיקרי אלא מאה זוהי המאה ברכות. ובזה ממלא הקב"ה חלק החסר.     
     ''יסור יסרני קה ולמות לא נתנני'', שמעתי שבמלחמת עולם השנייה רח"ל היו אנשים שנהרגו על קידוש השם, ואלו שנשארו לחיות הרבה פעמים התייסרו יותר מאלו שמתו, והם המליצו את הפסוק "יסור יסרני קה" ובאיזה יסורים ייסר אותנו, על ידי ש"ולמות לא נתנני", שלא נהרגנו.
חסדה של החסידה (דברים טובים – ראה)
     מאז שרפי זכר את עצמו הוא אהב בעלי חיים. כבר בגיל שנתיים וחצי כשאביו קנה דג זהב קטן, ורפי הקטן טיפל בו במסירות הוריו הבינו שבנם הפעוט אוהב בעלי חיים. הוא דאג להאכיל אותו מידי יום, והיה יושב שעות ארוכות ומתבונן בדג השוחה מצד לצד בקערת הזכוכית המבריקה. עם השנים החל לגדל בעלי חיים שונים ככל שגדל רפי עצמו כך גדלה אהבתו לבעלי החיים והיה נדמה שהם מעריכים זאת וגם מחזירים לו אהבה. לפעמים היה נר??ה לרפי שהוא מסתדר עם הולכי הארבע יותר מאשר עם החברים שלצדו. אבל מכיוון שסוף סוף הוא 'בן אדם', הוא למד גם להסתדר עם חבריו על אף שזה לא היה קל עבורו . דבר אחד בכל זאת העיב על יחסי החברות של רפי הוא לא היה מוכן לוותר על שום דבר ששייך לו בשום אופן. לא לאחיו ולא לחבריו, 'מה ששלי - שייך לי!' נהג לומר, והדבר לא הוסיף לו נקודות זכות כלפי הסובבים. במשך שנים ניסו הוריו ומוריו להסביר לו שאי אפשר לחיות כך, אבל הוא אטם את אוזניו מלשמוע, וכשחבריו סנטו בו על כך שהוא אנוכי, התרחק מחברתם ומצא מפלט אצל חבריו האחרים – הארנבות והשפנים, 'הם אף פעם לא מעירים לי...' חשב רפי לעצמו והמשיך בהתנהגותו האנוכית.
     הימים והשנים חלפו והילד רפי הפך לנער בוגר ואחראי, אך עדיין 'משתדל' לשמור על מה ששייך לו, בלי להתחלק 'חלילה' עם חבריו. היה זה טבעי שרפי יצטרף ללימודי הזואולוגיה וחקר החי , ואכן הוא נרשם לאוניברסיטה למסלול שכל כך אהב. הלימודים היו מעניינים ומפרכים, אבל רפי התפעל בכל פעם מחדש מהסדר המופתי ששולט בטבע, שבו כל בעל חי מקבל את מקומו הראוי לו ואת מזונו. הוא התקדם והשתלם בלימודים הקשים על אף שרבים מחבריו פרשו באמצע הדרך, היה כבר קרוב מאד לקבלת התואר הנכסף. היה זה ממש בסוף סמסטר הקיץ. ד'ר ברקו שליווה אותם בהרצאותיו במשך כל תקופת הלימודים הודיע לכיתת הסטודנטים לזואולוגיה שבשבוע הבא תהיה הרצאת חוץ מיוחדת שההשתתפות בה אינה חובה רוב התלמידים לא תכננו להגיע, אבל רפי החליט שלא לוותר על ההזדמנות. הד'ר המבוגר היה אדם מעניין וחכם, ורפי חשב שרק טוב יכול לצמוח לו מסיור שכזה. שבוע חלף ויום ההרצאה הגיע. רפי ועוד מספר סטודנטים הגיעו אל מקום המפגש שנקבע. זו הייתה חורשת יער ענקית בקצה העיר והד'ר הנכבד כבר המתין להם שם'.
