בסוף כל פרשה מונה המספר של כמה פסוקים יש בפרשה זו, אבל בפרשת
מקץ מונה גם הפסוקים וגם התיבות שהם אלפיים וכ"ה תיבות, ומפרש הגר"א
בגלל שפרשת מקץ בדרך כלל חלה בחנוכה, ובחנוכה מדליקים נרות 8 ימים, ונר גימטריה
250 , ושמונה פעמים נר-250 יוצא
2000" ,כ"ה" פירוש מתחיל בכ"ה כסלו וזה שהוא מונה אלפיים
וכ"ה תיבות.
דבר
עצום אמר הגאון בעל חידושי הרי"ם: מובא, 'חנוכה על פתח ביתו מבחוץ' - אף אלו
שכל ימות השנה הם בחוץ, בחנוכה יכולים הם להיכנס ולהכניס!
הדעת זקנים מפרש שיוסף קרא לו אפרים על שם 2
פעמים אפר. אברהם ויצחק, אברהם היה יכול להיות אפר בכבשן האש, ויצחק בעקידה, ובגלל
זה נקראו כל ישראל על שם אפרים כמו שכתוב הבן יקיר לי אפרים, מפני שכלל ישראל
מקורם הם ממסירות נפש של אבותינו אברהם ויצחק.
ויהי "מקץ" שנתיים ימים. אחז"ל כל מקום
שאמר ויהי הוא לשון צרה חוץ וכו' והיינו אם ח"ו נמצאים בימי צרה אז העצה היא
לקיים צ'ום ק'ול מ'מון ר"ת מקץ, שהם תשובה תפלה וצדקה שעי"ז מעבירין רוע
הגזירה, ויהיה מקץ שנתיים ימים שבסוף ישתנו הימים לטובה, מקץ לשון סוף, ושנתיים
לשון שינוי.
הנרות הזעירים שגברו על הנאצים
במבט ראשון זה נראֶה דגם מיניאטורי של ספר, אבל כשפותחים אותו מתגלה
לפניך אוצר מדהים של מסירות נפש וגבורה יהודית. סרטון הווידאו של החנוכייה
ההיסטורית הופץ בשנים האחרונות, אך מי האיש שמאחוריה?
לאחר מלאכת איתור, הגענו אל הרב יעקב בלקובסקי מחיפה,
בנו של גיבור הסיפור, הרב יהודה-אריה בלקובסקי , ניצול שואה,
שהלך לעולמו לפני שלושים שנה.
לא דיברו
כשהנר הראשון של חנוכה מרצד בביתו במוצאי השבת האחרונה שיתף אותנו
הרב יעקב (64) בסיפור החנוכייה של אביו. הרב יעקב התחנך בילדותו במוסד
'פרחי אהרן' בקריית שמואל ולאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב.
לימים שב לישיבה בקריית שמואל, כדי להעמיד תלמידים.
"אבא נולד בפולין ועבר את כל שנות השואה", הוא מספר.
"חייו ניצלו בניסי ניסים פעם אחר פעם. הוא סיפר לנו איך שמר מצוות בימי המשטר
הנאצי. למשל, איך השיג חיטים בגטו לאפיית מצה. אבל על החנוכייה הזאת מעולם לא
סיפר. ידענו שהיא קיימת בבית, אבל משום מה לא דיברנו עליה".
מלאכת מחשבת
לסיפורה המופלא של החנוכייה התוודע רק אחרי פטירת אביו. "במהלך
השבעה", הוא משחזר, "כשהעלינו את דמותו, הוצאנו את החנוכייה המיניאטורית
ונחשפנו לסיפורה המדהים. לאבא היו ידי אמן. את החנוכייה יצר בעת שהייתו בגטו
לודז', לקראת גלותו למקום בלתי-נודע".
הרב יהודה-אריה הבין כי לפניו עוד תלאות ונדודים. "לאבא היה
ברור שלא יוכל לשאת עמו חנוכייה רגילה, והחליט ליצור חנוכייה זעירה, שתשמש אותו גם
בחושך הגדול", מסביר הבן. כך נוצרה החנוכייה המיניאטורית, שמלאכי החבלה לא
הצליחו למצוא אותה. ביצירה הזו, שגודלה פחות מכרטיס אשראי, הצליח להכניס את כל
הפריטים הדרושים להדלקה: בתי נר ומכסים, פתילות ובקבוקון זעיר לחומר בעֵרה. את
הפתילות הכין מהפיג'מה שלבש, ולהדלקה השתמש במרגרינה שקיבל. בקופסה הקטנה הזו
השחיל גם מלקחיים זעירים, כדי להיטיב את הנרות. בדרך מתוחכמת אפשר לפתוח את בתי
הנר המקופלים, והנה החנוכייה מוכנה להדלקת נרות החנוכה.
הדלקה אחרונה באנייה
את החנוכייה יצר מכסף טהור. הרב יהודה-אריה הצליח להבריח את החנוכייה
מן הגטו המתחסל, בדרכו אל מחנות ההשמדה. גם שם זכה לקיים במסירות נפש את המצווה.
הוא לקח את החנוכייה לכל מקום, וזכה לעלות עמה לארץ הקודש.
הפעם האחרונה שדלקו נרות בחנוכייה הייתה באנייה, בדרכו לארץ ישראל,
אולם שלהבות האמונה מוסיפות לדלוק בה גם היום, כשהיא נודדת בהרצאות ברחבי הארץ
ומעוררת את לב הציבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה