אמרי שפר כ"ח חשון ה'תשע"ט

 איתא בחז"ל: " בן שנתיים ושלוש, דומה לחזיר שפושט ידיו באשפה". "בן עשר שנה, קופץ כגדי". בגיל עשר הילד מקפץ כגדי, רץ מפה לשם. " בן עשרים, משפר גרמיה ) משפר את חזותו החיצונית( " נשא אישה הרי הוא כחמור" . "הוליד בנים - מעיז פניו ככלב להביא להם מזונות". "הזקין - הרי הוא כקוף"..

בסוף, הכול יהיה טוב. אז אם זה לא טוב, זה לא הסוף !!    

     בספר 'הערות' מבאר הנה שבת קודש היא מקור האמונה ומבואר בשם הגר"א שבשבת אנו מתפללים ג' תפילות, תפילת הלילה מעידה על חידוש העולם, תפילת שחרית יש בה עניין מתן תורה היינו חידוש אמונת תורה מן השמים. ובתפילת מנחה מזכירים אנו את אחדותו יתברך 'אתה אחד ושמך אחד' ולכן מצינו בחז"ל שהפליגו בחשיבות עניין שלש סעודות, שעל ידי השלש סעודות מבליעים בקרבנו את יסודות האמונה. כל סעודה כנגד התפילה הסמוכה לה, כנגד ג' יסודות האמונה. והנה יסודות האמונה אין די רק בידיעתם, אלא יש צורך שנשריש אותם בפנימיותינו כל השבוע.

     הימנע במידת האפשר מלאכול בחפזון. גם בביתך,  אל תבלע במהירות את מזונך. האכילה,  פעולת קודש היא, ודרושה לה צלילות דעת מרבית.

והותירך ה' לטובה בפרי בטנך"  (אוצרות התורה(.

     בספר "היא תתהלל" מובא סיפור נפלא: הישיבה בברנוביץ עמדה בפני משבר. ראש הישיבה, רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, החליט להתדפק על דלתי נדיבים, כדי לזכותם בהצלת הישיבה. הוא בחר לצאת אל תומך הישיבות הנודע,  דייוויס, אשר רבים פקדו את ביתו והוא היה מקבלם סבר פנים יפות. דירתו מפוארת הייתה, ורחבת ידיים. מדרגות שיש הובילו אל שער הראשי. שטיחים מעוטרים מצפים את רצפת הבית מקיר אחד למשנהו, נברשות יקרות,  ספות וריהוט יוקרתי פיארו את הדירה. בית זה המה משך כל שעות היום סוחרים ואנשי עסקים, ואחרים שבאו לבקש תמיכה ועזרה.

     יום קר ומושלג היה אותו יום. הדרכים היו קשות ואפשרויות הגישה הרגילות נחסמו. ר' אלחנן לא שת ליבו אל קושי הדרך, והלך כשהוא מתבוסס בשלג... כשעצר, ראה את הבוץ והשלג שטינפו את מעילו ומגפיו, וחשב לעצמו: כיצד אוכל להיכנס לבית הגביר במצב כזה? הרי ודאי אלכלך את השטיחים היקרים...  בעודו מהרהר, נזכר כי ישנה כניסה צדדית דרך המטבח. באותה עת ישבו שתי בנותיו של דייוויס במטבח. והנה,  באופן בלתי צפוי נשמעו דפיקות בדלת המטבח החיצונית. הבנות הביטו בנכנס, שמא מוכר הביצים או מחלק הגבינה הוא, והנה לפניהם ניצבה דמותו של הגאון רבי אלחנן!. הן ספרו לאביהן בהתרגשות שר' אלחנן במטבח.  מיד הגיע דייוויס וראה את ר' אלחנן עומד בפתח, תוך התנצלות על הלכלוך. דייוויס פרץ בבכי מר, ואמר: 'מה עשית לי, רבי? מה חטאתי?! הרב קלקל לי את חינוך הבנות! בנותיי רואות בבית כל היום כסף וזהב, סוחרים קונים ומוכרים במשך כל היום, ואני חרד מדוע שתרצינה להינשא לבני תורה, הרי רק כסף תרצינה. אך זאת נחמתי, כי יודעות הן דבר אחד, שתורה שווה בעיני יותר מן הכסף. כשמגיע זמן השיעור, עוזב אני הכול והולך ללמוד, גם אם יהיה הבית מלא סוחרים. הלימוד אצלי קודש. ועכשיו, כשהרב קרא לי למטבח ולא נכנס לסלון, בכך ראו בנותיי כי השטיחים שווים יותר מהתורה.' ושוב פרץ בבכי... שאלו ר' אלחנן: 'מה רצונך כעת'? - 'ברצוני כי הרב יבוא מהדלת הראשית, ידרוך על השטיחים ויישב על הספות, שיתלכלכו!. ותראינה הבנות, וייכנס בליבן שהתורה וראש הישיבה חשובים יותר מהכול!'.

