אמרי שפר ב' כסלו ה'תשע"ז

 ''אדם טיפש מחפש את האושר במרחק, אדם חכם מגדל אותו מתחת לרגליים ." (ג'יימס אופנהיים)

     איך להילחם ב"אדום האדום" - "פעם אחרי תפילת מנחה ליוויתי את סבא - הגה"צ רבי יצחק זילבר - הביתה, הייתה זו שעת צהריים. הוא היה רעב. פתח את המקרר, הוציא את כל מה שהיה שם - שבעה או עשרה מוצרים: שימורים, סלטים, מרק ועוד דברים והתיישב לאכול. סבא נטל ידיים, בירך ואכל רק דבר אחד או שנים מכל המבחר ... ומיד התחיל לברך.  חיכיתי עד סוף ברכת המזון ושאלתיו בתמיהה: 'סבא, בשביל מה היית צריך להוציא הכול, את כל הסירים והצלחות?! הרי כמעט לא אכלת כלום?!' הוא ענה: "כדי להשביע את העין!" )"אחד מל"ו"(

     בחיים אל תגיד לי שהשמיים הם הגבול כשיש עקבות על הירח."

     בירושלמי נאמר "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראה ולא אכל".  יש להבין, איך אפשר לאכול את מה שרואים?!  ראה את העץ הגדול הזה, כמה נאים עליו, כמה יפים פארותיו, הפלא ופלא. אמנם, אילו היה עליו תפוח אחד לאכילה היית קוטפו, אוכלו ושוכח מכל העץ... על זה אמרו חז"ל 'עתיד האדם ליתן דין על כל מה שראה ולא אכל', שבמקום להתפעל מיופי הבריאה אדם מתפעל מהנאת האכילה". - הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ''ל ("נר לשולחן שבת"(

     בשעת צרה אתה ב-'לחץ'. אם תוסיף את ה' לפני הלחץ ואת ה' אחרי הלחץ תקבל 'ה-צלח-ה'. (מתוק מדבש! עלון 104, הרב ברוך בוקרה שליט"א)

     הסבא מנובהרדוק היה אומר: "יש לזרוע בכל מקום, ולקצור היכן שגדל"

"     הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". בזוהר כתוב, שכאשר בתיה בת פרעה שומעת את בכיו של משה בתיבה, היא מבינה: מַיְּלֵדי  העְבִריםֶ זה.  והזוהר מסביר שמשה הקטן בוכה את בכיים של הילדים האחרים. "אני לא מוכן להינצל לבד", הוא  אומר לה', "כשיש סביבי עוד כל כך הרבה שטובעים" . לכן, המילים "כדת משה וישראל" מחזירות אותנו לאותו משה, שכשמצילים אותו, אם אחרים לא שמחים באותה השמחה, מה זה שווה לו. אז בעזרת השם, שיהיו המון חופות ונזכה לחלוק שמחות דומות עם עוד המון בנות נפלאות.

     והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי --- ואברככה לפני ה'." (פכ"ז( סיפר האדמו"ר מקרטשניף: 'זכורני, בילדותי היה חלבן שהיה עובר בין הבתים ומוכר חלב, גבינה וחמאה. גם היה בעל עגלה שהיה מוכר נפט.  אמי הרבנית הייתה מביאה אליו כלי, בזה מזג את הנפט. והיו אומרים, 'הנה החלבן ובעל העגלה רצונם למכור כמה שיותר, אך הכול תלוי בכלי שמביאים אליהם, כי לא יוכלו למזוג נפט או חלב יותר ממה שהכלי מכיל'.  זהו העניין גם כן כשבאים לרבי, כי הרבי רוצה להשפיע כמה שיותר, אך לפי הכלי, רק לפי זה יוכל להשפיע!' (גיליון "טללי אורות" כ"ח(

''לא-לוקים פתרונים'' (דברים טובים, פרשת מטות)

     הנה במצב של "מיצר" שלפחות ככה זה נראה יש גם להתחזק בדיבורים שיהיה טוב ו"לאלוקים פתרונים" וככה להחדיר הביטחון והאמונה בתוכנו, והנה סיפור שהופיע עם השם "לא-לוקים פתרונים".

