אמרי שפר י"ג ניסן ה'תשע"ה
החמץ מבטא את היֵשות העצמית והמצה את הענווה. החמץ, העולה
ותופח, הוא בדוגמת גס הרוח המתנפח. לעומתו, המצה, שהיא לחם עוני, היא בדוגמת
העניו, הרואה תמיד רק את מעלות הזולת והוא בטל לפניו.(ספר השיחות תש"ד)
המשמעות של קרבן
הפסח לדורות היא שעל היהודי להאמין בהשגחה פרטית. גם כששרויים במצבים הקשים ביותר,
צריך שיהיה ביטחון אמיתי בה', שהוא יתברך שומר ישראל. כי הנהגתו של הקב"ה עם
בני ישראל היא למעלה מן הטבע. (ספר המאמרים אידיש)
"ואחרי-כן יֵצאו ברכוש גדול" (מן
ההגדה). רק לאחר שיצאו משם נתנו להם את הרכוש הגדול, שכן אילו נתנו אותו להם מוקדם
יותר, לא היה להם עוד חשק לצאת ממצרים. (אמרי חן)
"כי גר יהיה זרעך...
והיא שעמדה לאבותינו" (מן ההגדה). הגזֵרה "גר יהיה זרעך" כוחה יפה
עד היום הזה, שהגויים אינם מניחים לנו להתבולל ומזכירים לנו תמיד שאין אנו אלא
זרים וגרים. "היא שעמדה" לנו ושמרה עד היום הזה על עצמאותנו הרוחנית. (הרב נפתלי-צבי ברלין)
מסופר על הרה"ק מבעלזא זי"ע ואביו עשה הרבה
דברים מתמיהים כדי שבנו ישאל, והנה בנו לא שאל כלום, שאלו אביו איך לך שום דבר שקשה
לך ופלא בעיניך על הנהגתי, ענה הבן: על "אבא" אין שאלות. וזוהי
ידיעה והכרה ברורה על אבא אין שאלות מה שהוא עושה זוהי רק מתוך דאגת הטוב לבנו.
מתאמריה משמיה דהרה"ק הרמ"מ מרימנוב
זי"ע שמבין הד' בנים הוא אוהב את ה"שאינו יודע לשאול" כי אחד שאין לו שאלות הוא הבן הכי קשור לד' . וא"ת
פתח לו, ומה שנפתח לו זוהי מא' ועד ת'.
מפורסמת המימרא של המאגלינצער [נכדו של המגיד
מקאזניץ] שאמר שכמו שהאדם שזכה בפיס הגדול ביותר בפולין אינו יכול לישון
אח"כ, כך לא שייך לישון בליל הסדר אחרי שנתעשרנו כ"כ.
פסח כשר ושמח - אם הפסח כשר אז הוא שמח. אם אדם מרגיל עצמו להיות
תהיה לו שמחה.
החמצה גדולה.
במשך חודש מוטי כמעט לא עצם עין.
במשרד הפרסום שבבעלותו עבדו סביב השעון לקראת המכרז לבחירת המשרד שינהל את מסע
הפרסום של חברת תקשורת בינלאומית, שהתכוננה להתחיל לשווק את הטלפונים שלה בישראל.
משרדו של מוטי לא היה היחיד שניגש למכרז. עוד ארבעה משרדי פרסום מובילים הכינו
הצעות משלהם. כל ההצעות אמורות להיות מוגשות להנהלת החברה, וזו תבחר את היצירתית
והמוצלחת מכולם. כמובן, המשרד שיקבל את תקציב הפרסום יזכה בכסף רב
וביוקרה. התחושה של מוטי הייתה טובה. הוא קיבל הדלפות מהמשרדים המתחרים, ולא היה
ספק שהצעתו טובה יותר. הקמפיין כלל מודעות בעיתונים, שילוט חוצות, מערכת שיווק אגרסיבית ומבצע פרסים
ענק, אך מוטי החליט 'להתפרע' ולהפיק סרטון פרסומת של ממש. בדרך כלל לא משקיעים
בשלב המכרז בצילומים אלא מגישים תסריטים כתובים ומי שזוכה במכרז מצלם את הפרסומות,
אבל הפעם מוטי החליט להשקיע יותר מהרגיל כדי להבטיח את זכייתו.
הימים האחרונים היו מפרכים ביותר.
הצילומים, עריכת הווידאו,
המוסיקה וכל שאר חלקי הסרטון דרשו עבודה רבה. חדר האוכל של המשרד היה שומם. העובדים
עבדו ברציפות וזכו למשלוחי פיצה היישר לשולחנות העבודה שלהם. הסימן המובהק ביותר
לחשיבות העניין הייתה העובדה שמוטי שהה בארץ וויתר על נסיעתו השנתית הקבועה
לאנגליה, לטורניר הטניס היוקרתי. מוטי היה חובב טניס מושבע, וידע לדקלם מתוך שינה
את שמות אלופי הטניס לדורותיהם ואת תוצאות משחקי הגמר. אם הייתה שנה אחת שבה לא
הצליח להגיע לטורניר, הוא היה צמוד למרקע במשך כל ימי התחרות, אבל הפעם המכרז היה
כה חשוב, שהוא ויתר אפילו על הצפייה. ככל
שהתקדמה העבודה במשרד, הלך גם הטורניר והתקדם. משחקי שמינית הגמר עברו ואחריהם
משחקי רבע הגמר. מוטי רק התעדכן מי העפיל משלב לשלב, אבל
לצפות במשחק שלם? לזה לא היה לו זמן. היום האחרון לפני המכרז היה יום מטורף,
והעבודה הסתיימה רק באחת אחר חצות. סוף סוף הקמפיין היה מושלם ומוכן להגשה. עבודה
של כמה שבועות מאומצים נדחסה למעטפת נייר חומה ובה העתקים צבעוניים של המודעות
ושילוט החוצות, דיסק ובו סרטון הפרסומת, וחוברת מודפסת המפרטת את התכנית השיווקית
ואת המהלך הפרסומי. מוטי נסע לביתו עם המעטפה היקרה. עד מחר, בשעה 11:00 בצהרים,
על המעטפה להגיע לתיבת המכרזים שבמשרדי חברת התקשורת בקומה ה-10 של בניין משרדים
מפואר בתל אביב.
למחרת בבוקר, הגיע מוטי לתל אביב כבר
ב-9 בבוקר. הוא מצא מקום חנייה מרוחק כעשר דקות הליכה מבניין ההנהלה, אך לא היה
מודאג. יש לו עוד שעתיים עד לסגירת המכרז. רק
עכשיו חש עד כמה הוא מותש מהשבועות האחרונים. בית קפה נחמד קרץ לו מפינת הרחוב,
והוא החליט שכוס קפה טובה לא תזיק לו עכשיו. אך כשהחל ללגום, שמע מוטי לפתע קולות
מוכרים. הוא הסתובב לאחור, ולשמחתו ראה שעל מסך גדול מוקרן משחק הגמר באליפות
הטניס. הוא החליט מיד להישאר חצי שעה ולפצות את עצמו על חודש העבודה הקשה. יש לו
מספיק זמן... המשחק היה טוב, ומוטי
נסחף. בפעם הבאה שהביט בשעונו, חלפה שעה ורבע. 'יש לי רק עוד שלושת-רבעי שעה',
נבהל מוטי. הוא הזמין חשבון
ושילם, אך עדיין עמד והביט במשחק המרתק בלי יכולת להתנתק ממנו. מדי פעם הביט
בשעונו. הדקות חלפו אך המשחק היה מותח. ב- 10:45 כבר לא הייתה ברירה והוא עזב את הקפה והחל לצעוד
במרץ לכיוון משרדי החברה. רק במחצית הדרך הוא הבחין לחרדתו כי שכח את המעטפה על
השולחן בבית הקפה. מוטי נחרד. עוד עשר דקות המכרז נסגר. הוא רץ כל עוד נפשו בו
בחזרה לבית הקפה. המעטפה לא הייתה על השולחן. הוא תפס את המלצר הראשון ושאל אותו
בהיסטריה האם מישהו מצא פה מעטפה. עוד שלוש דקות יקרות עברו עד שהמעטפה נמצאה.
מוטי פרץ כרוח סערה לרחוב, וטס לכיוון בניין המשרדים. ב-00:11 הוא כבר עמד, מזיע, מתנשף
ועצבני, בלובי הבניין. הוא לחץ בהיסטריה על כל הכפתורים, אבל דווקא עכשיו היו כל
המעליות תפוסות. כשסוף סוף הגיע מעלית, הוא לא היה נוסע יחיד. המעלית עצרה בכל
קומה וקומה. כשהמעלית הגיע לקומה ה-10, פרץ מוטי בדהרה למשרדי החברה, אך הפקידה
הודיעה לו באדישות שהמכרז כבר נסגר. 'מה נסגר??' זעק מוטי. 'יש לך שעון. עכשיו
11:02 אמרה הפקידה. מוטי היה על סף בכי. 'אבל עבדתי על זה חודש. השקעתי בזה עשרות
אלפי דולרים', צעק. הפקידה לא התרשמה. 'אולי עבדת חודש, אבל פספסת בגלל שתי דקות',
אמרה לו.
