אם התעוררתם הבוקר
עם יותר בריאות מאשר חולי, אתם מבורכים יותר ממיליון אנשים שלא ישרדו את השבוע.
בת ק' כבת
כ'. קפיטל ק' בתהילים זה מזמור לתודה, קפיטל כ' זה יענך ה' ביום צרה, בכל המצבים
צריך להודות לה' גם ביום צרה, ועוד שהמנהג לומר קפיטל של יענך ה' בקול ובמתינות,
גם מזמור לתודה צריך לומר כך, בשו"ע או"ח סי' נא כתוב, מזמור לתודה יש
לאומרה בנגינה.
הכי קל להתחתן!!! השאלה הגדולה מה קורה ביום שאחרי...
המשגיח רבי שלמה וולבה
זללה"ה לא נתן לבני הישיבה לצאת להלוויות של גדולי ישראל [מלבד של הגאון רבי
יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שאמר שמכיון שהיה ממש רבו, אם כן הוא רבי של הישיבה
וצריכים כולם ללכת] ונימק זאת בכך שהוא קיבל מרבותיו כיצד לפתוח ישיבה, אבל כיצד
לסגור ישיבה - לא קיבל. "וע"כ אינני מסוגל לסגור את הישיבה"! פעם
אחרי כמה הלווית של גדולים, להם לא הרשה המשגיח ז"ל לנסוע, הייתה תסיסה גדולה
בישיבה. המשגיח אמר עליהם הספד, ואח"כ התייחס לתלונות
על ההלוויות וזעק: "בחיים שלהם הייתם אצלם? פתאום בהלוויות שלהם אתם
רוצים להיות - הייתם הולכים אצלם לשמשם בחייהם"! (אבני
שלמה(
" וירץ העבד לקראתה" (כד, יז( פירש רש"י: לפי שראה שהמים עלו לקראתה. וקשה, אחרי שראה ניסים כאלה, שהמים עולים לקראתה, עדיין היה צריך לבודקה אם היא גומלת חסדים? אלא, עדיפה מידה אחת טובה ממאה מופתים.
" ותרא את יצחק
ותיפול מעל הגמל" )כד, סד( שואלים העולם: ומדוע נפלה? והתירוץ בדרך צחות: היא
הרי הייתה חכמה גדולה. היא ידעה שאברהם אבינו תיקן תפילה בעולם. תפילת שחרית. את
תפילת מנחה הרי תיקן יצחק רק באותו זמן שהיא הגיעה. ראתה רבקה שהשידוך שלה מתפלל
בשדה לפנות ערב, נפלה מרוב צער מן הגמל: "רק כעת הוא מתפלל שחרית?!"...
אמר לה אליעזר: אל תדאגי "הוא אדוני", גם
הוא כעת מתקן תפילה חדשה ואין סיבה לדאגה...
חתן בא
קודם נשואיו אל הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זיע"א (יומא דהילולא כ"ז
מרחשון) אמר לו הרבי: אלמדך סגולה לשלום בית. לקחו למטבח ואמר לו: כשהנך
קם בבוקר ואתה שותה כוס קפה לפני התפילה, אל תחזיר את הכוס והכפית לכיור, אלא רחוץ ושטוף אותם, ואם אף אחד לא שם לב, קח את
המגבת ונגב אותם והחזרם לארון, נקי כמו שהיה, וזהו סגולה לשלום בית.
ביטחון והשעון (מורשת אבות(
השעה הייתה אז כבר קרוב לשתיים אחר חצות לילה, כאשר הגר"ח מוולוזי'ן עדיין
נשא את שיחתו לפני "חבורת הביטחון" מבני הישיבה. ר' חיים קטע את שטף
דיבורו וביקש לברר מה היא השעה, אולם כל תשובה לא הגיעה. בימים ההם, וביחוד אצל
צעירים בני עליה, נכלל השעון ברשימת פריטי המותרות. ברשות בני החבורה, כמניין
בחורים נבחרים, לא היה אף שעון אחד. לפיכך שב ר' חיים מענייני השעה לחיי עולם שהיה
עסוק בהם, ומשאלת השעון עבר לסוגית הביטחון. תלמידים יקרים, אמר, נראה שעדיין לא רכשנו בלבנו
בטחון אמתי, אם לא כן משמים היו מזמינים עבורנו שעון, ואפילו כולו עשוי זהב. ושוב
פנה אל שיחתו העמוקה אודות מידת הביטחון בהשגחת ה'. עוד הוא מלבן ומברר את הסוגיה
לגדריה, כלליה ופרטיה, נכנס חייל רוסי הציץ ימינה, הביט שמאלה, וניגש בצעדים
חפוזים אל ר' חיים.