      בעקבות מצבי הכלכלי נאלצתי לעזוב את העיר. מצאתי בישוב מרוחק קרוון להשכרה במחיר אפסי ביחס לעיר. אלא שנוצר פער של שלושה שבועות בין תאריך הפינוי של הדירה הנוכחית לבין תאריך קבלת המפתח לקרוון. ניסיתי לדחות את תאריך הפינוי אך ללא הצלחה, כיוון שיש דייר שאמור להיכנס לדירה. ניסיתי להקדים את תאריך הכניסה לקרוון אך יש משפחה שאמורה להתפנות. אמרתי לאשתי שאני הולך למצוא פתרון בו בזמן שידעתי שאין שום פתרון באופק. הלכתי לגינה צדדית שלא עוברת בה נפש חיה והתיישבתי על הספסל, פניתי לאבא שבשמים ואמרתי, ''פרנסה אין לי! עם זה אני איך שהוא מנסה להתמודד ולחזק את עצמי באמונה, אבל מה אתה רוצה שאעשה עם אשתי והילדים? מה אני אמור להגיד להם? שהולכים לגור ברחוב לשלושה שבועות'', כך ישבתי בגינה המבודדת מיואש מהחיים מבלי כוח להניע את עצמי עד שנרדמתי.

     התעוררתי ונזכרתי שמי שמקבל עליו את הדין באהבה מתבטלים ממנו כל הדינים''. רוח חדשה פיעמה בקרבי ואמרתי, ''ריבונו של עולם הרי עד היום לא זנחת אותי, נכון שעכשיו אין לי שום פתרון אבל כמו שאמר יוסף הצדיק "לא-לוקים פתרונים", לכן אני משאיר את הכול בידיים שלך ומקבל באהבה. רק דבר אחד שאני מבקש ממך, תן לי ולאשתי את הכוח לקבל באהבה''. קמתי משם עם תחושה של ביטחון בד' וללא דאגות כלל.

     איך שאני יוצא מהגינה רץ לעברי חבר שעומד להינשא בעוד מספר שבועות, "אני מחפש זוג שיכולים לישון עם חמי וחמותי לעתיד לתקופה של כשלושה שבועות עד שאני מתחתן, בעד תמורה הוגנת של אלפיים ש"ח לשבוע. אולי אתה מכיר זוג כזה"?.

     את ההלם שאחז בי אין צורך וגם לא מילים לתאר. קיבלתי גם דירה לתקופת המעבר וגם סכום כסף שהרים לי את הראש מעל המים, יתרה מזאת התחלתי לקבל עבודות בתחום מקצועי בלי סוף.

לא לשכוח

     סיפר לי רבי ומורי, ראש הכולל, הרה"ג ח. בן חיים שליט"א, סיפור - שהוא אישית ראה , ומעשה שהיה - כך היה: רב הכולל, עולה בכל שנה ביארצייט של אביו המנוח. והנה, פעם אחת כשעלה לשם, ראה את הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל שעלה גם כן לציון אמו המנוחה.  והסתבר, כי ציון אביו של הרב נמצא במרחק מטרים ספורים מציונה של אמו של הרה"ג מרדכי אליהו.  והנה, לאחר דקות מספר, שומע הוא את עוזרו הראשי של הרב, ראש ישיבת המאירי, הרב שמואל זעפרני שליט"א פונה אל הרה"צ מרדכי אליהו ואומר לו: "תתפלל על זו, שלא תבוא אליך!" כאשר הוא מצביע באצבעו לעבר ציון הנמצא צמוד לציון אמו. הרב חיים התבונן ולא הבין , על מה היו מכוונים דבריו של זה, והביט בפליאה גדולה.  למראה פניו המשתוממים של הרב, סיפר הרב שמואל זעפרני שליט"א את הסיפור המופלא הבא:

     "אישה אחת הייתה באה אל הרב מרדכי אליהו. בכל פעם הייתה בוכה ומצטערת.  כשהרב שאל אותה: 'מה הבעיה?', השיבה כי, לא עלינו, היא ערירית . אין לה בעל ואין לה ילדים, והיא איננה יודעת מה יהיה אחרי פטירתה. מי יאמר עליה קדיש? מי ילמד לעילוי נשמתה? הרב כדרכו בקודש ניחם אותה - אבל היא בשלה" . "פעם אחת, נכנסה אל הרב ופניה אורו, השיבה , כי מצאה פיתרון. כשנשאלה 'מהו הפיתרון?', היא השיבה: 'כי היא תרכוש קבר הצמוד לציון אימו של הרב. ולאחר אריכות ימים ושנים , כשתגיע אל מקומה, מבקשת היא את הדבר הבא: בכל פעם כשהרב יעלה לציון אימו,  יתפלל גם עבור נשמתה'. למשמע דברים אלו הסכים הרב מיד. ובאמת לאחר שנפטרה, בכל פעם כשהרב עלה לציון של אימו, הייה מתפלל גם עבור נשמה גלמודה זו"