ההבדל בין חמץ למצה הוא במשהו. רגע אחד
מפריד בין חמץ למצה! בצק שנאפה בתוך 18 דקות הוא מצה, אך
בצק שאפייתו גלשה אל תוך הדקה ה-19 הוא חמץ גמור, ומי שאוכל אותו בפסח עובר עברה
חמורה. הדבר בא ללמדנו את
חשיבותו של רגע אחד בחיים. אפשר
לעמול קשה במשך חיים שלמים - ולהחמיץ חלילה הכול ברגע אחד של חוסר אחריות. לכל אחד
מאתנו עלולים להגיע אותם רגעי ייאוש, אותם ניסיונות הקשים והחלטות גורליות שיכולות
להשפיע על כל מהלך חיינו. אם נזכור את חשיבותו העצומה של הרגע, אותו רגע מכריע
שעליו עומד הכול, נצליח להתגבר ולקבל את ההחלטה הנכונה, ולא להחמיץ את המטרה
האמיתית של חיינו.
אורחים מופלאים
להלן סיפור המעובד מתוך הספר "נפלאות הסבא קדישא -" גודל
דחקותו של מרן רבנו הסבא קדישא מראדישיץ זי"ע - טרם התגלותו – היה עצום . פעם
אחת אירע שנה שביתו היה ריקם מכל ממש, יום אחר יום. עד שהגיע יום בדיקת חמץ ועדיין
אין זכר לכסף ולא שום דבר מחג הפסח, הגיע אור לארבעה עשר, עת הגיע הזמן של בדיקת
חמץ, ובביתו לא נמצא אפילו חתיכת לחם, עד שהוכרח לשאול משכינו ככר לחם... ולא ידע
מה להעדיף, מנהג העשרה פתיתי חמץ או פשוט ליתן את החתיכות לבני ביתו המשוועים
לחתיכת לחם צנומה וטיפת מים להרוות את נפשם. עד שהוחלט לקחת הכי ,כר ובו לקיים
מצות ביעור חמץ וכן המנהג של עשרת פתיתי החמץ כנגד עשר ה ספירות, ו"אגב"
זה גם סעדו לבם העטופים ברעב מכמה ימים, עד שמרוב רעבתנות אכלו כל הלחם ולא נשאר
ממנו עד הבוקר . ויהי בבוקר, לאחר התפלה, הלכו לביתם ובבית אין כל. דרכו של הצדיק
לא לספר על מצבו, רק לסמוך בביטחון עז בבורא עולם, וכך עברה שעה אחר שעה עד שעברה
סוף זמן אכילת חמץ, ונשארו שוב בחוסר כל. בשעה העשירית, כאשר כבר קיימו הכתוב
'שאור לא ימצא בבתיכם', אבל באותה מדה שהיו נקים מחמץ היו נקיים ממצות ושאר צרכי
החג, כי לא הוכן עדיין על החג אפילו פחות משו וי פרוטה... בני ביתו היו רעבים מאד
עוד מאתמול, כי מעט הלחם לא הספיק לכל אחד כי אם כזית, ומה יהיה עם ליל הסדר
המתקרב ובא בצעדים מהירים?! השעות עברו וחלפו, ועיניהם כלות ומייחלות וצופות למעלה
מאין יבא עזרם?! והנה בשעה שלישית אחר חצות היום מגיעים שני אנשים יושבים במרכבה
רתומה לשני סוסים אבירים, חזותם ומלבושם מעיד כי מגיעים הם ממדינת אשכנז, וישאלו
לאנשי העיר לאמר: "היכן גר כאן איש חסיד וירא שמים, שנזהר בכל ימי הפסח לאכול
רק מצה שמורה, ונזהר מאד אפילו ממשהו חמץ? ". ויתמהו אנשי העיר על האנשים
למבוקשם, ומחמת שה'סבא קדישא' היה נחבא אל הכלים, והצניע מאד הליכותיו בקודש, לא
ידעו מגודל צדקתו וקדושתו, להראות עליו עד שמצאו שני נערים משכניו , שהיו דרים
עימו בבית אח ד, והכירו בו קצת לאיש אמונים, ותיכף הראו להם את בית רבינו הסבא
קדישא. בבואם לביתו, מצאו רק את הרבנית, ושאלו אותה: "היכן בעלך?",
וענתה , כי הוא יושב ולומד בבית המדרש, ושאלה למבוקשם. ויענו: "מארץ רחוקה
באנו, ומה' מצעדי גבר כוננו, ולרגל קדושת החג המתקרב רואים אנו שמוכרחים אנו
להישאר כאן בליל החג, והיות ובביתנו אנו נזהרים בכל החומרות, רוצים אנו לערוך את
חג המצות כמו בביתנו, וכיוון ששמענו על בעלכם , כי איש ירא וחרד לדבר ה', ברצוננו
להיות מחוגגי חג הפסח אצליכם, כי מסתמא נזהרים אצלו בכל ". הרבנית ענתה בלב
נאנחה וברוח נשבר: " אגיד לכם את האמת, רציתי מאד להכניס אורחים, זכות גדול
היא לנו, אמנם עדיין לא הוכן אצלנו מאומה לחג הפסח, אני מתביישת מאד, אבל אני
אומרת לכם את האמת, כבר קרוב לכניסת החג ואין לנו כלום כפשוטו וכמדרשו ."
