אדם שיודע שני מקצועות שונים
ברגע שהוא חייט הוא לא סנדלר, וברגע שהוא סנדלר הוא לא חייט... לא כן היודע שתי
מסכתות או שני סדרי משנה אפילו כשהוא מתעסק עם סדר זרעים - סדר מועד עוזר לו
להבנה, וכן להיפך... טובה תורה מכל סחורה...
אמר רבי זירא: "רות אין בה לא דיני טומאה
ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? מפני החסד, להודיעך כמה שכר טוב נותן ה'
לגומלי חסדים".
ה"חפץ
חיים" אומר כי כאשר קורין בפ' וייגש "ובני דן חושים" מרחמים עליו
על שהיה לו רק בן יחיד, אך בפר' במדבר רואים ששבט דן היה הגדול במספר לאחר שבט
יהודה, ובזה רואים גודל החשיבות של נפש אחת מישראל.
ידוע שהזהיר במצוות צדקה זוכה לבנים תלמידי חכמים. רמז לדבר אומר בעל 'מלא הרועים' זיע"א: 'לגד' למי שהוא
גומל דלים 'אל-יסף' הא-ל יוסיף לו 'בן' שהוא 'דעו- א-ל' שיהיה תלמיד חכם בתורה הקדושה.
העכברים שנעלמו (אגעדאנק)
את
הספור הבא שמעתי מידידי רבי נסים תשובה הי"ו שהוא יהודי יקר המשכיר דירה בתל
אביב, בקומת קרקע, מזה שנים רבות. הדיירת
האחרונה בבית, הייתה אישה חילונית גמורה, ששכרה את הדירה לשנתיים, אולם הבעיות
התחילו מוקדם יותר, כבר לאחר מספר חודשים מעת תחילת השכירות, התקשרה האישה אל המשכיר והתלוננה על מכה של עכברים בדירה... היהודי דנן לא ידע את נפשו... הוא משכיר את הדירה כל כך הרבה - שנים,
ומעולם לא שמע תלונה מעין זו! אמנם הדירה בקומת קרקע, אבל עכברים? מעולם לא פקדו אותה ! אבל בכל אופן, הוא כמובן לא
התווכח... אם הדירת אומרת שיש עכברים אז יש עכברים, והפתרון פשוט, מתקשרים לעירייה
ומבקשים - שיבצעו הדברה נגד עכברים בסביבה ... ובכן,
הוא פנה לעירייה, בקש לבצע הדברה, העירייה מלאה את הבקשה ושלחה מדביר מקצועי
להדביר בסביבה, אך למרבה ההפתעה ההדברה לא הועילה כלל...
חלפו
מספר ימים, ושוב הדירת על הקו, - התלונה המוכרת בפיה: בדירה יש עכברים! לאחר שהדברה חוזרת לא השיגה תוצאות טובות יותר, ולאחר שבמשך
מספר ימים נוכח המשכיר לראות בעיניו כיצד הדיירת מוציאה מידי יום ביומו מספר
עכברים שנלכדו במלכודות שהציבה בדירה הוא - הציע לה לבטל את חוזה השכירות
מבלי שיחייב אותה בקנס כלשהו, אולם היא סירבה. היא העדיפה להישאר בדירה, להתמודד עם
העכברים ולהתלונן ...
- באחד הימים עלה בדעתו של המשכיר רעיון מקורי... כשהתקשרה הדירת בפעם הבאה להתלונן על העכברים, הוא אמר לה
שבמקורות היהודיים (ירושלמי דמאי ד, א) מופיע ספור אודות רבי פינחס בן יאיר, שבאו
לפניו בני עיר אחת וספרו כי מכה של עכברים פוגעת ביבולם ומאימת עליהם בסכנת רעב.
לאחר ברור שערך רבי פינחס בן יאיר, התברר לו כי בני אותה העיר אינם מעשרים את
תבואתם, ועל כן יכולים העכברים לפגוע בה... " אינני יודע אם זה יעזור, אבל בהחלט יכול להיות שאם תתחילי
לתת צדקה יסתלקו העכברים!", אמר המשכיר לדירת, ומאותו היום - ואילך היא שוב לא התקשרה
בנושא זה...
המשכיר
מצדו כמובן לא התקשר מיזמתו לברר מה קורה... כל עוד הדירת לא התקשה להתלונן
הוא העדיף לא להכניס את עצמו לצרות, ולא התקשר כלל... אולם לאחר מספר חודשים, התקשרה הדיירת
ובקשה להעביר את השכירות לדירת אחרת, כאשר באותה הזדמנות היא מספרת על השנוי
שהתחולל בחייה בעקבות אותה שיחה במהלכה הציע המשכיר את רעיון הצדקה... היא ספרה שהיה לה סבא גדול, יהודי דתי, שחנך אותה תמיד שלא
לסרב לבקשת יהודי... "אינך יכולה לדעת כמה מדורי גיהינום עבר אותו יהודי עד
שהרהיב עוז לפנות אליך ולבקש את עזרתך! לכן, אל תסרבי אף פעם! מה שיש לך
תני!", היה הסבא אומר. - ואמנם, בעבר, כך הייתה נוהגת הדיירת, עד שהגיעה לתל
אביב... כאשר הגיעה לעיר הגדולה, היא הכירה חברות
חדשות, מהאוניברסיטה, והן החדירו לראשה רעיונות
אחרים... הן גרמו לה להתייחס אל מבקשי הצדקה כאל 'פרזיטים', 'נצלנים', וכמובן,
הסבירו לה כי אין כל מקום לעזור להם...
בהתחלה,
היא לא הושפעה, אט אט חלחלו הדברים אל לבה והיא קפצה את ידה וחדלה לתת צדקה. מאותו
היום ואילך הופיעו העכברים ! כאשר העלה המשכיר את רעיון
הצדקה, לפתע נדלקה נורה אדומה במוחה של הדירת... היא שמה לב שאמנם, העכברים הופיעו
בדיוק כשהפסיקה לתת צדקה... היא החליטה אפוא לחזור לתת צדקה כמקודם, וראה זה פלא:
העכברים נעלמו כלא היו! אולם הספור לא נגמר כאן... שכן במקומה של הדיירת הנוכחית
תפסה דיירת אחרת, אשר לאחר תקופה קצרה התקשרה אל המשכיר והתלונה הכול כך מוכרת
בפיה... כן... יש עכברים בדירה... - הפעם, המשכיר כבר היה בעל ניסיון... הוא ידע בדיוק כמה מועיל
ההדברה העירונית, ולפיכך אפילו לא ניסה להתקשר ולבקש כי ישלחו מדביר לטפל בבעיה...
הוא המליץ מיד לדיירת להפריש סכום כסף לצדקה, תוך שהוא מספר לה את ספורה של הדיירת
הקודמת, וכמה צפוי: מיד לאחר שהפרישה הדירת הנוכחית סכום לצדקה נעלמו - העכברים
כאילו לא היו!
הנה
לכם שני ספורים אשר שניהם עוסקים באותה התרחשות בדיוק: עכברים שנעלמו כלא היו בעקבות מתן צדקה. הספור השלישי משלים
את התמונה, בבחינת החוט המשולש לא במהרה ינתק, - ומעשה שהיה כך היה: את הספור אודות שתי הדירות בדירה בתל אביב, ספרתי באחד
השעורים שמסרתי בבני ברק, שעור בו משתתפים בקביעות דתיים וחילוניים. באחד השבועות
הבאים, לאחר השיעור, נגש אלי יהודי וספר: הוא עצמו משכיר דירה בבת ים, לאישה
חילונית לגמרי, בקושי מיחסת משמעות למוצאה היהודי. למחרת אותו יום בו ספרתי את
ספור העכברים התקשרה אליו הדיירת, ולא יאמן... היא מספרת על מכה של עכברים בדירה,
ומבקשת כי יפנה לעירייה בדחיפות ויבקש הדברה... אולם הלה, שקשר מידית בין הספור ששמע בליל אמש לבין פנייתה
של הדירת, לא מהר להתקשר לעירייה... לפני כן, הוא ברר אם הדיירת הנכבדה מפרישה כסף
לצדקה, ומשנענה בשלילה הבהיר כי לא יפנה לעירייה עד שתתקשר הדיירת לספר לו כי נתנה
צדקה. ברגע הראשון, היא התקוממה... "למי
בדיוק אתה רוצה שאתן צדקה כאן? כולם בסביבה אינשי דלא מעלי!", טענה, אולם הוא
לא וויתר, ולבסוף עלה בידו לשכנע. הגברת התחיבה לתת
צדקה, והוא התחיב להתקשר לעירייה מיד לאחר שתתקשר ותספר לו שמלאה את הבטחתה ... ואמנם,
למחרת היום התקשרה הדיירת להודות... כן... היא נתנה צדקה , והיא גם רוצה להודות על כך שדבר
עם העירייה... באמת העכברים נעלמו כלא היו!
הרי
לנו כוחה של צדקה, ובפרט של מעשר אפילו לסלק בעלי חיים - שמאומה אינו עומד בפניהם!
הם יצאו
ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מהם. היו ספוגים בטומאתה, בזוהמתה, באווירתה... והדברים
כה נוקבים - אימתי האדם "יוצא ממצרים" - רק בשעה שהוא "מקבל את התורה"...
החוויה היהודית