     שנה אחת, עלה הרב לציון אימו המנוחה, אולם הרב שכח להתפלל גם לעילוי נשמתה. כשבא לביתו, רעייתו שתחי' אמרה לו , כי בזמן שלא היה בבית, נקשה על הדלת אישה אחת שחיפשה אותו. אשת הרב השיבה , כי הרב אינו נמצא בביתו כעת, לפיכך ביקשה אותה אישה שתמסור , כי פלונית חיפשה אות הרב " . "למשמע דברים אלו נחרד הרב עד מאוד, מדובר בנפטרת זו. היות ששכח הרב להתפלל עבורה, מצאה היא לנכון לפנות לביתו ולהזכירו , כי הבטיח להתפלל גם עבורה. על אתר קרא הרב לאחד הרבנים והם נסענו במיידית להתפלל על ציונה. עתה מזכיר לי זאת המלווה, שלא ישכח להתפלל על ציונה , כדי שלא תאלץ נשמה גלמודה זו לבוא בשנית אל הרב לביתו ולהזכיר , כי עליו להתפלל גם עבורה...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ח ניסן ה'תשע"ה

אמרי שפר כ"ח ניסן ה'תשע"ה

   אמר רבי יהושע בן לוי: חמש תורות כתובות במצורע (פירוש: חמש פעמים מופיע המושג "תורה" בפרשה בהקשר להלכות הצרעת והמצורע). "זאת תורת נגע הצרעת"; "זאת תהיה תורת המצורע" וכו'. ללמדך, שכל האומר לשון הרע, עובר על חמשה חומשי תורה (.מדרש רבה ויקרא טז, ו)

     אסור לוותר על התקווה    

"     במי סודה רואים בועות הנראות, לכאורה, מים רותחים,  אך כאשר ייגעו בהם, ניתן להיווכח כי הם קרים . והנמשל-לפעמים רואים אדם שמתלהב, כאילו כולו אומר קדוש, אך כשתוהים על קנקנו, הוא קר לגמרי..."

     האדמו''ר מפינסק קרלין היה אומר לרמי''ם ''עליכם להתייחס אל התלמיד לא כמו בן אלא כמו נכד, כי על בן לפעמים כועסים אך מנכדים שואבים רק נחת רוח ומעודדים אותם תמיד במילה טובה''.

     הרה"ק בעל התפארת שלמה זי"ע הסביר: "דע מה למעלה ממך –" דע, שכל מה שנעשה "למעלה –" בשמים – הריהו "ממך", הוא תוצאה של פעלותיך אתה, האדם .

"     זאת התורה לכל נגע הצרעת" זאת התורה רפואה שלמה היא "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז''ל " חש בראשו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה".

     כמה נזהרים אנו מטיפת חמאה שנפלה לתבשיל עוף , וכבר רצים לרב , ואוסרים את התבשיל . ומגעילים את הקדרה איסור אחד מדרבנן . לשון הרע ,שבעה עשר איסורים מדאורייתא

     כשבנה הרב בערל ויין (שעלה מאז ארצה) את ישיבת שערי תורה במונסי, ניו-יורק, הציע לו הקבלן להשתמש בקורות עץ פיניות מיוחדות שמחזיקות מעמד 150 שנה, במקום בעץ רגיל שמתחיל להתבלות לאחר 90. "לא תודה," אמר הרב ויין, "אנחנו לא רוצים להפוך את החיים שלנו מחוץ לישראל לדבר קבוע כל כך."

הניצול מהמנזר הרוסי (שיחות השבוע גליון 1476)

     על-אף גילו (86), לאורך ימים ושנים טובות, ר' נפתלי בורנשטיין אינו שוכח שום פרט, ולו הקטן ביותר, מהשבי הירדני בימי מלחמת השחרור. התיאורים צבעוניים, התאריכים מדוייקים, הזיכרונות מלאי רגש, משל התרחשו אך אמש. בורנשטיין, או בכינויו בפי מכריו 'רֶבּ נפתלי', מוכר לתושבי שכונת בית ישראל כסנדלר פשוט, אולם מאחורי החזות הצנועה מסתתר סיפור חיים מסעיר.

     אפשר לשבת עם ר' נפתלי שעות רבות ולשמוע על ירושלים של פעם, זו שהייתה בלי חיבור מסודר למים ולחשמל, זו שעדיין אינה מעכלת את שפע השכלולים בני ימינו. "יש דברים שאספר ואנשים לא יאמינו", הוא אומר בקולו הצלול. במשך 62 (!) שנה שימש בעל קורא, בעיקר בבית כנסת חב"ד בשכונתו.