    וכך עשה רבי אלחנן. בזכות זה, זכה דייויס לשני יהלומים - שני תלמידי חכמים גדולים - רבי אברהם יצחק בלוך ואחיו, שניהם מרביצי תורה, האחד ראש ישיבת טלז, והשני ר"מ בישיבה זו. כשפרצה המהפכה הקומוניסטית נטלו מדייוויס את כל רכושו, עד שהפך לעני מרוד. אך בזאת מצא נוחם לנפשו באומרו: מכל העושר שלי לא נשאר דבר, רק שני יהלומים אלו - שני חתניי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ה

אחד מחסידיו של רבי ישראל מוויז'ניץ, בעל 'אהבת ישראל', נכנס אליו והתלונן שאין לו פרנסה כדרוש. אמר לו הצדיק: "השתדל להיות שמח, והשמחה תביא לך את הברכה לפרנסה בשפע". הגיב החסיד: "איך אוכל לשמוח כשאין לי פרנסה?".נענה הצדיק ואמר: "נו, מה לא עושים בשביל פרנסה!...".

     ''אריה שאג מי לא יירא  - "אריה" ר"ת א'לול, ר'אש השנה, י'ום הכיפורים, ה'ושענא רבה., אלו הימים בהם האדם נידון בבית דין של מעלה.

     בבוא הגרש"ז מלאדי זצ"ל, בעל התניא, למזריטש, מינהו המגיד ללמוד חברותא עם בנו רבי אברהם המלאך. הזמן נקבע לשלוש שעות, ובעל התניא מחשקו בלימוד זה היה מסובב את השעון לאחור,  למען ימשך עוד ועוד.  לימים אמר: לימוד זה ערב לי מאד, כי "מים גנובים ימתקו"... (בית רבי)

     הבעל-שם-טוב היה מקרב מאוד את האנשים הפשוטים. הוא היה אומר: "כל עמלי ויגיעתי להגיע לעבודת ה' בפשטות ובתמימות, והם כבר השיגו זאת"

     החי בתוך האשפה אינו מרגיש בצחנתה!

"'     הריעו לפני המלך ה'" (תהילים צח, ו). אומר הדברי יחזקאל שרגא, הרמז בזה: "הריעו" - יש להתעורר לתשובה, "לפני המלך ה'" - קודם שמגיעים       הימים הנוראים ]ראש השנה ויום כיפור[ שצועקים בהם "המלך" בתפילת שחרית

     יש לאדם להשתדל בכל מרצו להחזיק ממון מיוחד להלוות לאחרים, וזה נכון כלפי כל אדם ולא רק באנשים עשירים, אלא כל אדם כפי כוחו ישתדל להפריש כל חודש סכום מסוים לצורך זה, ויהיה לו ממון מסוים המיועד להלוואות. ואף אם ילווה לחברו סכום קטן לצורכי שבת וכדומה, כבר קיים מצוות עשה דאורייתא של 'אם כסף תלוה את עמי'. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין ליבו לשמים. ומה טוב היה אם היה ענין זה מתפשט בעמינו, עם קדוש, שכולם יזדרזו למצווה זו, ועל ידי זה היה העולם כולו מתמלא במידת החסד, והיו מתבטלים כל התלאות וכל הצרות מן העולם. ) מתוך "אהבת חסד", החפץ חיים(

"     כמה קולמוסין נשתברו, וכמה דיו נשפכה, לכתוב דברים שלא היו." (תנחומא, שופטים)

הכל יש לעשות כדי לא לבייש

     השערות שונות העלו בני משפחתו של הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח בישיבת חברון, לפשר בקשתו של הרב לצאתם מחדרו.

