אמרי שפר ו' אייר ה'תשע"ז

"אהבה" בגימטרייה שלש עשרה. וכאשר קיימת אהבה ואחווה בין שני אנשים, הרי היא אהבה כפולה שמנינה עשרים ושש, והוא כמניין אותיות שם הוי"ה . וזהו שנאמר כאן: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" - כשתגיע למדרגה של אהבת הזולת בלי שום פניה אחרת, תעורר גם בחברך אהבה שלמה כלפיך. והתוצאה מאהבה כפולה זו תהא "אני ה'" - הקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו ביניכם. 

     בדרך החידוד אומרים : את ההבדל הגדול בין אמת לשקר, רואים באותיות עצמם: "אמת" – ישנם כאלו שרואים את האמת מיד בהתחלה – "א" , וישנם כאלו – עד שבאים באמצע – "מ", וישנם – עד הסוף – "ת". אבל את ה"שקר" מכירים מיד, כי אותיות "שקר" הן ממש אחת אחרי השנייה!... 

     ההווה זה הזמן היקר ביותר.

     חתול עם כפפות לא תופס עכברים. (פתגם גאלי)

הגביע שנעלם מן התיבה הנעולה (פניני בית לוי, גליון 429)

     שדרות העצים הנפלאות לצד ערוגות הפרחים, מעטרות את גינת מלך ספרד. אלו, היו מן הסתם פסיעותיו המתקרבות אל הארמון –  פסיעותיו של הגאון הקדוש רבי יצחק אברבנאל, ששימש כשר האוצר של המלך אך עתה, מזה תקופה ארוכה לא נשמעות פסיעותיו, הכל יודעים, גורשו היהודים מאדמת ספרד. יודעי דבר יכולים לשוח שלדון יצחק אברבנאל הייתה רשות מפורשת להישאר בארץ, אולם הוא לא שעה לכך הוא חפץ להצטרף אל אחיו בצערם ובגורלם. באשר ילכו, ילך אף הוא. את כל נכסיו הותיר מאחוריו, רק צרור כסף לקח עימו ועוד דבר חשוב ויקר בעיניו – כוס של אליהו הנביא, של פסח! גביע זהב זה, משובץ יהלומים, התלווה אל צרורו הדל של דון אברבנאל. בגביע השתמש לכוס החמישי שנמזגת לכבוד אליהו הנביא זכור לטוב, ואף למצוות ברית מילה, שאף בה מבקר אליהו הנביא.

     העיר ונציה שבאיטליה, הייתה זו שזכתה לארח את רבי יצחק בין שאר תושביה. באותן שנים של גלות שקד הצדיק על חיבורים נפלאים, פירושיו על התנ"ך. מטבע מוציא מן הצרור, אליו מצטרף עוד אחד ועוד אחד. ולבסוף רק כוסו של אליהו הנביא נשארה בידיו של הצדיק מכל רכושו. כאשר נפטר, הייתה הכוס החפץ היחיד שעברה בירושה לידי בנו, רבי יהודה אברבנאל.  

     בארמון המלוכה בוונציה ישב המלך. כשעיניו נוצצות בברק חמדן.  לפני זמן מה נודע לו, כי בידיו של רבי יהודה מצויה כוס נפלאה ויקרה, הוא אף ראה את הגביע. ובלבו גמר אומר, אני רוצה את הגביע! "מסכים אני לשלם בעד גביע זה כמה שידרש!", ביקש המלך, "ובלבד שיהיה שייך אלי ויעבור לרשותי!" "  הכוס היא כוסו של אליהו הנביא! אבי קנה אותה לכבוד חג החירות – חג הפסח, גם לצורכי מחיה איני רשאי למכור את הכוס. " ''לא יסרב לי יהודי", גמר המלך החמדן בלבו, "חפץ אני שהכוס תהיה שלי, ויהי מה!" כך הרהר ואמר, אתן לך פרק זמן של שבוע ימים כדי להימלך בדעתך, וזכור שאשלם מה שתשית עלי, אבל עליך לבוא בעוד שבוע ימים ותשובה ברורה בפיך: כמה תחפוץ עבור הגביע היקר".

     מתוך עוגמת נפש ואין אונים, התהלך רבי יהודה בביתו. הוא לא ידע מה לעשות ובלבו פעמה המשאלה. "כיצד יציל את הכוס שלא תעבור לידי הגוי? לבסוף קם ועשה מעשה. את הכוס נעל בתוך תיבה גדולה שהייתה ברשותו, התיבה ננעלה ביסודיות ואת המפתח השליך רבי יהודה אל הים ואמר: "אליהו הנביא! הכוס היא לך, כי אבי רכש אותה בעבורך ולכבודך! קח את המפתח,  ועשה עם הכוס מה שהנך חפץ!"  

     קול גרירת חפצים נשמע בין קירות ביתו של רבי יהודה. שלוחי המלך סובבים בביתו ופקודה חד משמעית להם, למצוא את הכוס ולהביאה למלך". "הנחתי את הגביע בארגז, ואת המפתח השלכתי לים"  . "שיברו את התיבה וקחו את הכוס", פקד המלך, מן הסתם הרהר בלבו על איוולתו של האיש שחשב לו, כי אם יהיה הגביע נעול,  הוא לא יכול לפרוץ את התיבה ולהגיע אליו. העובדים היכו בתיבה בכל כוחם. התיבה נפרצה והנה היא ריקה! אין בה גביע כלל! כך הונה אותו היהודי וביזהו... מיד יצאה גזרה מאת המלך: " כל היהודים בני עמו של רבי יהודה, יחד עימו, יגורשו מן העיר ונציה! עד לאחר הפסח – חייבים הכל לצאת מן העיר ללא יוצא מן הכלל!"  בצערו הרב ובמר לבו, פנה רבי יהודה להשתטח על קברו של אביו. הוא שפך לבו בתפילה ותחנונים, שאביו יעתיר לביטול הגזירה.

    ''אוי", גנח מלך ספרד על משכבו. מוחו ההולם משחזר שוב ושוב את החלום המוזר, ממנו הקיץ זה עתה. בחלומו הופיע דון יצחק אברבנאל, והנה האיש מכה אותו מכות נמרצות. "הנחתי בארצך אחוזות ונחלות, והנה בני מתייסר בוונציה בערום ובחוסר כל! לך תמכור את כל הנכסים שהיו שלי והפכו להיות רכוש הממשלה.  כסף זה תשלח לוונציה לבני!" בזאת הסתיים החלום בו הוגה המלך ברעד ובחיל, מבולבל כולו, אך הדברים כה חיים מול עיניו והוא לא יכול להתעלם מהם.  

     אונית מלכות עוגנת לחוף איטליה ומלך ספרד עומד על סיפונה,  משתוקק למלא השליחות לשמה נסע הוא בכבודו ובעצמו, מיד כאשר הקיץ מן החלום, הורה למכור את נכסי דון יצחק, את הכסף נטל בצרורו, ומיהר להביאו לבנו רבי יהודה, "הנה, סכום זה לך הוא", אמר המלך לאיש המופתע הניצב מולו. הוא הוסיף והסביר אודות הסכום העתק. "איך הורה לי לתת אותו לך, עושה אני עכשיו הוראות אביך המנוח ". ביתו של רבי יהודה לבש צורה חדשה, צורכי חג נרכשו ביד רחבה,  והמטעמים בעבעו על הכירה. רק עובדה אחת העיבה על שמחתו של רבי יהודה: הכוס שאיננה. העדרו של הגביע ציער אותו מאוד , והוא הגה בו ללא הרף. "

