אמרי שפר י"ד חשון ה'תשע"ז

 

אחד מג 'הסימנים של בני ישראל הוא 'גומלי חסדים ,' ולמדים מאברהם אבינו שנאמר אצלו (בראשית י"ח י"ט) "למען אשר יצווה את בניו וביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט." 

    "ויהי אלוקים את הנער ויגדל...ויהי רֹבה קשת( "כ"א כ'.) אם אלוקים היה עם הנער מדוע הוא נהיה "רֹבה קשת "- פרא אדם? אלא מכיוון ש"ויהי אלוקים את הנער "עי"ז "ויגדל "נהיה בעל גאווה (ביי זיך גרויס געווארען) ,לכן הקב"ה השפילו והורידו למדרגה נמוכה ועשה ממנו בריה מגושמת ל"רֹבה קשת."   (רבי דוד מאמשינוב) (מאור שרגא)

     וירץ לקראתם מפתח האוהל. מדוע רץ כבר מפתח האהל, אלא שבהלכה מבואר שמי שהולך לדבר מצווה צריך לרוץ, והחוזר מעשיית מצווה צריך לילך לאט, ואם הוא חוזר ממצווה אחת והולך למצווה אחרת, אם המצוות הן שקולות, אז חצי הדרך הולך לאט ואח"כ צריך למהר, אבל אם המצווה השנייה גדולה וחשובה יותר צריך למהר מתחילת הדרך, וכיון שמצות הכנסת אורחים גדולה וחשובה מקבלת פני השכינה לכן היה צריך לרוץ כבר מתחילת הדרך, וזה מפתח האוהל.

     חז"ל אומרים ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא, אומר הגר"א שרק שכר מצווה אין בעולם הזה, אבל על טרחת המצווה שהאדם טורח בשעה שעושה מצווה נותנים לו שכר גם בעולם הזה.

''איש צדיק תמים..."ַ(ו, ט)  (ברינה יקצורו, עלון 281)

     כשנשאל פעם האדמו''ר רבי ישראל שפירא זצ"ל מבלז'וב על ידי אמריקאי מקומי: "אם אין לכם שום 'מוסדות' על מה אתם נקראים רבי"? ענה הצדיק על אתר: בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות עליהם...!

     בהגיעו פעם להשתתף בשמחת 'ברית מילה' שהוזמן אליה, שמח לפגוש שם את רעהו האדמו"ר מרדכי שלמה פרידמן מבויאן זצ"ל, שהוזמן אף הוא להשתתף באותה שמחה. בעל הברית, שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי הדור, לא ידע להשית עצות בנפשו, למי יכבד בסנדקאות? הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים שישבו יחדיו ושוחחו באהבה ורעות כדרכם של צדיקים, ואמר שהיות ושניהם חשובים מאוד לפניו, אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות,  ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם, מי יתכבד בסנדקאות.

     הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות, כשכל אחד מהם מתעקש לכבד את רעהו, כל אחד טען שחברו חשוב יותר ממנו ולו יאה כיבוד זה! לפתע, קם הרבי מבלוז'וב ואמר אל הרבי מבויאן, הרי הכל מודים ש'סידור קידושין' גם הוא כיבוד חשוב... אם כן, קחו אתם אפוא את הסנדקאות, ואני אקח את הסידור קידושין! הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קודשו, כי כבר היה זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד... אך הרבי מבויאן קיבל את דבריו ברצינות,  ושימש בסנדקות באותה הברית. והנה, למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלוז'וב ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, ובהגיע עת חופתו של אותו הבן, היה הבלוז'ובער המסדר קידושין בחופתו, לשמחת לב כל בני המשפחה, שזכרו היטב את דבריו בברית המילה! בהיותו כבר למעלה מגיל שמונים.

      אמר פעם לאדם שהזמינו לברית מילה, ונבצר ממנו להשתתף בשמחתו: "לא יכולתי להגיע לברית, אבוא בלי נדר לבר מצווה"! ואכן כעבור 13 שנים, השתתף בשמחת הבר - מצווה, כפי שהבטיח! הוא חי תמיד עם אמונה פשוטה ותמימה, ולא האמין בטבעיות העולם ובהסתכלות אנושית, שאדם זקן הוא קרוב נוטה למות... לקיים את הנאמר: "איש צדיק תמים..."!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ו' חשון ה'תשע"ו

והוא יהיה פרא אדם. לא כתוב אדם פרא, כי ישמעאל בעצם הוא פרא, אפילו אם הוא יהיה פרופסור ומלומד ומדעי וכל מיני גדלות, בכל זאת הוא ישאר פרא.

     ניבול פה אחד דוחה מאה הבטחות. (החיד"א)

     נִיסיון הָעשיר קשה מִנִיסָיון הֶָענִי - הֶעָנִי מִשתעשעְ בתּקוָה שיִתְעשר אַבָל הֶעשיר אֵינו חושב כלָל על אֶפְשרות שֶיַגִיעַ לַעֲנִיות...

      "ניסיון הוא בית ספר טוב אבל המחיר גבוה"

ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' (טו, י). (דברים טובים, פרשת ''ראה'')

     מלמד תינוקות עני התגורר באחת העירות הסמוכות לסאסוב. ואולם, לרמות דלותו נודע האיש כמכניס אורחים המקבל בסבר פנים יפות כל אדם מישראל.  שמעו של העני מכניס האורחים הגיע אל רבי משה ליב מסאסוב, וחפץ הצדיק להכיר את האיש. נסע אפוא אל עיירת מגוריו של אותו מלמד תינוקות וסר אל ביתו. " ברוך הבא!" קידם בעל הבית את פניו בשמחה, ומיד הזמינו לשולחן, לסעוד את נפשו. סביב השולחן ישנו כמה וכמה אורחים, אשר אף הם סרו בדרכם אל ביתו של מלמד התינוקות. עד מהרה הגיש המארח אל השולחן קערה ובה תפוחי אדמה מבושלים. הבחין הצדיק כי האיש ממלמל דבר מה, והיטה אזנו לשמוע . ומה אמר אותו מלמד תינוקות עני? , רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שברצוני לכבד את אורחי היקרים במעדני מלכים, שהרי בני מלכים הם, וראוים למטעמים שכאלה.  אך מה אעשה, וביכלתי לתת להם רק תפוחי אדמה, יהי רצון מלפניך, שיהיו תפוחי האדמה חשובים לפניך כאילו האכלתי את בניך במעדני מלכים!". ירד הלילה ובביתו הדל הציע המארח מצעות דלים לאורחיו. ושוב שמע רבי משה ליב כי שפתיו דובבות. וכך אמר האיש "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שמצעות דלים אלו, שמציע אני לאורחי, יהיו חשובים לפניך כאילו הם מצעות מלכים, שהרי ראויים בניך, בני מלכים, לישון על מצעות מלכים, ואני משתוקק לכבדים בכך!" דברי האיש , שנאמרו מתוך אמונה תמימה וזכה, הפעימו את רבי משה ליב. "יהודי שכה מחבב את מצות הכנסת אורחים ראוי הוא שברכת ה' תשרה עליו!" אמר הצדיק בלבו . ובטרם עזב את ביתו של האיש, ברך את מארחו המופלא ''יהי רצון שתזכה לקיים את מצות הכנסת אורחים מתוך עושר והרחבת הדעת! יהי רצון שתזכה לכבד את אורחיך בכבוד הראוי לבני מלכים!" נתקיימה ברכתו של הצדיק, ומקץ זמן מה נתהפך הגלגל ומלמד התינוקות התעשר עושר רב.

