‏הצגת רשומות עם תוויות דם מילה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דם מילה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 17 בינואר 2016

אמרי שפר ח' שבט ה'תשע"ו



 

אדם שעודנו אוהב את בנו יותר מאשר ישראל אחר, טרם הגיע לאהבת ישראל אמיתית (ר' דוד מלעליב זי''ע)

 

     הנותן ראוי לשתוק, מתנתו תדבר בעדו.

 

     ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. למה ביציאת מצרים היו צריכים זכויות כמו דם פסח ודם מילה, וכאן אמר להם אתם תחרישון, ומתרצים מכיון שהידע מראש שתהיה כאן מסירות נפש כמו נחשון וכדומה, וכשיש מסירות נפש זאת הזכות הכי גדולה (אבני נזר(.

 

     ופרעה הקריב. שלושה פירושים: 1 פרעה הלך הראשון למלחמה, 2 הקריב קרבן לבעל צפון, 3 הקריב את ישראל לאבינו שבשמים, שעל ידו עשו ישראל תשובה.

 

טוב להודות לה' (קובי לוי)

      אם הכרית של טלי פרץ, מורה בכירה בת 32 הייתה יכולה לדבר, הייתם שומעים ממנה תפילה וזעקה מן הלב, דמעות ללא סוף, תחנונים ובקשות לקב"ה במשך חודשים ארוכים של אימה ובלהה.

     כמה צריכות להודות הנשים היולדות על היציאה מסכנת הלידה בבריאות איתנה בגוף ובנפש, בדרך כלל מסתיימות שעות הסבל והמכאוב בחיוך ובאושר של אם מתרגשת האוחזת בידיה תינוק צווח. כשילדה טלי את בנה השלישי, הכל היה תקין, הלידה היתה קלה ומיד אחרי הבשורות לסבים ולסבתות ולבני המשפחה השמחים הובל תינוקה למחלקת התינוקות ואילו היא הובלה למחלקת היולדות כדי לנוח.

     לאחר 8 שעות שינה עמוקות היא התעוררה וביקשה לקום מן המיטה אך ללא הצלחה. הרגלים היו כבדות עליה והידיים עוד יותר, היא ניסתה להזיז אצבעות אך זה הלך בקושי. היא חשבה שהיא חולמת וביקשה לישון עוד קצת אולי זה רק חלום בלהות, אחרי שעה ניסתה שוב לקום, אך חוץ מהראש שנע ימינה השמאלה ושאר חושיו, כל הגוף היה משותק... היא זעקה בבהלה וחרדה מפני הבאות... לאחר בדיקות ארוכות נותרו הרופאים אף הם חסרי אונים, גם רופאים מומחים שהוזעקו מחו"ל לא הצליחו לאבחן את מקור הבעיה. האם זה וירוס? או שמא החיידק הטורף ר"ל? קריסת מערכת העצבים? פגיעה מוחית? לאחר שבועיים של ניסיונות, טיפולים, אבחונים ובדיקות שונות ומשונות היא הועברה שבורה ורצוצה לבית לוינשטיין, מיכאל התינוק נשאר אצל הסבתא וטלי הייתה רווית געגועים אליו ולשאר הילדים. בעלה, גלעד לא עזב אותה לרגע ופיו היה מלא מילות עידוד ואופטימיות כפי שאדם ירא שמים צריך להיות: "משותק לנו הגוף, אבל אין לי ספק אשתי שישועה קרובה לבוא" לחש לה. טלי פרצה בבכי תמרורים, שלושה חודשי שיתוק מוחלט היו כבדים מנשא, כוחות נפש עצומים נדרשו לה כדי לומר: "בעלי היקר, אתה עדיין איש צעיר ועתידך לפניך, יש לנו 3 ילדים מתוקים שצריך לגדל, אני מחוץ למשחק החיים, הקב"ה נטל ממני את הגוף, זה רצונו ואני מקבלת עלי את הגזירה באהבה עד כמה שביכולתי.... אני מלאה הערכה לעידוד ולחיזוק היום יומי אבל אני מאפשרת לך לבנות חיים אחרים, בלעדיי". "עד יום מותי אשאר בעלך, את עוד תלכי על הרגלים... חדלי מדברי ההבל הללו..." השיב לה.

     בחדרה של טלי היו עוד 3 חולות בתהליך שיקום... מירב, אישה צעירה עיוורת, נורית, חולת טרשת נפוצה ונוגה פצועת תאונת דרכים שאיבדה מעט את יציבותה הנפשית ועסקה ברקימת כריות, "את חברה שלי, תניחי את ראשך על הכרית שלי ובעז"ה תבריאי" אמרה לטלי. טלי השקיעה ראשה בכרית והחלה לדבר עם ה': "אבא שבשמים, אני יודעת שאני לא צדיקה גדולה, ואין לי ספק שהשיתוק הוא גזירה מתוך רחמים... אבל יש לי תינוק קטן בבית שעוד לא ליטפתי, שלא חיבקתי, שלא הניח עלי את ראשו... אולי תרחם עלי ובמקום משותקת  100% תהפוך אותי לעיוורת כמו מירב, נכון שהיא עיוורת אבל היא יכולה לחבק את ילדיה.... או אולי בטרשת נפוצה כמו שיש לנורית, נכון זו מחלה סופנית אבל לפחות היא יכולה לשחק עם ילדיה... כמה נורא זה להיות משותקת, חסרת אונים כמו סמרטוט שאין בו שימוש... אבא שבשמים אתה יודע מה, מי אני ומה חיי שאבקש מחלות וצרות של אחרים, הרי אתה יודע מה טוב ונכון בשבילי... עשה בשבילי רק מה שמגיע לי... רק לי, לא רוצה משל אחרים".

