אמרי שפר ד' כסלו ה'תשע"ז

החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף, אלא ללמוד לרקוד בגשם."

     היום הוא היום - הזדמנות להכיר בברכות המדהימות שיש לנו בחיינו. רק היום, עצרו, הביטו מעלה וראו את המופלאות הקיימת בעולם סביבנו ובתוכנו פנימה.

     ''זה מרגיש טוב ללכת לאיבוד בכיוון הנכון."

     טיול הוא הדבר היחיד שאתה קונה שהופך אותך לעשיר יותר."

"וישקול אברהם ... ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר". (זכרונות אליעזר הלוי כרך שני(

"     אחמד אל דזדאר, שהיה מושל ירושלים ואשר עמד בקשרים טובים עם סר משה מונטיפיורי – היה הבעלים של חלקת האדמה הזו - לימים שכונת "משכנות שאננים".  כאשר סר משה העלה בפניו את נושא הרכישה, ענה מיד: "אתה ידיד שלי, אחי, בבת עיני, קח אותה מיד. זוהי ירושה שקיבלתי מאבותי, לא אמכור אותה לאף אדם תמורת שום הון שבעולם,  אך לך אתן אותה חינם אין כסף, היא שלך. קח אותה. אני, אשתי ילדיי, כולנו שלך"... כך היה עונה לסר משה יום אחר יום, כשנשאל כמה כסף הוא מבקש עבור חלקה זו.  בסופו של דבר, אחרי ויכוח ידידותי שנמשך יום שלם, במהלכו מיציתי את כל ידיעותיי בביטויים ערביים, שהרי אני שימשתי כמתורגמן בינו לבין סר משה. הוא אמר לי: "אתה ידיד שלי, אחי,  בזקני אני נשבע ובראשי, כך הדבר. אמור לסר משה שייתן לי מזכרת של אלף לירות שטרלינג ונלך מיד לקאדי" . ברגע שאמרתי זאת לסר משה, הוא לא איבד אף רגע, הוא ספר אלף פאונד, צרר אותם בארנק. והלך לקונסוליה האנגלית יחד עם המושל אחמד דזדאר וידידיו, שם ביצעו את העסקה.

     כשהגענו למחכמה, בית הדין השרעי כדי לאשרר את המכירה,  כבר המתינו לנו חברי המועצה ומזכירי בית המשפט, החוזה הוקרא בקול רם ... הקאדי שאל את המוכר והקונה ... ועוד באותו יום אישר את העסקה". נוסיף, כי סכום הגבוה והחריג שדרש המוכר ושהקונה מונטיפיורי נאלץ לשלם בסופו של דבר גרר אחריו ביקורות רבות, בין השאר על רקע מיקומה של הקרקע - במרחק רב יחסית מדרך יפו... (ס"ה( מכל מקום, ביקורות אלו מוכיחות עד כמה היה הפחה אחמד אל דזדאר תלמיד מובהק לעפרון!  ("נר"( 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ח' תמוז ה'תשע"ו

תמיד שאתה קונה משהו – תמצא אותו אח"כ יותר בזול.

     תמשיך, תמשיך לדבר, בסוף יצא לך משהו אינטליגנטי.

     תן לי הנפש והרכוש קח לך. אם אדם רוצה שיהיה בבחי' תן לי הנפש דהיינו שיהיה לו שליטה על נפשו, צריך הוא שיגיע למצב של והרכוש קח לך שלא יהיה לו שום שייכות עם רכוש ועניינים גשמיים. (הרה"צ מסטריקוב זצ"ל)

     תעבור על פשע ותמחה אשם מעל האותיות פ'ש'ע' הם האותיות צ'ת'פ' כאשר תעבור על האותיות פ'ש'ע', תמצא את האותיות, צ' ת' פ' שהם ראשי התיבות של צ'דקה ת'שובה פ'ילול, וזהו, תשובה- תפילה- צדקה, שמעבירין את רוע הגזירה. וזהו, תעבור על פשע ותמחה אשם, ובכך אפשר לפרש, שמך מעולם עובר על פש''ע,

כינור וקשת (מאורות הדף היומי, גליון 848)

     הכינור היה כל עולמו, או כפי שאמרו אחרים: כל עולמו היה הכינור.  התמזל מזלו ואוזניהם של בני העיר אליה נקלע היו מחודדות טובא, ולאחר שנות נדודים מצא מנוח לידיו ולמיתריו.  זכרן ילדותו הראשון כרוך בכינור, ומני אז היו כרוכים זה בזה. מלחמה שפרצה, רעב וצמא , הפרידוהו ממשפחתו, הנדידוהו ממקום למקום, אך כינורו היה עמו בכל מקום. היכן לא היה עמו. בודד בלילה, בין מנוסה לבריחה, ביער חשוך, על אדמה צוננת, היה פורס את תרמילו, ובידיים רוטטות מלטף את מיתריו, בודק בחשש אם לא נפלה שערה מרצועת שער הסוס המתוחה על הקשת ומתנתק מהכול. הוא והכינור.

