לחיצת יד אחת יכולה לרומם רוח.
לחכימא - ברמיזא.
לשטיא- בכורמיזא (החכם - ברמז. הטיפש - במקל). (מדרש
משלי)
לכאורה - הקשה הצדיק
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב - איך אנו יכולים לומר בתפילה: "ונסלח לכל עדת בני
ישראל כי לכל העם בשגגה", כלום אין בין כל העם אף לא מזיד אחד? אלא - תירץ
הצדיק מיד - ריבונו של עולם! אני יכול להעיד על כלל ישראל כי אין ביניהם אף אחד
האומר "לשם יחוד" קודם שעושה עבירה. (אלה הם
מועדי)
"לך ה' הצדקה
ולנו בושת הפנים" – הצדקה האמיתית שנותן לנו הקב"ה, שתהיה לנו בושת
פנים, שנחוש בושה על פחיתותנו (רבי משה מקוברין)
לכל אדם תפקיד אישי
וייחודי בעולם :גלה מי אתה.
''לכל בעיה יש פתרון,
שאם לא כן לא הייתה בעיה''
לך לגן עדן בשביל
האקלים, לגיהנום בשביל החברים (מרק טווין)
"לכל כלל יש
יוצא מן הכלל ואם יש כלל שאין לו יוצא מן הכלל אז זהו היוצא מן הכלל של הכלל שאומר
שלכל כלל יש יוצא מן הכלל"
כבר יורדים (הרב
ניסים יגן זצ''ל)
מספר הרב ניסים יגן
זצ''ל פעם נסעתי באוטובוס שהיה עמוס מאוד. הנהג העלה עוד ועוד אנשים, ואשה אחת
התלוננה כל הזמן "שלא נוח כאן". " לא נורא, נחמה אותה אשה,
"כבר יורדים, כבר יורדים"! באוטובוס, עבור נסיעה של עשר דקות, לא
מתקינים ספות נוחות, לא כורסאות, וגם לא נברשות. למה כי? כבר יורדים, כבר יורדים
כששמעתי את דברי אותה אשה - "כבר יורדים כבר יורדים" התרגשתי
ואמרתי: כמה טיפשים האנשים המשקיעים את חייהם
בדירה שלהם, ואינם זוכרים "שכבר יורדים , " אף אחד לא נשאר כאן !
יהודי מבוגר בנה
לעצמו בית גדול ומפואר, הכל היה עשוי ממראות רצפת מוזאיקה מפוארת וכו' ואני תמהתי
לעצמי: כמה שנים עוד נשארו לו להנות מכל הפאר הזה?... הרי "כבר
יורדים"!...
כדי לא
לבייש (סיפורי צדיקים, גליון מ''ח)
מסופר על שיעור יומי
שהיה מתקיים בבית כנסת בעיר אחת בכל ערב, ושמש בית הכנסת שהיה עוסק במלאכת הקודש
בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס, היה מגיש לקהל הלומדים כוסות תה וקפה, אולם למרבה
הפלא היה נוהג למלאות את הכוסות עד למחציתם בלבד. כך היה נוהג במשך שנים רבות,
וככל שביקשו והפצירו בו להגיש כוסות מלאים, לא שמע אליהם ואטם את אוזניו מלשמוע,
והמשיך להגיש את כוסות התה והקפה במסירות ובאהבה שאין לה גבולות, אולם רק חצי
הכוס, לא פעם הגיש יותר מכוס אחת אולם תמיד רק מחצית הכוס. וגם סירב בעקשנות לתת
הסבר להתנהגותו זו.
ויהי היום והשמש חלה,
ואז ביקש מבנו שיעשה עמו חסד וילך במקומו לבית הכנסת כדי לכבד את לומדי השיעור
בשתיה חמה. הבן הסכים בחפץ לב למלאות את רצון אביו, ובהגיעו לבית הכנסת קיבלו אותו
בזרועות פתוחות, שאלו אותו לשלום אביו, וכשהבינו כי הוא בא למלאות את מקום אביו, חייכו
לעצמם בתקוה שהיום בטח יזכו לכוס תה מלאה. לפתע נשמעו פסיעותיו הכבדות של אביו
החולה אשר בא להורות לבנו את ההוראה החשובה מכל "אל תמלא יותר מחצי
הכוס". שאל הבן: למה? והאב לא ענה, "אבל מדוע?" שאל הבן. השיב האב:
זה עניני בלבד. וכשהבן התעקש ולא ויתר, הסכים האב לספר: דע לך כי מעולם לא סיפרתי
לאיש את הסיבה, אולם לך אסביר את התנהגותי. בני יקירי: בין משתתפי השיעור נמנים
שני יהודים מבוגרים שידיהם רועדות ואין להם שליטה על הידיים, ואם אביא להם כוסות
מלאים, עלולה השתיה להישפך מתוך הכוס, ובושה וכלימה יכסה אותם, ואם אביא לכולם
כוסות מלאים ורק להם אביא חצאי כוסות, גם כן יתביישו לנוכח מוגבלותם. לכן בני
יקירי, כל השנים הרבות אני מוכן לספוג ביזיונות והעלבות, ובלבד שלא אגרום בושה
לשני יהודים אלה.
הגאון רבי חיים
קרייזווירטה זצ"ל סיפר פעם, ששמע מהגר"ז מבריסק זיע"א, שמי שסוגר
את הגמרא כדי לעשות חסד, הגמרא פתוחה עבורו, אבל מי שפותח את הגמרא כדי למנוע את
עצמו מלעשות חסד, הגמרא סגורה עבורו.
חוויית השבוע שלי