     תפילה זו בקעה רקיעים, למחרת הגיע לבית לוינשטיין ד"ר ארנולד מהולנד, מומחה בעל שם עולמי, הוא בדק את טלי במשך שעה ארוכה, עיין תיק הרפואי ואמר: "השיתוק הזה זו תופעה חולפת, לפי הערכתי זה יעלם והיא תבריא תוך חודשיים שלושה" המילים החמות היו כטל תחיה עבור טלי. בעלה שמח לשמוע את הבשורה, לפתע נעורה בו תקוה שניתן לקצר את הזמן, הוא חיכה שכל חברותיה לחדר תלכנה לחדר האוכל הוא נעל את הדלת ופנה לאשתו: "טלי את בריאה, ליבי אומר לי שהגזירה בוטלה והרופא אינו מדבר מגרונו, זוהי בת קול משמים, קומי עכשיו מהמיטה!!!" טלי היתה המומה, "קומי, את בריאה!" צעק. "זהו עכשיו זמן של רחמים!", הוא ביקש מאחותו נחמה לאחוז בידיה של טלי ולסייע לה לשבת, טלי לא האמינה, לפתע ניסכו בה כוחות טמירים... נחמה סייעה לה לעמוד והיא התחילה לגרור רגליים... כשהיא נשענת על הקיר, לא יאומן אבל גוררת, 10 ימים חלפו עד שחזרה לעצמה אך לא ב- % 100, היא נפרדה בנשיקות מחברותיה ואיחלה להן החלמה מהירה. ואז קראה לה נוגה: "טלי, אל תשכחי את המתנה שלי קחי אותה אתך...", וכשהגיעה הביתה שמה את הכרית למראשותיו של תינוקה "ילד מתוק שלי... הכרית הזו שמעה הרבה תפילות של אמא... שהרקיעו שחקים, היא גם מלאה דמעות, יהי רצון שהן ילוו אותך בהמשך חייך, בבריאות ובשמחה". 

 

חוויית השבוע שלי


יום רביעי, 7 בינואר 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע "שמות"

השבת נתחיל בשעה טובה את חומש "שמות". פרשת השבוע, פרשת "שמות", הפותחת את החומש עוסקת בעיקרה בהתהוותו של עם ישראל ממשפחה פרטית לעם שלם וחדש ולאחר מכן לידתו והסמכתו של משה למנהיגם העתידי של ישראל שיוציא אותם ממצרים. במעשיו ודרכיו של משה יש הקבלה לדרכיו ומעשיו של יעקב אבינו, ולעיתים היא הקבלה ניגודית: יעקב ברח מבית לבן בלי רשותו, ומשה יצא מביתו של יתרו לאחר שביקש את רשותו ובירכתו, משה אף לא גילה ליתרו את מטרת הליכתו למצרים אלא רק אמר לו שרצונו לראות את אחיו "העודם חיים". משה לא גילה את האמת הגמורה מפני שהיה עניו, אך ברור שגם לא שיקר שהרי אכן הלך לראות אם אחיו "עודם חיים". דמיון נוסף בין משה ליעקב נמצא כשמשה פגש בדרך את חתן הדמים, מלאך ה', שניסה להורגו וציפורה הצילה אותו, כפי שיעקב נאבק עם מלאך ה' שהתבקש לשוב לארצו. שניהם,גם משה וגם יעקב התבקשו לשוב לארץ מולדתם על ידי המלאכים. אצל יעקב היה זה שרו של עשיו, ואצל משה היה זה שר של מצרים. עיקר הכוונה אצל שניהם היא להזהיר אותם בדרך המוחשית כמה גדולה הסכנה שהם מכניסים את עצמם,הן יעקב והן משה וכמה עצומים הכוחות העוינים העתידים לעמוד נגדם. אצל יעקב מי שנאבק איתו זה "איש" או "אלוקים" או "מלאך" ואצל משה נאמר השם המפורש שנתגלה למשה בשעה שנצטווה בשליחות זו. כאשר פגש משה את מלאך ה' הצילה אותו ציפורה על ידי מילת בנם. את דם המילה היא שמה לרגליו של משה ואמרה "כי חתן דמים אתה לי" - הכוונה שהדם הזה הוא אות למשחית שלא ייקח מעליה את משה. ניתן לפרש את האירוע הזה בשתי דרכים: האחת שהדם הוא מעין מחסום בדרכו של המשחית, ובמקום שנמצא דם אין רשות למשחית לפעול. הדרך השנייה היא שהדם הוא מעין כופר. דם המילה הוא פדיון דמו של משה, ובכל מקרה על ידי הדם הזה נעשה שוב משה לחתנה של ציפורה,ודווקא הדם הזה שהניחה ציפורה תחת רגליו של משה,דם מילת בנה, הוא הדם המעיד שמשה הוא בעלה,חתנה, והיא ילדה לו את הבן הזה שזהו דמו שלו. גם במקרה זה יש דמיון ליעקב, שאצלו נאמר "ויגע בכף ירכו". משה היה צאצא ישיר של יעקב. כשם שיעקב היה פעיל ועסוק בעשייה כל חייו כך משה מרגע לידתו ועד סוף ימיו היה עסוק וטרוד בעשייה ציבורית ללא הפסקה. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם