‏הצגת רשומות עם תוויות שרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שרה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

אמרי שפר ז' טבת ה'תשע"ח




אחד המנהגים היפים ביותר בעולם היהודי, הוא הרגע שבו ההורים מברכים את ילדיהם בכל שבוע, ממש לפני שכולם מתיישבים יחדיו לסעודת ליל השבת. הבנות מתברכות בלשון זו: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה". והבנים מתברכים בנוסח הבא: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".

    אמרו רבותינו "כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם, ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור", והיינו שעיקר זמן העמידה בניסיונות, הוא חצי ימיו של אדם..

    דרש רמז פרשו את הפסוק כך: "ויקרבו ימי ישראל למות" - כל יהודי מעם ישראל, באחד הימים מגיע זמנו למות. ואז מה הוא עושה? "ויקרא לבנו". לשם מה הוא קורא לו? "ליוסף" - לבקש ממנו עזרה לקראת בואו לפני בית דין של מעלה, שיוסיף עבורו תורה ומצוות. והרי כבר כתב רש"י: "לבנו ליוסף - למי שהיה יכולת בידו לעשות". הוא עצמו הרי ימות, ולא תהיה בידו האפשרות לצבור לעצמו זכויות, לכן הוא מבקש מבנו שעדין חי, שיוסיף לו זכויות. זו הבקשה של כל יהודי. אמנם, טוב יותר לאדם שידאג הוא לעצמו בחיי חיותו, לצבור זכויות רבות ככל האפשר של תורה ומצוות,

ודאי שכשאדם עומד לפני פטירתו, הוא מבקש מבנו ש 'היכולת בידו לעשות' לפעול לעילוי נשמתו, אבל עד אז הרי הוא עצמו בעל היכולת, ועליו לפעול בעצמו ולא לצפות שאחרים יעשו זאת עבורו לאחר פטירתו!

החתן שידע ללמוד (דברים טובים – חיי שרה)

    אומרים שהחידושי הרי"ם היה לו כמה חתנים שהיו תלמידי חכמים גדולים, והיו לו כמה חתנים שלא היו ת"ח גדולים כ"כ וד"ל. והיתה אחת מהבנות שעמדה בפרק שידוכין זמן מרובה, והחליט ה שפת אמת שהבחור הראשון שימצא, שידבר עמו בלימוד וידע ללמוד, ייקח אותו לחתן. וכן היה, החידושי הרי"ם נסע ברכבת, ושם היה איזה בחור שהסתובב שם, ולפתע החידושי הרי"ם מצא על הרצפה דף גמרא, התכופף ה שפת אמת והגביה את הדף גמרא ולמד את כולו. ואותו בחור שהסתובב שם חזר והתיישב לידו, והחידושי הרי"ם התחיל לדבר עמו בלימוד, על אותו דף שהחידושי הרי"ם הגביה מהקרקע כמובן , וכשדיבר אותו בלימוד ראה החידושי הרי"ם שהוא יודע אותו דף ישר והפוך ממש, ובראותו זאת נזכר בהבטחתו הראשונה לקחת לחתן את מי שיתברר שיודע ללמוד, ולקחו לחתן לבתו. ולבסוף נתברר, שאותו דף גמרא נפל מאותו בחור, וזה היה הדף היחיד שאותו ידע... ורואים אנו גם כשמדובר באנשים גדולים וקדושים, כששידוך צריך להיגמר מכבשונו של עולם, עס וועט זיך ענדיגן. (זה יתבצע).

