אף אני אלך עמכם בחמת קרי. חוזר בפרשה כמה
פעמים "אף
אני", כי זה כמו האב שמכה את בנו שגם לאב כואב , וזה שאמר ה' כמה פעמים אף אני
כמו שאמרו עמו אנכי בצרה.
את
'סודות היצור' של ענני הכבוד מצאנו בספר "שפתי צדיק" הכותב: " חוקי הטבע מאשרים כי האדים היוצאים מפיות שני אנשים אוהבים, מתחברים
יחד באוויר. אהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום, בהשפעתו אהבו כל ישראל איש את רעהו, ומן
האדים שעלו מפיות ששים ריבוא בישראל, התחברו יחדיו ונוצרו ענני כבוד בזכות אהרון",
ותמיד
תהיה תפלה שגורה בפי אב ואם להתפלל על זרעם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות
טובות ויכוון במאוד על זה בברכת התורה ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' וכן בברכת אהבה
רבה אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו וכו' יחשוב ג"כ על זרע וזרע
זרעו עד עולם וכן שאומר למען לא נגע לריק ולא נלד לבהלה ובכל מקומות כאלה יעשה
תפילתו קבע בכל לבבו ובכל נפשו. (מתוך תפילת השל"ה)
חילוקי דעות לאורך כל
ההיסטוריה היה בין גדולי ישראל וזה לא סתר את הכבוד וההערכה שרכשו אחד לשני.
מחלוקת אסור נמדדת בתוצאה, האם נשארים אוהבים זה לזה, או חס ושלום הותר דמו...
ברכת ה' היא תעשיר (האמנתי
ואספרה(
בעל המעשה
מספר: רציתי לשתף בסיפור מיוחד שאירע לי עקב קבלה טובה שקיבלתי על עצמי.
כמעט בכל
ראש חודש אני מפסיד את ההסעה הקבועה לעבודה בגלל התפילה הארוכה, ובדרכי חזור מבית
המדרש, בעודי עושה את הדרך הביתה, הרהרתי כיצד אוכל להגיע למחוז חפצי. בשעות אלו
אין גם תחבורה ציבורית ישירה. ' מה
שלומך? האירו אלי פנים חייכניות מתוך המחשבות. היה זה ידיד שתמיד ווארטים ודברי
חסידות בפיו. הוא הצטרף אלי והלכנו יחד, משוחחים על הפסוק במשלי: "ברכת ה'
היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה". הוא ציטט את דבריו הקדושים של החיד"א,
שכותב על הפסוק "וזו סגולה להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם". נפרדנו
כשאני חושב על כך שבעצם לא יוצא לי ליטול ידיים לברכת המוציא בימות החול, אלא רק
בשבתות וימים טובים. מאחר וקרה כבר יותר מפעם אחת שהפסדתי ואיחרתי את זמן ברכת
המזון - לכן אני אוכל רק דברים שאינם מצריכים ברמה"ז. אולי זו הסיבה שלא
נסעתי לעבודה כרגיל, חשבתי. כדי שאשמע את דברי החיד"א ואקבל על עצמי להשתדל
לברך ברכת המזון יום יום בשמחה ובקול רם.
בשנים
האחרונות הורע מצבנו הכלכלי. למרות שאני עובד קשה, ההוצאות גדולות בהרבה מההכנסות
והחובות הולכים ותופחים מדי חודש. ואיני מדבר על צרכים מיוחדים, אלא על לחם, חלב
וירקות. ברכת המזון מדי יום בכוונה היא סוג של קבלה טובה וגם השתדלות. אומר
ועושה... מאז כל חברי לעבודה ידעו: במהלך היום החדר שלי סגור למשך עשרים וחמש דקות שבמהלכן אני
נוטל ידיים, אוכל ובעיקר מברך ברכת המזון במתינות ובכוונה ומשתדל מאד לומר את
המלים כפי הוראת החיד"א. מילות ההודאה והבקשה הקדושות פעלו את פעולתן ועזרו
לי לשמור על רוגע, אמונה ובטחון למרות שהאוברדרפט בבנק
תפח על אף מאמצי הרבים למנוע זאת. כשבוע לאחר שיחתי עם הידיד והקבלה הטובה עשיתי את דרכי חזרה
הביתה לאחר עוד שבוע עמוס בעבודה קשה. מלאכת קודש, אך עדיין מפרכת. מכיוון שאין
אוטובוס מסודר מהעיר שבה אני עובד לביתי ירדתי בטרמפיאדה והלכתי לכיוון התחנה. כעת
הייתי צריך להמתין לאוטובוס נוסף. קיוויתי שאוכל להספיק אותו.