יהודי אני וגר בעיירה ליד לודז' מספר האיש נקראתי להתייצב בצבא המלכותי, ואבי,
גביר אדיר, העניק לי שלמונים לרופא הראשי שישחררני מהצבא. סמכתי על הבטחתו של הרופא, ובאתי בגפי לקבל את
תעודת השחרור. כל כך סמוך ובטוח הייתי בשחרורי, עד שלא חשתי לשנות ממנהגי ולהמיר
את בגדי המהודרים בפשוטים, אך נכונה לי הפתעה, בהגיע תורי, התברר שטעה הרופא
והחלפני באחר. האלמוני המאושר שוחרר במקומי, ואילו אני נלקחתי כמו כולם אל הצבא.
בינתיים, כבר מספר שבועות נמצא אני במחנה, יהודי יחיד בין
חיילים גויים רבים. חוששני שהם יגנבו את שעוני היקר, שעון זהב. עתה ניצלתי חופשה קצרה מן המחנה ויצאתי
אל העיר, כמו משמים גיליתי את האור הבוקע מבית המדרש, ונכנסתי בקשתי, אפוא, מאת
הרב, שיואיל לשמור את שעוני כפיקדון.
ר' חיים השתומם קמעה למראה החייל ולמשמע סיפורו המוזר, אך נאות ברצון לבקשתו. ברם
– הודיעו מראש – עליך לדעת כי ביתי הוא כרשות הרבים, וכמי שמשתדל להתרחק ממכשול,
לא אוכל לקבל עלי אחריות שאמנם ישמר השעון היטב. הרהר
החייל רגע ואמר: רבי, הנני נותן לכם את השעון במתנה גמורה. מוטב שיהיה נתון במתנה
לרב יהודי, מאשר לקוח בגניבה על ידי ערלים, החייל לא ציפה
להסכמה מר' חיים, אלא נטש את שעונו והסתלק. ר' חיים רץ אחריו להשיב לו את השעון, אך לא הצליח
להשיגו. אז סיים ר' חיים את שיחתו: הלוא שמעתם דברי מקודם, כי אילו זכינו, והיינו
בעלי בטחון באמת ובתמים, היו שולחים לנו שעון מן השמים, ואפילו מזהב. הרי
לכם דוגמא מוחשית לביטחון בה' שעמד במבחן.
הקבלן וההסכם
מעשה שהיה וסופר ע''י רבי יעקב אדלשטיין שליט''א - אדם שהצליח ונהיה עשיר גדול
ולבסוף נשאר בעירום ובחוסר כל. היה קבלן גדול שבנה אלפי דירות ברמת גן, ושמעתי
שסופו היה שגר בדירת מרתף שכורה בעוני ובחוסר כל! אפילו דירה לא נשארה לו... וכך
היה המעשה:
לפני ארבעים שנה נסעתי מבני ברק לרמת השרון, ונסעתי קודם באוטובוס מס' 54 עד משטרת
רמת גן, ומשם ברגל דרך רחוב רש"י לרח' אבא הלל, שם נוסע קו 531 לרמת השרון.
באוטובוס קו 54 ישב לידי האברך הרב גליקסמן שהיה חברי בישיבה והיה מתרים עבור כולל
חזון איש, וסיפר לי שפעם בחודש הוא נוסע לרמת גן לקבל תרומה מיהודי שהגיע אחרי
השואה כפליט חסר כל לארץ, ועסק לפרנסתו בקושי ובדוחק בתור פועל שיפוצים, אחרי
תקופה כשציפה ללידת בנו בכורו, הסתיים ההריון בהפלה, וכך היה, אחר כך שוב, עד
שהרופאים החליטו שאסור לאשתו ללדת ילדים, כי זה מסוכן לחייה. כשחזר לעבודה סיפר
לשותפו את הבשורה הרעה. השותף היה דתי ושאל אותו: שמעת על החזון איש? אולי כדאי
שתבקש ממנו ברכה. שמע האיש בקולו ונסע לחזון איש וסיפר לו את מצבו וברכו. אחרי כמה
זמן התחיל הריון חדש והרופאים הזהירוהו שחייב להפסיקו מייד, אחרת – תמות אשתו.
נסע האיש לחזון איש ובקשו שיברכהו שיעבור ההריון בשלום. שאל אותו החזון איש, אמור
לי, כשאתה קוצץ ציפורניים, אתה זורקם בבית על הרצפה? ענה האיש: חס
וחלילה, אמא שלי לימדה אותי שציפורניים זורקים לשירותים. שאלו שוב: מהרווחים שלך
בעבודה אתה נותן מעשר? ענה האיש שכלל אינו יודע מה זה... אמר לו החזון איש: אתה
תתחייב לתת מעשר, ואני מברך אותך שבעזרת ה' הכל יהיה בסדר, ותבוא להזמין אותי
לברית. האיש נדהם, מי אומר שזה בן, אולי זה בת. אולם החזון איש בשלו – הזמן אותי
לברית.
כשיצא האיש מהחזון איש נזכר שמחר הוא אמור לקבל סכום גדול עבור עבודה שביצע בעבר,
והיות שלא היו לו עדיין רהיטים בבית, חשב שיקנה בכסף הזה את החסר, חזר לבית
החזו"א ואמר לו שרוצה להתחיל לתת מעשר, אך רק לאחר התשלום הנוכחי כדי שיוכל
לקנות רהיטים. אמר לו החזו"א: כבר ביום הראשון הגיע אליך יצר הרע? אם היצר
הרע מפריע – סימן שאתה חייב להתחיל מיד עכשיו! אתה רוצה שיהיה לך ילד, אם כן,
מהמשכורת של מחר תיתן מעשר. ומאז נשלחה ברכה בעסקיו, ובמקום להיות פועל פשוט
בשיפוצים, הוא גדל ובנה מאות בניינים ברמת גן, וסיפר לחבירו שהמעשר שמחלק כל חודש
הוא כ300 לירות, ובאותה תקופה משכורת ממוצעת הייתה 50 לירות לחודש! ופירט לו שנותן
כך וכך לתלמוד תורה פה ולישיבה שם וכו'. שאל אותו החבר; ולכולל של החזון איש אתה
נותן תרומה? ענה האיש: לא, החזון איש לא ביקש. אמר לו החבר שהחזון איש אף
פעם לא מבקש, אבל הכול בזכותו והתינוק חי, וכי לא מגיע לכולל שלו משהו? עשה
האיש חשבון והודיע ש30 לירות כל חודש ייתן לכולל חזון איש. את כל זה סיפר לי אותו
אברך, שנסע באותו יום לקחת את התרומה החודשית.
אחרי שנה וחצי אשתו הייתה בהריון פעם נוספת, והרופא הודיע לה שיש לה בדם משהו
שגורם שהתינוק לא יוכל לחיות, הלך האיש לחזון איש פעם נוספת, שאלו החזון איש: אתה
מקפיד לתת מעשר? ענה האיש: כן! אמר החזון איש, אם כן, יהיה בסדר! וכך נולדו ליהודי
הזה שני ילדים. אחרי כעשר שנים התעניינתי מה נשמע עם האיש, ואמרו לי שהיצר
הרע התגבר עליו בסופו של דבר 'וישמן ישורון ויבעט' והפסיק לתרום את תרומתו, וסוף
המעשה היה שהסתבכו עסקיו עם הבנקים, ונאלץ למכור את כל מה שהיה לו, והוא עצמו גר
בדירת מרתף שכורה. וזו דוגמא לאדם שאנשים שהכירוהו בעבר, רוחם סוערת עליהם: איך
נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