החוויה היהודית




יום שישי, 3 בנובמבר 2017

נקודה שבועית פרשת "וירא" ה'תשע"ח




חומש בראשית נפתח בשתי פרשות עוצמתיות שעסקו בבריאת העולם ובנייתו ובסידורו מחדש עם המבול בימי נח.
הפרשה השלישית בה הכרנו יותר לעומק את אברהם אבינו עסקה בבחירתו לאב האומה על ידי הקדוש ברוך הוא ובחיבורו לארץ ישראל ולברית בין ה' אליו.
והנה באה הפרשה הרביעית בחומש, פרשת "וירא", ולאחר שעסקנו במעגלים הרחבים נוגעת הפרשה במעגל הפנימי של אברהם הוא המעגל המשפחתי, המעגל הביתי שלו.
הפרשה נפתחת בסיפור המוכר כל כך עם הכנסת שלושת המלאכים כאורחים אליו לאוהל ואברהם טורח לערב באירוח גם את שרה ואף את ישמעאל. כל בית אברהם עסוק במצווה החשובה הזאת. לא סתם כותבת הגמרא על מצווה זו: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". והרש"ר הירש אומר על כך בפירושו שחז"ל "הורו לנו על כך למען נלמד זאת מדוגמת אברהם... את אשתו ואת בנו, את כל אנשי ביתו הוא משתף בקיום המצווה, את הכול הוא מכין במיוחד להם".
אברהם מחבר את כל המשפחה הגרעינית במצווה החשובה הזאת שגדולה מקבלת פני שכינה.
בהמשך הפרשה נוגעת התורה גם במשפחתו הגרעינית של לוט ולאחר מכן שוב היא עוסקת בעניינים הפנימיים של משפחת אברהם. 
שרה יולדת את יצחק אך היא נמצאת במאבק פנים משפחתי מול הבן השני של אברהם, ישמעאל, בנה של הגר שפחתו. שרה אינה מקבלת את העובדה ששניהם יגדלו יחדיו כדי שלא ישפיע על חינוך יצחק, וגם לאחר שקשה לאברהם העניין של הגירוש אומר לו ה' על הויכוח הזוגי הזה: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", וכפי שמתאר זאת הרש"ר: "שמע בקול שרה, עשה כרצונה, גם אם תוכן דבריה אינו לפי טעמך. סמוך על שיפוטה, היא מעמיקה להרגיש טיב הדברים ממך שהרי בדרך כלל נשים מעמיקות לחדור במבטן אל דרכי האופי".
גם הפרשייה האחרונה בפרשה נוגעת בנימי המשפחה עם סיפור עקידת יצחק על כל משמעויותיו.
מכאן מאילך בשאר פרשות החומש, תעסוק התורה בעניינים פנים משפחתיים הן עוד אצל אברהם, ולאחר מכן  בבית בנו יצחק ובטח אצל נכדו יעקב וכל 12 ילדיו.
התורה יודעת שהבסיס העיקרי לקיומנו זו המשפחה. התורה בכוונה מרחיבה לפנינו במידע ותוכן אודות משפחתם של אבותינו למען נלמד ונפיק את המיטב מדרכם כאבות. כבני משפחה. למען נשכיל להבין שגרעין המשפחה הוא החשוב ביותר. 
קיום משפחה על בסיס איתן וחזק, בעל ערכים נכונים וטובים הוא הוא המקור לקיומנו כעם וכחברה. משפחות חזקות וטובות יתחברו לקהילות גדולות וטובות ולעם שלם ומיוחד.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי
החוויה היהודית


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם





יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

נקודה שבועית פרשת "חיי שרה" ה'תשע"ז




בפרשות הקודמות נחשפנו באחיזתו של אברהם בחלקי הארץ. 

אברהם נאחז מעבר לישיבה הארוכה בבאר שבע גם באזור חברון ("ויאהל אברהם וישב באלוני ממרא אשר בחברון"), וכידוע לאור ניצחונו במלחמת המלכים שלרשותו גם צבא.
בתחילת פרשתנו אנו מתבשרים בעצב על פטירתה של שרה בקרית ארבע היא חברון. 

עיקר תחילת הפרשה בעקבות מות שרה הוא מעשה קניין מערת המכפלה אשר בחברון.
לפי המתואר גרים ותושבים שאינם אזרחי המקום היו מנועים מלקנות קרקעות לצמיתות.
ובהתאם לכך לאורך כל פרשיית קניית מערת המכפלה מנסים הצדדים להערים על החוקים ולא משתמשים בלשון קניה אלא לשון נתינה.

שבע פעמים מוזכרת הלשון 'נתן' במהלך הסיפור, שמכירה וקניה של מקרקעין אסורה אולם מתנה מותרת.

אך אם בני חת ועפרון כל כך נדיבים ומציעים לאברהם את המערה במתנה מדוע הוא מתעקש דווקא לקנות ואפילו משהה בגלל זה את הקבורה?