האוטובוס
עבר והתפללתי שיתמזל מזלי ואצליח למצוא טרמפ - אדם טוב לב שיסכים לצרף אותי
לנסיעה. אחרי המתנה של רבע שעה עצר לידי רכב מצוחצח. בתוכו ישב אדם דתי. 'לאן?
שאל. התברר שהוא נוסע לביתו שמצוי בשכונה הסמוכה לביתי. נכנסתי לרכב, והנהג זינק קדימה בדהרה הולכת וגוברת. רעדתי
מפחד. מד המהירות הורה על קצב נסיעה של מאה שישים קמ"ש, ולאחר מספר דקות אף
עבר אותו. ניסיתי לבקש ממנו לעצור לי בטרמפיאדה הבאה, אבל הוא צחק, 'זה בסדר. אל
תפחד. אני נוסע ככה כל יום ולא קורה לי כלום'. עלי לפתח איתו שיחה ידידותית, חשבתי
בקדחתנות. אולי כך יוריד את מהירות הנסיעה. היכן אתה גר? שאלתי. הפרט הזה לא עניין
אותי, אבל רציתי להגיע הביתה עם איברים שלמים. הנהג ענה ואף שאל לשמו של הרחוב שלי. מהירות הנסיעה החלה
לרדת למהירות סבירה. כשהעין צמודה למד המהירות. 'האם אתה נשוי? התעניין הנהג.
'ברוך השם', הנהנתי. 'כבר אבא? 'יש אחד עשר ילדים בלי עין הרע'. 'מה? הוא צעק
בתדהמה. 'אני עם שלושה בקושי מסתדר'. שיתפתי אותו באורח חיי ובסיפורים נחמדים
ממשפחתי. תיארתי לו את ילדי המחונכים, ברוך ה', את ההווי בביתנו ואת סדר היום. הנהג בלע את מילותיי ולא הפסיק לשאול שאלות. ' מי לוקח את כולם לרופא שיניים? האם אתם הולכים כולכם יחד
ברחוב? איך אפשר לשים לב לכל ילד בנפרד? אמרתי לו שכל ילד שנולד מוסיף לנו מקום , שלכל
אחד המעמד המיוחד לו. האתגר לא קל, אבל אנחנו מאמינים שזהו תפקידנו בעולם. הוא
ניסה להבין יותר. 'אני חייב לדעת', שאל. 'איך אפשר להסתדר כלכלית עם משפחה כה
גדולה. אתה צריך להיות עשיר גדול. סיפרתי לו על עולם הגמ"חים. על אנשים שמלויים כסף
בהתנדבות בלי ליטול ריבית ועל הצורה שבה אני מגלגל חובות. לווים מגמ"ח אחד,
חודש לאחר מכן מחזירים לו כסף מגמ"ח אחר וחוזר חלילה.
הגענו
לעיר. הנהג התעקש להסיע אותי עד פתח הבית, ולפני שפתחתי את הדלת לחץ על ידי ואמר:
'חכה רגע . אני
רוצה לתת לך משהו'. הוא הוציא מכיסו שמונה מאות שקלים. 'זה כדי שלא תצטרך ללוות
להוצאות השבת'. 'אני מודה לך מאד מאד על המתנה', אמרתי לו. הופתעתי. ' רגע רגע, אל תעלה הביתה', ביקש. 'תן את מספר הטלפון שלך. אם
יהיה לי איזה רעיון שיעזור, אתקשר אליך'. שבת שלום, איחלנו בהדדיות. תודה רבה.
מיששתי
את הצרור בכיסי ונכנסתי בחיוך רחב. היום יש לי משהו מעניין לספר בבית. באותו שבוע
קנינו את צרכי השבת כשהמתנה הבלתי צפויה מכסה את ההוצאות ברווח. ואני ממשיך בקבלה
שלי לברך ברכת המזון מתוך הסידור ובשמחה ובקול רם. שבוע לאחר מכן, ביום חמישי,
הטלפון מצלצל. 'אתה בבית? רד למטה'. ומי מחכה אם לא מיודענו, הנהג היקר, עם עוד
שמונה מאות שקלים. ושבוע אחר כך שוב. 'אתה בבית ? רד למטה'. הפעם הוא
שלף אלף שקלים. ומאז כל יום חמישי הטלפון מצלצל. בפסח, ובשבועות, ובסוכות. המקרה
הזה הבהיר לי את דברי החיד"א: 'וזו סגולה להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם'.
זכיתי שהקבלה שקיבלתי על עצמי קירבה אותי לריבונו של עולם. הרגשתי
ועודני חש כיצד הוא דואג למזוני בדרכים פלאיות. צריך לעשות השתדלות, והוא כבר ימצא
את הדרך להרעיף שפע. מזונותיי קצובים. אני השלכתי על ה' יהבי - והוא כלכלני.
החוויה היהודית