היד התרסקה

     בורנשטיין ירושלמי בנשמתו, ותמיד מזכה את מבקריו בסיפור עסיסי מהשנים ההן. הוא נולד בשכונת בית ישראל ולמד ב'חדר' המקומי. לקראת מלחמת השחרור התגייס ל'הגנה' והשתתף בקרבות הקשים בגוש עציון.

     "לחמתי במנזר הרוסי נגד הירדנים והכנופיות הערביות שנעו לירושלים", הוא מספר. "ב-12 במאי הערבים התקרבו אל המנזר. הם חשבו שמולם ניצב כוח גדול, ולמעשה מנינו כשלושים חיילים. הירי גבר. לפתע נורה פגז אל העמדה שלי. ידי התרסקה. חשבתי שעולמי חרב עליי".

בריחה ניסית

     בורנשטיין נמלט מהמנזר בדרך נס. "אמרתי למפקד שלא אוכל לגונן על עצמי בשל הפציעה הקשה, והוא אישר לי לסגת", משחזר בורנשטיין. הוא זחל רוב הדרך, וסביבו שורקים כדורים. "כשיצאתי מהמנזר, צעקו לי חיילים: 'נפתלי, יורים! הורד את הראש'".הוא הצליח להגיע למשואות יצחק, מתייסר מכאבי תופת. שם בישרו לו כי כמעט איש מהלוחמים במנזר לא נשאר חי. הפציעה הצילה למעשה את חייו.

ירי ותהילים

     אבל כאן הסיפור רק התחיל. לאחר נפילת הגוש נלקח בורנשטיין, עם עוד פצועים, למעצר במשטרת חברון. בהמשך הועברו לבית לחם ומשם לירדן. כל תחנה לוּותה בניסים רבים מספור. בורנשטיין מספר כי בחברון ראה שוטר גרמני: "השוטר נראה לי גרמני. החברים לא האמינו, אך כששמעו אותו מדבר גרמנית, אמרו לי שצדקתי. הוא דיבר בכעס, ואמר איך אנחנו, קומץ יהודים, מעזים להילחם נגד הערבים. 'הם יכולים לכסות אתכם ביריקות', התבטא הגרמני".

     בשבי הירדני הוחזק תשעה חודשים, בתנאים קשים, שעליהם הוא מעדיף שלא להרחיב. בעסקת שבויים שוחרר עם עוד מאות שבויים. "כל שנה אני חושב על הנס שלי", הוא אומר. "אני נזכר ברגעים שבהם עמדתי ליד מכונת הירייה במנזר הרוסי ויריתי לעבר הקמים עלינו לכלותנו, בעודי אומר תהילים וחושב על הצדיקים. אני מברך על הנס הגדול שעשה עמי הקב"ה. הוא 'דאג' שאפצע ביד, אבל בזכות זה ניצלו חיי. לפעמים אדם חושב שעולמו חרב עליו, ורק מאוחר יותר הוא מגלה כי ניצל מדבר הרבה יותר גרוע".

הילד העשיר והחווה

     יום אחד, אביה של משפחה עשירה מאוד, לקח את בנו לטיול באזור הכפר במטרה להראות לו מה ההבדל בין חייו לאלו של אנשים אחרים כדי שילמד להעריך אותם. הם שהו מספר ימים ולילות בחוה אצל משפחה ענייה מאוד... כשחזרו מהטיול שאל האב את בנו: "איך היה הטיול? נהנית?... 'אבא, נהניתי ולמדתי המון', ענה הבן... 'האם ראית עד כמה עניים יכולים להיות'? המשיך האב...'כן' ענה הבן... 'אז מה למדת מהטיול בן'? ענה לו הבן: 'ראיתי שלנו יש כלב אחד ולהם יש ארבעה'...'לנו יש בריכה שמגיעה עד אמצע החצר ולהם יש אפיק נחל שאין לו סוף'... לנו יש גופי תאורה מיובאים מחו"ל, להם יש את הכוכבים המנצנצים כיהלומים בשמי הלילה'.. 'מרפסת הפטיו שלנו מגיעה עד לחצר השכנים, להם יש את כל האופק'... לנו יש חלקת אדמה לחיות בה, להם יש שטחים עצומים שמגיעים מעבר למה שניתן לראות'... אנחנו קונים את האוכל שלנו, והם מגדלים את שלהם'... 'לנו יש חומות מסביב לרכושנו, ולהם יש חברים שמגנים עליהם'...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ט שבט ה'תשע"ה