     מספרים כי פעם עלה בידו לרתק למקומו מרצח אכזר שנמלט באמצעות מנגינה קסומה, עד שהשלטונות הגיחו מאחור והניחו עליו את ידיהם. הוא מעולם לא אישר את המעשה, אך גם לא הכחיש.  כך או כך, יום בואו לעיר בה התגורר זה שנים אחדות , היה עבורו יום חג. בניה נחנו בכישרון לנגינה ויותר מכך באהבתה. ימים ספורים השמיע נעימות כינור תחת הגשר הראשי, ולאחר מכן אספו מאן-דהוא אל ביתו ומשם ואילך קצרה הייתה הדרך לתהילה.  לא היה אירוע בעיר שהכנר לא נטל בו חלק מרכזי.  הוא גם היה איש יודע סַפֵּר, ואת ההפסקות שתכנן בטוב טעם היה מתבל במעשיות שאיש לא ידע אם היו אם לאו, אך בשעה שהוא סיפרן זה לא היה משנה להם כלל. קולו הכסוף הובילם לעולם שכולו טוב, הרחק משאון היום יום, והם הלכו אחריו בעיניים עצומות.

     בלילה אביבי קסום, תחת כיפת כוכבים נוצצים, התאספו סביבו מאות מבני העיר לרגל חנוכת מבנה כלשהו, והוא החליט לחלוק עמם את חוויותיו מימי בראשית. כשכינורו בידו חזר לשנות ילדותו ובעיניים עצומות תיאר את הקשת שגילף אביו מעץ שכרת ביער, את שרף העצים שאגר כדי למרוח על שער הסוס, ואת תהליך בניית גוף הכינור. אור לבן בהק על הכינור והבליט שריטות ופגמים שנוצרו בו במהלך השנים.  זה מהיער ההוא, הפטיר בחיוך, והסדק הזה הוא מן הבריחה ההיא, וכך היה הולך ומונה את מאורעות חייו שנחרטו בכינורו והיו חלק ממנו . הבוקר אור, הם התפזרו איש איש לביתו, ובלב אחדים מהם התגבשה החלטה, כי עליהם לאסוף ממון מכל הנהנים מנגינתו המופלאה, כדי לרכוש עבורו כינור חדש חלף כינורו החבוט. היה זה הסוד השמור ביותר.

     אנשים חלפו לידו מחויכים ושפתותיהם מהודקות, אוצרים בקרבם את ההפתעה המשמחת. בבקתה בקצה העיר עמל אומן איטלקי לייצר כינור יחיד במינו.  הכינור הושלם, והדריכות גברה. אחד ממכריו בא לבשרו כי כל בני העיר ממתינים לו בכיכר העיר.  בעודו מתקבל בתרועות גיל קיבלו את פניו נכבדי העיר עם הכינור החדש, הנוצץ, חף משריטות ובוהק כמראה. נשמתו נעתקה. הוא לא הרשה לעצמו לחמוד כינור שכזה ועתה הרי הוא שלו. הוא ביקש את מן ההמון כי יניחו לו שעה קלה להתבודד עם עצמו. הוא פסע בניחותא מאחורי בניין מט ליפול והקהל המתין בסבלנות. לפתע נשמעה נעימת כינור בודדת, קסומה ומנחמת. דומה היה כי מאן דהוא פרט על כוכב. אליה הצטרפו קולות נוספים ויחד נדמה היה כי הירח פורט על כל הכוכבים ורוח של ברכה מביאה אליהם נעימות מעולם הנגינה.  עיני הכול היו מצומצמות, לא לאבד אפילו שברו של צליל. הכנר יצא ממקום מסתורו, והצלילים התגברו והתחזקו, התקרבו והלכו, התעצמו ורבו, עד שהוא עמד מולם, גם עיניו עצומות, מצחו זוהר ממאמץ, ורידיו עמלו באון להזרים דם לגופו המתאמץ, תלמי הקמטים במצחו איימו להעמיק חרוש עד ערפו, וידיו תיזזו בחן ובכישרון, הפיקו את הטוב שבנעימות ששמעו מימיהם.  הוא סיים. הם פקחו את עיניהם, ובטרם היה סיפק בידם למחוא בכפיהם, הביטו בתימהון בכינור השרוט והחבוט, שאחז בידיו.  הוא אמר להם אז רק זאת: תודה על הכינור החדש, ודאי איטיב לנגן עליו. רק רציתי שתדעו,  שהלב הוא המנגן. הכלי הוא רק אמצעי הביטוי.  תודה לכם.

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/