אלא שלאברהם קרקע זו הייתה חשובה. הוא רצה להיאחז בה. הוא רצה להתיישב בה כדרך קבע וכמו שלשאר גדולי חברון רצה גם הוא אחוזת קבר משלו לגמרי, ולא רצה לקבור את שרה עם שאר הקברים של נשיאי חברון.

אך בעניין הסירוב שלו לקבל את המערה במתנה נסביר שאמנם דרך מתנה היא עוד דרך קניין מקובלת אך ייתכן ויהיה בה פגם שהרי נותן המתנה עלול להתחרט.

כאשר אדם רוצה ליחס למשהו קדושה או להקדישו לגבוה מן הראוי שיהיה אצלו בבעלות מוחלטת בלי כל פקפוק וערעור, ועל כן מתעקש אברהם לקנות את המערה בכסף מלא מיד עפרון.
כאשר אנו חפצים מאוד במשהו אנו עמלים קשה בעבורו. בין אם בכסף בין אם בעמל קשה. איננו מוכנים לוותר במאומה ונרצה לחוש היטב שהישגנו לגמרי את אשר חפצנו והוא לחלוטין שלנו ללא צל של ספק.

כזה היה אברהם ונלמד אנחנו מדרכיו אלו גם בחיינו שלנו.


שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית




לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום ראשון, 6 ביולי 2014

עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

חז"ל מפרשים, שכוונת הפסוק היא להזכיר את הייחוס של עם ישראל: "כי מראש צורים אראנו" הכוונה לשלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, המשולים ל"צור" (סלע), "ומגבעות אשורנו" הכוונה לאמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה - המשולות לגבעות. ידוע שנמנע מהאבות והאמהות פרי בטן ורק לאחר תפילות ובקשות נענה ה' להם ופקדם בצאצאים. נשאלת השאלה: מדוע היה על אבות ואמהות האומה לעבור את דרך החתחתים של עקרות? התשובה לכך היא: כאשר אדם מביא ילדים לעולם, הוא יוצר שרשרת דורות של בנים, נכדים, נינים וכו'... עד סוף כל הדורות, ובכך האדם יוצר את הקשר הנצחי עם כל יוצאי חלציו והם מהווים חלק בלתי נפרד ממנו. תרח לבן ובתואל היו הוריהם של אבות ואמהות האומה ויש להם כביכול "זכויות יוצרים" על עם ישראל בהתהוותו. כדי למנוע מהם זכות זו, יצר ה' מעין "ניתוק" של הולדה בקרב האבות והאמהות ע"י אי יכולתם ללדת ובכך ניתק את שושלת הדורות שלהם. לאחר הניתוק מהקשר והזיקה לאבותיהם הביולוגיים, נתן להם כח הולדה מחודש מאתו יתברך ויצר בכך שושלת דורות חדשה. בלעם בקללתו ניסה להתחכם וכביכול לקלל את זרעו של תרח,לבן ובתואל, על כך עונה לו ה' "...לא תאור העם כי ברוך הוא" (כ"ב/יב'): ייחוסו ההיסטורי של עם ישראל אינו מתחיל מתרח לבן ובתואל, שהרי ה' יצר מין "חיץ" בינם לבין שושלת אבותיהם הביולוגיים, ולכן הייחוס מתחיל מהאבות - אברהם יצחק ויעקב והאמהות - שרה, רבקה רחל ולאה עצמם, ולא שייך שתחול עליהם קללה, כי הם מבורכים. ועתה מובנים דברי הפסוק "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו..." - הייחוס של עם ישראל מתחיל "מראש צורים" והכוונה כנאמר לעיל - אבות האומה, "ומגבעות אשורנו" - הכוונה לאמהות האומה ולא הקודמים להם. בנוסף, עם ישראל הוא "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" - לא יעזרו לך בלעם כל התחבולות שבעולם, עם ישראל אינו שייך לאומות העולם ואין לאומות העולם שום זכות על ישראל. עם ישראל מודע למשוואה אם הוא ינסה להתמזג עם העמים האחרים בעולם, הוא יאבד את הייחוס המיוחד שקיבל מאת ה'. אך אם ישמור על צביונו המיוחד כנאמר: "עם לבדד ישכון", בעל ייחוס עצמי משלו, תעמודנה לו זכויות האבות והאמהות. דוד דרומר מתוך עלון "חוויית השבוע שלי " של "החוויה היהודית" אתר אינטרנט: http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/