בצדקה צריך להיות בבחינת "בכול, מכול, כול": ללכת ולאסוף כספים לצדקה צריך – "בכול", עם כל אחד ואחד שמוכן לכך, ואל לו לאדם להקפיד אם ההליכה עם פלוני היא לכבודו או שלא לכבודו. לקחת נדבה צריך – "מכול", מכל אחד ואחד שמוכן לתת. ולקחת צריך – "כול", כל סכום שהוא, ולא להתרעם על הנותן מעט. (רבי יוסף-בער מבריסק) המקבץ מעות לצדקה, ייטיב לעשות, אם יקח עמו שני כיסים. אחד בשביל המעות ואחד בשביל הבזיונות. (רבי נחום מצ'רנוביל זצ"ל) הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר: עיקר האמונה היא בלב וצריכים לעמול שתתפשט בכל האיברים הרה"ק רב מרדכי אומר: בלי הקדוש ברוך הוא אי אפשר לעבוד את מפתן הבית, ועם הקדוש ברוך הוא - אפשר לבקוע את הים גבינה שוויצרית (אפריון שלמה גליון 109) פעמים היצר הרע לא עוזב את הבן אדם, נתפס ורובץ לו על הלב כל היום. פשוט לא רוצה לשחרר... פעם אחת היה איזה פריץ שהודיע ליהודים שהוא מתכוון להגיע לביקור בכפר שלהם, ובכל יום הוא רוצה להתארח אצל יהודי אחר, ולכן יש לכל יהודי להכין סעודת מלכים, כיאה לפריץ כמוהו, שולחן שלא יחסר בו כלום! טוב, הודיעו ליהודי הראשון, מחר הפריץ מגיע אליך הביתה, תתכונן... היהודי טרח, הלך לשוק קנה מכל טוב, אשתו עמדה במטבח 24 שעות, בישלו, אפו, טיגנו, והעמידו שולחן שאפילו שלמה המלך לא היה מתבייש בו. הגיע הפריץ, הוא רואה שהשולחן ערוך למופת, עשרות תבשילים, סלסלות לחמים מכל מיני סוגים, ואפילו בר קינוחים. פונה הפריץ ליהודי ואומר לו: תגיד לי אתה לא מתבייש?! למה אין פה גבינה שוויצרית?! גמגם היהודי... "לא ידעתי שכבודו אוהב גבינה שוויצרית..." הורה הפריץ ליהודי להרים את חולצתו, לחשוף את גבו והכהו מלקות נמרצות. טוב, הודיעו ליהודי השני שהפריץ מגיע אצלו מחר לביקור, אבל היהודי הקודם לא הכין גבינה שוויצרית אז שלא ישכח את הגבינה השוויצרית... הגיע הפריץ, כמובן השולחן ערוך כשולחן מלכים, מכל טוב נמצא על השולחן, ובמרכזו פלטת גבינות שוויצריות מהמשובחות ביותר... פנה הפריץ ליהודי ואמר לו: אתה לא מתבייש?! למה אין פה זיתים יוונים?! הורה ליהודי לחשוף את גבו והכהו עם החגורה. . הודיעו ליהודי השלישי, מחר הפריץ מגיע אליך, רק אל תשכח גבינה שוויצרית וזיתים יוונים. היהודי שלנו ערך לו שולחן מלא כל טוב, גבינה שוויצרית וכל סוגי הזיתים שבעולם.. פונה הפריץ ליהודי ואומר לו: אתה לא מתבייש?! למה אין פה חמאה אנגלית?! הורה ליהודי לחשוף את הגב... הגיעו ליהודי הרביעי, אמרו לו, מחר הפריץ מגיע אליך, תדאג שיהיה לך גבינה שוויצרית, זיתים יוונים וחמאה אנגלית, ושלא תחסוך כלום, כי ליהודים אחרים זה עלה בצלקות בגב.. אמר להם היהודי: אל תדאגו לי, אני עם הפריץ יודע להסתדר... מגיע הפריץ לביתו של היהודי והוא רואה שולחן בלי מפה, כסא שבור, חתיכת לחם יבש וחצי כוס מים דלוחים... צרח עליו הפריץ: מה זה צריך להיות?! חשף היהודי את גבו, מלא הפצעים והצלקות, ואמר לפריץ: כבוד הפריץ, שנינו יודעים שלא באת לפה בשביל לאכול, אלא כדי להרביץ, תראה את הגב שלי מלא הפצעים, אני גם ככה סובל, תעזוב אותי בשקט... ואכן הפריץ הלך לו. לכל אחד מאיתנו יש רגעים שהיצר הרע לא עוזב, כל מה שצריך לעשות זה להראות לו את הצלקות שהוא כבר עשה ולבקש שיעזוב אותנו לנפשנו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/