"אל תדאגי!" - ענו שניהם כאחד. "הסתכלי נא בעד החלון, וראי מה
הבאנו אתנו, כל הפסח ממש מונח על המרכבה בתוך תיבה סגורה, וכבר נביא את הכל הביתה
." מיד יצאו השניים, והביאו את התיבה ופתחו אותה, והנה היא מלאה מכל מילי
דמיטב, מצות ויין משובח, בשר ודגים וכל מטעמים, וכל הירקות הנצרכים לילי הסדר,
ואפילו קליות ואגוזי ם לחלק לילדים, ומיד ניגשו לערוך את השולחן כיד המלך, בהרחבה
ובחירות כבני מלכים. כשהגיע זמן המנחה, הלכו האורחים אל בית המדרש אשר היה שם רבי
נו, והתפללו ש ם מנחה וערבית של חג. לאחר התפילה, ניגשו האורחים אליו ויאמרו לו
"גוט יום טוב!", ונתן להם שלום, ויספרו לו כל הדברים לאמור: "
אנחנו מעיר רחוקה, ממדינת אשכנז, ואירע שלא יכולנו להגיע לביתנו לחג הפסח, והיות
ובביתנו אנו זהירים ביותר בחומרות החג, על כן פה רוצים אנו לחוג אצל ירא וחרד לדבר
ה'. ושמענו על כבודו שהוא מהחרדים לדבר ה', על כן רצינו לשאול , אם אפשר להישאר
אצלכם ב ."חג ויען הצדיק מראדישיץ: וב" ודאי מסכים אני לזה בחפץ לב, אבל
האמת לא אכחיש, ומה אעשה כי לא הכנתי עבור החג מאומה, ואיני יודע בעצמי היכן אוכל
לערוך את הסדר, ועל ה' אני שם מבטחי! ". ויענו השנים: "אם לא יהיה - לא
נאכל! ". והלכו עימו האורחים לביתו. ויהיה בבוא רבנו הסבא קדישא הביתה, והנה
הבית מלא אורה ושמחה, והשולחן ערוך ומסודר כ יד המלך י. ו שתומם מאד, ושאל לרבנית
" : מה זאת ו ?". תען הרבנית: "האורחים שבאו הנה, הם שהביאו כל
זה", ותיכף נתן שבח והודיה להשי"ת על הנסים, ושמח מאד עם האורחים, כי
ראה שהמה תלמידי חכמים גדולים ויראי ה', וערכו עמו הסדר ברוב עוז וחדוה, ועסקו כל
הלילה יבס פורי יציאת מצרים, וכן היה גם בלילה השני. בצאת החג, ברכו האורחים לכל
בני הבית, ואחר הבדלה, הלכו החוצה, ולאחר מספר שעות נעלמו כלעומת שבאו, הלכו
וחיפשו אותם בכל העיר ולא מצאו אותם, והבינו מיד שלא דבר ריק היא. ויהי כבא חג
השבועות, נסע הסבא קדישא מראדישיץ לרבו הקדוש מלובלין, ואז בעת קבלת שלום שאלו
הרבי על מצבו, ועל חג העבר, ויספר את אשר מצאו הנסים והנפלאות מהאורחים העלומים,
ושנעלמו במוצאי יום טוב, ויען הרב ויאמר לו: " היודע אתה מי היו האורחים
החשובים הללו ? הלא הם מלאכי מעלה מיכאל וגבריאל, אשריך וטוב חלקך, ומעתה אפילתך
תאיר לך, ויתרומם קרנך בעולם, מהיום והלאה, וכך הוה.
חוויית השבוע שלי
