אנשים בעלי אור פנימי לעולם לא ילכו לאיבוד באפילה.
הרה"ק מקאצק
אמר "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיך" אם אתה בא בלי הכנה ואתה לוקח
מן הבא בידך, זוהי מתנה לעשיו.
' והסיר את מראתו
בנוצתה והשליך אותה..'.רש"י
מפרש שהעוף ניזון מן הגזל, לכן משליכים את המעיים, שהקב"ה שונא גזל בעולה. הדברים נוראים -אם עוף, שאינו מצווה על גזל, בכל
זאת הקב"ה לא רוצה קרבן מהמעיים שלו,
............ אזי אדם יהודי שנוגע בגזל, כמה צריך לעשות תשובה...
וכבר המליץ האדמו''ר רבי אליעזר זוסיא פארטגאל זצ''ל, מסקולען.
עה"פ ''שלוש רגלים תחוג לי בשנה'' (שמות כ''ג, י''ד) לא רק בזמן הרגל, בעיצומו של חג, כי אם ''בשנה'' זכור תזכור את
המועדים במשך ימות השנה. ראה, שהשפעת החגים תלווה אותך, כל שס''ה ימים. כל י''ב
חודש.
אני אעביר כל טובי על פניך"
[לג, יט] (ופריו מתוק). (אוצרות
הפרשה, גליון 745)
הבה ונאזין לסיפור מרטיט ומרגש, שבעקבותיו
התעוררה שאלה מעניינת שהגיעה אל מו"ר יצחק זילברשטיין שליט"א:
מעשה בבני זוג יראי שמים, שחלפו עשר שנים
מנישואיהם, ועדיין לא זכו להיפקד בזרע של קיימא. הבעל ואשתו נקטו בכל הפעולות
והטיפולים, בארץ ובחו"ל, ואף ניסו סגולות רבות, הרבו בתפילה ובתחנונים, אך
עדיין לא נושעו. בנסיעתם האחרונה לאחת המדינות, נכנסו אל מומחה עולמי
בתחום. לאחר התבוננות קלה בתיק הרפואי שלהם, ה 'מומחה' פתח בפניהם את כף ידו הימנית, תופף עליה
באצבעות ידו השמאלית, ואמר: אם תצמחנה שערות על כף ידי זו ,יהיה לכם ילד... ביציאתם
מהמרפאה, שבורים ורצוצים, פונה הבעל לרעייתו ואומר לה כשעיניו מלאות בדמעות: כנראה
שהאפשרות היחידה שלנו לחבוק ילד, היא רק על ידי אימוץ, אולי זו השליחות שלנו
בעולם. האישה הסכימה להצעתו, ובני הזוג נרשמו לבקשת ילד לאימוץ. כידוע, אימוץ ילד
כלול בדרך כלל בבירוקרטיה גדולה, ובהמתנה ממושכת לאישורים מתאימים, שנועדו לבדוק שאכן בני הזוג מתאימים לאימוץ,
ושמצבם מאפשר גידול ילד על כל המשתמע מכך. לאחר תהליך מורכב וממושך, בני הזוג עברו את כל
בחינות ובדיקות הוועדות הסוציאליות ופקידי הסעד והרווחה, ונמצאו מתאימים לאמץ ילד. כעת עליהם להמתין עד
שיימצא ילד עבורם. חלפו להם עוד חודשים ארוכים של המתנה בכיליון עיניים לקבלת
הילד, והנה, ביום בהיר אחד, מודיעים לבני הזוג אודות תינוק שנולד זה עתה, ומחפשים
עבורו הורים מאמצים. הבעל ואשתו מיהרו לנסוע לבית החולים, ומיד בראותם את התינוק,
שהיה חמוד ביותר, החליטו שיקבלו אותו לאימוץ. האחראים על מסירת הילד, הודיעו לבני הזוג שלא
יקבלו לידם את הילד אלא לאחר הכנת הבית לקבלתו ורכישת כל צרכיו. כמובן שהשניים מיהרו להכין חדר תינוקות בביתם,
רכשו עריסה, עגלת- תינוק ואת שאר אביזרי וצרכי התינוק.
