פרשת השבוע שלנו, פרשת
"בא", מקשרת בין יציאת מצרים למצווה יומיומית אותה מקיים כל גבר,
מצוות תפילין.
התורה מצווה שני ציווים:
"והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך" ו: "והיה לאות
על ידך ולטוטפות בין עיניך".
הרשב"ם בפירושו מדגיש
את הכוונה שבהנחת התפילין לומר שהפעולה החיצונית מדריכה את האדם לתכלית האמורה של
הזיכרון: "שיהיה לך לזיכרון תמיד כאילו כתוב על ידך, מעין שימני כחותם על
ליבך, בין עיניך תכשיט ורביד זהב. שרגילים ליתן על המצח לנוי".
מפרשי התורה רואים במעשה
שמתגלם במצוות התפילין פעולה יסודית להשרשת יסודות האמונה.
ספר החינוך מסביר שמצווה זו
היא מכשיר עזר לרוח במאבק עם החומר. טבע החומר לבקש הנאה גשמית כבהמה ובתוך הגוף
שוכנת הנפש שרחוקה ממקורה וקיים חשש שהחומר יגבר עליה והיא צריכה שומרים לשמור
עליה מפני השכן "הרע" שהיא נמצאת בתוכו.
על כן צוונו בין השאר בהנחת
התפילין עלינו שהפרשיות בתוכן והן מזכירות לנו את הניסים שעשה ה' עימנו.
הניסים הגדולים ביציאת
מצרים הכתובים בהם מחדירים אמונה בחידוש העולם והשגחת השם בעולם ובגלל שאין לנו
נפלאות שכאלה בכל דור אנו מצווים להחדיר אותם לליבנו ולהניח על ידנו ובין עינינו
ועל דלתנו ולהזכירם פעמיים ביום בקריאת שמע.
התפילין הם לבוש של תפארת
ישראל, וישראל שהם למעלה מהטבע כי נתונים תחת הנהגה על טבעית ולבוש הפאר הזה בא
להעיד על כך מצד אחד ולנו כדי להזכיר זאת מצד שני.
תפילין היא אחת מהמצוות
שמבדילות אותנו מהעמים כדי שלא נטשטש אותנו עם שאר האומות ושמירת המצוות כעין זו
ממחישות את זה.
שבת שלום
ומבורך!
החוויה היהודית
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי
טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו
נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה