אמרי שפר י' כסלו ה'תשע"ח

 ''אם תהיו כמונו להימול לכם כל זכר'' (לד,טו ) - מפני מה היו צריכים בני יעקב לנקום באנשי שכם בדרך מרמה ולהשיא להם את העצה שיימולו? וכי לא היה לאל ידם של בני יעקב הגיבורים לגבור עליהם אף בלא שהיו נימולים? והשיב על כך ר' יונתן אייבשיץ: אילו הרגו את אנשי שכם שאינם נימולים, היה קם רעש בעולם, סערה של מחאות: לא כן, כשאנשי שכם נימולו ונודעו כיהודים, שאז היו בני יעקב בטוחים, שלא יאונה להם כל רע: "על רציחת יהודים לא תהיה בעולם תגובה כל שהיא".   (אהרון כהן)

     ''הצילני נא מיד אחי מיד עשו" (ל"ב י"ב). מדוע אמר יעקב "מיד אחי", וכי השי"ת לא יודע שעשו הוא אחיו ?  אלא יעקב אבינו ביקש מהשי"ת: הצילני מאיש כזה הנראה כלפי חוץ כידידי אחי ורעי, אולם באמת בפנימיותו הוא עשו.  (אמרי חיים (

    ''ויאמר מי לך כל המחנה הזה... ויאמר למצוא חן בעיני אדני" (לג, ח (    (לאור הנר (  עשו מתפלא הכיצד ליעקב יש מחנה ובו מכל טוב והלא זה  ' עולם הזה', וכבר במעי אמם חילקו עשו ויעקב את העולם הזה והעולם הבא ביניהם. ענה לו יעקב, באמת אני לא צריך 'עולם הזה', אלא שלפעמים הגויים מציקים לנו ואנו חייבים לשחד אותם, לכן אנו חייבים להחזיק רכוש כדי "למצוא חן בעיני אדני''.

     ''ויירא יעקב מאד ויצר לו" (ל"ב ח'). ידוע מאמר החסיד ב 'חובת הלבבות': אני מתבייש מהא-לקים שיראה אותי מפחד ממישהו חוץ ממנו. לכן כאשר יעקב פחד מעשו, מיד התחרט על כך וצר היה לו על זה שפחד מפני אדם חוץ מהשי"ת. וזה: "ויירא יעקב מאוד" כשראה יעקב שיש לו יראה מפני עשו, מיד "ויצר לו" צר היה לו עד למאוד על זה.  (אהבת שלום (

במי יש לבטוח

     להלן סיפור מופלא, המעובד מתוך 'ווי העמודים' ויש בו כדי להזכירנו כי עלינו לשים את כל מבטחנו אך ורק בבורא העולם באשר הוא היחיד המנהיג את העולם ולהיזהר, לבל נבטח חלילה בבשר ודם, אשר היום הוא כאן, ומחר עלול להתבקש לבית- עולמו .

     סיפר הרה״ג רבי שלמה מילר שליט"א, ששמע את הסיפור מבעל המעשה עצמו : אירסתי את בתי ב"ה והתחייבתי בסכום נכבד לטובת החתונה, המגורים וכו '.  לצערי הרב , מצבי הכלכלי לא היה בכי טוב בלשון המעטה .   למעשה לא היה לי כסף אפילו לקניית השעון לחתן, ומי מדבר על ההוצאות הכבדות עבור החתונה והנדוניה הגבוה שהתחייבתי לתת, ולא ידעתי מהיכן תבוא הישועה  .  נכנסתי לאדמו"ר שלי, וסיפרתי לו על מצבי הקשה ועל התחייבויותיי. לשמע דברים אלו חשב מעט האדמו"ר ולאחר מכן אמר לי " : תיסע לחול" ושמה תגייס את הכסף , שהתחייבת לצורך החתונה  " .  התחלתי לבכות, הרי מעולם לא התנסיתי בזה, ואיך אסע ? יתר על כן, מעולם לא הייתי בחו"ל ואיך אסתדר שם בארץ ניכר ?  הסביר לי האדמו״ר: "ראה נא, הנסיעה היא רק השתדלות שאתה חייב לעשות. עליך לבטוח ביטחון גמור רק בבורא יתברך לעד ולעולמי עולמים. עליך מוטלת החובה של עשיית השתדלות ולכן תטוס לחו"ל ובורא העולם יהיה בעזרך  ."  שמעתי לדברי רבי ומורי וטסתי לחו״ל .

     כשהגעתי לבית -  המדרש שם, ראה אותי יהודי אחד. הוא הושיט לי כרטיס ביקור ובו מופיעה כתובת המגורים שלו וביקש ממני שאבוא להתארח בביתו  .  הגעתי לביתו והוא אירחני. לאחר מכן שאל אותי לפשר מעשי בחו"ל, פרסתי לו את המצב לאשורו, שאירסתי את בתי ולרש אין כל  .  הוא התבונן בי ושאל " : לכמה כסף אתה זקוק כדי לצאת מהמצר?", אמרתי לו את הסכום המדויק . הוא הנהן בראשו ולמחרת הגיע אליי עם כל הסכום שאמרתי לו במזומן ומסר לי  .!  שמחתי מאוד הודיתי לקב״ה על כל חסדיו המופלאים וגם לאותו אדם. מיד טסתי חזרה לביתי . החתונה התקיימה  ,  ברוך השם, מתוך הרחבת הדעת, ומתוך הודאה להשי"ת על כל חסדיו .

     לאחר כשנה זכיתי לארס בן נוסף וגם כעת התחייבתי בסכום לא מבוטל. אולם, כבר לא כל כך דאגתי, אמנם התפללתי לבורא העולם מעומק ליבי, שיעזור לי עם חובותיי, אבל הייתה לי תוכנית מדויקת מה לעשות .   מספר שבועות לאחר האירוסין, הזמנתי כרטיס טיסה לחו"ל ,  כשבדעתי לנסוע לידידי הנ"ל שעזר לי כלכלית לחתן את הבת הראשונה .   וממחשבה למעשה. הטיסה ארכה מספר שעות ולאחר נסיעה קצרה הגעתי לביתו, נקשתי בדלתו . בפתח ניצב אותו יהודי בעל לב רחב שעזר לי בפעם הראשונה .   הוא הביט בי ושאל " : , כן מה תבקש? האם אפשר לעזור לך במשהו? ". הזכרתי לו ששהיתי בביתו לפני כשנה והוא עזר לי מאד בסכום לא מבוטל .   הוא שאל אותי " : ומה ברצונך כעת, מדוע הגעת הנה  ?",  השבתי לו כי כעת אירסתי את בני ב"ה, ואני זקוק לעזרה כלכלית כיוון שאין לי כל וההתחייבות היא גדולה עד מאוד  . הלה הוציא את הארנק , שלף ממנו... ח"י דולרים ( 18  (  בלבד ונתן לי . הייתי המום, הלם מוחלט! לא הצלחתי להוציא אפילו הגה מפי  .  כשהלה ראה את ההלם שאחז בי, אמר לי " : בא ואספר לך .   אני אינני עשיר כלל . בפעם שעברה שהיית כאן לצורך גיוס כספים לחתונת בתך, הייתה לי צרה גדולה, והתפללתי רבות על כך, ונדרתי לבורא העולם, שהאדם הראשון שאראה ויש לו צרה, אעשה ככל יכולתי להושיעו  ". " עשיתי זאת משום שנזכרתי בדברי . "חז''ל אמר הקב''ה אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך'' . בדיוק בגמר תפילתי ראיתי אותך  ". " המשך הסיפור ידוע לך.  נראית תושב זר ולכן הזמנתי אותך לביתי. כשספרת לי על הצרה שלך, הלכתי ושברתי חסכונות, וכך פרעתי לך את כל הסכום כדי להושיעך מהמיצר, אבל כעת, אני נותן לכל אדם שבא אלי לבקש צדק ח ''יי דולרים  .  סיים אותו יהודי : "יצאתי מביתו של האיש בפחי נפש. כידוע מחיר הטיסה אינו זול, עזבתי את משפחתי בשל העובדה שסמכתי על אותו האיש ". "  ראיתי בחוש, כשנסעתי על סמך בטחוני בבורא העולם ,  הגיעה ישועתי במהרה, וקיבלתי את כל מה שהייתי צריך  .  אולם, כשנסעתי עם תוכנית סדורה, וסמכתי על עצמי ,   יצאתי עם ח"י דולרים בלבד !

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ו אייר ה'תשע"ו

אחד מדבר בטלפון 'אשתי, אל תשכחי להדליק לי את הדוד' כשסיים אומר לו חברו 'אחי, רואים שיש לך מילה בבית' 'בטח' עונה האיש 'מה חשבת שאני אשטוף כלים עם מים קרים?'... )ואשרי מי שנתפס כשהוא עוזר לאשתו בבית(

     אתה לא מחויב לנצח, אתה מחויב להמשיך לנסות לעשות את הטוב ביותר כל יום ..

     "דרך ארץ קדמה לתורה" " - דרך ארץ" היא "הקדמה" לתורה, וכמו שמן ההקדמה של ספר אפשר ללמוד על טיבו של הספר, כך גם האדם - לפי מידת דרך ארץ שבאדם ניכר מה הם פני התורה שיש בו... (הרה״ק רבי מנחם מנדל מקוצק זי״ע)

     שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו" (מן ההגדה). ה"לא אחד בלבד", החיסרון הזה שלא הייתה אצלנו אחדות, הוא ש"עמד עלינו לכלותנו" וגרם תמיד לכל צרותינו. (שפת אמת)

     שלושה דברים לא ניתן להסתיר: השמש, הירח והאמת.

     שלושה יהודים חכמים הגדירו את משמעות החיים: ישו שר''י אמר שהכול אהבה, מרקס אמר שהכול כסף, אבל מי שצדק היה איינשטיין, שאמר שהכול יחסי.

     שלושה סוגים של בני אדם יש בעולם: אלה שגורמים לדברים להתרחש, אלה שמתבוננים במה שמתרחש ואלה שתוהים מה התרחש.

     שלושה רגלים יהודי שהחל להתקרב ליהדות הגיע בערב חג סוכות לאשתו ונתן לה מתנה. האישה, מרוגשת כולה, פתחה את המתנה ומגלה להפתעתה זוג גרביים. מה זה? היא שואלת. עונה לה הבעל 'הייתי היום בדרשה של הרב, והוא אמר שאדם חייב לקנות לאשתו מתנה לרגל...

"ונתתי שלום בארץ", מכאן שהשלום שקול כנגד הכל...". (ברינה יקצורו, עלון מס. 258)

     את המסקנה שמופיעה ברש"י ניתן להבין במובן הפשוט, שאכן השלום שווה יותר מהכל.  ומעשה בשני חברים - האחד שמו שלום, והשני שמו ישראל,  שעשו את דרכם לבית הכנסת להתפלל. לכשהגיעו לבית הכנסת, למגינת ליבם הם מצאו כי שביל הכניסה בוצי ומוצף במים. אמר שלום: "אין טעם ששנינו נתלכלך, מוטב שאחד מאיתנו יטפס על כתפי השני, כך שלפחות אחד יישאר נקי". ישראל הסכים לרעיון בשמחה, רק נותרה בעיה אחת, מי יהיה בר המזל שיטפס על כתפי חברו ויישאר נקי?  שלום לא חשב פעמיים. "כתוב בחז"ל; "שלום - על ישראל". אני, שלום, יהיה על כתפיך - עליך ישראל"! נו, מול פסוק מפורש כזה קשה היה לישראל להתווכח...  הוא כופף את ראשו ונתן לשלום לטפס על כתפיו. אחרי מספר צעדים הבריק רעיון במוחו של ישראל, והוא השליך את שלום על השביל הבוצי והמלוכלך. "מה עשית"? נזעק שלום, וחברו השיב לו: "גם אני מצאתי פסוק מהתורה בו כתוב: "ונתתי שלום בארץ". השלכתי אותך בארץ, כמאמר הכתוב"... כששניהם מלוכלכים בבוץ הגיעו יחד לבית הכנסת.