והנה, יום אחד בלבד טרם קבלת הילד לידם,
פונים בני הזוג לבדיקות שגרתיות בקופת החולים, וכאן התגלה דבר מפליא, שגרם להם ולכל צוות הרופאים לתדהמה-רבתי...
הבדיקות הראו באופן ברור, שהאישה נפקדה !! כעבור
שתים-עשרה שנה של נישואין, זוכים בני הזוג להתבשר סוף סוף שזכו להיוושע, ולא בילד
אחד בלבד - אלא ב...תאומים!! לא ניתן לתאר במילים את שמחתם של ההורים שפרצו
בבכי נסער של התרגשות לנוכח הבשורה המפתיעה. אלא שעכשיו, הטרידה מאוד את בני הזוג השאלה: מה
אנו עושים כעת עם הילד שעמדנו לאמצו? לגדל בבת אחת שלישיית תינוקות, אין זה דבר
פשוט כל כך (בפרט לבני זוג שטרם גידלו ילדים), ואם כן, שמא נוכל 'לוותר' על אותו
ילד, ולהודיע לממונים שימסרוהו לאימוץ משפחה אחרת?...
באו אפוא השניים אל מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, וביקשו לקבל
ממנו עצה והדרכה, כיצד עליהם לנהוג במקרה שכזה...
ראשית כל, אמר מו"ר שליט"א
להורים: עליכם לדעת, שאותו תינוק נטוש שהחלטתם לאמץ - הוא ה "קמע" שלכם!! יתכן מאוד, שרק הודות לאותו תינוק, זכיתם להיוושע,
ואם כן, אתם עלולים להפסיד, חלילה, אם תוותרו עליו ... ואם
נראה לכם שזה בלתי אפשרי לגדל שלישייה, תמסרו אותו לעת עתה למשפחה אחרת, תמורת
תשלום, ובבוא העת תקבלו אותו כילד שלישי, ותחנכו אותו לתורה ומצוות.
ומעשה שהיה בימי
קדם באחת העיירות: מושל עריץ גזר על כל יהודי העיירה לאסוף עבורו סכום כסף גדול,
והודיע, שאם לא ימסרו את כל הממון תוך חודש ימים - יהרוג את כל היהודים! יהודי
העיירה שלחו לצדיק מפורסם שיתפלל בעדם, למען תוסר מעליהם הגזירה הקשה. הצדיק הציע
שישלחו כספי צדקה בעד פדיון נפשם, והוא יחלקם ליתומים ולאלמנות, והאנשים הסכימו
בחפץ לב לשלוח את הכסף. שליח מטעמו של הצדיק הגיע, ואסף מכל בני המקום את כספי הצדקה. והנה, אך יצא השליח,
ולפתע הגיעה איגרת מבית המלכות בידי שליח המושל. באיגרת נכתב, כי הגזירה בוטלה!! ומה התברר? -
הגזירה בוטלה כבר מלפני ימים רבים. משכך, קמו מספר אנשים מבני המקום, ודרשו את כספם
בחזרה, שכן נתברר שהייתה זו נתינה בטעות... הסיפור התגלגל לשולחנו של רבנו המהרש"ם,
ובגאונותו, פתח לאלתר את הגמרא במסכת ברכות (ס"ג:), ומשם ביקש להכריע בנידון;
הגמרא מביאה את הפסוק בנביא (בשמואל- ב', ו'): "וישב ארון ה' בית עובד אדום
הגיתי שלושה חודשים, ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו". ודורשת הגמרא:
"והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא אכל ושתה, אלא כיבד ורבץ לפניו (עובד
אדום הגיתי), כך (שכרו), המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילו ומשקהו ומהנהו
מנכסיו, על אחת כמה וכמה. מאי היא ברכה שברכו (את עובד אדום)? אמר רב יהודה
בר זבידא: זו חמות (אשת עובד אדום) ושמונה כלותיה שילדו ששה שישה בכרס אחד".
ויש להבין - העיר המהרש"ם - הרי הארון היה מונח בבית עובד אדום רק שלושה
חדשים, כמבואר בפסוק דלעיל, ואיך יתכן שבזמן זה כבר התברכו וילדו שישיות? - אלא, רואים אנו, שבזכות המעשה הטוב שעשה עובד
אדום, ציוו בשמיים את הברכה כבר קודם לכן, שהיות וכלפי שמיא גליא, שעתיד הארון להיות בביתו והוא יכבדו ביותר - שלח
ה' יתברך את הברכה עוד טרם בא הארון (חצי שנה טרם בואו כבר נפקדו הנשים בהריון),
וזאת כדי שהברכה המיוחדת תחול בזמנה. הסיק מכאן המהרש"ם בעניינו - מאחר ובני
העיירה קיבלו על עצמם ליתן את הצדקה - ה' יתברך הסיר מעליהם את הגזירה למפרע.
בשמיים כבר גזרו מראש שהגזירה תתבטל, משום שידעו בשמיים שאנשי העיירה יתנו את
הצדקה. ולכן עליהם לקיים את קבלתם וליתן את הצדקה!
ולענייננו - יתכן מאוד שגם כאן, בשמים ראו
את קבלתם של בני הזוג להכניס לביתם ילד נטוש, שדינו כיתום, ולהתמסר לגידולו - זכות
עצומה זו, גרמה להם להיוושע עוד בטרם הכנסת היתום לביתם... אשר על כן, בני הזוג צריכים לעמוד בקבלתם, ולקבל
את הילד לאימוץ. (וגם אם אין זה ברור לגמרי שזו הזכות שבעטיה נפקדו, מכל
מקום, לא יהא אלא ספק, ומספק, בוודאי שכדאי מאוד לקבל את הילד, ולא להיכנס לחששות
של איבוד הישועה... ). עוד
הוסיף מו"ר שליט"א ואמר לבני הזוג, שלמצווה זו של אימוץ, אין גבול וחקר,
(כמובן תוך הקפדה על דיני ייחוד ושמירת שאר ההלכות הנוגעות לאימוץ ילד זר). והמדרש
(פרשת כי תישא, פרשה מ"ה) אומר על הפסוק "אני אעביר כל טובי על
פניך" (שמות ל"ג, י"ט):
באותה שעה הראה לו הקב"ה למשה רבנו, את כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים
(מיועדים) לצדיקים, ובין השאר, הראה הקב"ה אוצר מיוחד השמור למגדלי יתומים.
ואשרי הזוכה לכך, שכן אמרו חז"ל (בכתובות נ'.): 'אשרי שומרי משפט עושה צדקה
בכל עת' (תהלים ק"ו, ג'), וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת?! - אלא זה המגדל יתום
ויתומה בתוך ביתו ומשיאן! ועוד אמרו (בסנהדרין י"ט:): כל המלמד את בן חבירו
תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו! עם
כל זאת - סיים מו"ר - צריכים בני הזוג לפנות תחילה לבית הדין, כדי שיבדקו
(ע"י הרשויות) שני דברים: א) האם בקבלת התינוק אליהם קיימת עוולה כלפי חשוכי
ילדים הממתינים ומצפים לקבלת תינוק שכזה. ב) האם זו באמת טובת התינוק המאומץ שיגדל
כתינוק שלישי בביתם, או שמא טובתו היא שיגדל בבית אחר של חשוכי ילדים שומרי תורה.
לסיכום: מצווה על ההורים לקבל את התינוק לאימוץ, במידה והדבר אפשרי, וכשזו טובת
הילד. ויגדלו אותו כבנם, לתורה לחופה ולמעשים טובים, ובזה ייחשב כאילו ילדו גם
אותו, ויתברכו על ידו מהאוצר הטוב המיועד למגדלי יתומים!
