אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ח

ובאמת מביא בבן איש חי בפרשת וישב "רמז יפה לחנוכה" מהתורה. כשנעיין בפסוקים הראשונים של חומש בראשית, נגלה כי המילה הכ"ה מהמילה בראשית היא המילה אור, וזהו רמז לחג האור = חנוכה, החל בכ"ה בכסלו. התורה היא מקור האנרגיה של עם ישראל לעמידה מול כל העומדים עלינו לכלותינו... וממילא בכוח כזה לא יתבטל חנוכה לעולם!

      והבור ריק אין בו מים. אומר רש"י אבל נחשים ועקרבים יש בו. "אין בו" ר"ת א'בל י'ש ב'ו נ'חשים ו'עקרבים .

      בחנוכה מדליקים 44 נרות עם השמש, וזה מרומז במלה "נחמד" נר חנוכה מ"ד נרות, ונחמד מרמז על כלל ישראל שהם נחמדים למעלה ונחמדים למטה .

      בעלי המוסר מפרשים שמים נמשלו לתורה, וזה הפירוש אין בו מים פירוש אם אין תורה באדם אלא ריק הוא, אז מיד באות המידות הרעות שנחשבות כנחשים ועקרבים .

זאלסט יא האבן -  הצדיק הרה"ח ר' דוד לייב שוורץ זצ"ל   ) מתוך "בחוזק יד "(

      המראה דלהלן לא היה חריג בנוף ליד בתי הכנסת בעיר :   כשיצא מבית הכנסת לאוויר הרחוב, פגש בשני יהודים ששוחחו ביניהם .   הושיט למולם יד זריזה ועיניים מבקשות. השניים השיבו בקרירות: "אין לי." "זאלסט יא האבן! שכן יהיה לך!" קרא בפסקנות לעומת הראשון, הוא לא הסתפק בכך, במקביל פנה לחברו, הרי גם לו מגיעה ברכה מכל הלב : "  זאלסט יא האבן!" – שכן יהיה לך  !"  לימים, יכלו לשמוע את אותו משפט "זאלסט יא האבן" מפיו של אוסף צדקות אחר, ולא היה לזה את אותו צליל. המילים היו זהות. המנגינה היתה שונה. זו הייתה מנגינת הלב של ר' דוד לייב שנעדרה מהמילים. לב, אי אפשר להעתיק. לב אי אפשר לחקות. זר לא יבין... את ה"כוונתי רק שליהודים יהיה טוב" אי אפשר לקנות בזול. ה'טוב לב' שהתבטא באמרה זו "זאלסט יא האבן" רוכשים רק בעמל רב .

      פעם כשאמר ליהו די שפטרו בלא כלום "זאלסט יא האבן", הגיב האיש כמתריס ב"צדקות": "אני רוצה שיהיה לי, אבל גם אז לא אתן לך ..."  ר' דוד לייב חייך, אהבת ישראל שבו הוסיפה נדבך נוסף, וזו השתלבה בפקחותו. "אני אמשיך להפציר, לנדנד, ואני מאחל לך שהשי"ת יעזור שיהיה לך הרבה כל כך, עד שכאשר תרצה להפטר ממני, תאמר לי – קח לך כמה שתרצה ולך לך ממני!"  ) מפי י'מ .(

      ישבנו סביב שולחן עגול באולמי 'אור יהושע'", סיפר בעל המעשה הרב י' מ' ק', "ר' דוד לייב התקרב לשולחן והושיט יד של שנורר.  ראשון הנוכחים הגיב "איך האב נישט – אין לי." ר' דוד לייב השיב,  כדרכו: "זאלסט יא האבן! שכן יהיה לך!" גם השני הפטיר: "אין לי." אף הוא זכה מר' דוד לייב לאותה ברכה – "שיהיה לך!" כך השלישי, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי. כל יושבי השולחן השיבו "אין לנו" או שהגיבו בתנועת התנצלות שמתפרשת כך (והכוונה היא, בדרך כלל, אין לי בשבילך, אין לי למטרה זו). והוא העניק להם בחום את הברכה "שכן יהיה לך". כשהגיע אלי, הוצאתי ונתתי לו סכום הגון. הוא הזדרז להמטיר עלי ברכות לתורה,  ליראת שמים, ל חסידשקייט, לנחת וכו'. ר' דוד לייב המשיך לשולחן הסמוך,  בחריצות השמורה לאוספי מצוות, לאו דווקא לאוספי מטבעות. פסעתי אחריו, קרבתי אליו ושאלתי בנימה של טרוניה: ' ר' דוד לייב, כל יושבי השולחן לא נתנו לך כסף, דחו אותך בקש, ולהם הענקת ברכה לכסף – "זאלסט יא האבן". ואילו אני, שנתתי לך כסף, אותי לא בירכת בכסף, אלא ברוחניות... מה פשר הדבר?'  ר' דוד לD7יב חייך. והחיוך שלו, מי שזוכר, היה מלא וגדוש בחיוך זך, אך הפעם היה זה חיוך רווי רצינות במבט שופע טוב. לרגע שתק ואח"כ אמר: ' כשהתחלתי לאסוף כסף, אמר לי אחד מגדולי אוספי הצדקה בירושלים )הוא נקב בשמו): לכל 'בעל צדקה' שהולך לקבץ ממון מתלווה מלאך , וכשהנתבע לתת מגיב במילים "אין לי", המלאך עונה אחריו א-מ-ן... הבנת ? לכן אני מזדרז לברך 'זאלסט יא האבן'. זאת כדי שה 'אמן' יחול על ברכתי )או לפחות – גם על ברכתי(. אבל אתה לא היית זקוק לכך. הרי אתה נתת'..." )ראה מדרש רבה רות פ"ה: "אמר ר' אבון, העני הזה העומד על פתחך,  והקב"ה עומד על ימינו, אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך, ואם לאו הוא עתיד להיפרע מאותו האיש, שנאמר כי יעמוד לימין אביון" ציטוט המדרש ע"י הרב ב' לב(.  בעל המעשה ששמע את הדברים החל להסתפק האם מתלווה אליו מלאך או שמא זה הוא עצמו... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"א כסלו ה'תשע"ז

ברש"י: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו.  הניצוץ היהודי שטמון בכל אחד, בכוחו לשרוף את הרע שבו. (דברי שלום(

     בשם צדיקים מפרשים בדרך רמז " : והבור ריק" - אם אדם הוא בבחינת ''ריק מכל תוכן ", אין בו מים -" אין בתוכו תורה המשולה כמים (אין מים אלא תורה - הוי כל צמא לכו למים , ) אז תדע לך כי "נחשים ועקרבים יש בו -" יש בו כל מיני נחשים ועקרבים שמסתובבים בתוכו...  כי כמו שהרמב"ם פסק "אין יצר הרע בא אל האדם אלא בלב הפנוי מן החכמה"...

     הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי''ע היה אומר: בעבור בנים טובים אסור להניח אפילו תפילת שמונה עשרה אחת יבשה ללא דמעות. גם אחר נישואיהם יש להמשיך לבקש רחמים גדולים!...

    ושנינו בברייתא (מסכת כלה רבתי) ר' יהודה אומר דרכן של ת"ח, עניו, ושפל רוח, זריז, וממולח. ומפרשינן התם, דכתיב "ממולח טהור קודש", שצריך תלמיד חכם להיות ערב לכל אדם, ולא יהיה כקדירה שאין בה מלח!  כלומר: כי כמו כשחסר מלח בתבשיל הרי כל התבשיל אין בה טעם טוב... כך גם ת"ח שהוא מלא בעניוות שפילות רוח, וכל שלל המעלות שמנו שם חכמים, אבל אם אינו "ממולח" אין בו טעם... שאם שוקע הוא בתלמודו או רץ לעשיית מצוות ואפי' גמ"ח, ובדרכו פוגשו אדם ואומר לו שלום בפנים מסבירות, והלה לרוב טרדתו עונה לו בוקר טוב חמוץ... הרי אין בו טעם טוב, וא"א לקרא לו "טהור קודש" ואימתי נהיה מושלם עם טעם וריח, כשיודע להסביר פנים כראוי בכל מצב, ולכל אדם, בערבות ובשמחה, ושלא יהיו פניו החמוצות בכור ברשות הרבים... ובכך הרי הוא ממולח טהור וקודש!