     עד היום למדנו רבות על בעלי החיים, על אורח חיים ועל הסביבה שהם חיים בה, פתח ד'ר ברקו את דבריו, 'אבל היום ננסה ללמוד גם מספר דברים שבעלי החיים מלמדים אותנו'. 'זה בהחלט נשמע מעניין', חשב רפי לעצמו, ונכנס אל החורשה יחד עם חברי הקבוצה, כשד'ר ברקו צועד בראשם. היה נדמה שהוא מכיר כל אבן בחורשת הענק, והם צעדו אחריו פנימה בביטחון. ד'ר ברקו עצר והורה להם להתיישב על מספר סלעים שהיו פזורים שם הסטודנטים התיישבו והמתינו למוצא פיו. ד'ר ברקו הוציא מתיקו גוש גדול של גבינה עטוף היטב, הסיר את העטיפה וזרק את גוש הגבינה ליד אחד העצים. ' עכשיו נצטרך להיות בשקט!' הורה לקבוצת הסטודנטים שהמתינה בדממה. חלפו מספר דקות ורחש נשמע בין השיחים. היה זה ע??בר גדול שהריח את ריח הגבינה והחל לנגוס בה ברעבתנות. לאחר שסיים העכבר את סעודתו הוא נעלם בין השיחים, חלפו מספר דקות ולפתע הגיחו מתוך השיחים המוני עכברים שכאילו חיכו שמישהו יזעיק אותם והחלו לנגוס במרץ בגוש הגבינה שלאט לאט הפך לקטן יותר ויותר. 'ראיתם את זה?' שאל הד'ר את חברי הקבוצה שהנהנו בראשם בפליאה, אבל לא ממש הבינו מה הוא רוצה מהם, אבל המשיכו אחריו בסיור.
     הם המשיכו ללכת במעבה החורשה והתיישבו מתחת למספר עצי ענק שהצלו על חלקת אדמה קטנה. 'ששש...' היסה ד'ר מרקו את חבורת הסטודנטים הרעשנית, והם אכן נשמעו לו וניסו לשמור על דממה. הם המתינו שעה ארוכה למרות שלא ידעו למה הם ממתינים, כשלפתע הבחינו בענן לבן מעליהם. זו הייתה להקת חסידות ענקית שעצרה למנוחה קלה בחורשה השקטה. אחת החסידות אחזה בפיה גוש ענק שהם לא הצליחו לזהות מהו, והורידה אותו אל האדמה. החסידות הרבות שמסביבה עטו על האוכל ונגסו בו בכל המרץ. 'ראיתם את זה?' שאל גם כאן הדוקטור. אבל חלק מהסטודנטים כבר תהו בקול' מה הוא רוצה מאתנו?' הם המשיכו בדרכם עוד מספר מטרים והתיישבו בחצי גורן עגולה. 'אתם בוודאי תמהים לשם מה סחבתי אתכם עד לכאן, אבל תדעו לכם שהיום למדנו על החיים עצמם - לא רק על בעלי החיים'. והיה נדמה לרפי שהוא מביט דווקא לעברו 'ראינו בהתחלה את העכבר שדאג לחבריו לארוחה מזינה, וגם את החסידה המאכילה את חברותיה אבל נראה שיש כאן חוסר צדק משווע. בניגוד לחסידה המקבלת בצדק דמות של יצור לבן וטהור ששמה מעיד על החסד שהיא עושה, העכבר הוא היצור השנוא ביותר על עקרות הבית, ומנסים להשמיד אותו בכל הזדמנות. מדוע זה כך?' הסטודנטים הביטו בסקרנות בד'ר ברקו והמתינו לתשובה. 'התשובה היא' אמר ד'ר מרקו בפנים מחויכות, ' העכבר מזמין את חבריו לאכול מסעודה שאינה שייכת לו, וזה רק אחרי שסיים בשקט להשביע את רעבונו ולכן אינו ראוי להיקרא בעל חסד, והוא קנה בצדק את מקומו כנרדף לדיראון עולם. אבל החסידה נותנת לחברותיה ליהנות מִלּחְמַהּ שלהּ . זהו חסד אמיתי - חסדה של החסידה'.
     רפי שמע את הדברים והרגיש שהם מחלחלים לתוך לבו פנימה, הוא שמח שלאחר שלמד כל כך הרבה על בעלי החיים האהובים עליו, הוא למד מהם את השיעור החשוב ביותר...  
     בפרשת השבוע נמנים בעלי החיים האסורים והמותרים באכילה. מאחורי האיסור שלא לאכול בעלי חיים מסוימים עומדת הסיבה שטבעם של בעלי החיים הללו אינו הגון וישר, ועלול הבשר הנאכל להשפיע לרעה על אופיו והתנהגותו של האדם, ולהפוך אותו לפחות מוסרי וערכי, ולכן חשוב כל כך שהאדם ישגיח על מה שנכנס לגופו והופך לחלק ממנו שיהיה טהור ומזוכך כדי לא לטמא את גופו ולהשחית את מידותיו.


