אל תשפוט כל מי
שניסה ונכשל, תשפוט מי שלא ניסה בכלל.
אם לא פעלו דברי תוכחתך על חברך, אל תגלגל את
האשמה עליו. אתה אשם בכך, כי דבריך לא יצאו מן הלב ולכן לא נכנסו אל הלב. (הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
"הוכח אפילו מאה
פעמים" (בבא מציעא לא). באמירה אחת לא דיי. פעמים התוכחה לא נאמרה כהוגן.
פעמים לא נשמעה כהוגן. אבל אם תחזור עליה עד מאה פעמים ייתכן שפעם אחת תקלע למטרה
על-ידי אמירה מתאימה ושמיעה נכונה. (עיטורי תורה)
הין צדק יהיה לך", ודרשו חז"ל: "שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק". כלומר, כשאתה אומר 'הן' או 'לאו' – קיים דבריך והצדק אותם (ומזה נובע הביטוי 'הן צדק' על הבטחה נאמנה). וכל המחליף את דיבורו כאילו עובד עבודה זרה.
כוחה של
תפילה ישרה (להגיד)
סיפור שסיפר רבי יעקב קמינצקי זצ"ל
מגדולי אמריקה, אודות כוחה של תפילה ומעשים, א'גיואלדיגע מעשה. בעיר סובאלק התגורר
אדם רב גדול מגאוני הזמן שחיבר ספר: "שאלות תשובות עמודי אור". בכל
'תשובה' הלכתית בספרו הוא מסיים בחתימת שמו בתוספת: "העלוב".
(הנצי"ב מולאזין היה חותם "נפתלי
צבי - העמוס בעבודה", וגאון זה חתם "העלוב"), מה הבסיס לחתימה
תמוהה זו?
על כך סיפר רבי יעקב קמינצקי. סבו של רבה
של סובאלק, היה גביר ונגיד נכבד. הוא התפרנס ממכרז מכירות גדול של הימים ההם, בו
בקרו רבים ונכבדים שרכשו את סחורתם. גם הגבירים הגויים נכנסו בשערי מרכז המכירות.
הפריצים של העיירות מסביב ביקרו הרבה בחנות. וילך האיש הלוך וגדול, עשירותו הייתה
לשם דבר. והקנאה בעקבותיה...
כאשר הקנאה אוכלת את הלב, החלו לדבר סרה על
בתו של הגביר... היא, הבת, עסקה גם כן במכירת סחורות בחנות של אביה. ובעלי לשון
הרע ומוציאי שם רע אמרו: "הפריצים הרי מסתובבים שם כל כך הרבה ובוודאי יש לה
קשר איתם", לשון הרע, מי שלא יודע, הוא לפעמים כאש בנעורת, נורא ואיום,
התוצאה הייתה: כל שידוך שהציעו לה, צד הבחור התעניין בעיירה ומיד שמע את הרינונים
עליה, ואין שידוכים.
השנים חלפו. שנה שנתיים, - חמש שנים. הבת
כבר בגרה והכאב גדל. האב היה אערליכע'ר איד וידע כי בת ישראל אין לה לשבת גלמודה,
וכדאי לה שידוך פשוט ולא לשבת בדד. הוא התאמץ להשיג לה לפחות שידוך פשוט. אך גם
שידוך כזה היה קשה למצוא לה... מי יהין להתחתן עם בת ישראל לא כשירה. בסופו של דבר
הוא מצא בחור שנאות להינשא עם בתו - "אהרון דער שמייסער" (=אהרון
המצליף) בחור שמגיל שנה שנתיים הסתובב ללא מסגרת, ללמוד לא ידע, וברבות הימים
השכיר את עצמו לבעלי העגלות של העיר - להכות את הסוסים, מאי משמע? כאשר העגלון
מתעייף, התיישב הוא להחליף אותו ולהצליף את הסוס. אתם כבר מבינים איך הוא היה
נראה. למעשה, אחד מבעלי העגלות בעיר היה אפוטרופוס עליו. וכאשר הגביר אבי המדוברת
הציע את בתו באוזני העגלון, הוא לא הביע את הסכמתו על אתר, רק לאחר שבוע נתן את
הסכמתו.
נו, ברוך ה', הם באו בברית האירוסין. הימים
חלפו, יום הנישואין הגיע. בת הגביר עם אהרון דער שמייסער. עלבון. התאספו בחצר בית
הכנסת לעריכת חופה וקידושין כאשר שמחה ועלבון משמשים בערבוביא.
רגעים ספורים לפני שהחתן בא לכסות את פני
הכלה. נעמדה הכלה על רגליה ובמעמד כל האורחות שהצטופפו באולם, דיברה לפני מי שאמר
והיה העולם - הקרוב "לכל אשר יקראוהו באמת": "ריבונו של עולם אתה
יודע כי אני בת ישראל כשירה, ונקייה מכל רבב. אתה יודע!. לכן בזכות זאת, אני מבקשת
ממך, שתתן לי ילדים כשרים ונקיים מכל רבב". והדמעות עלו עד לב השמים.
מאותו זיווג נולדו לה ארבעה ילדים. שארבעתם
היו מגדולי הדור ממש, אחד מהם הסובאלקער רב: הגאון בעל "עמודי אור"
זצוק"ל.ומכאן רמז לחתימתו בכל תשובותיו "העלוב". בזכות העלבון
שליוה את אמו, הוא ואחיו זכו למה שזכו.
הנה כוח תפילה.
"ואמרו חז"ל
"אשרי מי שחושדים בו ואין בו". ה' יעזרנו שלא נזדקק חלילה לביזיונות,
בשביל להצליח מחמתם. ונזכה לתשובה שלימה ולגאולה שלימה לנו ולכל כלל ישראל במהרה
בימינו.
חוויית
השבוע שלי