     תכופות אנו מוצאים עצמנו באותו מצב. שני צדדים, כל צד רוצה להוכיח שהוא הצודק, ואפילו משתמש בתורה כדי לבסס לכאורה את טענותיו. אחד בונה, השני הורס. בסוף איש לא מנצח וכולם 'מתלכלכים' בדרך, דהיינו באש המחלוקת.  השלום הוא ערך חשוב בפני עצמו מבחינה רוחנית. במשנה האחרונה בש"ס (מסכת עוקצין פרק ג' משנה י"ב) כתוב: "אמר רבי שמעון בן חלפתא - לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" . ללמדנו, שהשלום הינו מפתח לכל דבר ברוחניות ובגשמיות כאחד. וכשיש שלום כל הקללות מתהפכות לברכות

"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם " (כו, מד(  [מעשיהם של צדיקים[

     אפילו שאני נותן לבני ישראל את הפורענות אשר אמרתי, " לא מאסתים... לכלותם" לגמרי ולהפר בריתי אשר איתם.  בתקופת נפוליאון, הקיסר הצרפתי, היו יהודים רבים שתלו בו תקוות רבו. סבורים היו אותם יהודי, כי אם נפוליאון אכן ביטל כמה גזירות שהיו תלויות נגדם שנים רבות ועוד העניק להם כמה זכויות - זהו אות כי הגאולה קרבה...  אל יהודים תמימים אלו הפנה החת"ם סופר את המעשה הבא:

     בנו האהוב והמפונק של המלך סר לפתע פתאום מהדרך הטובה, והחל לעשות מעשים אשר לא ייעשו. החליט אביו להגלותו לכפר נידח. ושם, בכפר, התגורר בן המלך בביתו של איכר עני. קשים היו חייו של הנסיך המורגל בתפנוקים. האיכר העבידו בפרך, ותמורת עבודתו לא נתן לו אלא פת יבשה ומים. באופן זה, קיווה המלך, ילמד בנו להכיר את החיים הקשים, ושוב לא יטה לבו אחר דרכים מפוקפקות. ובבוא היום, לכשיגיע זמנו לעלות על כס המלוכה - יהא הבן ראוי לשבת על הכיסא הרם. בן המלך לא התמרד. הוא קיבל באהבה את כל הייסורים שכפה עליו אביו. תקווה אחת פיעמה בלבו; בקרוב יחזירנו אביו אל ארמונו! חי לו הבן בכפר וספר את הימים עד ליום המיוחל. והנה, באחד הימים ראה קבוצת פועלים מגיעה לכפר. עקב אחריהם ונוכח כי הם יוצקים יסודות ומתחילים להקים בנין גדול ומרווח. "בשביל מי מקימים אתם את הבית הזה"? הסתקרן בן המלך. והפועלים השיבו בשמחה : "המלך ציוה עלינו להקים פה ארמון מפואר בעבורך, בן המלך"! מה הופתעו הפועלים לראות כי במקום לשמוח ולצהול פורץ הנסיך בבכי מר. "האם אין הבניין מוצא חן בעיניך כבוד הנסיך"? חרדו הפועלים. מבעד לדמעותיו השיב להם הנסיך: "הארמון נפלא, נהדר. ומשום כך בוכה אני..." . "משום כך"? לא יכלו הפועלים להבין. "מדוע ולמה"?? "כל עוד התגוררתי בבית האיכר, עבדתי בפרך ואכלתי פת חרבה - ידעתי כי קרוב היום בו יגאלני אבי וישיבני אל ארמונו", הסביר הבן. "אך כעת, כששלח אתכם אבי לבנות לי ארמון מפואר - מי יודע כמה זמן חפץ הוא להשאירני כאן, בניכר,  מרוחק מארמונו שלו"...  היהודים שהאזינו לדברי החת"ם סופר הרכינו ראשיהם. כן,  הם הבינו את הנמשל. אך החת"ם סופר המשיך ואמר: "עם ישראל סובל בגלות, אך בתוך חשכת הגלות יש קרן אור אחת - התקווה לגאולה הקרובה. אך עתה, כשהקב"ה שולח את הקיסר הצרפתי להקים לנו היכל נאה בגלות - היכל של שוויון זכויות - מי יודע עוד כמה זמן תימשך גלותנו?... אין לנו לשמוח על כך,  אלא להצטער ולבכות בכי תמרורים".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/