החוויה היהודית




יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

אמרי שפר י"ט אלול ה'תשע"ז


אמונה ובטחון. אחד שאל למרן החזון איש אם מותר לו להלוות כסף על סמך שיש לי אמונה שד' יעזור לי להחזיר, אמר לו אם אתה תהיה מוכן להלוות כסף לשני על מנת שיחזיר לך על סמך שיש לו אמונה שהוא יחזיר לך אז מותר לך להלוות.
     היום יכולים לעשות עם הפה גמ"ח תגיד א גוט ווארט, )בכתובות יא( טוב מלבין שיניים משקהו חלב, מהו חלב, כמו חלב מזין, כך תיתן מילה טובה שיזין אותו כל היום, וכדאיתא בגמרא שהמפייסו בצדקה מתברך בי"א ולמה כי הוא נותן מילה טובה.
     ואמרת אליו שאינך כפוי טובה, מו"ר הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל מדקדק מדוע לא אמר שהנך מכיר טובה, למה אמר בלשון השלילה שאינך מכיר טובה. אלא מבאר הגרא"ב זצ"ל שבאמת אין אפשרות להכיר בטובתו של הקב"ה, כי הרי מי יכול לרדת לעומקה ופרטיה של כל טובה וטובה, וכפי שאנו אומרים בתפילת נשמת כל חי 'אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות ולהלל על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות, א"כ כל שבאפשרותנו הוא רק להיות בגדר שאיננו כפויי טובה.
     ''ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" (כו, ג). החתם סופר מבאר בדרך צחות: אל לנו להבין כפשוטי העם "זה הכהן שיש עכשיו אין מה לעשות..." אלא חפש כהן כזה שראוי בפני עצמו )ולא שכהונתו היא אך ורק משום שגם אביו היה כהן, והוא עצמו אינו ראוי לכהונה). וכך מתפרש הפסוק: "ובאת אל הכהןאל כהן כזה "אשר יהיה בימים ההם" - ולא מימים קדמוניםשהכהונה היא לו מימי אהרון ולכן הוא כהן - כלומר: "נכד"... אלא גם כיום הוא עצמו ראוי להיות כהן..
אמונת-החכמים של רבי אריה. (דברים טובים – ראה)
     את הסיפור הבא סיפור הגה"צ רבי שבתאי בנימין פינקל שליט"א, בנו וממלא מקומו של מו"ר זצ"ל, המעיד ששמע את אביו מספר את הסיפור לאמו.
     לסבא של רבי אריה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר-יהודה פינקל זצ"ל , הייתה קרובת משפחה. אישה גלמודה ושבורה שהעבירה את חייה לבדה. מדי פעם הייתה מגיעה לבקר את רבי אליעזר יהודה, אבל לא רצתה לגלות היכן היא מתגוררת... ויהי היום, ובביתו של רבי לייזר-יודל התקיימה שמחה, וראש הישיבה ביקש להזמין את קרובתו. רבי לייזר יודל קורא לנכדו חביבו, רבי אריה, ומבקש ממנו להזמין את האישה הגלמודה! "אבל סבא", שואל הנכד, "היכן היא גרה?", "תחפש", עונה לו ראש הישיבה. "איפה?", שואל הנכד. במקום להשיב, אומר לו הסבא" קח לך 5 לירות, תזמין מונית ותיסע להביא אותה". רבי אריה, שהיה אז כבן 35 והייתה בו אמונת חכמים מוחלטת, וגם היה מסור בלב ונפש לסבא, ירד לרחוב, עצר מונית, ולשאלת הנהג להיכן לנסועהשיב" תיסע עד שהמונה יגיע ל-5 לירות"...  המונית עצרה בשכונה ירושלמית מרוחקת. רבי אריה ירד, והתחיל לחפש בין הבניינים והדירות עולה ויורד מבנין לבנין, ואינו מתייאש. עד שכאשר הוא מתדפק בדלת אחת, והנה האישה המבוקשת זו השתוממה, איך הצליח לגלות את מקום 'מחבואה', אבל קיבלה את ההזמנה בשמחה.

החוויה היהודית




יום חמישי, 7 בספטמבר 2017

להקת "דוסה נובה"

להקת "דוסה נובה" הינה להקת אירועים וחומר מקורי הקיימת כשמונה שנים ומופיעה בארץ ובחו"ל.
רפרטואר הלהקה כולל מוסיקה יהודית וחסידית וקאברים למוסיקה ישראלית ולועזית.
חברי הלהקה הינם בוגרי בתי הספר למוסיקה בארץ ובחו"ל כדוג' - האקדמיה למוסיקה, "רימון", ברקלי והמחלקה למוסיקולוגיה בבר אילן.
בלהקה שבעה נגנים, בהם: סקסופון, חצוצרה, גיטרה חשמלית, גיטרה בס, קלידים, תופים וזמר.
(הזמרת היא לא חלק אינטגרלי מהלהקה - מגיעה לפי הזמנה).
אתר הלהקה: http://dosanova.co.il/
עינב- חצוצרנית ומנהלת הלהקה. לתאום הופעה  - טל' 052-5990165
ניתן להזמין את הלהקה במסגרת אירועי הקיץ, ל"שמחת בית השואבה", הקפות שניות במוצאי שמחת תורה, יום העצמאות, מופעים בקהילה ובכל אירוע במעגל השנה.