אזיקים מזהב (הרב אלעד גרין)

האלשיך הקדוש - רבי משה אלשיך סיפר משל המבוסס על סיפור אמיתי:

     באחת העיירות התגורר שופט מפורסם, איש ישר והגון, שופט צדק שגם עזר לאחרים והיטיב עם כולם.  לאותו שופט היה בן שירד מהדרך והתדרדר לפשיעה. התחיל בקטן -  פה גניבה ושם 'סחיבה' ועבר לשודים רציניים. בקיצור הוא נתפס והובא למשפט אצל... אבא שלו.  מה יעשה אביו השופט? לזכות אותו הוא לא יכל ואכן הבן נשפט למאסר ארוך. האב חשב איך יוכל להקל מעליו את בית הסוהר. באותם ימים היו שמים על ידי ורגלי האסורים שרשראות מתכת כבדות,  המחוברות לגולת מתכת גדולה - כדי להגביל עליהם את התנועה וגם למנוע ניסיונות בריחה.  ובכן, ירד האב השופט למחסן בית הסוהר וחיפש שם את אזיקי המתכת הקלים ביותר, כדי להקל על בנו. אם אין באפשרותו להוציא אותו לפחות שלא כל כך יסבול שם.

     ושאל האלשיך - כאשר חתן הולך לחנות תכשיטים לקנות צמיד זהב לכלה - הוא לא מחפש את הצמיד הקל ביותר, אלא את היפה והמיוחד. ככל שהחתן יותר עשיר – כך הוא יבחר צמיד יותר גדול וכבד.  וגביר העיירה כאשר הוא בא לקנות צמיד לרעייתו הוא מבקש מראש מהמוכר - תביא לי את הצמיד הכבד ביותר שיש לך, "מצדי שישקול חצי קילו העיקר שיהיה מרשים ..." רגע, אבל זה כבד ומגביל ויקשה עליה, איך היא תחתוך סלט עם כזה משקל על הידיים? מדוע השופט מחפש את הקל ביותר והחתן מחפש את הכבד?  התשובה ברורה. אזיקים מגבילים, לא נוחים ומציקים. אבל תכשיט - הוא נוח ונעים. האישה תשמח על הקושי והיא תשוויץ בזה לכל רואה - נכון שזה חצי קילו על הידיים, אבל זה חצי קילו זהב! שחתנה קנה לה! -  

     יש כאלה שחושבים שהמצוות הם אזיקים. איך השבת מגבילה - אי אפשר לנסוע בשבת, לא לדבר בפלאפון לא להדליק אש ועוד ועוד.  אם זה אזיקים אז למה כל כך כבד, בשביל מה השבת ארוכה ולא נגמרת.. . לקום כל בוקר להניח תפילין, להתפלל ולברך - אין חופש לפחות חודש בשנה? אוף!  אבל האמת שהמצוות הם תכשיט, מזהב ויהלומים. כל מצווה יהלום, איך ה' שמח בכל יהודי ששומר שבת, איך אבא שבשמים מחכה לכל תפילה ושומר כל הנחת תפילין אצלו בכספת, יהלומים אנחנו אוספים! אם כן ככל שיותר קשה ויותר כבד זה יותר טוב, זאת מצווה יותר מיוחדת. אשרינו שאנחנו עושים רצונו של מלך מלכי המלכים!!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/