     אין בידינו מה לעשות בנוגע לכוס", הזכירה האישה המסורה לבעלה, "הרי אליהו הנביא הוא שלקח את הכוס בעצמו. ועתה,  כאשר הרווחנו כל זאת משמים שפע וברכה לכבוד חג הפסח – עלינו לשתף בו עוד אורחים!" היא הוסיפה ושטחה את בקשתה: " לך לבית המדרש והבא עמך אורח לביתנו, לכבוד החג".  רבי יהודה עשה כדברי אשתו ומיהר לבית המדרש. הוא מצא אורח שנאות לסעוד על שולחנו בליל הסדר, האורח הצטרף אליו והגיע לביתו.  בחדר המואר עמד האורח. הוא סקר את השולחן הערוך בפאר ובהדר נפלאים, התבונן היטב, ופתח פיו: "דבר אחד חסר כאן !" תוך כדי אומרו, הוציא מחיקו את הגביע היקר שנעלם – גביע זהב נפלא משובץ יהלומים. הגביע הונח על השולחן. והיהלומים הרבים החזירו את נגוהות וניצוצות האורה שהפיצו הנרות הרבים.  שהיו פזורים להאיר בכל מקום. היהלומים בהקו באור יקרות, כמו שמש בצהרי היום. בני המשפחה ניצבו מול הגביע, מלאי פליאה ואושר מן המופת. הם לא שבעו מהזין עיניהם במראה העשיר והמיוחד. כאשר התעוררו מעט מהתפעלותם, הבחינו שהאורח נעלם. הוא לא נמצא בשטח, איננו!!! "  אליהו הנביא החזיר את גביעו!" אמרו, והסבו אל השולחן בגיל ורננה, שמחו מאוד בני המשפחה על הגביע שחזר, ושמחו על גילוי אליהו הנביא שהיה להם – איזו מתנה נפלאה!

     כאשר הגיעו ל"שפוך חמתך" ופתחו את הדלת כנהוג, נכנס האורח שהשיב להם את הכוס – אליהו הנביא זכור לטוב. התיישב אליהו הנביא סמוך לשולחן והחל לספר לבני המשפחה על המכות שהוכה מלך ספרד בחלום, עד שהגיע לתת להם את הכסף הרב . הוראה נתן אליהו הנביא לרבי יהודה. "לאחר החג, עלה אל המושל – מלך ונציה ספר לו את הקורות אותך, ואמור לו כי הוא יכול לקחת את הגביע בחינם, אם ירצה בכך . "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", הדהדו הקולות בבית אברבנאל,  בקול שירה והודיה על הניסים והגאולה הפרטיים שנעשו להם בחג הפסח, מעפר דל וממצוקה וצער, הקימם הבורא יתברך, על ידי שליחות אליהו הנביא, שעל הגביע שלו חסו ושמרו במיוחד.

     אחרי החג נכנס רבי יהודה בשערי ארמונו של מושל ונציה הכועס, ניצב לפניו, והציג על השולחן את הגביע המיוחד. קריאת התפעלות פרצה מפי הנוכחים המשתאים. היהלומים נצצו כל כך , ולא השאירו איש מן הנוכחים שווה נפש מול האוצר. "   גביע זה נעלם מן הארגז", אמר הצדיק, "ובליל הסדר השיבו לשולחננו אליהו הנביא זכור לטוב, לכבוד החג. ואתה אם תרצה אדוני המלך ירום הודו – אעניק לך את הגביע חינם!!!" התרגש המלך מהדברים, אך השיב מיד: "לא אקח מאליהו הנביא את גביעו !" מיד השיב המלך את גזרתו אחורנית. הוא ביטל את הוראת הגרוש הצפוי, המרחף כצל מאיים על היהודים המוטרדים.  שמחה וששון שררו בבתי ישראל. כאשר שב רבי יהודה מן הארמון, ובידו הגביע היקר, ודבר נוסף: ביטול גזרת המלכות!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ב כסלו ה'תשע"ו

בריאת העולם מעולם לא נפסקה - ''המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית "

     הלכות חנוכה לפי סדר א-ב, א-ח ח' נרות, ט-טפחים י-עשר כ-כשר ל- לכתחילה ל-מעלה מ-מעשרים נ-נר ס-סוכה ע-ערובין פ-פסול צ-צריך ק- קדושה ר-ראוי ש-שמש ת-תדליק.

     עדיף לאבד רגע בחיים - מאשר לאבד את החיים ברגע.

     "עדיף להאכיל חתול אחד מאשר הרבה עכברים" (פתגם נורווגי)

     עדיף להיות שמח מזויף מעצוב אמיתי.

     עדיף למנוע את המחלה מלרפא אותה.

     עדיף לקבל עצה עקומה מאדם ישר מאשר עצה ישרה מאדם עקום...

