|
אחד המנהגים היפים ביותר בעולם היהודי, הוא הרגע שבו ההורים
מברכים את ילדיהם בכל שבוע, ממש לפני שכולם מתיישבים יחדיו לסעודת ליל השבת.
הבנות מתברכות בלשון זו: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה". והבנים
מתברכים בנוסח הבא: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".
אמרו רבותינו "כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם,
ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור", והיינו שעיקר זמן
העמידה בניסיונות, הוא חצי ימיו של אדם..
דרש רמז פרשו את הפסוק כך: "ויקרבו ימי ישראל
למות" - כל יהודי מעם ישראל, באחד הימים מגיע זמנו למות. ואז מה הוא עושה?
"ויקרא לבנו". לשם מה הוא קורא לו? "ליוסף" - לבקש ממנו
עזרה לקראת בואו לפני בית דין של מעלה, שיוסיף עבורו תורה ומצוות. והרי כבר כתב
רש"י: "לבנו ליוסף - למי שהיה יכולת בידו לעשות". הוא עצמו הרי
ימות, ולא תהיה בידו האפשרות לצבור לעצמו זכויות, לכן הוא מבקש מבנו שעדין חי,
שיוסיף לו זכויות. זו הבקשה של כל יהודי. אמנם, טוב יותר לאדם שידאג הוא לעצמו
בחיי חיותו, לצבור זכויות רבות ככל האפשר של תורה ומצוות,
ודאי שכשאדם עומד לפני פטירתו, הוא מבקש מבנו ש 'היכולת בידו
לעשות' לפעול לעילוי נשמתו, אבל עד אז הרי הוא עצמו בעל היכולת, ועליו לפעול
בעצמו ולא לצפות שאחרים יעשו זאת עבורו לאחר פטירתו!
החתן שידע ללמוד (דברים טובים – חיי שרה)
אומרים שהחידושי הרי"ם היה לו כמה חתנים שהיו תלמידי חכמים גדולים, והיו לו כמה חתנים שלא היו ת"ח גדולים כ"כ וד"ל. והיתה אחת מהבנות שעמדה בפרק שידוכין זמן מרובה, והחליט ה שפת אמת שהבחור הראשון שימצא, שידבר עמו בלימוד וידע ללמוד, ייקח אותו לחתן. וכן היה, החידושי הרי"ם נסע ברכבת, ושם היה איזה בחור שהסתובב שם, ולפתע החידושי הרי"ם מצא על הרצפה דף גמרא, התכופף ה שפת אמת והגביה את הדף גמרא ולמד את כולו. ואותו בחור שהסתובב שם חזר והתיישב לידו, והחידושי הרי"ם התחיל לדבר עמו בלימוד, על אותו דף שהחידושי הרי"ם הגביה מהקרקע כמובן , וכשדיבר אותו בלימוד ראה החידושי הרי"ם שהוא יודע אותו דף ישר והפוך ממש, ובראותו זאת נזכר בהבטחתו הראשונה לקחת לחתן את מי שיתברר שיודע ללמוד, ולקחו לחתן לבתו. ולבסוף נתברר, שאותו דף גמרא נפל מאותו בחור, וזה היה הדף היחיד שאותו ידע... ורואים אנו גם כשמדובר באנשים גדולים וקדושים, כששידוך צריך להיגמר מכבשונו של עולם, עס וועט זיך ענדיגן. (זה יתבצע). |
החוויה היהודית