     כחצי שעה קודם לכן, עם כניסתו של הרופא לחדרו של הרב, המאושפז בבית החולים, במטרה לקחת מדמו של הרב לבדיקה, ביקש הרב מכל הנוכחים להמתין מחוץ לחדר עד לסיום לקיחת הדם. היה ברור כי הבקשה אינה קשורה לעצם הבדיקה, שכן שעות ספורות קודם לכן, כשנזקק הרב לבדיקה כזו, לא נשמעה מפיו דרישה מהנוכחים לעזוב. לאחר שחזרו לחדרו שאלוהו לפשר בקשתו, אולם הרב סירב בכל תוקף לבאר את כוונותיו.

     לאחר מספר חודשים כשאחד מבני המשפחה שב והעלה מקרה זה בפני הרב, נענה הרב והסכים לבאר את פשר בקשתו דאז: "אותו רופא שבא ליטול ממני את הדם לבדיקה הינו רופא מומחה בעל ידע נרחב. אולם בכל הקשור ללקיחת דם אינו מוכשר כל כך ואינו מוצא בקלות את הוריד הנדרש, וחששתי שהימצאותם של אנשים רבים סביב הרופא, בזמן שאינו מצליחבמלאכתו עלולה לביישו, ועל כן ביקשתי מכל הנמצאים להמתין בחוץ עד שהרופא יסיים את מלאכתו".

המאמץ בהתחלה (רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע.)

     הוא סיפר שראה מעשה עוד כשהיה נער צעיר, בזכות זה זכה להתגבר על כל הניסיונות הקשים שהיו לו והגיע למדרגתו העצומה. ומעשה שהיה כך היה:  כשהיה צעיר ראה רבי צדוק אב ובן עניים הולכים יחד ברחוב ופתאום הבחין האב במטבע מתנוצצת שמונחת על הארץ בתוך הבוץ. וביקש מבנו להרים אותה. אך הבן מרוב שהיה יגע וחלש וגם מפני שחשב שמן הסתם זו מטבע חסרת ערך התעצל ולא רצה להרימה. ולכן אביו התכופף והרים את המטבע וניקה אותה היטב מכל הלכלוך שהיה עליה ומכר אותה וקנה 13 פירות. כמובן שהציע לבנו לאכול מהפירות אך הבן סירב ואמר שמכיוון שאביו טרח כל כך לכן מגיע לו שרק הוא יאכל מזה. אך כמובן שאבא מרחם על בנו אז לכן חשב איך הוא יכול לגרום לילד לאכול. ואמר לבנו שהוא חייב להגיע לאיזה מקום קצת מרוחק ושהילד ילך אחריו במרחק של עשר דקות הליכה ביניהם. ובינתיים בדרך האב השליך כמה פירות על הרצפה כדי שהבן יחשוב שזה שייך למישהו אחר ינקה ויאכל אותם. ואכן כך היה. הילד עמל קשות לנקות כל פרי עד שיוכל לאכול אותו... ורבי צדוק אמר שיש מוסר השכל נפלא במעשה הזה. שבטרחה אחת בהתחלה אפשר לחסוך הרבה טרחות בהמשך. אם הבן היה טורח בפעם הראשונה כשמצא את המטבע היה חוסך מעצמו כל שאר הטרחות. וכך הוא גם בעבודת השם. אם יש לאדם הרבה ניסיונות וקשיים בעבודת הבורא עליו לדעת שאם הוא רק יתחזק ולא יתייאש אז יחסוך מעצמו הרבה מאוד ניסיונות שעלולים לבוא אליו במשך השנים. זכותו יגן עלינו אמן!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/