     עד שאתה דואג מה תעשה מחר – מוטב שתתקן מה שעשית אתמול (רבי זאב וולף מזיטומיר)

האופנוע (דברים טובים – פרשת וישב)

     היה מעשה בשני אחים בחורים, שמזלו של הצעיר שביניהם שפר עליו,  הלה היה בעל כשרון מופלג, מתמיד גדול, וכל מידה טובה הייתה בו, כל רואיו לא גמרו עליו את ההלל, ואילו הגדול לא נתברך בכשרונות, ואף היה מתקשה מעט בדיבורו וכו. ויהי היום והצעיר בא בברית אירוסיו עם משפחה חשובה ונכבדה, בעת שהגדול עדיין היה נראה רחוק מענין השידוכים. נכנס הגדול אל הרה"ק הפני מנחם זי"ע ותינה בפניו את מר נפשו - והוסיף לומר שהוא מרגיש את עצמו כמי שאינו שווה מאומה.  אמר לו הפני מנחם, אמש נסענו מירושלים לבני ברק ברכב חדש ויקר לאין ערוך. על אם הדרך נתקלנו בפקק (טרעפיק) ונתארכה נסיעתינו פי כמה וכמה, בסמוך אלינו היה רכב על שני גלגלים (אופנוע) אשר ברגע עקף את כל הפקק והתקדם בדרכו מבלי כל מונע בעדו , אמור נא יקירי, האם הצליח הלה להתקדם בדרכו מחמת שהוא שווה יותר מהרכב שנסענו בו, וודאי שלא, אלא דייקא מחמת שרכבו בעל שני גלגלים אינו שווה אפילו כשליש מהרכב שלנו, על כן יכול היה למהר בדרכו, אבל הגדול והשווה כהוגן נצרךלהמתין שיפנו מקום עבורו - מחמת חשיבותו וגדלו. כמו כן כשנוצר אצל יהודי מעצור בחייו וסדר יומו, חלילה לו להיכנס לייאוש בהרגשה שאינו שווה מאומה, כי אדרבה, עצם הדבר שהשי''ת עוצר בעדו, מוכיח שחשוב הוא עד מאד, הרבה יותר ממי שהקב''ה מנהלהו על מי מנוחות.

הגמ''ח (דברים טובים – פרשת וישב)

     סיפר אדם גדול מארה"ב על אברך מבני קהילתו, שלאיזה צורך לווה מגמ''ח סך חמישים אלף דאלער. על דעת שישלם בכל חודש סכום מסוים, ואף נתבקש להפקיד אצל בעל הגמ''ח טשעק'ס (צ'קים) כמספר התשלומים שיהא עליו לשלם, אלא שהתנה עם בעל הגמ''ח שלא ישתמש עם הטשעק'ס, והוא יפרע לו מידי חודש בחדשו את הסכום המגיע לו.

     באחד מימי הפרעון שכח בעל הגמ''ח מההסכם ופדה את הטשעק השייך לאותו חודש - מה שגרם שכל חשבון הבנק של האברך נחסם לאשראי (קרעדיט). באחד הלילות נסע האברך באישון ליל מחוץ לעיר, והוצרך למלא דלק (געז) ברכבו, אך בהגיעו לשם נזכר שאי אפשר לו לשלם עם כרטיס האשראי - באשמת אותו מנהל גמ''ח. ולא ידע להשית עצות בנפשו, וכי נגזר עליו לשהות כל הלילה בתחנת הדלק , בצר לו החל לפשפש בכיסיו, וכן ברכבו, עד שמצא עשרים ושלוש דאלער, מילא את הרכב עם דלק בסכום של עשרים דאלער, ובשלושה הנותרים הציע לו בעה "ב לרכוש כרטיס הגרלה (גירוד) של אחד ממפעלי הפיס בארה ''ב, וכן עשה, וזכה על אתר ב... 50,000$ ; כסכום ההלוואה. או אז הבין, שמה שהיה נראה לו כרעה - שבלבלו לו את כל סדרי בראשית, ובעל הגמ''ח סגר בעדו את ההשתמשות בחשבון הבנק,  ואדרבה כל זה היה לטובתו השלימה - שיהא בידו לפרוע את כל החוב לגמ"ח בפעם אחת...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/