     ואם סבורים אתם, כי עתה,  כשהכסף היה בידיו אמנם זכו האורחים שבאו אל ביתו במעדני מלכים ובמצעות מלכים, טעות בידיכם. אותו אדם, שבעת היותו מלמד תינוקות עני, קיים את מצוות הכנסת אורחים בהתלהבות ובמסירות לא עמד בנסיון העושר. כה תאב היה לממון, וכה חס על ממונו עד כי נעל את שערי ביתו בפני האורחים, ואת מצוות הכנסת אורחים, שכה חביבה היתה עליו בימי עניו, עקר כליל מלבו. עד מהרה נודע הדבר לרבי משה ליב מסאסוב. גדול היה צערו של הצדיק, על שברכתו אותה ברכה שהביאה לעשרו של האיש לא עשתה את הפרי המקוה , ועתה, במקום לקיים את מצוות הכנסת אורחים בהדור חדל האיש לגמרי מלקימה. החליט הצדיק לנסוע לעיירתו של האיש ולהוכח במו עיניו אם אכן נכונה השמועה. בכל ליבו קיוה הרבי, כי שמועת שוא היא זו.  אך בהגיעו לעיר התברר לו, לצערו הגדול, כי אמת הדבר . האיש אינו מוכן להכניס אורח אל ביתו המפואר, ואף אותו, את הרבי משה ליב, שהצליח להכנס אל הבית פנימה, ניסה בעל הבית לדחות מעל פניו בתרוצים מתרוצים שונים. ניצב רבי משה ליב בחדרו המפואר של האיש וליבו בוכה מצער. ואולם בעל הבית כלל לא נתן דעתו עליו, שכן באותה עת עמד ליד המראה הגדולה,  תקן שפמו, סרק את שערו והתבונן על פניו בשימת לב יתרה.

     "את מי אתה רואה בזכוכית שאתה מתבונן בה", שאלו הצדיק. "כלום אינך יודע", השיב ובעל הבית וחיוך על פניו, "כי זוהי מראה. ובמראה משתקפת דמות המסתכל בה. אם כך את עצמי אני רואה בזכוכית זו" . "ואת מי אתה רואה מבעד לזכוכית הזו," שאלו רבי משה לייב והוליכו אל שמשת החלון. "מה השאלה,"זכוכית זו אני רואה את האנשים שברחוב, אנשים רבים, גדולים, קטנים..." לרגע שתק הצדיק ואחר הרים עיניו ונעץ מבטו בפני איש שיחו. "כלום יודע אתה", שאל בקול מוכיח, " משום מה נשקפה אליך בזכוכית המראה דמותך שלך בלבד, ואילו מבעד לזגוגית החלון ראית אנשים רבים", "פשוט מאוד", השיב האיש, מבקש להפגין את ידיעותיו הרבות, "כאשר הזכוכית אינה מרוחה בשכבת כסף,  אפשר לראות מבעדה את העולם שבחוץ. אך כשמורחים את אחד מצדדיה במעטה של כסף אז הופכת היא למראה והאדם מסוגל לראות דרכה רק את עצמו ולא את זולתו". אכן, צדקו דבריך", הגיב רבי משה לייב. "כל עוד לא היית משוח בכסף ובעושר, ראית שיש בעולם אנשים רבים, הזקוקים לעזרה, ואמנם עזרת להם.  אך מאז ברכתי אותך ונעשית משוח בכסף, כזכוכית המראה רואה אתה את עצמך בלבד, ואינך רואה איש זולתך. "אך, קיימת עצה על מנת להחזירך למצבך הקודם יש להסיר ממך את מעטה הכסף, ליטול ממך את העושר שבו ברכתיך. ואז תחדל לראות רק את עצמך ותוכח במו עיניך כי קימים בעולם אנשים רבים מיני ספור הזקוקים לעזרתך". לשמע הדברים הנוקבים החוירו פני האיש ודמעות עלו בעיניו. "אנא, רבי", התחנן לפני הצדיק, "אל תיטול את כספי. מבטיח אני להיות אותו אדם שהייתי בימי עניי אכניס אורחים, אקיים מצוות צדקה וחסד, אדאג למסכנים. אנא, רבי, רק את כספי אל תקח". ניכרים דברי אמת, והרבי שראה כי האיש מתחרט על מעשיו הרעים השיב "אני מסכים לבקשתך. אם תשוב להיות מכניס אורחים ורודף צדקה וחסד ברכת העושר לא תעזוב אותך. אך עליך לקיים את הבטחתך". ואכן, מאותו יום והלאה הרבה האיש במעשי צדקה וחסד הוא הכניס אורחים ודאג לכל נזקק. וכיון שניצל את עשרו כראוי לא ניטל ממנו כספו והוא נותר בעשרו

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ט' שבט ה'תשע"ה

“אם נותנים לילד לצמוח ולגדול מבלי לבנות אותו”, כותב גאון המוסר ואמן הנפש, הרב שלמה וולבה בהקדמת ספרו ‘ זריעה ובניין בחינוך -’, “הוא יוצא פרא אדם. אם בונים את הילד מבלי להתייחס אל כח הצמיחה שבו - עושים ממנו רובוט. הצירוף של שני הדברים יחד ”, קובע ה'משגיח’ הנודע, “של כח הצמיחה ומעשה הבניין, זהו החינוך”. האדם היה רוצה לדעת את כל התורה כולה בלילה אחד - וגם בלילה הזה לישון... הרבי הריי"צ אמר פעם אחת לרב מסוים: אם ישאלו אותך מדוע נסעתי לארצות-הברית ולא לארץ ישראל, תאמר שחייל אינו הולך לאן שהוא רוצה, אלא לאן ששולחים אותו. יש לעקור את היגון והאנחה ולהניחם בתוך הששון והשמחה (רבי נחמן מברסלב) הישיבה ניצלה (עדות למגזין הווידאו 'תורת חיים') תלמידי ישיבת 'תורה ודעת' שבארצות-הברית התקבצו לציון יום השנה לאחד ממייסדיה. התלמידים ישבו והאזינו לדברי ראשי הישיבה, ואז עלה אל הדוכן רבי שמואל קושלביץ, אחד מראשי הישיבה, ודבריו הכו את כל הנוכחים בהפתעה. אחד התלמידים שהשתתפו באותו מעמד היה הרב מאיר פלוטקין ממונטריאול שבקנדה, והוא מספר: הרב קושלביץ פתח בציטוט דברי הגמרא: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה". הוא הכריז בהתרגשות: "התורה אינה יכולה להתקיים אם אין הלומד מוכן למות בעבורה. על האדם להיות מוכן להפקיר כל אשר לו, בלי להשאיר אצלו דבר, בעבור התורה הקדושה". ואז עשה אתנחתה קצרה והמשיך: "אספר לכם סיפור שאירע כאן, בבניין הזה. "הדבר היה בימי מלחמת העולם השנייה. המלחמה המתמשכת הנחיתה מכה קשה על הכלכלה העולמית, ועולם התורה, שהתקיים על תרומות, היה אחד הנפגעים הראשונים. ישיבת 'תורה ודעת' נקלעה למשבר קיומי. המנהלים לוו סכום כסף גדול מהבנק, ולא הצליחו להשיבו. הבנק החל לדרוש את הכסף, והזהיר שאם לא יקבל את הכסף יעקל את כל המבנים השייכים לישיבה. ראשי הישיבה ניסו לפנות ללב הציבור ולעורר את רחמיו על הישיבה העומדת בסכנת סגירה. הם פרסמו קריאות הצלה בעיתונים היהודיים. אולם ההיענות הייתה דלה והמנהלים עמדו לפני שוקת שבורה. הבנק כבר פנה אל בית המשפט כדי שזה יוציא צו עיקול. מנהל הכספים שקע בדיכאון כבד. אף שגיוס הכספים לא היה בתחום אחריותו, הוא חש אשמה שסגירת הישיבה עתידה להתרחש במשמרת שלו. יום אחד צלצל הטלפון במשרדו. הדובר מעבר לקו הזדהה כנציגו של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), האדמו"ר מליובאוויטש אז. 'הרבי מבקש לדעת כמה כסף נכנס במסע גיוס הכספים', אמר המטלפן. מנהל הכספים חש כי לא משם תבוא הישועה. הלוא הרבי עצמו חווה קשיים דומים במאמצי השיקום של חסידות חב"ד בארצות-הברית. הוא האחרון שיוכל לסייע לישיבת 'תורה ודעת', חשב בליבו. השיחה נסתיימה. חלפו עוד כמה ימים. בעוד זמן קצר תעוקל ישיבת 'תורה ודעת' ותחדל מלהתקיים. פתאום נשמעו נקישות על דלת המשרד. בפתח ניצב חסיד חב"ד ובידו מעטפה סגורה. 'זה מהרבי מליובאוויטש', ציין האורח. 'הרבי ביקש שבטרם אמסור לך את המעטפה אומר כמה דברים'. והאיש המשיך: 'הרבי אמר שבזמן היותו ברוסיה הקומוניסטית היה עליו להילחם מלחמה עקשנית כנגד המדינה החזקה בעולם כדי שהתורה לא תכבה בה. ההמונים רעדו לשמעו של הרודן סטאלין, אך הרבי עזר לכל מי שביקש עזרה לחיזוק התורה. הוא לא שאל אם הוא משתייך לחסידות חב"ד או לא. מי שנזקק למקווה, לשוחט, למוהל ולמלמד – הדבר האחרון ששאל היה אם הוא שייך לחב"ד. 'הרבי הוסיף, שעשה כל שביכולתו כדי שאור התורה לא יכבה. פעילות זו הייתה כרוכה במסירות נפש. "שלחתי את תלמידיי", אמר, כדי שיהיו שוחטים, מלמדים ומוהלים, והם נתפסו והוצאו להורג. שלחתי אחרים, וגם הם לעיתים נורו. ואני הייתי המשלח, האחראי לכל זאת! ובכל-זאת המשכתי, כדי ששלהבת התורה לא תכבה"'. החסיד הוסיף למסור את דברי הרבי: כעת, כשיד ההשגחה הביאה אותי לארצות-הברית, שבה יש חופש דת, אני רואה לפניי ישיבה, שבה לומדים מאות תלמידים, והיא ממוקמת לא בעיירה נידחת אלא בברוקלין שבניו-יורק, בלב קהילה חרדית, והישיבה הזאת עומדת להיסגר! ומפני מה, לא בגלל הממשלה – הלוא אין זו רוסיה הסטאליניסטית – אלא מפני שליהודים לא אכפת שהתורה תכבה! 'העמדתי בסכנה את כל עבודתי שעשיתי עד כה מאז בואי לארה"ב', ביקש הרבי למסור, ואני מוסר לכם בהלוואה המחאה על כל הסכום. הכסף אינו שלי; לוויתי אותו. קחו את הכסף, שלמו את חובכם, ואל תסגרו את הישיבה. בקשתי היחידה היא: אנא, השיבו לי אותו בהקדם האפשרי, שכן כל עמלי נתון בסכנה. הקהל כולו ישב בפיות פעורים, והרב קושלביץ זעק ופניו האדימו: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה! אני הייתי מעורב בסיפור הזה. כשהרבי מליובאוויטש ירד מן הספינה אל חופי ארה"ב (בשנת ת"ש) הייתי שם. ראיתי אותו. משותק למחצה, גופו לא מתפקד כראוי. הלוא הוא נידון למוות בידי סטאלין; איבד את ישיבתו שבפולין, ולא ראה יום אחד של מנוחה מאז בואו לכאן. האם עוד מישהו היה נכון להעמיד בסכנה את כל אשר לו בלי להרוויח מכך דבר? זו הייתה סכנה אמיתית, לא מעשייה של 'מלווה מלכה'! הוא סיכן את כל אשר לו, והציל את ישיבת 'תורה ודעת'!". עצר הרב קושלביץ את דבריו, הנמיך את קולו ואמר: "ומה אתם סבורים? מובן שהחוב שולם במהירות. אנשי ישיבת 'תורה ודעת' התחילו לעבוד במרץ, ובמהרה השיבו לרבי את כספו. זו הייתה מסירות נפש אמיתית!". חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/\[